היום שלי עבר בתחושה חדורה של מאורע היסטורי. "אתה יודע איזה יום היום? זה יום היסטורי. אתה לא יודע?" אמרתי לכל מי שפגשתי והם בתגובה שאלו אותי לתאריך וניסו להזכר במאורע מן ההיסטוריה. "זה לא משהו שקרה. זה משהו שקורה עכשיו, למעשה זה משהו שיקרה עוד מספר שעות" עניתי.
המשהו הזה שהרגשתי היום כמו רעידת אדמה ורצף זעזועים סייסמיים רבי עוצמה מתחת לרגלים המטאפיזיות שלי היה הופעת ה-Kindle, הספר האלקטרוני החדש והמלהיבבב של אמזון. זה מביך להיות לנביא של איזה מוצר אלקטרוני ספציפי, ובמיוחד חודשים ספורים לאחר שאנשים כבר מכים על חטא בנושא ההתלהבות המוגזמת מה-iPhone, אבל הקינדל פשוט ריגש אותי עד עומקי הנשמה.
אולי זה בגלל שבסופהשבוע התחלתי לקרוא את The Gutenberg Galaxy ספרו האימתני של מרשל מקלוהן שעסוק כרגע בלפוצץ לי את המוח. הו התודעה ההיסטורית! השילוב בין התחזיות האפוקלפיטיות שכתב מקלוהן כבר ב-1962 על סופה המתקרב של הגלקסיה של גוטנברג ואז ההמצאות כאן, הקפיצה 45 שנה קדימה ל-2007 והמכשיר הזה של אמזון, שאלוהים יעזור לי, אבל יש לי תחושת בטן מה זה חזקה שהוא באמת תחילת הסוף של הגלקסיה הגוטנברגית – כל אלה תרמו לתחושה ביבליו-אפוקליפטית שגרמה לעבודת היום להפוך למעניינת יותר…
הגלקסיה קורסת מסביבי. איך מתייחסים למשהו עתיק ומרכזי כל כך בן יותר מ- 550 שנה שעומד על סף הכחדות ביום אחד ולא כל כך בהיר. ציביליזציה אחת מתחלפת בציבליזציה חדשה. ראיתי היום את פרופסור רוני אברהם מדבר באופן מבריק בכנס על מולטיטאקסינג באוניברסיטה הפתוחה ברעננה. מדבר על התרבות הדיגיטלית החדשה. אדם חדש, תרבות חדשה, ציבליזציה חדשה. אדם מהיר יותר אבל לא מאושר יותר. וזה מביא אותי לדבר האחד שלא ציינתי בכתבה שכתבתי על הקינדל היום, ושאולי אתקן מחר, וזה שהסכנה הגדולה שממנה צריך הקינדל להשמר זה לתת יותר מדי אפשרויות בעוד שעניינו של הספר היא גם לצמצם אפשרויות.
ספר אלקטרוני שיכיל בתוכו תוכנות מסרים מיידיים, חיבור לאינטרנט, וחתיכות מדיה של סרטים, מוזיקה ומליון קפיצות היפרטקסטואליות אחרות אולי יהיה מוצר נפלא – אבל הוא לא יהיה באמת תחליף לספר כי הוא לא יתן מענה לצורך שלנו להתנתק ולעבור לעולם אחר לחלוטין עם זמן משלו, הצורך שהספר סיפק באופן נפלא כל כך עד היום.
כל הדיבורים על ספר 2.0 שאני מאמין בהם ואני באמת מאמין שהתקופה החדשה תיצור סוג חדש של ספר שנבין אותו בצורה שונה לחלוטין – לא יכולים להחליף את החוויה הישנה של הספר הלינארי. הספר הזה שהתפקיד שלו הוא לא להציף אותנו במידע אלא דווקא לרכז אותנו במהלך חשיבה לינארי ועוקב. ובאופן כללי, תרבות מרושתת, עד כמה שהיא מלהיבה אותנו, לא יכולה להחליף גם את החשיבות שיש לפעמים ללינאריות.
