כבר קאנט דיבר על כך שדרך המבט של האדם בעולם תלויה בקטגוריות ובחושים. באחד המהלכים המפורסמים ביותר בהיסטוריה של הפילוסופיה מפריד קאנט בין הדבר כשלעצמו לבין הדבר כפי שאני חווה אותו; ובזה הוא נותן את הבסיס הראשוני לפילוסופיה הפסיכדלית. אין מציאות שהיא כשלעצמה, המציאות היא עניין של התבוננות (וזאת למרות שהחשיבה הפסיכדלית תטיל בסופו של דבר ספק בכך שקיים בכלל דבר כזה, דבר כשלעצמו).
תפיסת העולם הפסיכדלי לא מפרידה בין מצב תודעה קונצזואלי אחד לבין משנהו, מפני שהיא יודעת שאנחנו תמיד מביטים על העולם דרך קטגוריות קנטיאניות או אחרות. אדם שתחת השפעה של חומר פסיכואקטיבי מסוים מגיב לאובייקט ספציפי (פרח, אדם, בניין) בצורה שונה לחלוטין מאדם שנסע לבקר במקום כלשהו, או מאדם שנמצא בדרך בין משרד הרישוי למס הכנסה. מה שחשוב הוא אולי פחות הדבר בו הוא מתבונן, ויותר איך הוא מתבונן בו.
העדשה הסובייקטיבית
אנחנו רואים את העולם, אבל אנחנו לא רואים את הדבר המעניין יותר לראות –העדשה שדרכה אנחנו רואים את העולם. ואנחנו תמיד רואים את העולם דרך עדשה. אנשים בני 15 נוחים לרקוד ולהשתולל, אנשים בני 35 זזים פחות, ואנשים בני 50 אוהבים לשבת. צורת ההתנהגות והתפיסה שלהם את העולם שונה לחלוטין. אם תשאלו את האנשים בני ה-15 או בני ה-35 למה הם מתנהגים בצורה שונה, רבים מהם יתנו הסברים נסיבתיים (סוג המסיבה, המצב רוח הכללי, אולי 'התבגרות' או אפילו הבניות תרבותיות). האמת הפשוטה היא שהבסיס העיקרי לתהליך הזה הוא תהליך הורמונלי טבעי שבו חוסר השקט וכמות האנרגיה המתפרצת שבגוף יורדת.
זהו רק תסמין אחד וקל לאבחון של עניין עקרוני בהרבה – והוא השינוי בפרצפציה (התפיסה) של האדם המבוגר לעומת האדם הצעיר. אנשים צעירים ואנשים מבוגרים תופסים את העולם בצורה שונה לחלוטין.
ילדים לא מסוגלים להבין את המבוגרים ואת החוויה שלהם את העולם (ההשתובבות של הילדים נשמעת למבוגרים כמו רעש) כי הם חווים אותו מתוך עדשה מסוימת (חקרנות, השתובבות, חוסר ידיעה, קיצוניות). זאת לעומת אנשים מבוגרים רואים את המציאות מעדשה שקולה יותר, נלהבת פחות, רגועה יותר (או במקרים הגרועים: נרגנת, מלאת דעות קדומות, צינית ועוד). לשניהם יש עדשות שונות להביט על העולם, שונות באופן רדיקלי כמעט כמו אדם וחיה, ובאופן רדיקלי לא פחות מההבדל התפיסתי שקיים בין זכר לנקבה.
הילדים שלכם לא רואים את אותו עולם שאתם רואים. אתם לא רואים את העולם שההורים שלכם רואים.
גם קבוצות תרבויות שונות, מזרחיות ומערביות, מעמדות גבוהים ומעמדות נמוכים יגיבו באופנים שונים לחלוטין זה להתנהגות של זה. בעוד בעיני צד אחד יכולה התנהגות צד שני להראות כאיפוק תקוע וחוסר יכולת להנות הרי בצד השני יכולה ההתנהגות המשוחררת של צד אחר להראות כגסות רוח. מי שמחונך באחת מהקבוצות הללו מאמץ את אמת המידה שלה. גם זו עדשה.
אנחנו רואים את העולם כל הזמן, אבל אנחנו לא רואים את העדשה שדרכה אנחנו רואים את העולם. על העדשה הזו אני מנסה להצביע כאן שוב ושוב.
משנה מקום משנה יקום
גם מקומות משפיעים בצורה קיצונית על החוקים הקוסמיים. חוקי הפיזיקה של הגופים הגדולים לא תקפים כאשר אנחנו עוסקים בפיזיקת חלקיקים. מהירות האור משנה עצמה בהתאם למקומות שדרכם היא עוברת. אבל גם המשמעות של סמלים וסימנים משתנה בין תרבויות ואיתה גם המציאות עצמה. שאמאנים באמאזונס מנהלים פגישות שבהן קבוצות של אנשים נוטלים חומרים פסיכואקטיבים ומתגבשים לכדי תודעת-על קולקטיבית טלפתית ומגיעים להחלטות משותפות ללא שימוש בלשון (הלוואי שישיבות הממשלה שלנו היו נראות ככה). לא הייתי מעולם במפגש כזה ואין ביכולתי להסביר אותו בכלים מערביים 'רציונאלים'. מה שברור הוא שדיווחים על מפגשים כאלה רצופים בין תרבויות שונות כבר מזה שנים רבות ושהטענה הזו שכאן בתרבות המערבית נשמעת כנראה מופרכת לחלוטין נחשבת בתרבויות מסוימות בעולם למובנת מאליה ומשמשת כהנחת יסוד לפעילויות פרקטיות שמתנהלות באופן סדיר בחברה.
בהקשר הזה אני רוצה גם להמליץ כאן על הספר הנהדר של אורי שוורצמן. 'רופא לבן, אלים שחורים'. שוורצמן הוא פסיכיאטר ישראלי שנסע ליערות הגשם בגאנה שם עבד כרופא איזורי לקהילות שבאזור. הספר שלו מגולל את המפגש המרתק שבין הרפואה והפסיכיאטריה המערבית לבין תרבות מקומית שבה מגוון הטיפולים המקובלים מורכב משאמאנים, קוסמים, הרבליסטים, מגרשי דיבוקים וכמרים פנטקוסטים; ושבה קיומם של גמדים, כישופים והשארות הנשמה הם דבר מובן מאליו. לאורך הספר הוא נתקל שוב ושוב במקרים שבהם ההגדרות והשיטות של הרפואה המערבית חסרות אונים למול המצב האפריקאי, ולעיתים שיטות הנחשבות "מפוקפקות" במערב משיגות תוצאות טובות יותר מאלו של הרפואה המערבית, כפי שהוא מודה בעצמו. לעיתים הוא מטפל בכדורים, ופעמים אחרות הוא מבין שגירוש שדים עשוי להשיג תוצאה טיפולית טובה יותר.
הדברים הללו נשמעים משונים מאוד, אבל הם בכלל לא כל כך מנוגדים לאינטואיציה האנושית. האם חשתם אי פעם שעל כל מיני אנשים שאתם מכירים חלים חוקים שונים לחלוטין מאלו שחלים עליכם? יתכן שזה המצב.
הספר של שוורצמן כמו הסיפורים מהאמזונס מעלים את החשד שתרבויות עם שיטות שונות אינן "נאיביות" ו"בלתי מפותחות" כפי שאנחנו מספרים לע
צמנו בעולם המערבי. במקום זאת, הן מתקיימות במסגרות אחרות שבהן החוקים השולטים בעולם הם אחרים. גם אם תפיסת עולם אחת (הרציונאליסטית-מטריאליסטית) אוהבת להאמין שהיא היחידה על הכוכב וחוקיה הם חוקים אוניברסלים – הרי שבמקומות אחרים מתרחשים דברים שאולי קל לה להתעלם מהם כי הם לא מתרחשים אצלה, אבל דברים שהיא לא מסוגלת להסביר בכליה שלה.
במקומות שונים בעולם יכולים לשרור חוקים שונים. מציאויות שונות יכולות להתקיים בחפיפה. וזהו רעיון פסיכדלי מאוד.
שינויי הזמנים
גם זמנים שונים יוצרים חוקים שונים. כדאי לשוב ולציין פה שהאמירה ה"מדעית" שמהירות האור היא 300,000 קילומטר בשניה היא פיקציה גמורה. למעשה מאז שהחלו למדוד את מהירות האור, מדענים מדדו מספר רב כמספר המדידות של 'מהירויות אור', כאשר המגמה הכללית היא של הפיכתה של מהירות האור למהירה יותר ויותר. חציפותה של מהירות האור להתנגד לנוסחאות המדעיות גרמה לבסוף למדענים לקבוע ב-1972 מהירות אור אחד וקבועה, תוך רמיסת השינוי הטבעי שבטבע.
רופרט שלדרייק לעומת זאת בדק בספרים של כימאים המתארים את טמפרטורות ההתכה של מתכות שונות וגילה שהטמפרטורות הללו השתנו לאורך השנים מה שמוביל למסקנה המוזרה שתכונות המתכות הללו שונות היום מבתקופה אחרת בהיסטוריה.
יקום עקום
כל הסיפורים המוזרים האלה האלה מניחים בסימן שאלה את ההנחה המובנית של המדע שליקום יש חוקים קוסמיים קבועים ובלתי משתנים. המדע, שאוהב להכליל בחוקים, רוצה למצוא חוקים קבועים ליקום, אבל היקום אינו מורכב ממישור רציף אחד כמו שהמדע היה רוצה להאמין. למעשה, כפי שחוקר האבולוציה ג'יי.בי.אס הלדן אמר "היקום אינו רק מוזר יותר משאנחנו מניחים, הוא גם מוזר יותר משאנחנו מסוגלים להניח".
היקום הזה הוא מנסרה של עולמות וצבעים. מה שאנחנו רואים הוא רק קטע קטן תלוי זמן, מקום, אלמנטים תרבותיים, אישיים ועוד.
היקום עקום. אל תביטו דרך העדשה. הביטו על העדשה. התבוננו בעדשה. זה יגלה לכם הרבה יותר.
-
על עידו הרטוגזון
-
רסס לבלוג זה
-
פרויקטים נוספים שלי
טכנומיסטיקה 
תגובות
אין מלים בפי. נתת לי בעיטת תודעה בראש
לא השתנתה, זה רק אמצעי המדידה שהשתנו, תפיסת העולם המטראליסטית התחלפה בפיזיקליסטית בתחילת המאה הקודמת, על נכונות הנוסחא שתרמה לכך, אשר לקחה בין היתר כמובן מאליו את מהירות האור כקבועה, יכולים להעיד מתוך קבריהם הזורחים באפילה משהו כמו מאה אלף יפנים, והדבר הראשון שמבינים כשבאמת מתבוננים בעדשה ולא מתבוננים דרך עדשה בעדשה, זה שהיא מה שמעקם את היקום, למרות שהיקום עצמו ישר.
מעורר מחשבה, כרגיל. יישר כח.
הערה אחת חשובה-בעיניי יש סכנה מסוימת בלשים יותר מידיי דגש על העדשה ובלהעתיק את מרכז הכובד אלייה.בכך נוצרת, או עלולה להיווצר, קירבת יתר לרעיונות ולתאוריות של 'רב תרבותיות', בגרסת ההרדקור, שפעמים רבות, למרבה הצער, נגזרת מהן המסקנה המפוקפקת (בעיניי) כי דבר אינו שפיט. כי הרי אם תמיד מדובר, בסיכומו של דבר, במבני כח והיררכיות של שליטה (א, אם נרצה, ב 'עדשות'), הרי שאין, ולא יכול להיות, שום יתרון של תרבות אחת על חברתה, ,או אפילו של רעיון מסוים על פני האחר. לפחות לעניות דעתי, זוהי גישה בעייתית, בלשון המעטה.לא כאן המקום להרחיב על כך, אולם אשמח לשמוע מה דעתך בעניין.
כמובן שאין בדברים הללו משום המעטה בחשיבות שיש לכך שנהיה מודעים לקיומן של העדשות דרכם אנו מתבוננים בעולם. בהחלט צעד קטן בדרך לעולם סובלני יותר וכוחני פחות.
אוהד,
תודה על ההערה החשובה. רב תרבותיות היא נושא מרתק. בצורתה העמוקה ביותר רב תרבותיות כפי שניתן להבין מהדברים שנאמרו כאן ובדיונים קודמים אינה נוגעת רק לתרבויות במובן האנושי אלא לרב תרבותיות בתוך ממלכת החי, מול עולם הצמחים ובאופן כללי – רב תרבותיות אינטרגלאקטית למול היקומים השונים (שהיקום האנושי, פרגמנטרי ככל שהוא, הוא רק אחד מתוכם)
רב תרבותיות מעין זו היא חשובה מאין כמוה על מנת ליצור קיום בריא יותר בין אמריקאי לסורי, בין גבר לאישה, בין זקן לצעיר, בין אדם לחיה או לצמח, בין תפיסת עולם אחת לאחרת .
ועם זאת אני איני רב-תרבותי רדיקלי במובן של 'דבר אינו שפיט'. אמנם, אני לא יכול לשפוט שום דבר בוודאות או מוחלטות (אינני אלוהים) אך מוטלת עלי החובה לשפוט – ואני שופט.
אני שופט כמיטב יכולתי, ולנגד עיני יתרון האור מן החושך, האהבה על השנאה, החברות על האיבה, היצירתיות על השעמום, החופש על הדיכוי ועוד ועוד. השיפוט שלי אינו מושלם אולם אני מנסה להפוך אותו למושכל ומשוכלל ככל יכולתי.
המטרה הכללית (מחוץ לעניין השיפוטי, שבכל מקרה אינו מהווה את החלק המרכזי בחיינו) היא להיות מסוגל לשים ולהוריד את העדשה בצורה טבעית כמה שיותר ובאופן כללי להיות מודע לכך שאתה עם עדשות תמיד – ולהפוך לרב תרבותי במובן הרדיקלי. לא להיות שייך לאף תרבות ולהיות שייך לכולן. להיות מסוגל להבין כל תרבות, וגם להבין את המגבלות שלה.
עידו
נ.ב.
שתי הערות חשובות:
א. עדשות אצלי אינן שם נרדף למבני כח והיררכיות של שליטה כפי שאתה רומז. עדשות הן שם תואר למשהו דומה למה שפרנסיס בייקון כינה במאה ה-17 "דמויות השווא". במובן הזה החקירה הפסיכדלית היא המשך של אותה חקירה מראשית ימי המדע החדש באמצעים רוחניים, פנימיים – נסיון לצאת מגבולות מה שנדמה לנו שאנחנו יודעים על המציאות ולהמשיך לתוך חקירה מתמדת. אולם בניגוד למצב אצל בייקון, אנחנו איננו שואפים לנכש את דמויות השווא, המטרה היא לארגן להן מסיבה.
ב. לטיפול נרחב ומעניין (אם כי לא מושלם) בנושא הירארכיות ורב תרבותיות, כדאי לך לקרוא את תיאוריית ההולארכיות של קן וילבר (בספר שלו 'היסטוריה קצרה של הכל' יש טיפול בנושא)
לגבי השינויים במהירות האור, אפשר למצוא על זה בספר The Singularity Is Near עמודים 139-140.
הנה עוד משהו בעניין:
http://www.newscientist.com/article/dn6092-speed-of-light-may-have-changed-recently.html
לגבי ההערה של בן בנוגע לשינוי בטמפרטורות של ההמתכות. אני נמנעתי בעבר מלענות למרות שאני די בטוח שלא מדובר בסוגיה של הבדלים בין מכשירי המדידה – משום שאני לא לא סגור על המקום המדויק שבו שמעתי אותם.
הדברים הללו דוסקסו באחד מהטריאלוגים של טרנס מקנה, ראלף אברהם ורופרט שלדרייק. אם אני לא טועה בטריאלוג שעסקה בשדות מורפוגנטיים ושאותו ניתן למצוא כאן (מספר פודקסט 93 ו-94)
http://www.matrixmasters.net/blogs/?p=289
הסיבה שאני לא בטוח היא שכששמעתי את הדברים האלה לא היה לי מושג שהם יהיו רלבנטיים בעבורי באחד הפוסטים פה בבלוג. מצד שני אני די בטוח ששלדרייק שהוא לא קוטל קנים לא היה זורק את ההערה הזו סתם לחלל האוויר, והוא מציין שם שהוא חקר את הנושא.
אני לא מוצא כרגע את הנקודה הספציפית שהדברים נאמרו בה, ואם מישהו ימצא אותה אני אודה לו. בכל מקרה אני לא רואה בזה עובדה ברורה, יותר נקודה למחשבה, ולא הייתי פוסל אותה על הסף.
לגבי שוורצמן. אפקט הפלציבו הוא אכן אפקט רב כח, אבל לא הייתי עושה רדוקציה לכל מה שהוא כותב עליו בספר שלו לאפקט הפלציבו, אחרת אנשים לא היו עוברים בין כל כך הרבה מרפאים שעובדים לשווא עד שהם מגיעים לאחד שמחולל לפתע שינוי אדיר. בקיצור, מומלץ לקרוא את הספר, הדברים מורכבים קצת יותר מזה.
כל טוב,
עידו