משונה, אבל עד עכשיו לא הספקתי עדיין ממש להציג את עצמי. לוקח לי זמן להתרגל למדיה הבלוגרית הזו, כלומר עדיין לא השתמשתי באפשרויות הכתיבה האישיות הזה שהמדיום הזה מאפשר, למרות שהן מקסימות אותי יותר מכל דבר אחר.
עברו כבר ארבעה פוסטים. ופתאום נזכרתי שלמרות שהזמן עובר עדיין לא ממש השקתי את הבלוג מבחינתי. כלומר, התייחסתי לבלוג כמשהו שעדיין בהרצה ואפילו לחברים לא שלחתי לינק. פתאום הרגשתי צורך לכתוב משהו אישי לקוראים של הבלוג, מי שלא יהיו. הרגשתי צורך לכתוב להם שזה כיף לי שיש לי מקום כזה כמו הבלוג הזה, שמזכיר לי את החדר שלי.
אני מוקף פה בלינקים שמזכירים לי את כל הדברים שעשיתי וכתבתי בשנים האחרונות. כשאני לא ברשת, הבלוג ממשיך להתקיים פה בשבילי ומספר לכולם מי אני. הבלוג הוא כמו דיאגרמה של האישיות שלי. אפשר לומר שהבלוג הוא אני. או למעשה הבלוג הוא מי שהייתי. הוא מסמל את כל מה שעשיתי, חוץ מאיך שאני מגיב עכשיו לדברים חדשים שקורים (למרות שזה בדיוק מה שהוא מנסה לעשות). ואני? אני רק מי שאני עכשיו. אני לא כל הדברים שהבלוג יודע לספר עלי יותר טוב משאני יודע לספר על עצמי: איפה הייתי לפני שנה או שנתיים או שלוש.
אז קוראים בבלוג, רציתי לציין שכיף לי במיוחד שאתם פה, כי כשאני כותב באתרים אחרים, זה כמו שאנחנו נפגשים באיזה פאב או אצטדיון. אבל פה אתם מבקרים בחדר שלי ומי שמכיר אותי יודע כמה שאני אוהב את החדר שלי. אז זה יהיה נחמד לדעת בין השאר מי אתם ומה אתם עושים פה, כי אני רואה מהנתונים באתר של ה-Admin שאתם אכן קיימים, ולא סתם נעלמים.
ובעוד אני משיל מעצמי את התדמית המקצוענית הרשו לי רק להורות לכם ולהבטיח, שגם אם אשמע אובייקטיבי, תיאורטי, ענייני או אפילו מלומד במהלך הפוסטים הבאים, בעצם אני בעיקר מכבד חיים וחיות. כלומר בעיקר מטריד אותי שאנשים לא יחשבו שאני איזה יצור קריר שחי בעולם אינטלקטואלי ותיאורטי. לא! אני חי ובכל הכוח. ואני מלא ברגשות ובתחושות שמאיימות לעיתים להכריע אותי.
כך שידידי, למרות שאני אאלץ בעתיד בפוסטים הקרובים והבאים לכתוב על עניינים תיאורטים שאינם קשורים אליכם ישירות ושבהם זה ישמע כאילו מה שמעסיק אותי בחיים זה כל מיני שאלות תיאורטיות, אני רוצה להבטיח לכם שאני שולח אליכם דרישת שלום חמה כל הזמן. ונו טוב, אני מנסה להתחמק מזה כבר חמש שורות. למעשה אני רוצה להבטיח לכם שאני אוהב אתכם. ועם הידיעה הזו אתם יכולים להרגיש עכשיו אולי טוב יותר כשאתם ממשיכים להסתובב בבלוג בעתיד. אתם יכולים להרגיש שזה בלוג שבו אתם מוקפים באהבה. ובאותו הזמן חלקכם יכולים לחשוב שהגזמתי לגמרי בקטע הרגשני הזה. פשוט לא רציתי שיהיו פה אנשים שיסתובבו בודדים באתר ויחשבו שאני אדיש אליהם רק כי הבלוג הזה מדבר על העולם. אני ממש לא. כי אתם בחדר שלי, ונחמד לי שאתם פה, אז אני מארח אתכם. רוצים בורגול?
