אחד נגד מאה ומוחות כוורת

לאחרונה הזדמן לי לצפות בתוכנית אחד נגד מאה. הקוסנפט של התוכנית הזאת כמו המראה והשם שלה סקרנו אותי כבר הרבה. הצפיה לעומת זאת הייתה לפרקים מלהיבה ולפרקים מאכזבת, בעיקר משום התחושה שהתוכנית לא מממשת את הפוטנציאל שלה.

 

על מה חשבתם לעצמכם כששמעתם לראשונה את השם 'אחד נגד מאה'?

אני מוכן להתערב שרבים מהקוראים חשבו שמדובר בשעשועון שבו מאה אנשים מתמודדים יחדיו כנגד איזה ארכימוח סופרשכל שיודע את הכל. בגרסה הזו, שהזרעים שלה טמונים כבר בתוך אחד כנגד מאה התוכנית עוסקת במאבק בין המוח הצנטרליסטי של הגאון לבין מוח כוורת של מאה אנשים.

מוחות כוורת הם בהחלט אחת התופעות המרתקות יותר למי שמתעניין באנושות, במהותה ובמקומות שאליהן היא מתפתחת. באופן כללי מדובר טוענים רבים העוסקים בתחום שכמו להקת דבורים נחשבת על ידי ביולוגים רבים כמעין אורגניזם אחד שמקבל החלטות בצורה קולקטיבית ומתקיים בצורה קולקטיבית – כך גם האנושות מתפקדת כמוח משותףבעזרת האינטרנט, בעזרת שירותים כגון ויקיפדיה, פורומים או פרויקטים כדוגמת זה שבו ציוותו Yahoo Answers את סטיבן הוקינג עם מוחות כל שאר האנושות על מנת לענות על השאלה "כיצד תוכל האנושות לשרוד את 100 השנה הבאות".

 

לאחרונה אני מעיין בספר אינפוטופיה (Infotopia) מאת Cass R. Sunstein והוא דן שם בדיוק בשאלות של האופנים שבהם יכולה חברת האינפורמציה לעבד מידע בצורות חסרות תקדים בעזרת הרשת ואפשרויות חיבור המוחות שנוצרות ומתהדקות בה כל הזמן. (ובכל הזמן, אני מתכוון כל הזמן. עכשיו כשאני כותב ניוזים בערוץ המחשבים של נענע אני ממש מרגיש את המהלכים האבולוציונים של מוח האנושות קורים ממש בזמן אמת סביבנו – ובהקשר זה קחו קישור לכתבה שכתבתי שבוע שעבר בנענע ושמתארת מחקר חדש שמטרתו לבנות לכוכב מוח יציב יותר).

 

סנשטיין דן באריכות ב"תיאורית המושבעים" שגורסת שכאשר מספר גדול מאוד של אנשים מנסה לענות על תשובה, כאשר לאנשים הללו יש סיכוי גבוה ולו מעט מעל הממוצע לצדוק – הם צפויים לדייק ברמות גבוהות יותר מרוב מכריע של מומחים מקצועיים לנושא. סנשטיין מביא שלל דוגמאות על קבוצות גדולות של אנשים שנתבקשו להעריך את מספרם המדויק של גרעינים בקופסה (850) או את משקלו המדויק של שור מסוים (1198 פאונד) והגיעו לתשובות מדויקות להפליא – 872 ו-1197.

בנקודה אחרת כותב סנשטיין על כך שבתוכנית מי רוצה להיות מליונר הקהל באולפן משיג ביצועים טובים הרבה יותר מאלו של המתחרה (על פי מחקרים, מעל ל-90% דיוק). מאחר שהניחושים של הקהל הם טובים מעט מהממוצע ולכן התשובה המתקבלת נוטה באופן סטטיסטי להיות התשובה הנכונה.

 

זה מחזיר אותי שוב למוח הכוורת של 1 מול 100. אחד מול מאה צריכה להפסיק להיות תוכנית נוקדנית ומשעממת שבה מעיפים מתמודדים וסופרים כסף. זו צריכה להיות תוכנית על רשתות עצבים ועל מוחות כוורת שפועלים כנגד מוח אחד. מלחמה של סדר האינפורמציה החדש למול סדר האינפורמציה הישן.

והיא יכולה להיות. יש לתוכנית הזו אסתטיקה מדהימה, ורק בשבילה אני כבר ממליץ לצפות בה לפחות פעם אחת. מאה המתמודדים יושבים עך במה שנראה כמו סוג של כוורת והאורות הצבעוניים שנדלקים ומשנים צורות בזמן שמאה המתמודדים בוחרים תשובות נראים כמו נוירונים שנדלקים וניצתים בתוך איזה מוח קולקטיבי יוצרים את התחושה שמדובר כאן באורגניזם אחד, מוח כוורת. יש לתוכנית הזו את האסתטיקה של קן נמלים בעל נשמה קולקטיבית על-טבעית. היא רק צריכה ללכת עם ההיפנוטיזם שלה עד הסוף.

 

הלוואי שזו הייתה תוכנית קצת מוזרה יותר. הלוואי שזו הייתה תוכנית קצת חכמה יותר. הלוואי והתוכנית הזו הייתה יוצרת את התחושה הזו המסתורית של מפגש מול הלא מוכר מול המיסטי מול יישות חדשה חרקית שמתמודדת מול המוח האחד. אז הייתי פותח כל יום ראשון את הטלויזיה וצופה בה.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מירי פליישר  On 18 ביולי 2007 at 13:28

    מעניין להתבונן בכוורת האנושית הפועלת במבט על כרשת שיש כביכול בין פרטיה תקשורת ללא הרף.שאלה ראשונה האמנם האינפורמציה באמת מגיעה לחלקים המרוחקים או שזה סך כל שמתרכז בצמתים מסויימים.
    הצמתים אמנם הופכים לבעלי עוצמה רבה
    אבל לא ברור אם כך זה גם עם הפרטים האנושיים.
    השאלה השנייה האם לא הגאון הוא הבודק מכמת מסכם וממציא כל פעם נקודות מבט חדשות
    אם כך הכוורת היא רק המדיום איתו עובד הגאון ומצעיד אותה הלאה והלאה
    אפשר אולי לדבר גם על כוורת של גאונים?

  • עידו הרטוגזון  On 19 ביולי 2007 at 0:02

    שלום מירי,
    תודה על התגובה היפה.
    ראשית כל, לא ברור לי מה זה החלקים המרוחקים של הרשת. הרשת מטבעה היא דהצנטרליסטית. אין לה מרכז.
    כולם נמצאים על הרשת. כל אחד חולש בעזרת הרשת על כל הידע האנושי, והידע הזה מתפרש באלפי אתרים ללא הירארכיה. אין ערך שיותר חשוב מערך אחר בוויקיפדיה – הם כולם מהווים אקולוגיה משותפת של מידע. כך אני רואה זאת בכל אופן.
    מה שכתבת לגבי הגאון הוא מעניין. אני רוצה לצטט לך משהו שקראתי היום על הדרך שבה באקמינסטר פולר תופס את הגאון של העידן הזה.
    פולר מדבר על ה- comprehensive desinger שיש לו בו בזמן ראיה כללית של כל האינפורמציה של המערכת והוא יודע בו זמנית להיוותר מחוץ למערכת ולראות את התשובה המלאה. הוא מדען ואומן. "אינטגרציה" כותב פרד טרנר על תפיסתו של פולר "תלויה על יכולתו של המתכנן לעבד כמויות אדירות של מידע על מנת לתפוס דפוסים סוציאלים וטכנולוגים."
    ואכן למרות שלרשת עצמה אין מרכז, לפי דעתי, "הגאון" אם נבחר להשתמש במושג בעייתי זה, הוא בהחלט זה שיודע לעשות שימוש אינטגרטיבי, מושכל ומתוחכם יותר ברשת. הוא האינפונאוט שגולש ברשת המידע.
    כוורת של גאונים – יש גם כזו כמובן. במעבדות מחקר, באוניברסיטאות – אצל חבורות שונות כגון האנשים שיצרו פרויקט מנהטן או להבדיל חבורות ספרותיות כמו הביטניקים. כל פעם שיש לנו סימביוזה מחשבתית שיוצרת משהו גדול יותר מסך חלקיו זהו במובן מסוים מוח כוורת.
    כל טוב,
    עידו

  • מירי פליישר  On 19 ביולי 2007 at 8:54

    תודה על ההבהרות שהן מן הסתם מושגי יסוד
    אתעקש רק על ההנחה שכל אחד הוא אכן פוטנציאלית שווה ביכולת השיתוף ברשת ואטען שבפועל כבר ברשת היסודית יש היררכיות.
    למשל אנשים כמוני שלא מיומנים לנצל אותה כראוי וניזונים מידע חלקי כיצד,ידע שאמנם מתרחב עם הזמן-כי יש לו אכן פוטנציאל אבל בפועל גם הרשת בו בזמן מתרחבת.נכון שאפשר יהיה לומר שהפוטנציאל הוא העיקר אבל בפועל נזקקים רבים מהפרטים האנושיים למתווכים
    כי אולי כאלה אנחנו זקוקים לדת וזקוקים לכוהניה ואם נמשיך את המשל אז כמובן גם לנביאיה הם הגאונים הנ"ל

  • עידו הרטוגזון  On 19 ביולי 2007 at 23:01

    את נוגעת בנקודות מאוד רגישות ומעניינות. טרנס מקנה מדבר על כך שלפני 1000 שנה יכל אדם עדיין לשלוט במכלול כל הידע האנושי. כיום בעולם גרפומני המייצר כמויות אדירות של מידע כל העת אין אדם יכול לקוות להשתלט אפילו על חלקיק זעיר מכללות הידיעה האנושית בפיזיקה, כימיה, ביולוגיה, מדעי המחשב, תיאולוגיה, פילוסופיה, היסטוריה ועוד ועוד.

    אנחנו נמצאים בתרבות שעוברת תהליך שבו יודעים האנשים או לפחות נחשפים ליותר ויותר פריטי מידע אולם אלו פריטים פרגמנטרים, מקוטעים ומרודדים מאוד. תוכניות כמו מי רוצה להיות מליונר או אחד נגד מאה הן ביטוי למגמה זו. הידע הנדרש בהן הוא ידע שטחי לחלוטין על עובדות יבשות אין סיכוי לקבל שם שאלה שתכלול חשיבה, יכולת ניתוח או סיטואציה מורכבת. לעומת זאת נתקלתי יום אחד בתוכנית ידע מסויימת בערוץ אחד עם דוד ויצטום (נדמה לי) והיא ניסתה להיות תרבותית על ידי שילוב קטעי תרבות בתוכנית בדרך שעוררה אצלי מצד אחד אהדה ומצד שני תחושת מבוכה קשה ממה שהרגיש כצרימה לא נעימה במדיום.

    בהמשך לזה רוב האנשים אמנם נחשפים לרמות אדירות של מידע אבל כמות אדירה מהמידע הזה היא מידע זבלי או לא רלבנטי (או רלבנטי ברמות קלושות). אני מדבר על הרבה מידע צרכני או בידורי, שלא שאין לו מקום אבל הוא מוצא לחלוטין מפרופורציה). לעומת זאת אנשים מנותקים מגורמי מידע מאתגרים ורובם נהנים מזה.

    ישנם האנשים הללו שאת קוראת להם "כוהנים" או "נביאים" והם כמובן האנשים שמובילים את התרבות שלנו. אני מדבר על כל מיני סוגים של אנשים מפוליטקאים ועד אמנים. אם כי הייתי מעדיף להפריד בין הכוהנים שהם (אם אני מבין אותך נכונה) האנשים שקובעים מה קורה, וחלקם הגדול פועל מתוך ראיה אטומה למדי. ולעומתם הנביאים שהם אנשים בעלי חזון על לעתיד התרבות האנושית. ובתשובה לשאלתך, כן הם קיימים וכן התרבות שלנו צריכה אותם, גם אם היא לא תמיד בוחרת להקשיב להם.

    האנשים שאני כותב עליהם בסדרת המאסטרים האינטרגלאקטים הם בעיני נביאים כאלה.

    כל טוב,
    עידו

  • מירי פליישר  On 20 ביולי 2007 at 10:16

    הכוהנים
    נראים לי דוקא המסבירנים של המערכת
    המתווכים הידידותיים שמובילים את המתקשים להקיף את כל אפשרויות הרשת הנפלאות
    וכמובן גם מתווכים לגבי המהפכנים החוזים לעתיד ולהווה
    שאף הם מתווכים אבל כבר ברמה שבין תוכנית העל העילית לבין הכוהנים
    אפשר להתחיל לחלק לספירות?
    מירי
    http://artistindex.co.il/main/artistPage.php?artID=80&metho

  • עידו  On 22 ביולי 2007 at 22:38

    עוברים עלי ימים לא הכי קלים וכיף לי לשמוע את התפיסות האופטימיות שלך.
    נו, מי יתן כל ישראל נביאים. מי יתכן כל ישראל כוהנים. כנראה אני מוקף בעבודה שלי בעם כוהנים ורק לא ידעתי. כיף!

  • sb  On 23 ביולי 2007 at 22:52

    גם אתה קורא את
    From Counterculture to Cyberculture
    עכשיו?

    🙂

  • עידו  On 24 ביולי 2007 at 0:17

    גם אני. ספר מעולה. לא?
    תענוג כל פרק וכל עמוד.
    ומי אדוני אם יותר לי לשאול?

  • עידו  On 26 ביולי 2007 at 2:26

    שלום לכל מי שקורה את הםוסט הזה עכשיו,

    יש לי שאלה אליך ואני כבר לא יכול להתאפק.
    בדרך כלל אני רגיל לפרסם איזשהו פוסט והוא זוכה בכמות צפיות כלשהי ולאחר כמה ימים כשאני מפרסם את הפוסט הבא זרם הצפיות נעצר והופך לזרם איטי יותר באופן כללי.
    לעומת זאת לפוסט הזה זורמים בשבועיים האחרונים עוד ועוד גולשים, כל יום אני רואה שצופה בו כמות קבועה פחות או יותר של גולשים והוא מטפס ונראה לי שעוד מעט יגיע למקום הראשון ברשימת הפוסטים הנקראים של הבלוג הספציפי שלי.
    ניסיתי להבין מה גרם לזה. האם זה בגלל שאנשים מחפשים את הנושא "אחד נגד מאה"? או שיש סיבה אחרת? קשה לי לראות שהפוסט הזה שונא מאוד בנושא או באיכות שלו מפוסטים אחרים -כדי למשוך כל כך הרבה צפיות זמן רב לאחר שפורסם.

    אז אם אתה הגעת לכאן עכשיו, איך שלא הגעת, אשמח לדעת – איך, סתם כי אני סקרן ומעניין אותי.

    תודה,
    עידו

  • sb  On 26 ביולי 2007 at 4:35

    אני מהתחום, אבל יותר מהצד שכותב קוד ומפרטים, פחות מהצד שכותב בשפת אנוש 🙂

    אכן ספר מצוין. אתה בטח מכיר את הפרויקט הנוכחי של בראנד?
    רק למקרה שלא (או למבקרים אחרים):
    http://www.longnow.org/projects/seminars/

    קורצוויל, ג'ונסון, קארס ורייט-אינו מומלצים במיוחד.

    לגבי הסיבה שאנשים מגיעים – הרשימה הזו נמצאת תחת "רשימות נצפות ביותר", ויש לה שם מעניין. השם מושך כניסות, שבתורן משאירות את הרשימה תחת "נצפות ביותר" והרי לך מה שברנד היה קורא לולאת משוב חיובי 🙂

    אגב, מצאת במקרה ספר מבוא טוב לקיברנטיקה וחשיבת מערכות? זה נושא שלא ציפיתי לו כשהתחלתי לקרוא, ובעיני הוא הדבר העיקרי שאני לוקח מהספר הזה.

  • עידו הרטוגזון  On 26 ביולי 2007 at 10:58

    תודה שסיפרת על הפרוייקט החדש של בראנד. אני לא הכרתי אותו. אני גם עדיין בשליש הראשון של הספר, לצערי אין לי הרבה זמן לקריאה כרגע חוץ מבסופי שבוע וזה ספר שדורש זמן. אבל הוא כל כך נהדר שזה כיף.
    אני כבר רואה שאני אחרוש על האודיו בוקס שלהם.

    התשובה שלך על על ההצלחה של הרשימה מעניינת. היא הגיונית ברמה מסוימת – כי באמת באינטרנט כנראה שהכל קורה ברמת הכותרת. אבל קשה לי גם לראות שהכותרת הרבה יותר טובה מאחרות. חוץ מזה הרשימה עלתה ועלתה עוד לפני שהיא הגיעה ל-5 האלה (כדי להגיע לשם היה עליה לעשות דרך ארוכה).
    בקיצור, זה הסבר מעניין – ואין ספק שאלו שברשימת ה-5 מרוויחות אבל אני עדיין לא בטוח שהזה מסביר הכל. כדי להגיע לשם מראש, נראה לי שמישהו היה צריך להגיע אליה או דרך לינק מגוגל כשחיפש אחד נגד מאה או שהעבירו אותה באימייל.
    עדיין אשמח לתשובה מאחרים. אגב לא כתבת איך אתה הגעת אליה (במקרה ואתה לא נכנס לכאן בדר"כ)

    לגבי ספר מבוא לקיברנטיקה. האמת שאני לא ממש יודע. יש לי בבית את the new media reader ששם יש מאמרים של נורברט ווינר ואחרים מתנועת הקיברנטיקה ונראה לי שאני אתחיל לעיין בזה בקרוב.

    עידו

  • עידו הרטוגזון  On 4 באוגוסט 2007 at 19:11

    לפוסט הזה.

    שמתי לב שהוא מופיע בעשיריה הראשונה של גוגל כאשר מחפשים "אחד נגד מאה".

    בנוסף בכנס המשחקים בבית ברל גילית שיש חברה שיש לה משחק כמו התוכנית הטלויזיונית ברשת ושהיא זוכה להצלחה לא מבוטלת.
    נניח ש-150,000 מחפשים את המחשק בחודש.
    אחוז אחד מתוכם מסתקרנים על ידי הכותרת "אחד נגד מאה ומוחות כוורת" – והנה מגיעים לך 1,500 אנשים לדף בחודש. נו, ולזה יש מסקנות מעניינות…
    מצחיק

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: