המחשב שחולל נס – הקשר הפאראפסיכולוגי שבין מחשבים לאנשים

חנוכה נגמר, ועדיין לא סיפרנו על נס החנוכה שהסתיים השנה. 28 שנה של ניסויים מסתוריים ב-PEAR שבהם יצאה מתוך לב הממסד האקדמי האמריקאי בשורה שדיברה על קשרים פאראפסיכולוגים בין מחשבים לאנשים.
אז ככה זה הולך:

הכל התחיל ב-1977, כשסטודנט בפרינסטון פנה לפרופ' רוברט יאן בבקשה לחקור השפעות פסיכוקינטיות או פאראפסיכולוגיות מוזרות שחדרו לתוך הניסויים שביצע במעבדה. יאן הגיב תחילה בספקנות, אבל לבסוף החליט לא להיכנע לדעות הקדומות ונעתר לבקשה, תוך שהוא מקפיד על אמות מידה של בדיקה מדעית מקצועית.

 

הקים את המעבדה כדי לחקור תופעות פאראפסיכולוגיות. פרופ' רוברט יאן (צילום: PEAR) 

גם לאחר שהניסויים הניבו תוצאות מפתיעות לא השתכנע פרופ' יאן, אך בו בזמן, חש מחויב להמשיך ולחקור את ההשלכות מרחיקות הלכת שתוצאות הניסויים הצביעו עליהן, כאילו יש לתודעה האנושית השפעה על האופן שבו מחשבים עובדים. כדי לפתור את הבעיה, הקים את PEAR.

עיקר הפעילות במעבדה התרחשה בעזרת מכשירי REG (קיצור ל-Random Event Generator)שונים, המחוללים אירועים מקריים לחלוטין. ההתקנים, חלקן מכונות שמקפיצות כדורים באוויר וחלקם מחשבים המחוללים אירועים מקריים באמצעות רעש לבן, מספרים סיפור לא יאומן.

כך לדוגמה, מכונת ה-Murphy (על שם חוק מרפי) מקפיצה 9,000 כדורים על פני 336 יתדות המסודרים ברשת סימטרית. כשהמכונה פועלת בלי שאיש משגיח בה – נופלים כמחצית הכדורים בצד ימין וכמחציתם בצד שמאל. אך כשמושיבים צופה ש"יחשוב ימינה" או "יחשוב שמאלה", מתגלה נטיה קטנה אך משמעותית במספר הכדורים שצונחים לכיוון עליו חשב החוקר.

תופעה דומה מתרחשת ב-REG הממוחשב, שמפיק מספרים שחלקם גדול מ-100 (להם נקרא חיוביים) וחלקם קטן ממאה (שלהם נקרא שליליים). כשהמחשב פועל לבדו קיים שיוויון במספרים; אולם כשמישהו יושב ליד המחשב וחושב על מספרים חיוביים או שליליים – מתבצעת סטיה קטנה אך מורגשת בנתונים.

הסטיות הללו הן האנומליות, החריגות, שאותן חקרה מעבדת PEAR, ולמרות המוזרות הברורה שלהן מתקשים גם החוקרים הסקפטיים ביותר לפטור אותן כשטויות. ג'ניפר קוב, שהקדישה פרק מספרה Cybergrace לתיאור מקיף של פעילות המעבדה, מספרת כי ב-17 השנים הראשונות לקיומה ערכו ב-PEAR כ-50 מליון ניסויים, שהניבו שלושה מיליארד ביטים של מידע. על פי הנתונים, כשה-REG פועל לבדו הוא יוצר חריגה אחת למיליארד ביטים. לעומת זאת, כשצופה מעורב בניסוי מתבצעות פי מיליון חריגות, אחת לכל אלף ביטים.

 

להמשך המאמר על PEAR ותופעות פאראפסיכולוגיות בקשר שבין אנשים למחשבים

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גיל  On 12 בדצמבר 2007 at 1:17

    לא ממש, אם בוחנים את התוצאות בצורה קצת יותר ביקורתית או פשוט מנסים לשחזר אותן. יש מספיק בעיות עם הניסויים הללו כדי לחשוב שאין פה שום דבר יוצא דופן.

    שני קישורים שמטילים ספק:

    http://www.skepdic.com/pear.html

    http://www.csicop.org/si/2006-03/pear.html

  • עידו  On 12 בדצמבר 2007 at 8:24

    לא נכנס כאן נראה לי לדיון במתודלוגיה של PEAR, אבל נראה לי שלמרות שישנם ביקורות וויכוחים עדיין יצאו שם תוצאות יוצאות דופן למדי. קראתי את הספקנים כמובן במהלך כתיבת הכתבה. אני לוקח את זה ברצינות, וזה קול חשוב. ובכל זאת, העובדה נשארת ש-PEAR צמחה בלב הממסד האקדמי האמריקאי, פעלה במשך 28 שנה ושהניסויים שלה למרות הספקנים עדיין נחשבים קבילים – גם אם תמוהים…

  • גיל  On 12 בדצמבר 2007 at 8:46

    קודם כל העובדה שהניסויים נעשו במוסד מכובד לא הופך אותם לאוטומטית נכונים. הרבה מחקרים לא תקפים נעשים בכל מקום ולמעשה ככה המדע מתקדם. אני לא בא להטיל ספק ביושר של אלו שעשו את הניסויים בניגוד לניסויים פסבדו מדעיים אחרים, אבל בהחלט יש ספק גדול בקרב מדענים לגבי התוצאות שלהם והם לחלוטין לא נחשבים לקבילים בקהילה המדעית.

    אם נפרק את הניסויים שלהם למישורים שונים נגלה כמה דברים:

    1) התוצאות לחלוטין לא יוצאות דופן מבחינה סטטיסטית. אפשר להקביל את הניסויים שלהם להטלת מטבע עשרת אלפים פעם. אף אחד לא מצפה שהיא תיפול על "עץ" בדיוק 5000 פעמים אלא יש שונות טבעית כזו. אפשר לחשב מבחינת רווח-סמך מה ההסתברות לקבל עץ בין 5000-5200 פעמים למשל. עכשיו, תקח את אותו הניסוי ותגיד למישהו חיצוני לנסות להטות את המטבע ופתאום ההטייה תקבל משמעות אחרת. זה בדיוק מה שקרה שם. השונות שהתקבלה טבעית, מה עוד שרק במקרה אחד ל4 היא התקבלה בכיוון הרצוי.

    2) השימוש לרעה בסטטיסטיקה. אנשים מקדשים את המובהקות הסטטיסטית אבל כל מי שלמד סטטיסטיקה יכול לומר לך שמובהקות לא אומרת חשיבות. במדגמים גדולים מספיק כל תוצאה שתתקבל תהיה מובהקת סטטיסטית. במחקרים שלהם היו מיליוני דגימות אז המובהקות הסטטיסטית נראית מאוד מרשימה אבל היא מאוד צפויה.

    3) מסתבר שאדם אחד, מתוך העשרות שהשתתפו בניסוי, אחראי ל-50% מההבדלים שתהגלו וזאת למרות שהוא השתתף רק ב15% אחוז מהמקרים, די חשוד הייתי אומר.

    4) ניסו לשחזר את הניסויים הללו במקומות אחרים בלא הצלחה, איך מסבירים את זה?

    5)נניח שמקבלים את התוצאות כחריגה מאקראיות. החריגה הזו כל כך זניחה שהיא לא מעניינת אף אחד. כמו שכותב אחד המאמרים כתב, המחקרים הללו בעיקר עוררו פיהוק בקהילה המדעית.

    6)כמו שקרל סאגאן אמר בזמנו, טענות יוצאות דופן דורשות הוכחות יוצאות דופן מה שלחלוטין רחוק מאוד להתקיים במחקרים הללו. לנסות לקפוץ להסברים פסבדו מדעיים על השפעת המוח על תופעות ממשיות בעולם החיצוני כמו שאתה עשית בכתבה שלך זו קפיצה מרחיקת לכת שאין לה שוב בסיס מציאותי. קל מאוד לברוח להסברים לא רציונליים כשיש איזה שהוא ספק לגבי ההסבר המדעי הנכון, אבל גם אם אין הסבר מדעי מניח את הדעת זה לא הופך הסברים פסבדו מדעיים לנכונים, זה פשוט כשל לוגי קלאסי.

