המסע הזה אחר הכח שמניע את ההיסטוריה לא מפסיק להעסיק. אני לא כותב 'להטריד' כי זה כיף. ישנם כמובן החשודים העיקריים: מלחמת המעמדות, צורות ארגון ביולוגיות, חוקים כלכליים, מבנים חברתיים, ואולי שום דבר, כאוס מוחלט.
אם הייתם שואלים אותי לפני כשנה או שנתיים מה מניע את ההיסטוריה הייתי כנראה עונה לכם שזו הטכנולוגיה ושהטכנולוגיה היא צורת הביטוי הקוסמית של עקרון החיים האלוהי. הייתי עונה לכם שסיפורו של היקום הוא הסיפור של ההפיכה ממאטומים מנותקים למולקולות, לצורות חיים ולמודעות – הייתי גם מוכן כנראה להמר על היעד של התהליך הזה בסינגולאריות או באומגה פוינט או בשניהם.
אבל יש רגעים שבהם אתה מרגיש צורך להשתנות. כשלקחתי לידיים את הספר Years of nonlinear History י1,000 ידעתי שזה חומר חזק שעשוי לערער את הדטרמיניזם הטכנולוגי שלי אבל עשיתי זאת בעיניים פקוחות.
מנואל דה לאנדה מתאר את העולם באופן דלזיאני כפרצי אנרגיה שמתנגשים באנסוף צורות. בשנה האחרונה ככל שהתפיסה של העולם במונחים של אנימיסטים אנרגיה הפכה הגיונית יותר ויותר בעיני כך גם התפיסה של דה לאנדה הפכה הגיונית יותר.
אבל גם הנון-לינאריות מקבלת משמעות חדשה. טרנס מקנה מתלהב באחת מההרצאות האחרונות שלו מכך שרק לא מזמן התגלה חוק חשוב יותר ובסיסי יותר מחוק הגרביטציה וכל החוקים המוכרים למדע שלנו. החוק שמקנה מתייחס אליו הוא חוק האצת היקום המגלה לנו שהיקום עומד להאיץ את התפשטותו עד שימרח לבסוף לחלוטין לאטומים מנותקים זה מזה.
אבל בשביל מקנה רעיונות כעין אלו על כך שתפיסת המציאות שלנו שוב השתנתה בצורה רדיקלית בפעם המי יודע כמה הם רק מקפצה למשהו נוסף: לשאלה האם אנחנו בכלל אמורים להבין את העולם? מי הבטיח לנו שחבורת קופים עם מוח פרימאטי צריכים להיות מסוגלים להבין את היקום במוח הקופיפי שלהם?
חוקי היקום משתנים כל הזמן, זה הדבר הרדיקלי באמת שמקנה אומר ונראה לי שגם קן ווילבר אומר את זה בצורה זו או אחרת כשהוא גורס שההתפתחות של כל מערכת עצבים חדשה/מערכת תיאורטית חדשה היא התפתחות של יקום חדש לחלוטין, חדש מהיסודן.
ממתי חוק התפשטות היקום קיים? אולי מתמיד ואולי לא. ישנן למשל עדויות מדעיות שמראות שמהירות האור הייתה בעבר שונה ממה שהיא היום. האם יש לנו יקום אחד, ואולי גם היקום כל הזמן משתנה ואיתו החוקים המניעים שלו?
כל התפיסות הללו של יקום שמשתנה כל העת וחורג מכל חוק נראות לי אינטואיטיביות הרבה יותר מהנסיון השגור כל כך להחיל על העולם חוק מסוים.
חוקי היקום משתנים כל העת
זה עולמות על עולמות
אין חוק בלי יוצא מן הכלל
הכל פרצי אנרגיות – אנרגיות טכנולוגיות, סוציאליות, פסיכולוגיות, תיאולוגיות, פילוסופיות, בין אישיות, קוסמיות, פיסיקליות, כימיות, ביולוגיות, כלכליות, מוטוריות. אין תיאורית על – עוד ועוד שדות עולים על פני השטח. המציאות מורכבת כמו היכל של פנינים פרקטליים.
איך שהמציאות נראית תלוי בנקודת המבט שלך, באיזה נוירון אתה במוח האלוהי, ואם אתה נדלק עכשיו או רגע מאוחר יותר. היקום זה מכונה להרצת מודלים שונים של המציאות.
אני רואה לנגד עיני את העולם המנדליסטי הזה שמורכב מהמון דפוסים שנשברים זה על זה ויוצרים את הפלרומה הגדולה. עוד ועוד דפוסים שיוצרים עושר בלתי נספג, בלתי ניתן לרדוקציה, של אחדות ועם זאת פוריות של ריבוי שלעולם לא מתמצה.
יש לי חבר שאמר לי שהוא משתדל בכל וויכוח להודות שיתכן שהוא טועה. שהוא שומר את האפשרות שהוא טועה. זה נראה לי הרגל טוב מאוד והלוואי והייתי יודע לשמור עליו תמיד.
בינתיים אני מנסה לשמור בראש את חוק ה-80-20 החדש שלי. כל חוק עוצר איפשהו, כל דבר נתקל בקצה של אחרות.
לא לכפות על המציאות את המילים שלנו, את המבנים שלנו, לדעת בחופשיות להמציא מודלים, לא להבהל מהם ולא לעבוד אותם, לעבוד איתם כמה שהם מתאימים ולדעת להתנתק מהם כשצריך. להמשיך לנוע בתוך החיים האלה תוך חקירה מתמדת.
***
נ.ב.
