טכנומיסטיקה

לפני מספר חודשים קראתי את הספר Everything Good Is Bad For You:How popular culture actually makes us smarter של סטיבן ג'ונסון (אני חב פה מילות תודה לערדי (sb) שהפנה כאן בבלוג הזה את תשומת לבי לספר הנפלא הזה).

התיזה של ג'ונסון היא בקצרה שהתרבות הפופולרית נמצאת בעשורים האחרונים תחת עקומה שהופכת אותה למורכבת יותר ויותר. למרות שזה עשוי להשמע קונטרה-אינטואיטיבי ג'ונסון מדגים את הטענה שלו במגוון עשיר ודי משכנע של אבחנות, מחקרים וטענות כשהוא מתרכז בעיקר במשחקי מחשב וטלויזיה וגם קצת באינטרנט ובקולנוע. הטענה של ג'ונסון היא שהמדיה העכשווית מעלה את האינטיליגנציה שלנו במגוון דרכים.

הטיעונים שג'ונסון (שאגב היום ראיתי שיצא לו עכשיו ספר בעברית, תרגום של הספר Mind Wide Open) מציג די מבוססים בעיני. אין לי ספק שמשחקי מחשב והאינטרנט מעלים סוגי אינטיליגנציה מסוימים, ואתם יודעים מה – אפילו טלויזיה לפעמים. מה שקצת חסר לי הוא שלמרות שלמרות שהוא מאוד לא נאיבי לגבי ההשפעות של הטכנולוגיה וגם משלב את מקלוהן ופוסטמן די בחכמה בטיעונים שלו – ג'ונסון די מתעלם מדי הרבה אינטיליגנציות שנכחדות. יחדיו עם אינטיליגנציות היפר-טקסטואליות ומרושתות שמתחזקות נחלשות האינטיליגנציות הלינאריות, האחדותיות ובלוא הכי נגדע סוג מסוים של עומק. יש לי הרגשה שההתייחסות אליהן כ"אוריינות טקסטואלית" בלבד לא ממצה עם הדיון בנושא.

עם זאת אני די בטוח שג'ונסון עצמו כתב את הדברים ככה בשביל הספר, והוא מדגים זאת בכמה מקומות בספר, כמו למשל כשהוא מספר באפילוג על כך שהוא דואג לשמור אצל הילדים שלו איזון בין משחקי מחשב לבין היער.

בצוותא עם הספרים האחרים שלו שעוסקים בנושאים שונים לחלוטין אך מה שמשותף להם הוא אבחנות עמוקות ומפתיעות, ג'ונסון הוא אחד ההוגים המעניינים כיום.

בנענע פרסמתי היום מאמר שמסקר את הספר והרעיונות המרכזיים:

למאמר על הספר של סטיבן ג'ונסון – Everything Bad Is Good For You