כדי שהקינדל באמת יוכל להחליף את הספר הוא צריך לא רק להשתוות אליו אלא גם לדאוג שלא לעלות עליו יותר מדי בתחומים מסוימים. ובינתיים כך או כך, מתקדם עידן גוטנברג צעד אחד נוסף ומכריע לקראת לסופו. זהו תחילת הסוף.
טכנומיסטיקה 
תגובות
וזה ממש לא בזכות הספר של אמאזון.
כמה טקסט אתה קורא ביום מהדפוס וכמה ממסך המחשב?
נכון שהרבה יותר מהמסך?
אתה צודק במאה אחוז.ועידן גוטנברג אכן נמצא תחת מתקפה כללית כבר זמן מה, שהאובייקט הפיזי של הספר עצמו הוא רק סמל שלה. הרי הספר איבד כבר בין כה וכה מהסמכותיות שלו לעומת אמצעי מדיה אחרים.
ונכון שרוב הקריאה שאנחנו דור האינטרנט עושים היא ממסכים. אבל מדובר בקריאה קצרה. בקריאה של טקסטים ארוכים (שמבחינת אנשים רבים – נכון פחות ופחות, אבל עדיין רבים – היא משמעותית מאוד ויותר מהטקסטים הקצרים) הספר עדיין שולט ללא עוררין. כאן הקינדל צפוי לשנות כמה דברים.
לטעון בסבלנות,
(*2)
ניקולס קאר?
אני מסכים אתו – אם יהיה לנו מזל הקינדל יהיה גלגול נוסף – שונה, חדש – של גוטנברג, ולא יחליף אותו. כי בסופו של דבר אין חוויה שתוכל להחליף באמת את החוויה של קריאת ספר. הרעיון "ספר 2.0" שבו הסופר הוא "משתמש על" בתוך קהילה יוצרת הוא בעיני החמצה של חווית הכתיבה ושל חווית הקריאה כאחת. והדבר *האחרון* שאני רוצה הוא תוכנת מסרים מידיים משולבת בספר שלי.
http://www.roughtype.com/archives/2007/11/the_luddite_dre.php
בסוף כל הקינדל הזה יהיה עוד דרך לפרסם את נייקי
קראתי עכשיו. היה מעניין מאוד. וכן, גם אני מסכים עם קאר פחות או יותר וגם אני לא רוצה תכונות מסרים מיידיים משולבות בספר שלי.
ובכל זאת על פי קול ההיגיון והנסיון נראה לי שמה שיקרה בתכל'ס זה שיהיו לנו במקביל גם ספר 1.0 (אלקטרוני) וגם ספר 2.0
לספרים מסוימים, רומנים לדוגמה, לא בטוח שהספר 2.0 יעזור, ורוב הזמן הוא כנראה אפילו יקלקל. לעומת זאת לספרי לימוד, מדריכים, ספרי מאמרים ולפעמים אויל אפילו לספרי סיפורת,הספר 2.0 בהחלט יכול לתרום. זה יהיה ניסוי מעניין.
עידו
אני בעד בתור טכנולוגייה נוספת.
אבל את ספר הנייר הם יוציאו
out of my cold dead hands.
כן, טוב גם לי יש כמה ספרים שלא אסכים להפרד מהם. הצרה העיקרית אצלי היא שאני מסמן כפייתי לתוך ספרים ואת הסימונים הללו שהם כמו העקבות של הזיווג בין המחשבה האישית למחשבה של הכותב יהיה קשה לחלץ משם החוצה.
ועדיין, הסיבה העיקרית שאני שמח מאוד על המוצר הזה היא שבפעם האחרונה שעברתי דירה 60% מהארגזים היו ספרים. המחשבה מה יקרה בעתיד בקצב צבירת הספרים העכשווי נראית די מפחידה וקינדל נראה הפתרון ומוקדם ככל האפשר.