נורא נורא מתרגש

בעוד עשרים וחמש דקות אני אמור להתקשר ולדבר עם הבנאדם שאני מחזיק ממנו אחד האנשים החכמים ביותר שחיים בעולם כיום, אולי החכם ביותר, ובכל מקרה האדם שאני אישית הכי הייתי רוצה לדבר איתו מבין האנשים שחיים בזמננו.

מדובר בלא אחר מקווין קלי, אחד מהכותבים הוותיקים של ה- Whole Earth Catalog וגם אחד ממייסדי Wired. בחודשים האחרונים אני קורא אותו, ושומע פודקאסטים שלו ברשת ותמיד מתרגש מחדש.

ועכשיו יש לי את הזכות האדירה, הנוראה ממש, לדבר איתו אישית ואני מתרגש כמו ילד קטן. השאלות שלי אליו למרות שזה ראיון רשמי הן השאלות שהכי מטרידות את התודעה שלי ומי מי אם לא קווין קלי הגדול ידע לענות לי עליהן… 🙂

איך מדברים עם האדם שאתה מרגיש הכי יראת כבוד לדבר איתו בעולם. זה באמת סוג של ברכה מקוללת. אבל כנראה שזה קודם כל ברכה.

מי האדם מכל האנשים בעולם שהכי הייתי רוצה לפגוש ולשוחח עימו?

כשהייתי בן 15 זה היה ג'ימי הנדריקס. גם היום לא הייתי מתנגד לפגוש אותו.

בגיל 19 זה היה דוסטוייבסקי.

בגיל 22 הצטערתי שלייבוביץ' מת.

בגיל 27 הייתי נותן הכל כדי לשוחח עם תייאר דה שארדן (וגם היום).

והיום אני אדבר עם קווין קלי.

נראה לי שלדבר עם ג'ימי הנדריקס פחות היה מלחיץ אותי. וגם עם דה שארדן (אבל היינו צריכים אולי לשוחח בצרפתית).

בכל אופן זה עוד מעט קורה. הזמן אף פעם לא עוצר ועוד שעה גם זה יהיה מאחורי ואני אוכל לנוח על משכבי בשלום. הכל כבר כתוב, רק צריך מדי פעם לפלוט שני משפטים באנגלית ולהניח לו לשפוע עלי דברי חכמה. תחזיקו לי אצבעות.

טוב נשארה רק רבע שעה…

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עידו  On 25 באוקטובר 2007 at 20:20

    טוב דיברתי איתו, וזה היה הראיון הכי מדהים שהיה לי בחיים.
    לא להאמין איך בנאדם יכול לענות על שאלות הכי מסובכות באופן כל כך שקול לדבר ממש כמו ספר ולהוציא מפיו את המילים הכי משמעותיות ויפהפיות שאפשר לצפות.
    די מהר בתחילת הראיון הבנתי שאני לא רוצה לבזבז את ההזדמנות הקוסמית הזו בשביל לשאול אותו עוד שאלות עיתונאיות ששאלו אותו כבר מיליון פעמים. לעזאל, זו הייתה ההזדמנות שלי לשאול אותו את כל השאלות הכי גדולות שהטרידו את המוח שלי.
    לא האמנתי שאני יכול לדבר עם האדם הזה הדגול כל כך, וזה לא קורה הרבה שאני מתרגש עד כדי כך להקשיב למה שיש לאנשים לומר, אבל האדם הזה מפתיע אותך בכל מילה ומילה. עם כל מילה הרגשתי שאני מבין טוב יותר ויותר.
    שאלתי אותו את השאלות הללו כאילו אני שואל איזה אוראקל, שאלתי אותו כיצד נוכל לבצע אינטגרציה של הטבע והטכנולוגיה, ומהי המשמעות הקוסמית של הטכנולוגיה לדעתו, ואיך התורות הטכנולוגיות שלו מתחברות לאמונה הנוצרית האדוקה שלו, ואיך כל זה קשור לנצרות של תייאר דה שארדן ומרשל מקלוהן ולאומגה פוינט.

    הקיום של הראיון הזה, שכל רגע בו אני זקפתי את הידיים שלי כלפי מעלה והודיתי לאלוהים, הוא הוכחה לכך שאפשר להגיע לכל אדם.
    בסיום הראיון כשדיברנו על המשמעות הקוסמית של הטכנולוגיה והוא סיפר לי על הספר שהוא כותב בנושא סיפרתי לו על הבלוג הזה ועל ספר הטכנומיסטיקה שאני עובד עליו. הוא ביקש לשמוע על זה עוד וכשתיארתי לו ב-3 דקות את התיאוריה הכללית (שחבל שפה בבלוג למעשה התייחסתי רק ממש בכלליות – בפוסט הראשון) הוא ביקש בסוף שאני אשלח לו דברים שכתבתי בנושא באנגלית – אמרתי לו שאני מיד ניגש להתחיל לתרגם… 🙂

    זהו, זכיתי למספיק שפע אלוהי בשביל שנה שלמה. תודה תודה תודה.

  • איה  On 25 באוקטובר 2007 at 20:46

    לא תיתן לנו לקרוא אותו?

  • עידו  On 25 באוקטובר 2007 at 20:55

    עכשיו צריך לתמלל ולעבד ואני מתאר לעצמי שזה יקח כמה חודשים. אבל זה יהיה מאוד שווה את הציפיה 🙂

  • אחד  On 26 באוקטובר 2007 at 2:34

    למה אתה כבר לא כותב סיפורת?

  • עידו  On 26 באוקטובר 2007 at 2:51

    משום מה אני מקבל את השאלה הזו הרבה לאחרונה וזה נחמד לשמוע שזה חסר לכמה אנשים.
    התשובה אני משער לעצמי, היא שבשלב מסוים כשהפסקתי לקרוא סיפורת ועברתי לקרוא ספרים עיוניים גם המעיינים היצירתיים (שגם ככה היו תמיד תלויים במוזה) התייבשו. לא חשתי את הדחף הזה לכתוב.
    ומצד שני, לאחרונה חזרתי לקריאת סיפורת (נפלאות פיליפ ק. דיק) אז אולי יש עוד תקווה.
    אני עדיין מקווה להמשיך לכתוב.
    ודרך אגב, אם תקרא את הרשימה שלי מה-1 באוקטובר תראה שדווקא לאחרונה התפרסם לראשונה מזה שנים סיפור חדש שלי (למרות שהוא נכתב ב-2001) אבל גם זה משהו, כי הוא אחד מהטובים.
    עידו

  • ערדי  On 26 באוקטובר 2007 at 6:04

    הבא בתור – סטיוארט ברנד?

    שאלת את קלי על החוויה המיסטית שהיתה לו בירושלים, שבעקבותיה העביר שנה במסע אופנים בארה"ב? יש קישור באתר שלו לתוכנית רדיו שבה הוא מספר את זה יפה.

  • עידו  On 26 באוקטובר 2007 at 11:15

    🙂 שלא תחשוב שלא ניסיתי את סטיוארט, ניסיתי השבוע. אבל קיבלתי תשובה מצוות ה-Long Now שהוא עסוק מאוד בכתיבת ספר כרגע. חוצפה… 🙂

    לא שאלתי את קווין על המסע, ראשית כל כי לא ידעתי, אבל גם במחשבה שניה לא הייתי שואל כי פשוט לא הייתי מחליף שום דבר קטן בשיחה הזה. זה לא הייתה שיחה לאנקדוטות, ולא היה זמן לפשוט סיפורים, אני פשוט רציתי לשאול אותו את הדברים הכי מכריעים ביקום בעיני. הדברים שהכי חשתי שאני חייב להבין.

    תאר לך שאתה יכול לבקש מלוינס להסביר לך את האחרות או מהיידגר את ה-Dasein או מ-דה שארדן את נקודת האומגה. זו הייתה חוויה שאני ממשיך לרעוד ממנה עד הרגע הזה. וזה לא שלא דיברתי עם אנשים חכמים עד היום, אבל משהו בשיחה הזו אתמול פשוט ריגש אותי כל כך.

    ויש גם משהו חזק כל כך וכמעט על טבעי בלשמוע ולקרוא מישהו במשך שנים ואז פתאום לתת לו לצאת מהספרים ולקבל חיים אמיתיים.

    עידו

  • ערדי  On 26 באוקטובר 2007 at 16:57

    אתה צודק. שמח בשמחתך 🙂

  • מירי פליישר  On 27 באוקטובר 2007 at 0:34

    גם אני
    שמחה בשמחתך
    ושנזכה בכמה ניצוצות במהרה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: