מחשבים שמכירים אותנו יותר טוב משאנחנו מכירים את עצמנו

ברומן הסייברפאנק הקלאסי נוירומנסר של ויליאם גיבסון יש לגיבור קייס עבודה מעניינת. הוא סוג של מיסטיקן דיגיטלי שמבצע מדיטציה על מאגרי נתונים. קייס עוקב אחר כל המידע שמוזן בתוך הרשת על אדם מסוים: מתי הוא קם בבוקר, איזה חיפושים הוא ביצע ברשת, לאיזה אתרים הוא נכנס, מה הוא אכל וכו' – ומכך הוא מסיק מה האדם הזה חושב ומה הוא עומד לעשות. (אגב, אני לא מתחייב שהתיאור הזה בנוגע לספר הוא מדויק לחלוטין. עברו הרבה שנים מאז שקראתי אותו).
 
החזון של גיבסון מתקרב יותר ויותר להפוך למציאות, אלא שמי שמנתח את האישיות שלנו הם לא דווקא תמיד מיסטיקנים דיגיטלים אלא אלגוריתמים מתמטיים שמתחקים אחרי מי שאנחנו ומנסים להבין אותנו יותר טוב ממה שאנחנו מבינים את עצמנו.
 
כחלק מתהליך הדיגיטציה שהמציאות עוברת בעשורים האחרונים קיים כיום מידע רב מאי פעם על האנושות והרגליה. כל שיחה, מחשבה, פעולה, ביקור באתר – מתועדים והופכים לחלק מרשת מידע שמתעדת את מעשיה של האנושות והופכת את הכל לישות נצחית. כל הפעילויות שהיו פעם עניין של רגע חולף, השיחות, השיטוטים, המין, המשחקים – כולם הופכים חלק מרשת נצחית שאינה נמחית לעולם. מעין כונן בק-אפ שמעסיק את עצמו במעקב אחר האנושות.
 
כונן הבק-אפ הזה הופך לכר פורה בשביל יצורים אלגוריתמיים שניזונים מנתונים על המין האנושי ומנפיקים בתורם אבחנות מעניינות וראשונות מסוגן על המין האנושי.
 
השבוע התפרסם שגוגל שוקלת להרחיב את טכנולוגית החיפוש שלה כך שיצרו פרופילים ארוכי טווח של משתמשים. אמנם ההודעות עד עתה לא מחויבות לחלוטין (אני לא אכנס כאן לפרטים, מי שרוצה יכול לקרוא בכתבה), אבל הן מעידות כמובן על אפשרויות מלהיבות מתמיד של החיפוש – אם מתגברים לרגע על שאלת הפגיעה בפרטיות.
 
העקרון הוא לדוגמה שאם מישהו מחפש מידע על חופשה באיטליה ולאחר מכן מחפש מזג אוויר, תדע גוגל להסיק שהאדם הזה מחפש את מזג האוויר באיטליה. אבל במובנים רחבים ומעמיקים יותר ניתן יהיה גם ליצור פרופילים ארוכי טווח של משתמשים. הפרופילים הללו יזכרו איזה מין אדם אתם: איזה מוזיקה אתם אוהבים, איזה סרטים, איזה סוג אנשים מעניינים אתכם, איזה ספרים מה ההעדפות המיניות שלכם וכו'.
 
הכיוון הזה, גם אם כרגע גוגל עדיין לא מעוניינים להצהיר עליו בגלוי, הוא הקאלמינציה הבלתי נמנעת של התהליך שבו המחשבים שלנו מכירים אותנו יותר טוב משאנחנו מכירים את עצמנו. ובסופו של דבר כמו ששמעתי פעם את אנדריי ברודר מיאהו (ונדמה לי שמאריסה מאייר אמרה דבר דומה בראיון שננתנה ליובל דרור ב-7 ימים בסוף השבוע) המטרה היא ליצור מנוע חיפוש יודע מה אנחנו רוצים לפני שאנחנו בכלל יודעים את זה.
 
וזה מביא אותי לערב ה- MediaBoom07 שהתקיים השבוע בשנקר. היו שם שתי עבודות שקשורות לנושא הזה. Charm  היא תוכנה ששואבת את המידע מכל החשבונות של האדם ברשת מויקיפדיה, דרך אמזון ועד גוגל (ועשרות האתרים השונים שיש לכם חשבונות בהם) ויוצרת לו מעין פרופיל כללי (התוכנה הזו נראתה כמו הדבר הכי קרוב למערכת הפעלה של רשת, שאני ראיתי).
 
 עכשיו תחשבו שיש איזושהי תוכנה שמרכזת את כל המידע עליכם מכל תהליכי הגלישה שלכם ברשת. (אצלי זה בערך 10-15 שעות ביום – או רוב שעות הערות שלי). התוכנה הזו יודעת הכל עליכם, ממש כמו קייס בנוירומנסר. היא מכירה אתכם יותר טוב מהחברים מהעבודה, יותר טוב מהחברים הכי טובים שלכם, יותר טוב מבני הזוג שלכם, יותר טוב מעצמכם.
 
