מהשרדות לכוכב נולד – מחזור החגים הישראלי החדש

בחברה השבטית האלקטרונית של הטלויזיה הישראלית החיים שעל המסך הם שיקוף מוקצן של החיים ברחוב. בחברה המתפוררת והקורסת הסיכוי היחיד לבני העם לצאת מתוך מבוך העכברושים הוא על ידי מגע הקסם של המדיה, זירת הגלדיאטורים המודרנית שבכוחה לחון אחד ממליונים מקיומו השפל. בשביל זה אנחנו חיים.
 
עונה ארוכה של השרדות קשה, מפרכת וארוכה (דצמבר עד מאי) הסתיימה. מגע הקסם של המדיה המכתירה הוענק לנעמה. במרוץ להשמדת כל הערכים האנושיים נצחנו כולנו ביחד. כעת, מהר לפני שכולנו חוזרים ממדורת השבט לאוהלים הפרטיים שלנו ומגלים שההשרדות הפכה קשה יותר, כמעט בלתי אפשרית, הגיעה העת לכוכב חדש.
 
אם ההגיון של השרדות הוא ההגיון של הג'ונג'ל הקפיטליסטי הישראלי (זיכרו את הציטוט של מקנה "הציביליזציה היא ששה מיליארד אנשים שמנסים לעשות את עצמם מאושרים על ידי שהם עומדים אחד על הכתפיים של השני ובועטים אחד לשני בשיניים"), הרי ההיגיון של כוכב נולד הוא הוא שילוב בין אגדת סינדרלה קפיטליסטית ומציצנית לבין לבין מיתוס הקרבת הבתולה.
 
הפתיחה של העונה החדשה והשישית של כוכב נולד מסמנת את תחילת החגיגות. כמו הקרנבל, חגיגות הקרבת הקורבנות של החברה האלקטרונית המודרנית נמשכות לאורך חודשים ארוכים, כמעט מחצית השנה.
 
על מנת להבין את המשמעות של כוכב נולד יש להפריד בין העיקר לטפל. הטפל בעניין כוכב נולד הוא האמתלה הצדדית של תחרות לכשרונות מוזיקלים. העיקר הוא בחירתה של אלת הגורל באחד מתאי הגוף הקולקטיבי של החברה להפוך למעין "אקירה" מודרני, לכלי שלתוכו יגורש הדיבוק של יצרי המדיה החיים והמוות של החברה השבטית האלקטרונית.
 
הסיפור האמיתי של כוכב נולד הוא הסיפור שמספרת לעצמה החברה על אלת הגורל שגואלת אותנו מהקיום של ההשרדות ומעבירה אותנו טרנספורמציה לתוך קיום אחר ונעלה בספירות העליונות של המדיה. כוכב נולד היא ליווי של התהליך הזה שבמסגרתו אנחנו בוחרים נערה אחת מתוך הכלל (הדוגמה הקלאסית היא כמובן נינט) ומעבירים אותה דרך תהליך שלאורכו תתנתק מהקיום הקודם והאפור שלה על מנת להפוך אותה לאלה של העידן הקפיטליסטי.
 
מציאות המדיה המהונדסת יוצרת עבורנו מעין עולם הבא. עולם הבא וטוב יותר המתקיים בתוך המדיה. אולם כדי לעבור לשם צריך לעלות על הסירה לעולם השאול שעל המשוט שלה יושב הזקן העיוור צביקה הדר.
 
התהליך הזה כולל שלכת ארוכה, מתמשכת ומסוקרת של המאפיינים הגופניים וההתנהגותיים של אחד העם ועטיית בגדי המדיה החדשים. אנחנו הצופים מלווים את נינט וחבריה בדרכם הזו במדרגות לרקיע המדיה, במנהרת המדיה הארוכה של הפרדות מעולם ההשרדות הזה לתוך עולם אחר, עולם שבו יפרדו מהישות הפרה-מהונדסת שלהם ויתמסרו לתהליך הדהקונסטרוקציה של המדיה, שם יקבלו על עצמם מאלי המדיה לבוש חדש, תסרוקת חדשה, מניירות התנהגותיות חדשות, סגנון דיבור חדש, קשרים חברתיים חדשים ומהות חדשה.
 
בסיומו של התהליך האפותיאוזה הזה ניצב מולנו הסלב, האדם שהפך לאל, הכהן הגדול של חברת ההמונים החדשה. הוא אינו עוד אדם, הוא אנרגיה טהורה של קפיטליזם: של ייחצ"ון, קידום מכירות, פרסומות, פרסום, כסף, קרינה סלולרית. הוא מאיר באור נגוהות כמו חומר רדיואקטיבי. הוא מוצר והמוצר הזה הוא האל החדש. ולו אנו מריעים ואותו אנו עובדים. הצירוף של טכנולוגיות על ופרימיטיביות על יוצר את הטכנופרימיטיביות החדשה. קיום שבטי מחוסר רחמים הנשלט על ידי האלים הגדולים של המדיה.
 
מעונה לעונה לעונה הבאה. השרדות וכוכב נולד מהוות יחדיו את מחזור השנה החדש של החברה הישראלית הפסאודו-מונותאיסטית הפגאנית המודרנית. הטבע נדרס תחת הכבישים ובמקום עונות השנה הגוססות שלו הופיעו עונות הטלויזיה. אנחנו איננו יהודים, אנחנו צופי טלויזיה. המחזור שלנו אינו מחזור השנה אלא מחזוריות שידורים נטולת קץ מכוכב המדיה. הסידור שלנו אינו סידור התפילה אלא מדריך הטלויזיה. מדינת ישראל אינה מדינה של יהודים, היא מדינה של צופי טלויזיה. המלחמות שלה לא מתנהלות למען היהודים, הן מתנהלות למען השרדות.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תומר  On 28 במאי 2008 at 13:53

    זה טוב.

  • טל  On 28 במאי 2008 at 13:57

    ומי שאין לו טלוויזיה הם האתאיסטים החדשים? או האיסיים של תקופתינו? בכל מקרה מעניין כרגיל.

  • תגובה  On 28 במאי 2008 at 15:11

    הלכת רחוק מדיי עם הגישה. גם כל מי שיש לו בלוג
    מרגיש בפגאניות השיבטית, אבך אולי מרגיש רחוק מדיי מהמירקע עם הרייטינג, לכן רואה בנוף הטלוויזיוני את פסגת שאיפותיו.
    בסופו של דבר מה שאמרת הוא שהרייטינג זה ההשפעה
    אבל, אבל, הרייטינג משפיע כל זמן שהוא מחזיק אויר, לאותו זמן, מושך תשומת לב, אך מרגע שהוא יורד, העניין עובר לדברים אחרים.
    אין שום דבר סימבולי ברייטינג, חוץ מכסף
    קח בחשבון. לכן עדיף להתמקד בסימבולי ולא ברייטינג.

  • שרון  On 29 במאי 2008 at 7:23

    הפסקה האחרונה היא שיא של שירה ויופי

  • תמר  On 24 במרץ 2009 at 3:16

    משנה שעברה

    היכן הם הימים שרק השמים היו מסך אחד כחול וענק
    המשדר ישר לדמיונם של נביאים ומשוררים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: