מי יושב בראש מחלקת הפרסום של קוקה קולה? לפני שנה וחצי כתבתי כאן על הקמפיין "לאהוב את החיים" של קוקה קולה, ששילב בין מסרים פרסומיים מסורתיים לבין מסרים ניו-אייג'ים של מחשבה חיובית ואהבה. עכשיו יצאה קוקה קולה בקמפיין חדש שקורא לקהל השותים "למצוא את הטוב בכל רגע". ואני ממשיך לשאול את עצמי אם זה טוב או רע.
עם קוקה קולה להארה בכביש המהיר.
מאחר שבעבר התלוננתי פה על כך שהמרחב הציבורי שלנו מוקדש ברובו למסרים פרסומיים שליליים שמטרתם לגרום לנו לחוש חוסר שלמות ולנטוע בנו תשוקה מתמדת עבור המוצר הגואל אני חושב שזה נחמד שיש חברות מסחריות שמשתמשות בכסף שלהן על מנת להעביר לנו מסרים שמטרתם לגרום לנו לחוש שלמים עם עצמנו. מצד שני, כשהדבר הזה מלווה בתמונה של בקבוק קוקה קולה, אני לא בטוח אם לא מדובר בסוג של משיח שקר.
ואצטט כאן את עצמי מלפני שנה וחצי:
"אולי אנחנו נכנסים לעידן שבו המסרים הרוחניים מופרטים כל כך שתורות רוחניות ניתנות לציבור בחסות חברות מסחריות? הרי רק לפני עשור היה זה נראה כחזון עיוועים ששוק הרינגטונים יגלגל מחזורים כספיים גדולים יותר משוק הדיסקים, שחברות הסלולרי יחליפו את חברות התקליטים וש"אומנים" יהפכו להיות יצורים מהונדסים על ידי משרדי יחצ"נות של חברות מסחריות ופסטיבלי "מוזיקה" לפסטיבלי מותגים."
אז האם אנחנו נכנסים לעידן שבו האתר העיקרי ליצירה והשפעה תיאולוגית הוא בפרסומות?
כרגע זה עדיין נראה הגזמה אבל באופן אישי אני יודע שאני אוהב את הפרסומת החדשה של קוקה קולה ומעדיף את ההשפעה שלה על התודעה שלי על פני ההשפעה של רוב הפרסומות שמופיעות סביבנו. בינתיים מחלקת השיווק של קוקה קולה (או משרד הפרסום שלה) יוצרת את הפרסומות הרוחניות והפסיכדליות ביותר בסביבה. וזה מה זה סבבה.
טכנומיסטיקה 
תגובות
פרסום זו תופעה שלילית מאוד, לפחות בצורתו הנוכחית. אנשים מעבירים מסרים שנועדו למכור מוצר שאין לו קשר למסרים האלו. למשל, קוקה קולה זה אולי משקה טעים לכמה אנשים וזה כל מה שהפרסומת היתה צריכה לבשר: הרבה אנשים חושבים שקוקה קולה זה משקה טעים. כל דבר מעבר לזה הוא קשקוש וגבבה והאנשים שאחראים לזה מצטרפים לכלי התקשורת הצהובונים בהשחתת החברה. חשוב שאנשים יבינו את זה.
פעמים רבות מובאים לנו מסרים קצרים וקליטים שמבטאים רק חלק מאימרה שלמה, שבצורה מודעת למחצה ברורה לנו. כך המפרסם/יחצ"ן יכול להביא אותנו למצב בו אנו מרגישים טוב מאוד עם עצמנו, ע"י תחושה של שלמות ו/או שייכות. דוגמא טובה לכך היא סיסמת הבחירות של ברק אובאמה- "yes we can"
וכשמשלימים אותה- "yes we can- make a change with Obama"
אפילו שזה לא נאמר מפורשות הסאב-קונטקסט חד כמו סכין (וכאן גם שוכן האבסורד באימוץ סיסמא זו ע"י ש"ס לקמפיין הבחירות שלהם).
במקכה של קוקה-קולה הם אפילו לא משאירים שבב של ספק, ומצמידים למשפט את התמונה של הבקבוק המוכר לכולם, ובכך נועלים את המשפט לכדי- "למצוא את הטוב בכל רגע- עם בקבוק של קוקה קולה"
קשה לי להגיד שאני רואה את הטוב שבזה, באופן כללי קשה לי ההגדרה- ניו אייג'. יש בה תחושה של לקחת פילוסופיית חיים מורכבת ולעשות אותה… ובכן… סבבה. אם החיים היו כאלה פשוטים היה הרבה יותר קל בעולם. וגם כאן קוקה קולה מנסה לפשט את החיים ואת הגדרת הטוב ע"י סיכומם בקוקטייל כימיקלים סודי שיכול להיכנס לבקבוק פלסטיק מעוצב בקפידה, בתוספת מעט CO2.
אני מסכים עם תומר, ואומר יותר מכך: מהרגע שקוקה קולה משתמשת במסרים ניו-אייג'יים, היא מטמיעה אותם בהקשר פרסומי. כלומר, אם עד כה אנשים נאטמו למסרים פשוטים והגיוניים פשוט בגלל שהם שמעו אנשים מעצבנים בלבן אומרים אותם, עכשיו הם יאטמו כי המסרים הללו יזכירו להם את קוקה קולה.
שכנעת אותי.
ועדיין אני חושב שיש בזה משהו טוב.
טוב, אני לא בטוח.
לפחות מעניין…
http://stage.co.il/Stories/209249