תארו לכם שילוב בין תוכנה מסוג זה לבין יכולות האלגוריתמים של גוגל ושל ענקיות אלגוריתמים אחרים אשר יסרוק את הדפוסים של כל הפעילויות שלכם על מנת למצוא דפוס קדוש, קוד טהור שהוא התרופה שלכם.
 
ופה נכנס פרוייקט שני שהציגו ברביעי האחרון בשנקר. תוכנה בשם Calmer שיצרה נטלי ורטר היא אפליקצית אינטנרט שמטרתה לעזור בתיעול לחץ. התוכנה אוגרת מידע על דפוסי הגלישה שלך (איפה התודעה שלך), סדר היום שלך, אירועים חיצוניים כגון מזג האוויר או מצב הבורסה ועוד – כמו כן היא שואלת אותך על מצבך הנפשי וכך יוצרת מעין פסיכוגרף שמזכיר את הפסיכוגרפים בניאון ג'נסיס אוונגליון.
 
"לבנאדם כמוני מאוד מרגיע לדעת שיש מקור טכנולוגי שאני יכולה לסמוך עליו. זה לא כמו המוח שיכול לשכוח ולהדחיק דברים. המחשב שאוגר מידע על החיים שלי אמין ואני יכולה לחזור לתובנות שלו" אמרה לי ורטר בסיום הערב "התוכנה יוצרת מודל טכנולוגי של המוח. מקום לאחסן בו את כל המחשבות והזכרונות. אפשר לעשות חיפוש ממש של החיים בשליפה. מתי פעם אחרונה הייתי עצוב ולמה".
 
הדברים המדהימים שורטר אומרת קשורים לאינטיליגנציה המלאכותית החדשה הזו שמביאה אותנו בפעם הראשונה למצב שבו מחשבים מבינים אותנו טוב יותר משאנחנו מבינים את עצמנו. כמו שורטר אומרת, המחשבים לא משקרים לעצמם כמו שאנחנו משקרים לעצמנו, הם לא מדחיקים אלא שומרים את כל הנתונים והם מעבדים אותם בדרכים הולכות ומשתכללות שיכולות עתה לראשונה לחשוף דפוסים שאנחנו בעצמנו לא מבינים.
 
יש לי חבר שאוהב להסתכל על החתול שלו ולהגיד שדרכו הוא מבין את המוגבלות התפיסתית שלו טוב יותר. הרבה פעמים אנחנו יכולים להסתכל על בעלי חיים עושים דברים שהם עצמם לא יודעים כלל למה הם עושים א
ותם, לדוגמה דברים שקשורים באוכל ובמין שמשנים לחלוטין את ההתנהגות שלהם, מבלי שהם מודעים לכך. נמלה שאני נושף עליה משנה את הכיוון ההליכה שלה מבלי לדעת בכלל למה.
 
אנחנו כמו הנמלים הללו, שגורמים שונים נושפים עלינו – מזג האוויר, מצב הירח, מספר השעות שאנחנו עובדים, הדברים שאנחנו אוכלים לארוחת צהריים, כמות המילים שאמרנו היום והרבה פרמטרים שאני בכלל לא מסוגל לחשוב עליהם. כיצורים שחיים ברשתות מורכבות כל כך של מידע אנחנו מדחיקים או פשוט לא מעבדים את חלקו הגדול של המידע.
 
מידע שהמחשבים צוברים עלינו יכולה לסייע לנו לראות טוב יותר את הדפוסים של החיים שלנו. המחשבים יכולים להשיג תובנות מצורות חדשות שאנחנו  בעצמנו לא יכולים להשיג. הם יכולים לשתף אותנו בתובנות הללו ובצורה זו ליצור אורגניזם אנושי-מכונתי בעל מודעות עליונה יותר.
 
 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ליאת  On 5 באוגוסט 2007 at 23:01

    הראשונה – מה עם כל מה שאני עושה מחוץ למחשב? האם אפשר להבין אותי בלי לקחת בחשבון את הקיום הפיזי שלי?

    השניה – מה קורה אם המחשב טועה ? מה הסיכונים?
    אם מדובר בהצגת תוצאות חיפוש בגוגל, הטעות אולי לא קריטית, אבל הדחקה למשל, היא כלי ראשון במעלה להגנה על הנפש, ואין לדעת מה יקרה אם המחשב יטול ממני את הכלי הזה.

  • עידו הרטוגזון  On 5 באוגוסט 2007 at 23:13

    ליאת היקרה,

    את צודקת מה שאת עושה מחוץ למחשב לא נלקח בחשבון וגם לא הקיום הפיזי.

    יש לי חבר (אותו אחד עם החתול) שנוהג לומר שהחיים זה כמו קו ושהרציונליזם זה ניסיון ליצור מספיק נקודות כדי שהנקודות יכסו את כל הקו, אבל הן אף פעם לא יכולות.

    ריי קורצוויל היה עונה לך שבעתיד הלא כל כך
    רחוק כולנו נעשה הכל דרך המחשב (מתקרב יותר ויותר למציאות, לא נעים לומר) ושבהמשך כולנו נהפוך לתהליכי תוכנה כך שגם התהליכים הפיזיים ירוצו דרך המחשב.
    אני לא יודע אם זה נכון, אבל אלו נקודות מעניינות.