כמה טוב לכתוב את הפוסט הזה דווקא מתוך הנקודה הזו, הלא דטרמיניסטית, אפילו שאני יודע שהחיים אולי עוד יקחו אותי לנקודות דטרמיניסטיות אחרות (80/20). בכל מקרה, בהנחה שמחשבות "גדולות" מהסוג הזה מעניינות עוד כמה אנשים חוץ מאותי אשמח לשמוע מה אנשים אחרים חושבים על השאלה הגדולה הזו: מה מניע את ההיסטוריה?
טכנומיסטיקה 
תגובות
אני חושב שכדאי לשאול קודם כל את השאלה "של מה?" של בני האדם? של הצמחים? של החומר?
ולאחר מכן, לשאול את השאלה האם נקודת המבט האמפירית המבקשת לבחון דבר מסוים על סמך הופעותיו השונות בהקשריהן השונים היא מקובלת עליך.
אני חושב שאתה קצת מבולבל ומערבב בין הדיון בפילוסופיה של ההיסטוריה לדיונים מטאפיסיים על המציאות. אני חושב שתמצא הרבה טעם בכתבים של הגל וקאנט על ההיסטוריה.
אין לי תשובה כרגע מה מניע את ההיסטוריה, חייב לרוץ(:
אבל מעניין
שלום דוד,
ההיסטוריה של הדברים כולם של היקום על כל מה שהוא כולל שהוא גם חומר וגם צמחים וגם בני אדם, או כמו שווילבר קורא לזה brief history of everything. אגב לא ציינתי את הנאראטיב של ווילבר בתור אחד הנאראטיבים החביבים עלי. מקאנט לא שמעתי הרבה בהקשר של ההיסטוריה אבל מהגל כן, מה גם שווילבר קשור אליו כל כך. וכן, זה אחלה – אבל זה מוגבל במקומות מסוימים.
בעיני ההיסטוריה והמציאות שלובות זו בזו.
עידו
אני חש צורך לתקן. הסתכלתי שוב על הטקסט והבנתי למה אתה מתכוון. כן, יש פה ערבוב מסוים בין היסטוריה לטבע המציאות. המציאות היא פרקטלית, מנדלית בנויה כהיכל מראות או איך שלא תקרא לזה ומשתקפת באנסוף אופנים.
בו בזמן השאלה לגבי האופן שההיסטוריה נעה קשורה בעיני באופן הדוק בניסיון למצוא קו מאחד לתופעת החיים.
עידו
תמיד יש מן כאן תחושה נעימה כזאת של ריחוף אינטרגלקטי.. יופי של פרספקטיבה, תודה.
להכיל בתודעה שלנו את האין סוף המשתנה תמיד
היקום שיוצר את עצמו מחדש
היי עידו,
אתה כותב יפה,
בדיוק חשבתי היום גם בכיוון דומה לזה:
"איך שהמציאות נראית תלוי בנקודת המבט שלך, באיזה נוירון אתה במוח האלוהי, ואם אתה נדלק עכשיו או רגע מאוחר יותר. היקום זה מכונה להרצת מודלים שונים של המציאות."
אתה מבין, אני "חסיד" של כל מה שקשור לאבולוציה, וכל המחשבות האלו גורמות לי לחשוב שעד שלא נגיע לאיזושהי "נקודת אומגה", באמת הרבה דברים צפויים להשתנות, אם לא הכל, וזה בהחלט עשוי לכלול גם את הפרטים הכי שגרתיים בתוכן ובצורת המחשבה הנוכחית שלנו.
במונחי זמן של התפתחות היקום – השכל האלוהי הוא אולי בבחינת מוח של עכבר כרגע. היופי הוא כמובן שהמוח הזה, שהיה אף יותר מיקרוני, במהלך ההיסטוריה – תמיד (איכשהו) מספיק לאותה התקופה בה הוא מתקיים (נס כד השמן?).
הגיע כנראה הזמן שאכן נודה בזה ששכלו של אלוהים זה פרויקט לא גמור, ואנחנו מהווים ומרכיבים אותו, אכן כמו נוירונים ולכן חלק מהקסם זה שאין לנו מושג איך העתיד באמת יראה – בוודאי העתיד שלא מתחת לאף.
בחיי שאתה צודק
הבה נמשיך לחקור בתאווה כאילו אנחנו יכולים לפתור הכל ושתהיה לנו גם את הצניעות להודות כשצריך שאנחנו בסה"כ בתהליך ותמיד נשארים ילדים קטנים.
בדיוק שמעתי כרגע הרצאה של טרנס מקנה שבה הוא מדבר על איך שמעולם לא התקבלו שתי מדידות של מהירות האור שהיו זהות. למעשה אם מסתכלים על מדידות של מהירות האור מאז תחילת המאה העשרים ולסופה רואים טרנד יציב שמהירות האור מאיצה את עצמה. מה שהוביל בסופו של דבר לכינוס של פיזיקאים ב-1972 שבו החליטו לקבוע את מהירות האור על קבוע כדי שיפסיקו המחלוקות על מהירות האור. כל זה לא משנה כמובן את המשך השינוי במהירות האור שאולי קשור לעניין ההאצה של התפשטות החומר ביקום. אנחנו נוטים לחשוב שמהירות האור קבועה בזמן שמדדנו אותה רק במקום ובזמן מצומצמים מאוד מהזמן חלל ואפילו שם היא משתנה. הסיבה שהמדענים מנסים לשמור על מהירות אור כקבוע היא משום שבלעדיה אין תורת יחסות (אל תשאלו אותי למה, אבל זה מה שנאמר שם)
ועוד דבר, רופרט שלדרייק הראה שהטמפרטורות של Melting Point של חומרים שונים השתנו בטבלאות המקובלות מאז תחילת המאה העשרים ועד לסופה.
ושוב אנחנו מגיעים לאותו עניין. החוקים של העולם כל הזמן משתנים. אין מדע נצחי. הכל משתנה.