מה הקשר בין פייסבוק לסיינפלד?

כדי להבין מה זה פייסבוק ומה עושים שם אין ברירה כנראה אלא להיות חלק מזה, וגם אחרי זה לא בטוח אם תבינו עדיין מה אתם עושים שם. כמובן אפשר לתת את התיאורים הרגילים: זורקים אחד על השני פרות, כבשים וסופגניות (מה שזה לא אומר), מגישים מתנות, מעלים תמונות, בודקים דפים של חברים, כותבים אחד לשני על הקירות וממלאים שאלונים בנושאים כגון: איזה פילוסוף גרמני אתה או איזה רוצח סדרתי אתה – השאלה מה ההגדרות הללו אומרות.
 
ובכן, הן אומרות כלום. אם סיינפלד הייתה תוכנית על כלום אז פייסבוק זה אתר על כלום. מי שנמצא בפייסבוק לא עושה שום דבר ספציפי, חוץ מלהיות בפייסבוק. להיות בפייסבוק זה מצב נפשי, פייסבוק היא האישור המושלם לכך שהמדיום הוא המסר. זה לא משנה מה אתה עושה בפייסבוק – העיקר שאתה בפייסבוק.
 
קחו לדוגמה את אחת האופציות המרכזיות ב-Facebook, ה- Poke. הפירוש המילולי של הפועל האנגלי  To Poke  היא לתחוב, לדחוף או לתקוע. איך אפשר לעשות את כל הדברים האלה בחלל הווירטואלי? אלוהים יודע, ובכל זאת, למרות שאף אחד לא יודע מה זה, Poke היא אחת מהאופציות המובנות הפופולריות של פייסבוק.
 
אולי אתם חושבים לפנות לפייסבוק ולשאול אותם מה זה Poke? חסכו מעצמכם את המאמץ, גם הם לא יודעים. הנה ההסבר הרשמי של פייסבוק לאפשרות ה-Poke. "כאשר יצרנו את ה-Poke חשבנו שזה יהיה מגניב שתהיה לנו תכונה בלי מטרה ספציפית. אנשים מפרשים את ה-Poke בכל מיני דרכים שונות ואנחנו מעודדים אותך ליצור משמעויות משלך".
 
והנה לכם הפוסטמודרניזם במיטבו. הכל רלטיבי, אין משמעות כל מה שנשאר זה לעשות Poke אחד לשני, מה שזה לא יהיה.
 
כלכלה של תשומת לב
ואולי בעצם תוכן מסוים בפייסבוק, מכנה משותף אחד וקבוע לכל הדברים שאתם עושים בפייסבוק. התוכן הזה העצמי הגולש וזו אולי הסוד שמסביר למה פייסבוק הצליחה למשוך אליה כל כך הרבה גולשים ולא רק למשוך אותם אלא גם להשאיר אותם אצלה.
 
אחד מהדברים שהופכים את הדואר האלקטרוני, ההודעות המיידיות, סלולרים ומדיומים אחרים לממכרים כל כך הוא שהם מספקים לנו שטפים מרוכזים של תשומת לב. כל פעם שאנחנו מקבלים מייל ממישהו אנחנו מקבלים ממנו מנה כלשהי של תשומת לב, כיצורים קופיים למדי יש בתשומת הלב הזו משהו מנחם וכיפי – אפילו אם היא שטחית לחלוטין.  

מספיק שמישהו ענה על טוקבק שכתבנו באיזה אתר ואנחנו כבר שואבים איזה סיפוק מסוים. הסיפוק הזה שבא בצורה של איזשהם אותות חשמליים והפרשות כימיות במוח הוא דבר ממכר. אם התחלת איתו, לא תרד ממנו מהר כל כך וכמו כל סם אחר ככל שתפנה לו יותר משאבים כך הוא ידרוש עוד יותר תשומת לב. זו הסיבה שבעידן האלקטרוני בודקים האימייל 20 פעמים בשעה. זה לא בגלל שהם מצפים שמשהו חשוב יגיע, הם פשוט צריכים את פיקס תשומת הלב שלהם לעכשיו, לחמש הדקות הבאות.
 
פייסבוק לוקחת את הנרקיסיזם הדיגיטלי הזה ומביאה אותו לדרגתו השלמה ביותר עד היום. כל מה שאתם עושים נרשם איפשהו ומופיע על לוחות החדשות של החברים שלכם, כל הזמן קורה משהו. דנה הוסיפה תמונות חדשות של עצמה, מרון חבר של רינה ודנה זרקה כבשה על רינה ומרון הצטרף לקבוצה לביטול העיר פ"ת. ומישהו הסתכל על תמונות שלך ומישהו אחר עשה לך Poke.
 
מה שנוצר זה כלכלה של תשומת לב. אתה נותן לי תשומת לב ואני אתן לך תשומת לב – אלא שבסופו של דבר כל זה לא מכסה על האמת העצובה שאנחנו בעיקר נותנים תשומת לב לעצמנו.

 

למאמר המלא באתר נענע10

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • לילי  On 31 בדצמבר 2007 at 22:06

    עידו אתה כל כך צודק,
    איזה יופי שאמרת את זה out loud
    זה טוב שאתה כותב על זה לא כי זה צריך להשנות, ולא כי זה לא בסדר שאנחנו רוצים-צריכים-דורשים תשומת לב כל הזמן , אלא כי לפחות שנדע מה אנחנו עושים שם!

    יופי שחשפת פיסת מציאות חשוכה!!
    כן ירבו
    ברכות לשנה החדשה (-:

  • דפנה  On 31 בדצמבר 2007 at 23:44

    אבל אמא שלי בת ה – 79 שם, ולאחרונה ביקשה ממני סיוע באיזה עניין טכני, ואני מוכרחה להודות שלא מצאתי שם את ידי ורגלי

    תודה מעומק הלב על ההארה. הניתוח שלך כל כך פשוט וכל כך צודק, שיש להניח שאצטט אותו בשנה הקרובה כמאה שמונים ושלוש פעמים. לאן לשלוח את התמלוגים?

  • שמש  On 1 בינואר 2008 at 0:14

    מתגעגעים לכתיבה שלך!

    אתה יכול להיות גם אביר אינטרגלקטי וגם סופר
    🙂

  • עידו  On 1 בינואר 2008 at 9:48

    כן, קצת ציפיתי לחזור ולהרגיע את מי שפחות מתחבר לעולמות האינטרגלאקטים – עדיין לא איבדתי את שפיות דעתי
    🙂

    עידו

  • דרור פויר  On 1 בינואר 2008 at 12:58

    מבריק (שתי הגרסאות), ואני בכלל לא בפייסבוק

    וזו הזדמנות גם להודות לך שהפכת גם אותי לסטודנט אדוק בקורס למאסטרים אינטרגלאקטיים. הגרסה שעשיתם ל"אנשים טובים" היא פשוט נהדרת. היקום בידנו!

  • שי  On 1 בינואר 2008 at 13:26

    תודה תודה.

    ( אני שי, וגם אני מכור לתשומת לב!)

    (אבל לפייסבוק הרשע עדיין לא הגעתי.)

  • מירי פליישר  On 1 בינואר 2008 at 23:39

    עידו
    שמחה שהמתקפה הבלתי נסבלת של הודעות המחתרת נגמרו.
    אני חשדתי בכם שאתם פשוט מנסים לפוצץ את פייסבוק עם עודף חומרים
    אותי זה עיצבן לאללה ואתה יודע שאני אוהבת את כתיבתך וליויתי אותה די במסירות עם כל הגיבורים והמיוחדים שקראת להם אינטרגלקטיים
    קשה לי להאמין שאדם מאמין ייסחף לגבהות לב של שמעתי את הקולות , גם אני ישו משה ומוחמד
    יותר נראה לי כמו דחיקת הקץ או איך שקוראים לזה של שבתי צבי ועוד נביאי שקר שכשלו והכשילו אחרים
    אהבתי את הסיום של הפוסט הקודם שלך
    משהו בסגנון לא הבאתי את הגאולה וטוב שכך כי יש למה לצפות
    אשליות,חתרנות הורסת פייסבוקים או מגלומניה
    להתראות עידו בלי הבטחות גאולה מיידית
    מירי
    ודש לכרמל …היא גם איתך במשיחות?

  • מירי פליישר  On 1 בינואר 2008 at 23:52

    ועוד משהו
    אני מקפידה לא להשתמש בשום משלוחי חיבובין של ביצים בוקעות צמחים גדלים וכל קישקוש המוני אחר.
    השתמשתי בפייסבוק בשביל ליצור קבוצת אמנות בינלאומית של אמני קרמיקה והיא לקראת צמיחה
    יש בה רוב לתורכים ומיעוט ישראלים,בינתיים. ,וכן תערוכה וירטואלית של הקבוצה (עם מחשבות קטנות על שלום בין אמנים-משיחיות מתגנבת? שאתבייש לי..
    אני מוחקת בקביעות כל תוספת שפייסבוק מציע לידידי ושהם משתמשים בו בעיוורון עדרי
    אבל אני בהחלט רואה בהם ידידי , לפחות חלקית וזה נחמד כמו בכל הרשת.
    עד כאן השידור הכפול שלי מהתא החוץ גלקטי

  • לדרור  On 2 בינואר 2008 at 10:31

    באמת תופס תנופה!

    המשך לעקוב 🙂

    עידו

  • עידו  On 2 בינואר 2008 at 17:42

    מצטער על ההפגזה

    כרמל לא בעניין האינטרגלאקטי, לפחות לא בעניינים שנראים לך מפוקפקים, אולי כצופה שקטה ותומכת, אז הסירי דאגה מלבך 🙂

    עידו

  • מירי פליישר  On 2 בינואר 2008 at 19:13

    זה היית אתה מורי היקר לעניני גיבורי על אינטרגלקטיים וחשיבה משלבת מחשבים ומיסטיקה שביקשת ממני פעם לא ליידע אותך בפעילותי האינטרנטית האינטנסיבית ולהותיר לך את זכות השיטוט וההחלטה אם תבקר בבלוגי , שעור נפלא שלמדתי לגבי כל קוראיי הפוטנציאליים
    אני עדיין חושבת שהייתה לך מזימה לחשוף את פייסבוק אנ'לא יודעת במה
    ואם לא אני מזמינה אחת כזו …
    ותודה על הסובלנות שלך לביקורת שלי
    נראה לי שהקדמת הגאולה תיטול את הטעם מחיינו . משאירה לך לפתח את זה.

  • עידו  On 2 בינואר 2008 at 19:47

    זה פשוט ענין של nettique

    הודעות על ה-funwall בפייסבוק אין דינן כהודעות מייל – ב-funwall אין בעיה להפציץ, בשביל זה הוא מיועד… כנ"ל הודעות ב-group שנוצר לצורך העניין. אבל סבבה, אני גם לוקח את האשמה עלי, כנראה שהגזמנו…

  • קאמפית עם דאת'וויש  On 4 במרץ 2008 at 1:44

    לאחר קריאת המאמר אני עדיין לא מבינה מה הקשר בין סיינפלד לפייסבוק, ולפי שעה אני שמחה לקבל את בורותי הטבעית בנושא זה.
    "פייסבוק לוקחת את הנרקיסיזם הדיגיטלי הזה ומביאה אותו לדרגתו השלמה ביותר עד היום."
    – אני מצטערת לאכזב אותך אבל אותו דבר ניתן לומר על בלוגים, כמו זה – ואפילו יותר…
    אני מרגישה שבזכות הפייסבוק למדתי על פעילויות התנדבות, וקהילות של אמנות
    האמת היא שבעולם בו הזמן הוא מצרך יקר – אמצעי התקשורת הפחות מזיקים מהפלאפון ראויים לדעתי לכבוד, הכרה ואף לעידוד. במיוחד עם הם מקדמים יוזמות ברוכות כמו התנדבות, עזרה לזולת ופעילות יצירתית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: