איך לחיות עד גיל 138

היום התפרסמה בערוץ הניו-אייג' כתבה על כך שחאג'י חביב מיאן חגג השבוע את יום ההולדת ה-138. קרובי משפחתו של חאג'י טענו שמעולם לא ראו אותו עצוב או מדוכא. בתגובות לכתבה כתב אחד הקוראים: "אז כמה נותר לי לחיות עם אני מתעצבן כל יום, כל היום, בגלל העבודה, בגלל המשפחה, בגלל השכונה , בגלל הבנין , בגלל הכל , בכלל?" (הטעות במקור). אחד הגולשים הנחמדים השיב לקורא שסביר להניח שיתפגר בעשרים שנה הקרובות.
 
התשובה העצובה-משעשעת הזו הזכירה לי שוב את מה שכולנו יודעים. להיות מאושר זה טוב לבריאות. אינספור מחקרים הראו שצחוק הוא טוב לבריאות, לעומת זאת חרוט בזכרוני מותה של סבתי ז"ל בסמיכות של חודש למות סבי ז"ל, מסיבה שהרופאים לא יכלו להגדיר אותה אלא כ'שברון לב'.
 
אתם מכירים את ההרגשה הזו שכשרע לכם ממש אתם מרגישים ממש כאב פיזי בבטן או בראש או אולי בכל הגוף? ובכן ההרגשה הרעה הזו לא סתם מרגישה רע. היא באמת רעה לכם. כשאתם מרגישים מדוכאים אתם הורגים את הגוף שלכם. השמחה היא מצווה כי השמחה היא חיים ומרבה שמחה מרבה חיים. לעומתו העצב הוא מוות ועצב יכול גם להרוג.
 
המסקנה העולה מכל זה, הוא שאם תרשו לעצמכם להיות שמחים על זה שקבלתם עשרים שנה חינם מאלוהים, תוכלו לזכות בעשרים שנה האלה. או במילים אחרות אם רק נרשה לעצמנו להיות שמחים נזכה בהמון חיים ותהיה לנו סיבה גדולה לשמוח.
 
אם קופות החולים וממשלות הזדון ששולטות בנו היו מתפקדות קצת, הן היו יוצאות במסע פרסום חסר תקדים לאושר. הן היו עוזרות לכל אדם ואדם להשיג את האושר שלו ומלמדות את מדעי האושר. בצורה כזו ניתן היה להעלות את אורך ואיכות חיינו טוב יותר מבעזרת כל מכשור רפואי.
 
אם המדינה הייתה רואה זאת כאחריות שלה לגרום לאנשים להיות מאושרים, היא הייתה צריכה לנהל דיון אמיתי ועקרוני על מה שאנחנו מבקשים להשיג. אבל אף אחד לא שואל היום את השאלה "איך נעשה את האנשים מאושרים?" הממשל היום עסוק לא באנשים ולא בחיים – הוא עסוק במספרים תיאורטים של בורסות ובמוות.
 
לכן אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו, כי אף אחד לא ידאג לנו. תהיו מאושרים או תהרגו את עצמכם. בפעם הבאה שאתם מרגישים רע, ממש רע כי אתם בדכאון, כי משהו פגע בכם, כי משהו לא הסתדר או מכל סיבה אחרת תדעו שכשאתם מרשים לעצמכם להרגיש רע אתם לוחצים אתם סוחטים החוצה מגופכם את חומר החיים, אתם מכלים את אנרגית הצ'י ומוותרים על רגעים מהעתיד שלכם – כי אתם לא תהיו שם. בקיצור להיות עצוב זה התאבדות איטית. זה נשמע אולי אכזרי לומר את זה, אבל זה חשוב להעלות את זה למודעות לזה כדי שאף אחד לא יגיד שהוא לא ידע. אל תשנא את החיים אם אין לך סיבה ממש טובה כי אחרת אתה באמת הולך לשנוא אותם.
 
לעומת זאת כשאתם מרגישים טוב, כי קרה משהו טוב, כי אתם סתם באופוריה בלתי מובנת, כי כיף לכם או הכי טוב – בגלל שבחרתם להבין שבעצם הכל טוב – כלומר – בחרתם בטוב, כמצוות התורה. אז דעו לכם שאתם מחיים את עצמכם. שאתם זוכים בעוד רגעי שמחה נוספים בעתיד. בעוד רגעים של אור. הרגישו שאתם צוברים את הצ'י שלכם, מרכזים, מהדהדים ומחזקים אותו בעזרת השמחה שלכם.
 
כמה מילים אחרונות. החיים לא אוהבים אנשים שמואסים בהם, והם מתנקמים באנשים שמאסים בהם – בנו. החיים ממש אוהבים כשאוהבים אותם, הם רוצים להרגיש את התשוקה שלנו אליהם ואז הם מחזירים אהבה גדולה ומחיים אותנו מעל לכל מה ששערנו.
 
וכמובן שסיכם זאת טוב מכולם הזמר בובי מקפירן שהביא לעולם את בשורתו של המהר בבה מהודו.
Don't Worry, Be Happy

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: