את הפוסט הזה על הסרט 'הסוד' כתבתי למעלה מחודשיים ומאז משום מה לא העליתי אותו. בינתיים הרבה זמן עבר, הסוד נטחן בכל מקום ונדמה שלא נותר מה לומר עליו. ובכל זאת חשבתי לתת גם את התגובה שלי לתופעה התרבותית הניו-אייג'ית המעניינת/מרתיעה הזו.
הנה:
10/4/07
לפני מספר ימים הזדמן גם לי לצפות בסרט "הסוד". "הסוד" למי שלא יודע, ובשלב הזה אני לא מאמין שיש מישהו כזה, הוא סרט ניו-אייג' אמריקאי ואולטרא מצליח בו ניתן לצפות ברשת. הרעיון העיקרי של הסרט, שחוזר שוב ושוב באלף וריאציות שונות הוא שאנחנו בוראים את המציאות שלנו ושעל ידי שינוי הפוקוס של התודעה שלנו אנחנו יכולים ליצור לעצמנו עולם שונה לחלוטין שאותו אנחנו מזמינים מ"קטלוג היקום".
זה כנראה הטבע של תופעות ויראליות. אחרי שכרמל וייסמן הייתה הראשונה לספר לי על "הסוד" לפני מספר חודשים, ותומר פרסיקו גירה עוד את סקרנותי בפוסט קצר וקולע שהעלה בנושא באתר שלו ואחרי שאנרג'י הקדישו לנושא כתבה שלמה לא יכולתי להרשות לעצמי שלא לצפות ביצירה המדוברת כל כך, למרות החשדות הכבדים שאפפו את העניין כולו.
צפיתי והזדעזעתי, כמה צפוי ובנאלי. לצפות בסוד זה לצפות בדור הבא של הרוחניות הממוסחרת. המסרים שעוברים בסרט הזה הם בבסיסם נכונים, אבל הם עטופים בכל כך הרבה גועל נפש שמתחשק להקיא. הסרט הוא מתקפה מנוהלת היטב של גורואים מלוקקים הזורקים ללא הפסק חצאי אמיתות והצהרות פסקניות ובומבסטיות על כך ש"כל מסורת גדולה" או "כל אדם גדול" במהלך ההיסטוריה ידעו את "הסוד". זה תלוי כמובן, במה שאנחנו מגדירים כ"מסורת גדולה" או "אדם גדול" ואני יכול לחשוב על אנספור מסורות ואנשים עצומים בעיני שלא העסיקו את עצמם כלל וכלל עם "הסוד" (ומגוחך אפילו להתחיל למנות אותם פה).
יש הרבה רעיונות יפים ונכונים (גם אם שחוקים) ב"הסוד". מה שמגעיל כל כך זה שהכל עטוף באותן עטיפות דוחות של תרבות הצריכה שגורמות לאדם לחוש שהחידוש העיקרי בסוד הוא לא חידוש רעיוני אלא חידוש כלכלי. זהו שלב נוסף בנסיון ההשתלטות של המיינסטרים של המדיה על אלוהים ובתהליך הקפיטליזציה של החוויה האישית.
יש משהו מרתיע בסדרות של דוברים רהוטים בחליפות החוזרים שוב ושוב בטון מצווה על אמירות בסגנון "זוהי האמת".
בערך באותו הזמן בו צפיתי ב"הסוד" יצא לי לצפות גם בסרט מיס סאנשיין הקטנה. שבו אחת מן הדמויות (האב ריצ'רד) מקדמת תוכנית הנקראת "טכניקת 9 השלבים להפיכה לווינר" שמזכירה את הסוד בדמיון עז. בלי לחשוף יותר מדי מהעלילה, אציין רק שהמבט של ליטל מיס סאנשיין על "הסוד" סקפטי יותר. ליטל מיס סאנשיין כסרט אינו מקדש את הווינריות הקונבנציונלית ומציע תפיסת מציאות מורכבת יותר שבה יש מקום גם לסבל – ושבה רחמנא ליצלן, סבל הוא לפעמים הדבר החשוב ביותר והמפתח ביותר שקורה לנו בחיים.
אני בטח לא חובב סבל גדול. אבל הצפיה בשני הסרטים הללו במקביל גרמה לי לחשוב על הממטיקה היעילה יותר של המסר הפשטני של "הסוד". הרעיון שמעביר הסרט 'הסוד' הוא רעיון בעל מאפיינים אבולוציונים חזקים המבטיחים את שרידותו והפצתו. זהו רעיון פשוט עד להביך, שכיף להאמין בו ושמבטיח טובות הנאה ממשיות לכל מי שיעתר אליו וימשיך להאמין בו.
מה שמגעיל במסר של הסוד הוא שהוא משווק לנו להיות חזירים. כמו שסטיוראט דיוויס כותב בנושא: כשמישהו שואל אותך מה אתה רוצה, תעצור רגע ותחשוב רגע איזה רובד בהוויה שלך רוצה. הסוד מחליף את מה שאתה רוצה במה שהאגו שלך רוצה. הדמיון המודרך המרכזי שזכור לי מהסרט הוא דמיון מודרך שבו מתבקש הצופה לדמיין לעצמו שהוא יושב במכונית יוקרה חדשה. בחלק אחר לקראת הסוף אומר אחד הדוברים: "תעשה מה שכיף לך. ואם בא לך נקניק סלאמי תאכל נקניק סלאמי".
אני בעד כיף, ואני גם לא צמחוני, אבל אני עדיין רגיש מספיק כדי לדעת שלעשות כיף מלאכול נקניק סלאמי זה לא בדיוק סוג ההרמוניה השמימית שאליה אנחנו צריכים לשאוף בעולם הזה. בסופו של דבר הסוד ש"הסוד" מוסר לנו הוא סוד קפיטליסטי ודורסני. הדוברים בסרט מנסים לשכנע אותנו שמחסור הוא שקר ושבכלל לא כולם רוצים אותו דבר. בחלק הזה של הסרט מראים לנו אנשים עניים מחייכים ובכך מנסים לספר לנו שאם אפשר להיות עני וגם לחייך, אז כנראה שיש מספיק אנשים שרוצים להיות עניים.
יכול להיות שיש כאלה. הנקודה היא שיש הרבה חיים שחיים בעוני בעולם ולא בוחרים בזה ודי סובלים מזה. הסוד כנראה יודע את זה. משום מה "הסוד" מתרכז באנשים שרוצים להיות עשירים, ולא מתרכז בנסיונות ללמד את הצופה איך להיות מאושר בחלקו. להפך.
ושוב אחרי כל הקבס והביקורת, יש לציין שהסוד מבוסס בחלקו הגדול על רעיונות נכונים וחשובים. הם רק עטופים בצורה מגעילה כזו על מנת לקסום לחברה חולה שחונכה על ידי שדה כללי של מדיה מנוונת ודורסנית. אחרי הכל, הסוד כפי שמציין הסרט עצמו הוא "סוד" שאותו ביטאו בדבריהם רבים מהאנשים החשובים בתולדות האנושות: הסרט "הסוד" בעיקר אורז את הדברים הללו בעטיפה נוצצת.
ועם זאת, כפי שכבר רמזתי, אני האחרון שיזלזל בעטיפות נוצצות. כשהן נוצצות באמת הן נושאות בשורה תרבותית חשובה משל עצמן. גם הסו
ד מבחינה כזו הוא אירוע מעורר השראה שמותח את הגבולות לגבי מהו "סרט רוחני" ומהן הדרכים שבהן הוא יכול לפעול.
אז האם הופעתו של "הסוד" היא אירוע חיובי או שלילי? האם לקדם אותו או להלחם בו. כפי שהסרט הסוד עצמו מלמד, מלחמה היא חסרת ערך. בנסיון שלי להלחם ב"הסוד" אני רק מרכז אליו תשומת לב ומפיץ אותו הלאה. זה כנראה הרגע להפסיק לכתוב.
-
על עידו הרטוגזון
-
רסס לבלוג זה
-
פרויקטים נוספים שלי
טכנומיסטיקה 
תגובות
איזה כיף שמישהו כותב בדיוק את הפוסט שלא היה לך כח לכתוב!
התחלתי לצפות מתוך סקרנות. באמצע החלק השלישי של הסרט תחושת השעמום ניצחה (ובחיי שניסיתי לבדוק עם עצמי האם אני מרגישה שזה מעניין ומפחדת לגלות שם משהו שידרוש ממני פעולה, או שזהוא באמת משעמם)
עוד תוצרת אמריקאית בטעם פלסטיק למה אמורה להיות משמעות חייו של אדם.
אם כבר לחפש תשובה לשאלה שאין לה תשובה, אני מעדיפה את התנ"ך. שאומר, בין השאר, גם אתה מה שהסרט הזה אומר.
כל כך ריק. וכל הזמן מכוון לחומר. עוד נסיון מאוס של האמריקאים לעשות סדר בנפש הקפיטליסטית.
מה שמצחיק באמת הוא האנר של תכשיר נגד התקרחות שמופיע לצד תשעת קטעי הסרט.
כלומר
תרגיש טוב עם עצמך.
אבל אל תשכח לשפוך אצלנו כסף כדי לזרז את ההרגשה הטובה.
בדיחה, לכל היותר.
משעשע ומגעיל. נראה כמו גרסה מטומטמת יותר של "בליפ".
אחד הדברים ששיעשעו אותי הוא שהם אומרים שדומה נחמשך לדומה – אבל מעולם הפיזיקה אנחנו דוקא יודעים שהפכים נמשכים. כלומר, אם אני רוצה למשוך אליי דברים טובים, אז אני צריך לחשוב על דברים רעים…
טוב זה הוכח באוניברסיטת שקר כלשהו .
מעניין מה יקרה אם כל האנשים הגדולים הללו יתהפכו בקברם בעת ובעונה אחת…
נדמה שכל כך הרבה מדברים בגנות הסוד, ובכל זאת הוא סרט מצליח כל כך.
אני שואל את עצמי מי כן אוהב אותו.
כי יש הרבה כאלה, מסתבר.
רק שאולי לא פה.
ואם יש כזה אני אישית אשמח לשמוע מה הוא אומר בזכות הסוד.
ובינתיים אני ממליץ ללכת ל'ה'סודות' במקום.
בעיני זה סרט הרבה יותר רוחני.
לא ראינו את הסרט רק קטעים נבחרים
ומקריאה של כתבות ודעות על הסרט
התחושה שהסרט הוא הרצאת מוטיבציה
קטליזטור של חשיבה חיובית ואמונה
כי לפעמים כל מה שצריך זה איזה שינוי באנרגיה הפנימית שבתוכינו
לא ראינו את הסרט רק קטעים נבחרים
ומקריאה של כתבות ודעות על הסרט
התחושה שהסרט הוא הרצאת מוטיבציה
קטליזטור של חשיבה חיובית ואמונה
כי לפעמים כל מה שצריך זה איזה שינוי באנרגיה הפנימית שבתוכינו
מצו"ב קישור לביקורת מאוד מאוד ארוכה ומפורטת על כל פסקה בסרט הסוד + קישור לכל קטעי הוידאו שלו באינטרנט
http://eip.eliadcohen.com/?key=226
בנוסף עוד אתר שלם שנקרא "להצליח בכוח המחשבה החיובית" שעוסק בנושאים של הסוד ! יש בו מאות מאמרים בנושאים אושר, אהבה, הצלחה, שמחה, מודעות, תת מודע, ביקורת, דפוסי התנהגות, חשיבה, מחשבה חיובית, כח המחשבה, פתרון בעיות, כוח הרצון, חשיבה חיובית, ניהול ועוד.
http://eip.eliadcohen.com
תהנו
אני בעצם לא כל כך מופתעת שיש המון אנשים שמתנגדים או יורדים על הקונספט של הסוד
אני חושבת שאלו אנשים שמפחדים משינוי עוד תרוץ ללמה לא לשנות את החיים- מה שכל כך מדהים בסוד שהוא מראה לנו עד כמה אנחנו חושבים בקטן ועד כמה אנו באמת מעיזים כי אפשר לחיות אחרת אפשר לקבל חלק מכל השפע אבל צריך לעשות
והרבה מאיתנו עצלנים
כל הרעיון הוא חיוביות אז לה לא לנסות מה רע אם נשתעשע לנו בחיים?
צפו ב"בליפ".
"what the blip do we know".
אני יצאתי עם אותן תובנות משני הסרטים (הבליפ והסוד), אלא שהקליפה של "הסוד" עשתה לי בחילה ואילו הבפנוכו של "הבליפ" עשה לי חשק להמשיך ולחיות.
נהניתי לקרוא והזדהיתי עם המון דברים, ביניהם "ליטל מיס סאנשיין" (המצחיק הוא שיש לי את שניהם על אותו הדיסק). אני קוראת המון דברים על הסוד כיוון שאני עושה עליו עבודה שקשורה ללימודים שלי וגם אני מאוד הזדעזעתי ממנו, האנשים שם מעצבנים ומדברים אל הצופה כאילו הוא מפגר, עושים עליו שטיפות מח ודוחסים הרבה מידע בזמן קצר, הרבה דוגמאות ותיאום של המלל עם התמונה (זה נורא), משפטים מפוצצים של אנשים חשובים (שכביכול שמרו את "הסוד" לעצמם) שהוצאו מהקשרם לגמרי, ואפילו הבנתי שנכתב על "הסוד" ספר שיש בו הוכחות על כך שחלק מהמשפטים אפילו לא באמת נאמרו.
מה שהתחלתי להגיד זה שאני קוראת המון על הסוד והפוסט שלך זה אחד הטקסטים הטובים בנושא בעיניי ונקודת מבטך האישית גורמת להתחבר אל דיעותיך כאדם.
מורי
ו"הסודות" באותו דיסק גם!!!!! מה הסיכוי?!? חחחח