מותה של העיתונות הישראלית – או למה אתר רשימות כל כך חשוב

בשבועות האחרונים הם נופלים אחד אחרי השני. מהדורות הדפוס של עיתונים ברחבי העולם נסגרות בזו אחר זו, רק השבוע שמענו על סגירת הטריביון. עוד אינספור מגזינים ועיתונים אחרים ממשיכים להנמיך את תעריפי הכותבים ביתר שאת. זה כאילו הם חיכו כולם למשבר הכלכלי, אבל למעשה זה המשך של מגמה לא כל כך מזדחלת שמתרחשת כבר מזה שנים.
 
צריך להגיד את זה בפה גלוי. לעולם העיתונות הישראלי (וכמובן יותר ויותר גם בחו"ל) אין יותר כסף לשלם לעיתונאים. וגם אם יש לו כסף אין לו שום רצון לשלם להם על כתיבה שיהיה בה איזשהו משמעות. לעיתונות הישראלית יש כסף לשלם מקסימום לחבורות של פסאודו-עיתונאים שיסקרו את הודעות היח"צ שמגיעות להם לתיבת המייל ויאספו פיסות רכילות או לעיתונאים שיסקרו נושאים בעלי ערך כלכלי.
 
את התוצאות ניתן לראות בשטח בצניחה חדה ומהירה ברמתם של האתרים הישראלים, אחד אחרי השני. לאחרונה אפשר להרגיש בצורה ברורה את סופה של מגמה מזדחלת. בעיתונות הישראלית פשוט אין מה לקרוא. לא נותר בעיתונות הזו אתר אחד או עיתון אחד שמיועד לאנשים חושבים. הכתבות המעטות של העיתונאים הרציניים שנותרו במערכת מוקפות בלהקות של ידיעות קצרצרות וחסרות ערך וגם הן מוכנסות במידה גוברת והולכת למיטות סדום שמטרתן לעקר אותן מכל תוכן.
 
בשבועות האחרונים אני מנסה להבין בעקבות הנסיון שלי בעולם העיתונות האם ניתן עדיין לומר בכלל משהו בעל משמעות במסגרת העיתונות. עד כמה האמת והשיח הצהבהב של התקשורת הישראלית יכולים לחפוף ועד כמה הם Mutually Exclusive. האם שני הדברים האלה, מה שהוא בעל משמעות, ומה שניתן לדבר עליו חופפים זה לזה במידה מסוימת או נחים רחוקים זה מזה כמרחק מזרח ממערב. המסקנה שאליה הגעתי היא שגם אם מתקיימת עדיין לעיתים חפיפה מינימלית בין שני הדברים האלה הרי שמדובר בשני מעגלים הנעים במהירות מסחררת בכיוונים הפוכים.
 
לעיתונות הישראלית אין יכולת או רצון לטפל או לדבר על אף אחד מהנושאים שעומדים כרגע כעל הפרק: לא במשבר הסביבתי-כלכלי, לא במשבר החברתי-תרבותי, ולא במשבר התודעתי. אם אפשר להתייחס לנושאים הללו בעיתונות הישראלית כיום הרי שזה רק כאנקדוטות מנותקות מכל הקשר כאשר כל אמירה בעלת משמעות נעטפת בהרבה צהוב מבריק ודביק. לעיתונות הישראלית יש כיום כלים בעיקר לטפל ביוסי בובליל, רכילות, תמונות גסות והפחדות מהפצצה האיראנית.
 
במצב זה העיתונות משרתת ביודעין או שלא ביודעין לא כרשות רביעית שמפקחת על המשטר אלא כחלק מהמישטור של התודעה של האוכלוסיה. במילים אחרות היא בסה"כ מנגנון נוסף שמטרתו לאפשר לנו להעמיד פנים שבחברה שלנו מתנהל שיח אמיתי. בעוד העיתונות עוברת תהליך מואץ של הצהבה וטריוויאליזציה והאקדמיה עוברת תהליך מזדחל של גטואיזציה שבו חוקרים מתוחמים בתחומים מצומצמים ומחוסרי כל קשר לעולם האמיתי הרי שמה שנמצא באמצע בין השניים, האיזור שבו מתנהלת מחשבה אמיתית וכנה, נעלם במהירות אל תוך האופק. העיתונות והאקדמיה, מי שהיו אמורים להיות בועז ויכין של המחשבה הציבורית רקובים ומכורסמים עד היסוד. העשיה בתוכם הופכת קשה עד בלי נשוא.
 