    בכל מקרה כאמור, שום דבר לא מושלם, והרשימה הזו היא יותר רעיונית בטבעה. אני חושב שהתהליך הזה קורה בכל מקרה כבר עכשיו, הכל חלק מתהליכים. התפיסה שלי היא תהליכית ולכן אני מאמין שאין רגע אחד שבו זה קורה – זהו פשוט טבע הטרנספורמציה שאנחנו חווים כרגע שלב אחר שלב.

    באשר לשאלה האם זה לא מסוכן. אבולוציה היא מסוכנת, שינוי הוא מסוכן. קארל יונג נהג לומר שהתודעה היא ניסוי קצר ימים שיתכן שיכשל ויגנז.

    המוח האנושי שלנו הוא ניסוי גם הוא מוציא מהדחקה הרבה דברים ומעורר הרבה בעיות – מצד שני הוא גם מעודד מודעות גבוהה יותר.

    מחשבים לפי דעתי מובילים סוג כזה של שינוי.

    כל טוב,
    עידו הרטוגזון

  • סחבק  On 6 באוגוסט 2007 at 9:24

    קצת מזכיר את מה שכתב קווין קלי לפני כשנתיים (http://wired-vig.wired.com/wired/archive/13.08/tech.html?pg=3&topic=tech&topic_set=), בעיקר את הפסקאות הסוגרות של המאמר.

    אישית אני חושב שבעיית הפרטיות היא בעיה אקוטית מאוד בהקשר הזה – אם המידע הזה יהיה בידי חברות שונות ומשונות (מסחריות או לא), אני לא בטוח שאני מרגיש נוח עם זה.

    הפרויקטים שהזכרת משנקר נשמעים מעניינים, יש איזשהו לינק אליהם?

    סחבק

  • עידו הרטוגזון  On 6 באוגוסט 2007 at 20:36

    לא הצלחתי להכנס ללינק למאמר של קווין קלי, אם יש לך לינק אחר מוצלח יותר אני אשמח מאוד לקרוא.
    ולגבי הפרויקטים משנקר. במקרה… P-: הכינותי מראש כתבה שהתפרסמה היום בנענע שבה אני סוקר את האירוע, אז קבל…
    http://net.nana10.co.il/Article/?ArticleID=505181&sid=127

  • עידו שחם  On 8 באוגוסט 2007 at 20:39

    זה לא קצת מוגזם לומר, לפחות נכון לעכשיו, ש-"מחשבים מבינים אותנו טוב יותר משאנחנו מבינים את עצמנו"? בקושי יש לנו מושג איך עובדת ההבנה האנושית, אז איך אפשר פתאום לשייך את זה למחשב? אם מנגנון המלצות ממליץ לי על ספר בעקבות ספרים קודמים שקניתי ושהסתכלתי עליהם, כמובן בעקבות איזשהו עיבוד נתונים סטטיסטי, האם הוא מבין את הטעם הספרותי שלי? זה חוזר קצת לטיעון החדר הסיני של סירל. אני לא אומר שבאופן עקרוני מחשבים לא יוכלו להבין אותנו אי פעם, אבל נראה לי שבטח שלא היום כשאין אפילו אינטיליגנציה מלאכותית שמסוגלת לשוחח ברמה טובה בשפה הטבעית. לדעתי מחשבים מבינים אותנו היום כמו שפוליגרף יודע מתי אנחנו משקרים.

  • עידו הרטוגזון  On 9 באוגוסט 2007 at 21:48

    באופן כללי אתה צודק ואני מסכים איתך. במצב הנוכחי כיום לא ניתן להגיד שהמחשב "מבין".
    כמובן שאנחנו נכנסים לשאלות פילוסופיות כמו מה זה להבין. והאם כשאני מבין אותך אני באמת מבין. האם כשאני יודע אני באמת יודע ומה ההבדל בין ידיעה שלי לבין ידיעה של מחשב. ומכאן לשאלות כמו מה היא מודעות וכו'.

    אלא שאלות מורכבות כמו שאתה יודע, אני התכוונתי אבל למחשבים שמבינים אותנו יותר טוב מעצמנו לא מהבחינה של החוויה הסובייקטיבית שלהם כמחשבים אלא מבחינה התובנות האובייקטיביות שהם מסוגלים לייצר. ונניח שאם המחשב מסוגל לחזות את מצבי הרוח שלי יותר טוב ממני ולנתח מה השפיע עליהם יותר טוב ממני, הרי גם אם הוא לא באמת מבין את הנתונים הללו – במובן ידוע הוא מבין אותי יותר טוב ממני, או לכל הפחות יכול להוות כלי מצוין בשבילי על מנת להבין את עצמי.

    כל טוב,
    עידו

  • ירושלמית  On 28 בדצמבר 2009 at 21:14

    שהצגת בשם ריי קורצווייל, הובע קודם על ידי הפיסיקאי פרימן דייסון בספרו, אינסופי לכל עבר.
    ע"ע ערפיליות התודעה המתקשרות זו עם זו בין קצוות היקום

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: