טכנומיסטיקה

סוף סוף, בשעה טובה (יותר מ-3 שנים לאחר שכבר גרף את פרס משחק המחשב הטוב ביותר בתערוכת המשחקים E3 של 2005 [!!!] )  יוצא השבוע Spore, משחק המחשב המונומנטלי שמבשל לנו כבר כמעט עשור וויל רייט, מי שנחשב לאורסון וולס של עולם משחקי המחשבים.
 
למי שפספס את התקפי הבולמוס הטקסטואלי שעברה עיתונות המחשבים בשנים האחרונות כל פעם כשגרסה חדשה של Spore הודגמה באיזשהו כנס, נספר שספור הוא משחק אבולוציה רב שלבי שבו מתפתח השחקן מרמת התא הבודד עד לרמת הציביליזציה האינטרגלאקטית. המשחק שרייט הודיע בעבר שהוא מבקש לעורר בעזרתו סוג של תודעה קוסמית, הוא אחד הנסיונות המשמעותיים ביותר עד היום, ובוודאי אדיר המימדים ביותר עד היום, להעביר חוויה רוחנית בפורמט של משחק מחשב.
 
"ספור ישנה את האופן שאתם חושבים על היקום"
אפשר לקוות ש-Spore לא יסבול מתסמונת Black & White שמבקרי המשחקים היללו אותו בשבועות הראשונים ליציאתו על מנת לגלות מאוחר יותר שהמשחקיות שלו לוקה בתכל'ס די משעממת ולוקה בחסר.

מעבר לצורת תודעה חדשה. Spore.

אחרי הכל קשה להזכר בעוד משחק שנתלו בו תקוות גדולות כל כך, גדולות לא פחות מהתקווה שיציל את תעשיית משחקי המחשב מהלופ העקר יצירתית שבו היא שרויה בשנים האחרונות. באחת מההרצאות שלו אומר רייט שמשחקי המחשב נמצאים היום באותו מקום שבו נמצאה תעשיית הקולנוע בשנות העשרים של המאה העשרים. העניין הוא שהתעשיה הזאת כבר גדולה יותר מהוליווד אבל עדיין לא יוצרת את "הקזבלנקה" ו"האזרח קיין" שלה.
 
בינתיים, בכל מקרה זה נראה טוב. לעזאזל, זה נראה מעולה. "ספור ישנה את האופן שבו אתם חושבים על היקום שבו אנחנו חיים" התלהב ניק קולאן, מבקר המשחקים של IGN אוסטרליה ואילו ב-PC Gamer UK טען המבקר שספור "מחדיר תחושת פלא מהבריאה וההוד של היקום".
 
בהתחשב בזה שמבקרי משחקים אינם ידועים בנטייתם להתפייט על חוויות קוסמיות נדמה שאולי זה הצליח לרייט. אז קודם כל נאמר, הידד! בתור מי שספור היה אחת הסיבות המשמעותיות בשבילו להשאר בציביליזציה ולחכות למשהו טוב, בינתיים אני לא מתאכזב (ורק מחכה שיהיה לי קצת זמן כדי להתחיל לשחק).
 
ובינתיים, הנה כמה לינקים מומלצים על Spore:
 
1. ואתחיל כמובן בפרסום עצמי עם הכתבה הזאת שפרסמתי על Spore במגזין חיים אחרים בנובמבר 2006 ושדנה במשמעויות התיאולוגיות והקוסמיות של המשחק.

2. והנה לינק לכתבה המעולה שכתב בזמנו סטיבן ברלין ג'ונסון המבריק על Spore ואמנות הזום הארוך

3. וקישור להרצאה היפהפיה שנתן רייט במשותף עם בריאן אינו האליל עבור קרן העכשיו הארוך. אפשר לשמוע שם את אינו מנגן (וגם מדבר) והנושאים נעים בין Spore לבין תכנות גנרטיבי, מוזיקה גנרטיבית והקשר בין השתיים. אפשר למצוא כאן. 

4. ולבסוף, נראה שהיציאה של Spore יוצרת במאבק בין האבולוציוניסטים והבריאתנים בלבול שמזכיר את זה שגרמה הפרינקיפיה מתמטיקה של ניוטון למאבק בין הרציונליסטים הקרטזיאנים לאמפיריציסטים הבייקוניאנים כשהציעה ששתי הגישות הסותרות הללו צודקות בעת ובעונה אחת (אסוציאציה מוזרה, אני יודע, אבל נבחנתי על זה השבוע). ובמילים אחרות, למרות שספור משווק בתקשורת כמשחק אבולוציה שבו מתפתחות צורות חיים ביולוגיות זו מתוך זו, הרי שהמנגנון שעל פיו פועל המשחק הוא מנגנון בריאתני מובהק, שבו משחק השחקן את הבורא ובורא את הדמויות המשחקיות (בצלמו ובדמותו?). בכל מקרה, הניו-יורק טיימס פרסמו השבוע מאמר מעניין על התגובות המשתנות, אבל הנלהבות למדי של מדעני אבולוציה ל-Spore