התהליך הזה שנוח כל כך לאותם גורמים שמעוניינים להמשיך את הרס הכוכב, המרקם החברתי והתודעתי מביא אותנו למצב הנוכחי של אוליגרכיה קפיטליסטית הנשלטת על ידי בעלי ההון. צורת השלטון הזו היא דיקטטורה המבוססת על ריכוז עקבי של הנכסים בידיים של מספר משפחות שליטות, ציבורים גדולים המכורים לסמים תודעתיים קשים בדמותם של סדרות ריאליטי ושאר לוח השידורים הטלוויזיוני ולחיצות סדירות וקצביות על בלוטות החרדה של הציבור מה"אויבים שמסביב".
 
למה רשימות כל כך חשוב
כבר שנים רבות שאני פותח את היום כל בוקר עם תפוח ועיתון. הבעיה היא שבשבועות האחרונים אני מגלה שכבר אין לי מה לקרוא בעיתון שלי. נשארתי עם תפוח בלי עיתון. אין מה לקרוא. אין רשות רביעית.
 
וזאת הסיבה שהנפילה של האתר של פרויקט רשימות השבוע הייתה סמלית וחשובה כל כך. כי במצב הקודר שבו נמצאת החשיבה והכתיבה בישראל 2009 הבלוגים הם המקום היחיד שבו אנשים שיש להם את הנכונות לכתוב משהו בעל משמעות עוד יכולים לעשות את הדבר הזה.
 
הבלוגים, נכון להיום, הם המקום האחרון שבו יכול להתנהל שיח בעל עומק, המקום היחיד שאפשר עוד לומר בו משהו בעל משמעות, המקום היחיד שמאפשר לתקשר. וזה כל כך נכון, אבל גם עדיין כל כך לא מגובש. בגלל שסוף עידן העיתונות הזה מלווה בתחושה אפוקליפטית ולא מלווה בינתיים בתחושה שהבלוגים יכולים להוות אלטרנטיבה מסודרת. או במילים אחרות, מה הלאה?
 
האם אנחנו זקוקים לאלטרנטיבה מסודרת כזו? בעבר העליתי את ההצעה לפתוח פורטל שירכז את הפוסטים האיכותיים ביותר של הבלוגוספירה ויהווה אלטרנטיבה לפורטלים המסחריים הגדולים. אני חושב שזה היה יכול לקדם את הנראות והנגישות של הבלוגוספירה הישראלית בשביל רוב קהל הקוראים, אבל לא בטוח אבל שזה מה שאנחנו זקוקים לו ומה שנכון מבחינת המדיום הבלוגי. ולדבר אחד הבלוגוספירה לא תוכל לדאוג בטווח הנראה לעין, בטח לא בארץ. היא לא תוכל לשלם לאנשים את השכר דירה. ולמרות כל המעלות שלה, אנשים עדיין צריכים לשלם שכר דירה.
 
פרוייקט רשימות חייב להמשך. הוא חייב להמשיך בגלל שהוא (כמו שאר הבלוגוספירה) מהווה את אחת הזירות האחרונות שבה יכול להתקיים שיח אמיתי ולא זומבי מהסוג שכבר מז
מן לא מתנהל בתקשורת ההמונים. מפתה לומר שבמדינה מתוקנת הפרויקט הזה היה מקבל תקצוב נדיב ממשרד התרבות, אבל כולנו יודעים שאם זה היה המצב הוא גם היה מאבד ממה שהופך אותו למוצלח ונכון כל כך. אותו הדבר תקף גם לגבי האפשרות לגבות כסף מהכותבים, שעד כמה שהיא אולי הכרחית, כך היא גם בעייתית מאוד מאוד.
 
פרוייקט רשימות חייב להמשך בגלל שהוא כיום אחד המקומות האחרונים בתרבות הישראלית שדברים טובים עדיין קורים ויכולים לקרות בו. במצב של סימום הולך וגובר של התודעה על ידי מדיית ההמונים, הוא קריאה בודדה למשהו אחר.

 

נ.ב.

פרשנות אופטימית יותר למצב תתקבל בשמחה

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • golf  On 15 בדצמבר 2008 at 14:05

    לא בטוח שאתר רשימות הוא הקריאה האחרונה, אבל אתר רשימות בהחלט מהווה בחלקו, יש לומר, אלטרנטיבה אחרת, מיוחדת יותר.

  • אורי ב.  On 15 בדצמבר 2008 at 16:05

    כי הזירה של הבלוגים שאתה מתאר תמשיך לעבוד גם בלעדנו.
    ולבנות האב שמושך רססים מכל בלוג שמי שבונה את ההאב אוהב אותו – ממש ממש פשוט.

  • עמי  On 15 בדצמבר 2008 at 16:33

    עידו אתה חזק בתוך הפוזיציה. נכון שהמצב מורכב ויש הצהבה אבל אני לא חושב שצריך להיות קודר כל כך. התקשורת עוברת מן הסתם תהליכים שהחברה שלנו עוברת בכללותה לטוב ולרע. לא חושב שיש סכנה למותה של העיתונות החופשית ותמיד יהיו עיתונאים טובים ודימוקרטים – לפחות בעולם המוכר לנו כיום. גם הייתי מציע להרגיע מעט בעניין המקום שתופש "רשימות". אכן אתר חשוב ובית חם אבל צריך לזכור שני דברים: קוראיו מעטים יחסית וכפי שזה נראה כעת בלוגרים טובים תמיד ימצאו אכסניה.
    אפרופו בלוגים ממליץ מאד על כתבה דקה ומדוייקת בכלכליסט בנושא הבלוגים (תרגום מהטיים). בין היתר היא מעלה את האפשרות שמספר הבלוגים אוטוטו עולה על קוראיהם.

  • עידו  On 15 בדצמבר 2008 at 16:45

    אתם באמת צודקים ויש יש הרבה גם מה להגיד לצד השני. אני בעצמי נע כל הזמן במטוטלת הזו שבין אהבה-שנאה למה שקורה היום בתרבות העולמית.

    אני לא יודע איזה סוג של תירוץ זה, אבל כנראה שהייתי צריך להוציא את זה…

    עידו

  • ליאור  On 15 בדצמבר 2008 at 17:31

    נראה לי שאתה צודק בהגדרת הבעיה, אבל אני בספק לגבי הפיתרון. המסע במורד המכנה המשותף שעובר על כלי התקשורת (לא רק הכתובה) באמת נראה לי קצת מבהיל. נכון שתמיד יהיו גם עיתונאים אמיתיים וטובים, אבל לדעתי האווירה הכללית היא הדבר הקובע ולא נוכחותם במערכת של מספר יוצאי דופן. אבל "רשימות" הוא בסך הכל אתר נישה עם קוראים בודדים והשפעה מעטה על מה שמתרחש. לא נראה לי שיש לאתר הזה השפעה בהקשר לבעיה שציינת.

    הכוונה שלי היא שהבעיה היא לא שאין לי מה לקרוא בעיתון. הרי אף פעם לא חסר מה לקרוא במקורות אחרים. הבעיה לדעתי היא ההשפעה של כלי התקשורת על התרבות ועל עיצוב פני החברה. את זה אתר כמו "רשימות" לא יכול לשנות באופן משמעותי.

  • לינוי  On 15 בדצמבר 2008 at 17:37

    "שמה!" היה פרויקט קצר ימים שאמור היה ללקט את מיטב הפוסטים היומיים ולארגן אותם בקטגוריות נושאיות. לא הצליח.

  • foust  On 15 בדצמבר 2008 at 18:02

    קוראיו של אתר רשימות אינם מעטים בן בסט.

  • סתם אחד  On 15 בדצמבר 2008 at 18:24

    אני חושב שהמגמה שאתה מצביע עליה אמיתית,
    למרות זאת שעדיין יש מה לקרוא בעיתון,
    האויבים שמסביב אמיתיים מאד, לא פחות מהאוייבים שבפנים,
    אבל הבלוגים, למרות זאת שגם אני התחלתי לפתוח את "רשימות" לעיתים קרובות,
    כנראה אינם פתרון.

    הם אינם פתרון לא רק מפני שרובם שטויות,
    ואפילו ב"רשימות" אפשר למצוא שטויות המתחזות לטיעונים הגיוניים,
    אלא בעיקר מפני שתשומת הלב אליהם קיצרת שעות.

    אפילו בתגובה הזאת,
    כחמש שעות בלבד אחרי פרסום הרשימה,
    אולי כבר אחרתי ואיש לא ישים לב אפילו שנוספה תגובה.
    איך אפשר לקיים כך איזשהו שיח משמעותי?

  • נדב צפריר  On 15 בדצמבר 2008 at 18:44

    משהו קטן בהתחלה. קודם כל, יש רשות רביעית. זו הרשות המבקרת. בעברית מדוברת קוראים לזה משרד מבקר המדינה. אבל נעזוב את זה עכשיו.

    ראיתי שידיעות אחרונות לקחו את דרור פויר כדי שיהיה מבקר הטלווזיהיה שלהם. פויר הוא בלוגר טוב שמישהו זיהה את היכולת שלו ולקח אותו לכל מיני תחנות מעניינות – מסע אחר, גלובס, עכשיו ידיעות אחרונות. אם הייתי צריך לתת עצה לכלי תקשורת משמעותי זה שיאתר את הבלוגרים הכי טובים בסביבה וייקח אותם אליו. הרבה מהם יכולים להיות פרשנים וכותבי דעה הרבה יותר טובים מאלה שפועלים כיום בתקשורת עצמה.

    אני כמוך, עידו. אני מנוי על שני עיתונים ובזמן האחרון מגלה שהכול בהם נראה חדגוני, שיווקי ועם תחושה כללית של more of the same. כדי להפיג את חרגון החושים הזה אני הולך לבלוגרים. גיליתי שיותר ויותר אני פותח את הבוקר עם גרייפס ופחות עם הפרינטים. זה הרבה יותר מעניין.

    מצד שני, זה לא הופך את הריפורטינג לפחות חשוב. כי הבלוגים עוסקים בניתוח האקטואליה אבל רק לעתים רחוקות מייצרים אקטואליה הארדקור.

  • ערדי  On 15 בדצמבר 2008 at 18:54

    רשימה יפה, ואכן אתה מצביע על שני גופים שאנחנו חוזים בשקיעתם – המדיה והאקדמיה – שקיעה שהיא לא רק כלכלית (האוניברסיטאות בארה"ב למשל עשירות מאי פעם) אלא בעיקר מכיון שמה שיש להם לומר כבר לא רלוונטי למציאות של חיינו, ממש כמו חברת תקליטים שמנסה למכור דיסקים לילד שגדל על איפוד.

    נראה לי שיש שפע של כתיבה ברשת, חלקה ברמה מצוינת, וחסרה העריכה. דיגג או טקמימ הם נסיונות לעריכה אוטומטית שלא צלחו כ"כ לטעמי, ואני חושב שיש מקום לאתרים שיאצרו מאמרים מעניינים מכל מיני מקורות, לפי טעם העורך. מה שנקרא רי-בלוג, אבל אולי אם ממשק קצת אחר.

    אגב, במדינה מתוקנת משרד התרבות לא היה נותן שקל לרשימות, שכל אחד מכותביו יכול לקבל אותו שרות מפלטפורמות בלוגים שזמינות בחינם ברשת. בישראל, לעומת זאת, אין לי ספק שהכותבים ברשימות מקושרים מספיק כדי לארגן את התקציב שנדרש (תקציב? חכה 20 שנה ולקונסטלציה נכונה ואפשר לארגן גם את פרס ישראל) ואני מעריך את בעלי האתר שלא בחרו באופציה הזו. אני חושב שאם יתאגדו כעמותה ויגבו דמי חבר (נניח מאתיים ש"ח לשנה) הם יוכלו להחזיק את האתר בלי טובות מאף אחד, וזה בהנחה שרוב הכותבים הנוכחיים לא ישלמו או ישלמו פחות מהמחיר המלא.

  • yoko  On 15 בדצמבר 2008 at 19:38

    שהקוראים של רשימות ישלמו. בהתחלה לפי נדיבות ורצון טוב ובהמשך בצורה יותר מסודרת.
    אני קורא רשימות ומוכן לשלם עבור הכניסה לרשימות.

    בעלי האתרים ברשימות עושים, כותבים ומשקיעים, וזה לא תפקידם לשלם כסף. פשוט לא לעניין.

  • ריקי כהן  On 15 בדצמבר 2008 at 21:16

    אמנם יש פלטפורמות אחרות ובהם בלוגים מעניינים,
    אבל פה הריכוז מהותי יותר.
    אתר בלוגים נבחרים לפי טעם העורך – רגע, זה לא מגזין?
    יש הרבה בלוגרים שזקוקים נואשות לעורך, אבל זה מבטל הרי את כל עניין הבלוגים.
    וכשאני כותבת כאן דברים קטנים ואינטימיים על היום יום האימהי, וקוראת את הרשימה הזו, אני מרגישה ש…

  • חנן כהן  On 15 בדצמבר 2008 at 22:01

    אחת הסיבות ש"אין מה לקרוא בעיתונים" היא שהארץ למעשה ירד מהרשת.

