" 'האבות שלנו בייתו מינים שונים של צמחים וחיות בעבר הפרה-היסטורי' אומר הביוכימיסט מרווין ג'יי ג'ונסון מאוניברסיטת וויסקונסין. אבל 'מיקרואורגניזמים לא בויתו עד מאוד לאחרונה, בעיקר משום שהאדם לא ידע על קיומם'. היום הוא יודע על קיומם וכבר משתמש בהם לייצור רחב היקף של ויטאמינים, אנזימים, אנטיביוטיקה, חומצת לימון וחומרים חשובים אחרים". (מתוך הספר הלם העתיד של אלווין טופלר).
ואולי אנחנו הבקטריות של מישהו או משהו אחר שמייצרים בעבורו חומרים, הדמיות או מחשבות ללא ידיעתנו? מה אנחנו מייצרים בעבורו? מי ביית אותנו?
-
על עידו הרטוגזון
-
רסס לבלוג זה
-
פרויקטים נוספים שלי
טכנומיסטיקה 
תגובות
אבל נניח שכן, מה אני יכול לעשות עם הידע הזה?
האם הייתי מנסה לתקשר עם אותו מישהו או משהו שמפיק תועלת מתוצרי הגוף שלי? לא בטוח.
האם ייתכן שלמיקרואורגניזמים המבויתים שלנו יש תודעה עצמית שאנחנו לא מודעים אליה ומפספסים באופן קבוע נסיונות לתקשר איתנו?
אנחנו כל הזמן מנסים למצוא סימני אינטיליגנציה בחלל החיצון. אולי אנחנו מחפשים במקום הלא הנכון.
נדמה לי שהשאלה "מי ביית אותנו" כוללת הנחה מובלעת שהמביית דומה לנו, ניתן למדידה באותו קנה מידה. אבל אם אנחנו הבקטריות, הרי שהמביית הוא דבר מה מורכב יותר מאתנו בערך כפי שאנו מורכבים יותר מבקטריות, ויוצא מכך שהסיכוי שלנו, מעצם טבענו, ולמרות תבונתנו, להבין מהו אותו מביית, קטן מהסיכוי של פודל להבין את "הלם העתיד" של אלווין טופלר. כדי להבין מהו אותו מביית אנחנו צריכים להפוך למשהו בסדר הגודל הכללי של אותו מביית, וכך לאבד את אנושיותנו.
לא שזה בהכרח דבר רע.
אני מסכים איתך מן הסתם. הבאתי את הציטטה הזו בדיוק משום שהיא שעשעה אותי בפרספקטיבה שהיא שמה על הנסיונות שלנו להבין את העולם – לבקטריה אין שום סיכוי להבין מי שם אותה שם…
אוי לא, בדיוק מסוג התהיות שיכולות לגרום לי להעביר סוף שבוע בלי לשים לב!
טיעון הסימולציה הישן והטוב. "היפותזת גן החיות" גורסת שאין אנו מבחינים ומתקשרים עם חיזרים בגלל שהם החליטו ביודיעין להסתתר מאיתנו ואולי אף "מגדלים" אותנו על כדור הארץ.
כן טיעון הסימולציה אחד מרומז פה
אבל לי אישית יותר חשובה ההבנה שבעוד אנחנו כתרבות ומדע משוכנעים שקופים כמונו צריכים ויכולים להבין את היקום ואפילו ליצור איתו קשר הפער בינינו לבינו יכול להיות גדול כמו הפער בין בקטריה לבין העולם האנושי, שכמו שבקטריות נראות לנו ככה אנחנו נראים מפרספקטיבה אחרת של מי יודע מי או מה