ולעת עתה (ולמספר ומספר פוסטים) נעזוב את פינת ההגיגים והסנטימנטליות הוירטואלית. כי מסמנים לי פה מהצד שזה לא המטרה של הבלוג. רק רציתי שתדעו.
רק רציתי שתדעו שאני בנאדם.
נעים מאוד. תודה שאתם קיימים.
תודה שאתם פה.
נמשיך להתראות על גבי הרשת.
ברוכים הבאים לחדר שלי.
מכאן אני מתכוון להתחיל לשדר.
מחשבות שעולות לי במוח.
מכאן אני מתכוון לשדר
גלויות ברכה קוסמיות ליקום
חכו, חכו
זה עוד שניה מגיע.
-
על עידו הרטוגזון
-
רסס לבלוג זה
-
פרויקטים נוספים שלי
טכנומיסטיקה 
תגובות
חייזרים ורוחות שונאים אגו של בני אדם
ולך יש מזה בשפע, לא ילך לך
אתה מתחזה
מחשבות… נחמד בחדר, מאחל הצלחות לרוב, נעים להכיר.
תודה לך גם.
שלום לך,
אני חושב שאני מבין (לפחות חלקית) מה עשוי לעורר בך דאגה וחוסר נחת בנוגע למוטיבציה שלי.
אני אשמח אם תפרט את הטענות שלך כדי שאדע למה אתה מתכוון ונוכל להרהר ביחד אם יש בזה אמת.
אני לא מתחזה לדבר. ואיני מתיימר להיות דבר. אין לי כוח מיוחד ואין לי מסר מיוחד. רק שאנשים ילכו בדרך האמת והיצירה של עצמם ולא יוותרו ויכנעו למנגנוני השלטון שמפעילים עליהם.
הצורה והתוכן של הדברים אינם גם רציניים וגם בצחוק בו זמנית. אני משתדל לשמור על רמה מסוימת של מודעות. הצורה של הדברים משקפת את החוויה האישית שלי שלה נתתי מבע. ישנה מחתרת ואני מכיר אותה. אבל המחתרת היא מאורע רוחני או פסיכולוגי בנפשו של האדם. המחתרת היא פוטנציאל של האדם. וכאמור אצלי הפוטנציאל הזה מוגבל מאוד.
או על מנת שדברים יהיו ברורים יותר מבחינה זו. אני משחק דמות שתוקשרה אלי. זה לא אני, ואני לא יודע איך להיות ככה.
אני מקווה שבזה אולי השקטתי חלק מהחרדות.
לילה טוב,
עידו
צריך היה להכתב:
"הצורה והתוכן של הדברים הינם גם רציניים וגם בצחוק בו זמנית" ולא בא' כפי שנכתב.
זה אחד הפוסטים האישיים הנחמדים ביותר שקראתי.
טוב שהשלת לרגע את הגלימה כדי להגיד שלום. ברוך הבא 🙂
עידו ברכות ותודה על האירוח הנעים
אני דוקא אבחר כוס שמפניה
האוכל הרי יהיה פה משובח סומכת עליך-אוכל רוחני לא?
ואם רצית לדעת מי בקוראים הנה האתר שלי
http://artistindex.co.il/main/artistPage.php?artID=80&method=works&let
בהצלחה, היית ראוי לבלוג כבר לפני שנים,
אני בטוח שלא תהיה כאן אלפית שניה של שעמום.
מצדיע מעבר למחשב,
עידו.
תמיד נחמד לראות את דמותך הוירטואלית חומקת בין הצללים הקיברנטים.
לילה טוב,
עידו
לילה טוב.