טכנומיסטיקה

אני לא עושה סוד מזה שתייאר דה שארדן הוא הכותב שהכי הרשים אותי בשנים האחרונות. מאז שקראתי את הספר 'התופעה האנושית' (בגרסה האנגלית) לפני כשלוש שנים אני מעריץ נלהב של הכתיבה הצלולה והמעמיקה שלו.
 
הטקסטים של דה שארדן מלאים במעין עירוב של ענווה, מחשבה רדיקלית ואהבה לעולם שהופכים אותם לכובשים בעיני. סגנון הכתיבה שלו ספרותי וצרפתי כל כך. לא נהניתי כל כך לקרוא רצפים של מילים מאז סלינג'ר ופרוסט לפני שנים רבות.
 
אחד הדברים שתמיד הכי הרשימו אותי בדמותו של דה שארדן, הוא שהיו לו חיים כל כך קשים – הוא עבר שתי מלחמות עולם, חי עשרות שנים כגולה מארצו ונאסר עליו על ידי הכנסיה לפרסם את כתביו [הם התפרסמו רק לאחר מותו] – ועדיין למרות כל הקשיים והזוועות שראה הוא נותר תמיד אופטימי כל כך לגבי העולם ולגבי האנושות.
 
לאחרונה נתקלתי בחיבור 'נוסטלגיה לחזית' של דה שארדן, בו הוא מספר על החוויות המיסטיות שחווה בתור אלונקאי במלחמת העולם הראשונה. בחיבור הזה ניתן למצוא ראיה אמיצה וייחודית של אדם גדול שיכל לראות גם מתוך תחתית השוחות את המשמעות הגדולה, ובו הוא מתאר צדדים מיסטיים שאנחנו לא מרבים לייחס לחוויה של מלחמה.
 
כשסיפרתי לגליה עזרן מאנרג'י ניו-אייג' על החוויה שלי מהקריאה בחיבור הזה, היא הציעה שאתרגם חלקים מתוכו.
 
ניגשתי למלאכה בשמחה ומצאתי בה זכות גדולה ומרגשת מאוד. ההזדמנות להעביר את סגנון הכתיבה המאלף של דה שארדן אל העברית נתנה לי אפשרות להרגיש כאילו אני כותב את הדברים האלה, הנפלאים כל כך מחדש – לשים את הסגנון הנפלא הזה בתוך השפה שלי ולחבר אותן יחדיו.
 
חווית התרגום התגלתה כחוויה אינטימית מאוד המאפשרת לי כקורא וככותב לכתוב את הדברים הללו מחדש. על ידי אקט הנסוח מחדש הרגשתי שאני חובר לדברים בצורה עמוקה יותר, כאילו אני כותב אותם ממש. והרגשתי שזוהי אחת מצורות היחסים האינטימית ביותר שאפשר לנהל עם כותב נערץ – לתרגם אותו ועל ידי כך לחבר עצמך בו, לקשור כתיבתך בכתיבתו וליצור יחדיו ילד חדש.
 
מלאכה שמתבצעת בהנאה ובשמחה מתבצעת גם בשטף רב. התרגום הושלם באותו הערב ואת ההתוצאה ניתן לקרוא מהיום באתר של אנרג'י ניו-אייג' ממש כאן.
 
קריאה נעימה.