טכנומיסטיקה

כשרקדנו מול התורה בשמחת תורה זה היה לרגעים כמו לרקוד מול תינוק שחוגגים לו יום הולדת וכולם רוקדים סביבו ושרים לו, ורק לו לא ברור ממש מה זו החגיג הזו. התינוק קטן ושקט, ומדי פעם החוגגים נסחפים בשמחתם המתלהטת ושוכחים את התינוק, שהוא מרכז החגיגה. ואז קורא מישהו: שירו לה, שירו לה לתינוקת. וכולם שבים כולם ומביטים בה בהערצה, בתינוקת הזו שנולדה היום מחדש, התורה.
 
וברגעים אחרים כשרקדנו מול ספר התורה, זה היה כמו לרקוד מול הספר החי, מול הקוד האורגני של הבריאה שאותו מייצגת התורה. זה היה כאילו הם רוקדים מול תוכנית הבריאה, מול הקוד שנמצא בתוך עצמותיהם, ב-DNA שלהם, בקוד של ההרים והגבעות שמסביב, הקוד של המחשב והפצצה הגרעינית והם שרים לו לקוד הזה, הם שרים לקוד הזה, הטוב מכל הקודים האפשריים.