  • א  On 12 בדצמבר 2007 at 9:44

    לפני הרבה שנים שמעתי על מחקר דומה, שנערך בהשתתפות תלמידים לאמנויות לחימה, שנחשבו כאוכלוסיה בעלת כוחות ריכוז מנטליים משופרים.
    גם שם נרשמו הצלחות בשינוי דפוסים אקראיים של מחשב, אבל שם היה הבדל :
    בחלק מהניסויים, התוצאות הוצגו על מסך, והתלמידים הצליחו להשיג הטיה לאחד הכיוונים.

    בניסוי אחר, התוצאות הוקלטו על דיסקט, ללא נוכחות התלמידים, וללא צופה אנושי.
    לאחר מכן התוצאת הועברו מהדיסקט למסך, כשהתלמידים מתבקשים לנסות ולהשפיע עליהן, ושוב נרשמה הטיה בעלת משמעות סטטיסטית.

    מזכיר משהו מוכר ?
    מתורת הקוואנטים, אולי ?

    אתה מכיר את הניסוי הזה ?
    האם גם הוא בוצע ב PEAR ?

  • עידו  On 12 בדצמבר 2007 at 10:46

    אתה יודע מה? אני בהחלט מסוגל לתאר לעצמי שאתה צודק. אני פשוט לא שם עצמי שופט בעניין הזה, כי קטונתי. אני לא מתודלוג של המדע ובמקרה הספציפי הזה גם לא ממש רציתי להיות. האמת שאין לי חשק להיות סניגור של PEAR.
    בכל מקרה, לא "קפצתי להסברים", כמו שכתבת אלא הצגתי את ההסברים שמציגים ב-PEAR

    אני עדיין חושב שהניסויים שנערכו שם והתוצאות מעניינים מאוד, אבל אני מקבל את ההערות שלך. אולי חטאתי בכתבה בעידוד יתר של התיזה של PEAR והיה מקום להציג יותר את הצד הביקורתי – שבהחלט יש לו מקום.

    כנראה שרוח החנוכה התגברה עלי 😉

    עידו

  • גיל  On 12 בדצמבר 2007 at 19:17

    אנחנו כן צריכים להיות שופטים וכן צריכים להיות מאוד ביקורתיים כי מדובר בטענות פנטסטיות שאם הן נכונות אז מדובר במשהו מדהים.

    וכתבת בסוף הכתבה: 000 שנה אחרי המרד של המכבים ביוונים עדיין קורים ניסים, אבל הם לא מתרחשים בתוך פך שמן, אלא בתוך מעגלים חשמליים. תוצאות המחקרים שנערכו במעבדת PEAR יכולים להסביר תופעות יומיומיות כמו מחשב שקורס דווקא כשאנחנו הכי לחוצים ועצבניים או למה דווקא כשאנחנו צועקים עליו וחובטים בו הוא מגיב בזלזול רב יותר למאמצינו.

    יתכן שהממצאים מרמזים שעלינו לעבוד על המחשב רק כשאהוב ליבנו נמצא בסמוך ואולי הם קוראים לנו להתחיל לפתח ממשקי תודעה שיעשו שימוש בכוחונו להשפיע על המחשב בעזרת המחשבה. מצד שני, יתכן שלעולם לא נדע את משמעות הסטיות הסטטיסטיות שנמדדו ב-PEAR ומסעירות עד היום את עולם המחקר."

    אלו ספקולציות מאוד ספוקלטיביות ומאוד פופוליסטיות בעיניי, ומהוות טיעון קלאסי של god of the gaps. לא ידוע מה קרה? למה שלא נכניס "נס" בתור הסבר.

  • עידו  On 12 בדצמבר 2007 at 23:46

    טוב, אלף ההבדל בינינו הוא אולי שאני חושב שיש הרבה דברים מדהימים בעולם ושאנחנו לא כל כך שמים לב אליהם. אני די בטוח שתוצאות ניסויים כמו אלו של PEAR יכולות להתקיים בעולם ולזכות לתגובות אדישות כמו שכל מיני דברים אחרים זוכים להתעלמות מתרבות אנושית אטומה.

    בנוגע לפסקאות האחרונות. אני חושב שאתה מגזים בחשיבות שאתה מייחס להן, צריך להתייחס אליהן כמשהו פואטי ולא כנסיון לתיאור עובדתי. חוץ מזה, למרות שאני רציונאליסט בעקרון אני נוטה גם להשאיר גם מקום מסוים לחוסר היגיון. יחסים עם מחשבים הם משהו הרבה יותר רגשי משאאמין שלא מעורבים בנושא כל מיני סוגים של רוחות. אבל מן הסתם אתה לא חייב להסכים עם ההצהרה הזו…

  • עמית  On 13 בדצמבר 2007 at 10:32

    ראשית, זה ממש מעצבן אותי שהנושא הזה עלה עכשיו. יש לי המון דברים להגיד על העניין. פוסט שלם שאני מתכנן כבר כמה זמן ואין לי זמן לכתוב. אז עכשיו אני חייב להגיד על קצה המזלג דברים שראוי לתת להם מרחב גדול יותר… ובכל זאת – כמה הערות.

    1) כלים סטטיסטים קונבנציונליים הם לא כלי טוב לבדוק ארועים נדירים או כאלה שקורים בהסתברות מאד מאד נמוכה. אמנם יש ענף בסטטיסטיקה שמתעסק בדיוק במקרים כאלה, אבל מעטים, אם בכלל, מתשמשים בזה. הטענה הזו הולכת לשני הכיוונים: מצד אחד גיל צודק, שזה שהראו סטיות סטטיסטיות קטנות שיש להן מובהקות – זה לא אומר הרבה. מצד שני זה מעיד על הסטטיסטיקה לא פחות מאשר על תופעות פאראפסיכולוגיות. הסטטיסטיקה פשוט מוגבלת ולא מסוגלת לתת כלים למחקר רציני ומדעי בתחום. זו כנראה אחת הסיבות שאין מחקר כזה.

    2) לגבי אי היכולת לשחזר תוצאות – זו בדיוק הבעיה של מחקר מדעי של תופעות נדירות (או כאלה שהאפקט שלהן קטן מאד – מבחינת המתמטיקה מדובר באותו סוג של דברים), זה עדיין לא אומר שתופעות כאלה אינן חשובות, זה עדיין לא אומר שאין להן סיבות, ובוודאי זה לא אומר שהן אינן קיימות. אפילו שמאד מאד מאד קשה לשחזר אותן ולמדוד אותן.

    3) אחד הכשלונות הגדולים של המדע הוא הטיפול בתופעות כמו פאראפסיכולוגיה. המדע באופן גורף ושיטתי מתעלם מתופעות אלו ולא מנסה לתת להן הסבר. הנימוק הרשמי הוא הכחשה. כלומר הכחשה שהתופעות האלו קיימות. תסתכלו באוצר המלים שמשתמשים בו כדי לתאר את העניין: פסאודו משהו, פארא-משהו, שרלטנות, וכו'… כל דבר רק לא להסתכל נכוחה ולהגיד מצטערים אין לזה הסבר ואנחנו לא יודעים איך לגשת באופן רציני לעניין.

    4) גיל: נקודה 3 שלך רק מחזקת את התחושה שיש משהו מאחורי הנתונים…אלא שאחד הפרמטרים המשפיעים על אותו משהו קשור באישיות או ברקע/עבר מסויים. לכן אי אפשר לשחזר את הארוע הזה עם כל אדם.

    5) גם חברי PEAR לא יצאו נקיים מהביקורת שלי. הם מסתכלים בכיוון הלא נכון. שוב, הכלים המדעיים הסטנדרטיים לא בנויים לטיפול בתופעות מסוג כזה. במקום לבצע 50 מיליון ניסויים צריך אולי לנסות לפתח כלים ומתודולוגיות חדשים להסביר למדוד ולמדל את התופעות הפאראפסיכולוגיות.

    האמת שיש לי תוכנית זדונית להשיג קביעות במשרה אקדמית ואז להתחיל לחקור ברצינות תופעות פאראפסיכולוגיות. זה אתגר מרתק. זה לא שיש לי רק ביקורת, יש לי גם מחשבות קונסטרוקטיביות לאיזה כיוון צריך ללכת. אבל כאמור, על מנת שלא יזרקו אותי מכל המדרגות צריך לחכות כמה שנים עד הקביעות. או לפחות עד שיהיה לי זמן לכתוב פוסט סביר בנושא.

    בינתיים אני יכול לתת טיפ קטן לחוקר המתעניין, זו בעצם שיטת מחקר מקובלת מאד במתמטיקה ושיטה מקובלת מאד בחשיבה יצירתית שיטתית: אם יש לך תופעה שאינה סבירה (או שקשה להסביר, או שקשה לגרום לה לקרות), תניח שהיא קיימת, תקבל אותה כאקסיומה, ואז תנסה לבנות מודל שמאפשר את קיומה. ברגע שיהיה לך מודל כזה, אפשר יהיה לתכנן מתודולוגיה שתאפשר לבדוק, לכוונן, לאשש או להפריך את המודל. אבל קודם כל צריך להיות מודל. בשביל לבנות מודל לא צריכים לראות את התופעה. מספיק להניח שהיא קיימת.

    המון תגליות מדעיות התגלו כך. שיהיה בהצלחה.

  • עמית  On 13 בדצמבר 2007 at 10:39

    חייבים להזכיר את הפוסט הזה של דנה מלפני כמה שנים:
    http://www.notes.co.il/danas/5318.asp

  • גיל  On 13 בדצמבר 2007 at 19:41

    סטטיסטיים סטנדרטיים? עצם המחשבה שיש כלים סטטיסטיים לא סטנדרטיים שקיימים בנסיבות מיוחדות היא סתירה פנימית. הסטטיסטיקה (או חוקי ההסתברות אדישים לגודל המדגם). ההבדל יכול להיות בפרשנות שלנו את האירועים אבל לא בסטטיסטיקה עצמה. איך בדיוק הסטטיסטיקה מוגבלת במקרה כזה לא ממש הבנתי.

    שיחזור תוצאות, זה אלף בית של מחקר מדעי. אגב, אתה מתבלבל. על פי החוקרים התופעה לא נדירה, אלא פשוט מתרחשת במדגמים גדולים מאוד. גם מאוד קל יחסית לשחזר אותה. איזו סיבה בדיוק יכולה להיות שרק במקום אחד היא מתרחשת ולא במקום אחר?

    מה שאתה אומר בנקודה השלישית לחלוטין שגוי. תיכנס לאתר של סקפדיק שנתתי בקישור ותראה שלכל תופעה פאראפסיכולוגית שיש טענות לגביה נעשו לפחות עשרות מחקרים מדעיים שאף אחד לא מצא בהן ממש. תקרא את הספרים של סוזן בלאקמור שהייתה מאמינה נלהבת של פאראפסיכולוגיה בשנות ה-70 וחקרה את הנושא הזה לעומקו עד שלא רק גילתה שאין בו ממש, אלא גם חשפה את השרלטנות של הפאראפסיכולוגיים. אם כבר, הטענה ההפוכה היא הנכונה: מדענים רבים מתקשים לפרסם מחקרים שמראים חוסר אפקט של פאראפסיכולוגיה כי זה לא מעניין את כתבי העת.

    איך בדיוק העובדה שאדם מסוים אחראי לרוב ההבדלים מחזקת את הטענה. בדיוק באותה מידה היא מחלישה אותה, אבל אתה משום מה בוחר לחשוב שהיא נכונה. כמו שכבר ציינתי, הטענות העולות מהמחקר פנטסטיות ואם הן אכן נכונות יהיה בהן משום תרומה אדירה למדע, אבל טענות כל כך יוצאות דופן דורשות הוכחות חזקות והמחקרים שלהם זועקים ההיפך.

  • עמית  On 13 בדצמבר 2007 at 20:51

    ראשית, סוזן בלקמור נמצאת אצלי ברשימה די הרבה זמן. ברגע שיהיה לי זמן אקרא. יש לך המלצה למשהו ספציפי שלה?
    ואגב המלצות קריאה – מציע לך לקרוא את "ידע אישי" של הפילסוף והכימאי מייקל פולני. הרבה מהויכוחים בינינו על אופי הידע המדעי נידונים שם בצורה מאד יפה.

    ועכשיו לשאלתך לגבי סטטיסטיקה.
    אתה הרי יודע ומן הסתם גם משתמש במחקר שלך בהמון כלים סטטיסטיים של בדיקת השערות. בכולם אתה מחפש מבחנים שה"אלפא" שלהם הוא 5 אחוז, או שה-p-value שלהם נמוך…. ורק מכאלה שעומדים בקריטריונים האלה אתה מסיק מסקנות. כלומר מקבל או דוחה את "השערת האפס" שלך. המשמעות של כל המספרים האלה היא, בין השאר, שכל סטייה או אפקט שההשפעה שלו על הנתונים קטנה מאותם חמישה אחוז פשוט נמצא "מתחת לראדאר" של המבחנים הסטטיסטיים האלה.
    באופן אולי קצת פשטני אפשר לומר, שאם יש תופעה שקוראת אחת למיליון, מודל ניבויי מדעי מצויין יהיה להגיד התופעה הזו פשוט לא תקרה. המודל הזה יהיה נכון ב 99.9999%.
    זה לא שאי אפשר להפריך מודל כזה בכלים סטטיסטיים סטנדרטיים. אפשר. אבל אז צריך מאות מיליוני ניסויים כדי להשיג את רמת הוודאות הנדרשת – וזה הופך את כל העניין ללא מעשי.

    זה מתקשר מצויין לעניין שחזור תופעות. אני מסכים איתך לחלוטין שאלף בית של מדע זה היכולת לשחזר ניסויים ותוצאות. אבל זה מאד מגביל את המדע. זה אומר שיש הרבה תופעות שבאופן מעשי המדע לא מסוגל לחקור. וזה בלי קשר לפארא פסיכולוגיה בכלל.

    תחשוב לדוגמא על מאורע שתלוי ב5000 פרמטרים בלתי תלויים. ונניח שכל אחד מהפרמטרים הוא בינרי – או שהוא ישנו או שהוא איננו. ונניח שתופעה מסויימת קורית רק כאשר כל הגורמים האלה נמצאים בבת אחת. ונניח אפילו שזו תופעה חשובה מאד כיוון שהיא עלולה לגרום באופן ישיר נניח להכחדה של מינים, או להתחלה של תקופת קרח – אבל עדיין רק אופציה אחת מתוך 2 בחזקת חמשת אלפים מביאה לתופעה הזו.

    אז אפילו אם אפשר להכניס את התופעה למעבדה ולנתק אותה מההשלכות שלה, עדיין ממש לא מעשי לשלוט ב 5000 גורמים וגם אם הצלחת פעם אחת, הסיכוי שבמהלך חייך תצליח לעשות את זה פעם נוספת קטן מאד.

    אז מה, זה אומר שאי אפשר להסביר את התופעה? זה אומר שאי אפשר לעשות ניסויים?

    הדעה שלי היא שהמדע קצת יותר משוכלל מזה. ושאפשר למצוא כלים מדעיים וסטטיסטיים שמאפשרים לתת הסבר טוב למדי של תופעה כזו. אפילו שהיא מאד נדירה. ואפילו שמאד מאד קשה לשחזר אותה.

  • גיל  On 13 בדצמבר 2007 at 21:42

    בהקשר הזה נקרא In Search of the Light: The Adventures of a Parapsychologist

    לגבי הסטטיסטיקה זה לא ממש מדויק מה שאתה אומר. במחקרים שלי אני לא משתמש רק בסטטיסטיקה של שכיחויות אלא גם בסטטיסטיקה בייסינאית כי היא מודל טוב יותר במקרים רבים. גם מחקרים שאחרים עושים משתמשים במובהקויות שונות בהתאם לתופעה הנחקרת.

    מה זאת אומרת שתופעה מתרחשת אחת למיליון? אם תופעה היא כל כך נדירה צריך להסביר למה היא כל כך נדירה. בכל ניסוי מדעי ולו הקפדן ביותר יש אפקט "רעש" גדול הרבה יותר של 1 למיליון. כדי לטעון שהאחד למיליון הזה קורה בגלל משהו מהותי ולא אקראי צריך הוכחות מאוד מאוד חזקות. זו קפיצה אדירה ולא הגיוניות לטעון שבגלל שמשהו מתרחש בצורה כל כך נדירה הוא אכן על טבעי. צריך להגדיר בדיוק את התנאים שהוא מופיע.

    לא הבנתי למה זה מאוד מגביל את המדע. במקרה שמתואר פה הניסוי מאוד מאוד פשוט ואין שום בעייה לחזור עליו מיליארדי פעמים. שים לב שיש שני פירושים אפשריים למה שקראת לו אחד למיליון. אחד, שבמיליון ניסויים נמצא אפקט רק באחד מהם. שתיים, בניסוי בודד שכולל מדגם של מיליון אחד מהם יהיה שונה. במקרה השני אין שום בעייה להשוות ניסוי כזה לקבוצת ביקורת ולבדוק אם יש הבדלים.

    אכן, המדע לא יכול לחקור הרבה תופעות. אבל אם יש משהו שהוא באמת קיים במציאות רק המדע יוכל לתת לו תשובה בסופו של דבר. אם אתה מעוניין לטעון אחרת חובת ההוכחה עליך.

  • עמית  On 13 בדצמבר 2007 at 23:31

    תדמיין לרגע שהתופעות שאתה יכול לצפות בהן הן תוספות של מעל 100000 שקל בחשבונות בנק אישיים של אנשים בארץ. כמו כן, אתה יכול לדעת את כל תוצאות משחקי הכדורגל בארץ.
    האם יש לך כלי מדעי שעל סמך התופעות האלה יכול לגלות שיש אנשים שמרוויחים הרבה כסף מניחוש תוצאות משחקי כדורגל (כלומר ממלאים וזוכים בטוטו)?

    אני מניח שהתשובה היא לא. לפחות לא באופן מעשי. שהרי הגרלת טוטו נעשית פעם בשבוע, הסיכוי לזכות בטוטו נמוך מאחד למיליון ולכן על מנת למצוא קשר בין שתי התופעות צריך כמה מיליוני ניסויים – זאת למרות שכמעט כל 3-4 שבועות מישהו זוכה בטוטו. וכן – יש בהחלט רעש (אנשים זוכים גם בפיס), אבל עם מדגם מספיק גדול אפשר להתגבר על זה… רק שזה לא מעשי (זה ייקח כמה מיליוני שנים לאסוף מספיק נתונים שיאפשרו לסטטיסטיקה לגלות את הקשר).

    ובכל זאת – הרי לך תופעה שקיימת, ואפילו יש בה חוקיות מסויימת ויש לה משמעות חברתית. אבל בהינתן מגבלות על מה הנתונים שאפשר לצפות בהם – שום כלי מדעי קיים לא יוכל לגלות את הקשר זה.

    למדע יש הרבה מגבלות על יכולת הצפייה שלו. אי אפשר לקרות מה קורה עם אטומים. יש אפילו את עקרון אי הוודאות שמראה שגם באופן תיאורטי יש נתונים שלא נוכל לצפות בהם. ואני מניח שאחת הבעיות במחקר על פאראפסיכולוגיה היא בדיוק זו. יש המון פרמטרים וקשרים ביניהם שקיימים ושאולי אפשר היה לגלות אותם לו רק יכולנו לצפות בעוד סוגים של אינפורמציה – אלא שלא תמיד אפשר.

    בדוגמא של הטוטו – ייתכן שמספיק היה להוסיף תצפיות מעטות כדי להבין שמדובר בהימור ממוסד. למשל שעל כל תנועה של 100000 שח או יותר היה מצויין מקור הכסף. זה היה מאפשר מייד לקבץ את הנתונים ולשער שהם באים ממקור אחד.

    אבל כאמור – לא תמיד כל המידע הרלוונטי נגיש לנו. ולכן הכלים המדעיים לא יכולים לספק לנו תשובות גם כאשר מדובר בתופעות קיימות, חיות ובועטות, ואפילו חשובות.

  • עמית  On 13 בדצמבר 2007 at 23:37

    אני מעריץ גדול של סטטיסטיקה בייזיאנית. ומסכים שזו שיטה טובה ואמינה הרבה יותר מאשר בדיקת ההשערות הסטנדרטית. בין השאר היא אמינה בעיני כיוון שהיא נותנת מקום לדבר הכי חשוב. ה"אמונה" שלך בדבר ההסתברות הא-פריורית. אתו סט של תצפיות יוביל למסקנות שונות בהינתן הסתברויות התחלתיות שונות. ואת ההסתברויות ההתחלתיות לא ניתן למדוד בשום צורה. מדובר באמונה נטו.

  • גיל  On 13 בדצמבר 2007 at 23:41

    זה לא אתה שאמרת שקשר סטטיסטי לא מעיד על סיבתיות? אתה יכול למצוא המון קשרים אקראיים ומזויפים אבל במקרה של הטוטו זה מאוד פשוט. אתה יכול לבדוק ישירות אם מי שמנחש את תוצאות המשחקים צודק. זה בדיוק מה שניסו לעשות פה. אנשים ניסו להשפיע בכוח המחשבה על מכונות בכיוון מסוים. זה משהו שמאוד פשוט לבדיקה.

    צריך להפריד בין הסבר לתופעה (שכמובן תמיד רצוי) לבין עצם קיומה של התופעה בתנאים מסוימים. גם אם אני לא יודע למה משהו מתרחש, צריך לראות אם אותו הדבר מתרחש. במקרה שלנו די בבירור זה לא נכון ויש הרבה בעיות עם המחקרים שלהם. ההכללות בהחלט יכולות להיות סטטיסטיות וזה מה שמשתמשים בהם למשל במכניקת הקוונטים. אבל במקרה הזה נעשה די בבירור פירוש מוטעה של הנתונים לנוחות החוקר.

    המשפט האחרון הוא משפט פסבדו מדעי קלאסי. אם התופעות קיימות אז איך אתה יודע על קיומן אם לא בכלים מדעיים? זה יותר משאלת לב לחשוב שתופעות מסוימות קיימות למרות שאין שום הוכחה לכך וזה בדיוק הgod in the gaps הקלאסי. כל דבר שלא ברור בעולם מקבל מייד פרשנות ניסית כלשהי.

  • גיל  On 13 בדצמבר 2007 at 23:43

    זה מאוד תלוי במה אתה חוקר. גם לה יש את המיגבלות שלה. היום יש נטייה גוברת של כתבי עת לא לדווח בכלל מובהקות אלא לציין גודל אפקטים, או לציין מובהקויות בלי הפרשנות הנלווית לכך ושכל אחד יסיק את המסקנות לבד.

  • עמית  On 14 בדצמבר 2007 at 2:12

    הוא בעיני מקור כל רע. כתבת "אם התופעות קיימות, איך אתה יודע על קיומן אם לא בכלים מדעיים".

    התשובה פשוטה. יש לי כמה וכמה חושים. אני רואה, אני מריח, אני ממשש אני שומע… אני לא צריך את המדע שיסביר לי או שיוכיח לי שיש תופעה. אני מצפה מהמדע או מכל דיסציפלינה אקדמית אחרת להסביר לי את התופעה. לא להוכיח לי שהיא קיימת.
    ממה שכתבת נראה כאילו המדע האמפירי קצת איבד כיוון ובמקום לחפש אישוש להסברים של תופעות הוא מנסה להוכיח שתופעות קיימות או לא. דווקא לזה אני לא זקוק.

    צריך כמובן להבדיל בין תופעה לבין פרשנות והסבר. לזה אני מסכים – אבל התפקיד של המדע הוא לצאת מתופעה מסויימת, לבנות תאוריה שתסביר אותה, ואז ללכת ולבדוק את התאוריה בכלים שנראים לה מתאימים.
    בתהליך הזה התופעה היא נקודת מוצא, לא מטרה.

  • גיל  On 14 בדצמבר 2007 at 2:38

    הקליטה החושית שלנו מאוד מוגבלת ויש אינספור הטיות פסיכולוגיות או אחרות שמראות שמה שאתה קולט לא באמת קיים או שהוא משהו אחר. אני לא מתכוון להיכנס לויכוח פילוסופי בעניין אבל אם רוצים להוכיח קיומה של תופעה מסוימת, בצורה שתהיה מקובלת על כולם חייבים להשתמש במדע.

    עכשיו, כשאני מדבר על תופעה אני לא מתכוון בהכרח לקליטה פשוטה שנעשית דרך חוש זה או אחר, אלא לייחוס הסיבתיות בקשר בין שתי תופעות. אין לי ספק שאנשים חווים דברים בצורות שונות ועל זה אין ויכוח, אבל כשמנסים לומר שמשהו גרם למשהו אחר צריך להוכיח את זה. השלב הראשוני במדע הוא בהחלט להתייחס לקיומה או אי קיומה של התופעה. אסטורולוגים טוענים שמצב הכוכבים בשמיים יכול לנבא התנהגויות או אישיות. לפני שנכנסים להסבר של התופעה הזו צריך קודם להסכים אם היא מתקיימת או לא.

    במקרה שמתואר פה, בכלל לא בטוח שיש מה להסביר. החריגות שנצפו מוסברות הכי טוב על ידי סטיות אקראיות ואם יש מישהו שטוען אחרת חובת ההוכחה עליו.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: