עולם המחר

יש בעולם כמה וכמה ערים שנחשבות למופת של קדמה טכנולוגית. טוקיו, סינגפור, הונג קונג, שטוקהולם, סן פרנסיסקו ובייג'ינג הן רק כמה מתוך רשימה של הערים המתקדמות ביותר טכנולוגית שבחר המגזין האוסטרלי The Age.

סונגדו החדשה. כמו סרט מד"ב (צילום: האתר של סונגדו החדשה)

 

אבל כל הערים האלה נראות מיושנות כמו סוסיתא לעומת New Songdo. סונגדו החדשה, שזכתה כבר להקרא הגאגד'ט הגדול בעולם, היא עיר שמוקמת בימים אלו בדרום קוריאה בעלות שההערכות לגביה נעות בין 25 ל-40 מיליארד דולר. על פי הפרסומים מדובר בפרויקט הנדל"ן הפרטי הגדול ביותר בעולם.

סונגדו החדש בנויה כעיר העתיד המושלמת, על פי הקונספט של Ubiquitous City, עיר שהמחשוב בה נמצא בכל מקום ושכל פחית קולה כוללת כנראה איזה שבב RFID שמוודא שהיא נזרקה לפח המחזור הנכון. כלל מערכות המידע בעיר עתידות להיות מחוברות זו לזו: מהמערכות הרפואיות, דרך המערכות העסקיות ועד למערכות הדיור של התושבים.

התושבים בסונגדו החדשה נהנים מטכנולוגיות ועידת וידאו המוטמעות בבתים. בנוסף מקבל כל תושב בניו סונגדו כרטיס חכם שאפשר להשתמש בו באופן חופשי למגוון צרכים: כדי לעלות לרכבת, לשלם על חניה, לראות סרט, לשאול אופניים או אפילו אחת מהמכוניות החשמליות הזמינות להשאלה לתושבי העיר.

איפה נרשמים? ובכן, בקוריאה אפשר כבר היום. כשתושלם זו ב-2015 יגורו בה כ-65,000 איש וכ-300,000 איש יבואו לעבוד בה. אצלנו אפשר בינתיים לבקר באתר של סונגדו החדשה הוירטואלית. אל תדלגו על סרט הפתיחה, שמציג את סונגדו החדשה עם מוזיקת מתח בסגנון שמזכיר סרט מדע בדיוני של שפילברג.

 

בנענע10 התפרסמה היום כתבה שלי על אומת הטכנופיליה הדרום קוריאנית – להמשך קריאה

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ענת פרי  On 12 בינואר 2008 at 22:40

    משום מה מרגיש לי כמו 1984

  • עידו  On 12 בינואר 2008 at 23:44

    אני מבין מאיפה באה התחושה הזו, בסונגדו החדשה יש בהחלט משהו מ-1984, לפחות בתחושה החיצונית.

    אבל אם התייחסת לכתבה הכללית, הרי כשמדברים על הקוריאנים באופן כללי נראה לי שאפשר לראות שיש כאן משהו קצת אחר מ-1984.

    פוסטמן כותב ב'בידור עד מוות' יפה על ההבדל בין התפיסה של 1984 לבין התפיסה של עולם חדש מופלא לגבי דיכוי האדם.

    ב1984 "השליטה באנשים מתבצעת בדרך של גרימת כאב. בעולם חדש מופלא הם נשלטים בדרך של גרימת עונג. בקיצור אורוול פחד ממה שאנחנו שונאים, הקסלי פחד ממה שאנחנו אוהבים".

    מה שמתרחש ברוב הדמוקרטיות כיום מזכיר יותר את מה שהקסלי מדבר עליו.

    "מי שהפחידו את אורוול היו מחרימי הספרים. מה שהפחדי את הקסלי היה היום שבו לא תהיה עוד כל סיבה להחרים שכן לא יהיה עומד מי שנרצה לקרוא בו".

    אני לא בטוח גם שהקסלי הוא הדרך הנכונה להסתכל על מה שקורה בדרום קוריאה או מה שקורה בעידן הדיגיטלי בכלל. צריך אולי למצוא דרך חדשה להגדיר את הבעיה, אם יש בעיה.

    עידו

  • גדעון  On 18 באוקטובר 2010 at 12:25

    משום מה, בני אדם נרתעו תמיד מחידושים וקדמה, על אף שאין מנוס מכך. עיר העתיד סונגדו יכולה להוות מעבדה נסיונית, לקראת בניית ערים מתקדמות יותר. מי שנרתע מכך, יכול שלא להתגורר בהן.מה גם
    שזה כלל לא להמונים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: