A series of studies is planned to investigate the effects of psilocybin in healthy volunteers. The first was a double-blind study evaluating the psychological effects of 30 mg/70 kg psilocybin relative to methylphenidate, 40 mg/70 kg administered under comfortable, supportive conditions to 36 hallucinogen-naive adults reporting regular participation in religious or spiritual activities. After psilocybin, 61% of the volunteers met pre-established criteria, as measured on standardized scales, for a full mystical experience, and 31% reported significant fear sometime during their psilocybin session. Two months after sessions, 71% of the volunteers rated their psilocybin experience as among the five most "spiritually significant" experiences of their lifetimes. Seventy-nine percent of volunteers rated that it had increased their current sense of personal well being or life satisfaction. Community observer (family, friends, coworkers) ratings tended to confirm this. Fourteen month follow-up data is being analyzed.

http://www.maps.org/research/

ועכשיו כמה דברים להגנת התרבות.
נזכרתי, כשקראתי את הרשימה שלך, במחשבות שעלו בי כשקראתי את 'מעגל אבנים'. נזכרתי בתיאור של הגיבורה שמחפשת מסתור באיזה נקיק מפני אריה, נדמה לי אריה, ואת ההכרה שהיכתה בי לגבי חוסר האונים של הקוף הזה, שלא רץ מהר כצבי, שאין לו יכולת מרשימה בטיפוס על עצים כאחיו הקופים בעלי הזנב, שאין לו טפרים חדים כשל חתול, או ניבים חדים כשל זאב. הדבר היחיד שחד אצלו, הוא האינטלקט. במשחק הזה של המציאות של סופיות ומגבלות, משחק הטורף ונטרף שכל הטבע משחק בו, זהו הכלי שהעניק אלוהים לאדם – אינטלקט.
הסרפד צורב, לפטל יש קוצים. לא כי הם רעים. זה המשחק שלהם. זה מה שמגדיר אותם. והבן אדם, הוא מפתח טכנולוגיות כי זה מה שהוא. סקרן וממציא. זה טבעו. זו מהותו. לומד, וחוקר, וממציא. לא מפני שהוא טוב או רע, מפני שזה מה שהוא עושה. אין בטכנולוגיה, ובכל הנזק וההרס שהיא מסיבה למינים אחרים, שום דבר מוסרי יותר או פחות, מן הציד של האריה.
זה איננו ליקוי או חריגה מן הסדר הטוב. זהו הסדר. לא טוב ולא לא טוב..
להתרעם על בן האדם שמפתח טכנולוגיה, לא שונה בהרבה מלהתרעם על מערכת החיסון שלו שרוצחת מיליוני חיידקים. היא עושה זאת משום שזו מהותה, והוא חוקר וממציא, משום שזו מהותו.

לגבי הלקטות, זה נשמע מלהיב ועשה לי חשק גם. אני חושב רק שאם בשטח שבו ליקטתם לא היו מסתובבים 18 לקטים, אלא 18,000, השפע היה עומד במבחן רציני. והשפע שפגשתם נשען במידה רבה על העובדה שמיליוני בני האדם שחיים סביב חבורת הלקטים ברת הלב, לא התחרו איתם על אותם המשאבים. נדמה לי שהלקטות מתאימה גם לסביבת אקלים מוגבלת למדי. לצאת לטיול לקטות בן שלושה ימים בישראל נשמע לי מרגש. לעבור חורף של לקטות ברוסיה, או אפילו באיטליה, נשמע לי מפחיד מאד.

לגבי הדברים שכתב כאן ד' על החרבות שמרכזת את מאמצי ההמצאה שלה באמצעי הרס. זו לא המציאות שאני רואה סביבי. עיקר מאמציה של התרבות שאני חי בה מוקדשים לפיתוח אמצעי תקשורת, ומשחק. אפילו מחקריה של נאסא, שבלי ספק כוללים לא מעט השקעה באמצעי לחימה, מונעים יותר מכל, עד כמה שאני מבין, מסקרנות, ומתחרותיות, ולא דוקא מכוונות מלחמה.

אני חוזר אל הקוף המוגבל פיזית, אך בעל השכל החד. אין ספק שהוא נותר אחוז פאניקה מן הטבע, וממשיך במאמציו להקיף עצמו בקירות עבים ורחבים ולנטרל כל סכנה אפשרית שהוא מזהה בטבע שהוא למעשה חלק ממנו, ולכן ככל שהוא מתמיד בהרחקת הטבע, כך הוא הופך לסכנה הגדולה ביותר עבור עצמו.

זה אירוני, אבל משחק המציאות לא משתנה כתוצאה מפיתוח הטכנולוגיה. בעבר פחד האדם משנת בצורת, ובהווה, הוא נותר עם אותה חרדה בדיוק מהתפוצצות בועת נדל"ן או נפילת בורסה. הוא מוגן לרוב מפני אריות ודובים ושריפת יער, אך לא מוגן מקרינה מסרטנת. בסופו של דבר, משחק המציאות הסופית, משחק המזון והטורף והנטרף, משחק המגבלות, לא השתנה, עד כמה שאני מבין, מאז העידן הפליאוליתי.

השבוע למדתי במסגרת קורס שנקרא "קריאה חדשה בסיפורי המקרא" (ב'נביעה, האקדמ>יה העברית של הרוח', את הקורס מלמד רבי אוהד אזרחי) פסוק מהושע: "וכרתי להם ברית, ביום ההוא, עם חיית השדה, ועם עוף השמיים ורמש האדמה. וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ, והשכבתים לבטח"

החזון של הושע שבו שלום והרמוניה בין האדם לבין הטבע, שמשמעו גם שלום כולל בין בני האדם (ככה אני מבין את זה) מזכיר לי מאד את החזון נטול האלימות לכאורה של הניאו-לקטים. אלא שברית היא עניין של תודעה. הקמת הברית, ושמירת הברית, לא מלמדים דוקא על אסטרטגיית פעולה מסויימת. בכל זאת הלקטות היא רק אסטרטגיה, לא גאולה, ולא אסטרטגיה שמתאימה, להבנתי, לגודל אוכלוסיית בני האדם כיום. קיום הברית לא מציין דוקא את סוף המשחק, אלא שמירה על חוקי המשחק. וזו נראית לי השאלה האמיתית – לא האם יש צורך לשנות כליל את האסטרטגיה האנושית, אלא האם אנחנו מסוגלים לשמור על כללי משחק הוגן?