  • יריב מ  On 15 בדצמבר 2008 at 22:07

    מוחות גנובים חושבים דומה – גם אני, והסתבר לי שגם עוד כמה אנשים, חשבנו על רעיון דומה לפורטל שירכז הפניות לפוסטי איכות.

    זה פשוט מתבקש: מה שחסר באינטרנט זה לא עוד תוכן, אלא ממיין קפדן שאיננו אלגוריתם.

    וסחטיין על הפוסט.

  • demarker  On 15 בדצמבר 2008 at 22:35

    יש כבר "שווה קריאה" ויש עוד ממיינים, קוראים נכנסים למה שמעניין אותם בלי קשר לממיינים.
    ולרוב הם נכנסים לפוסטים סתמיים לגמרי.

  • רוני ה.  On 15 בדצמבר 2008 at 23:07

    העיקר בפרויקט כמו רשימות הוא לא האיסוף המכני של הפוסטים המעניינים אלא המחויבות של הכותבים ליצירת עניין, וההמשכיות המאפשרת חשיפה מסוימת ויצירה של דיאלוג.

    אוסף של פוסטים "מעניינים" אך אנונימיים מרחבי הרשת שלא נלווה להם המימד האנושי הזה הוא בהכרח פחות מעניין לדעתי.

  • גיל  On 15 בדצמבר 2008 at 23:13

    הכתובה. כרגע היא שרויה במשבר אבל אני חושב שהיא תתאושש בסופו של דבר. יכול להיות שהיא לא צריכה לדווח על חדשות כמו בעבר כי זה מיותר ולהתרכז בכתבות תחקיר, מגזיניות, כתבות ודיעות של אנשים וכותבים מעניינים ועוד. חשוב לזכור שבארה"ב יש פריחה של מגזינים. אז יכול להיות שאנשים לא אוהבים לקרוא עיתון על בסיס יומי, אבל חומר ייחודי ומבוזר על בסיס שבועי דווקא טוב להם.

  • עמרם  On 15 בדצמבר 2008 at 23:15

    כן, דיאלוג ברמת דשא על הציצי הילדודים והקוצי בוצי, לפוסטים האלה יש הכי הרבה רייטינג.
    עידן התכוון למאמרים רציניים, לא לפוסטים של קוצי פוצי. הדיאלוג הכי טוב נשען על התוכן של הפוסט והכותב ולא על תגובות פלצניות.

  • גיל  On 15 בדצמבר 2008 at 23:18

    לדעתי אין אפשרות שאתר מסוים יסנן בלוגים "איכותיים" כי זה עניין אישי. כל אחד יכול להרכיב לעצמו את תפריט הבלוגים שטוב לו דרך גוגל רידר. אני אישית לא הייתי משלם בשביל לכתוב ברשימות כי אז פשוט הייתי עובר לפלטפורמה אחרת. אני מוכן לשלם על דומיין אישי אבל גם שתהיה אפשרות להרוויח מפרסומות.

  • עמרם  On 15 בדצמבר 2008 at 23:34

    המאמרים הרציניים והתוכן האיכותי המושקע עושים את רשימות לאתר אחר, לכן אני נכנס, אבל יש לא מעט פוסטים שמשעמם ומעצבן לקרוא והורס את הקריאה, מתכתבים או מתכתבות אחד עם השני בליקוקים, נותנים כותרת כאילו שווה, אתה נכנס ורואה פוצי קוצי ברמה נמוכה.יש בשביל זה רשת חברתית דה מרקר ושות' רשימות מההתחלה היה אתר עם המון תוכן רציני מה קורה לאחרונה?

  • אסתי  On 16 בדצמבר 2008 at 9:59

    התפקיד של העיתונות זה לא לייצר אקטואליה, אלא אך ורק לסקר אותה ולנתח אותה.

    ואת זה הבלוגים בהחלט יכולים לעשות ובאמינות גבוהה הרבה יותר.

  • כרמל  On 17 בדצמבר 2008 at 9:40

    אני צריכה זמן ומרחב פנימי כדי לכתוב משהו בעל משמעות. אם אף אחד לא משלם לי על זה, אז גם בבלוג זה כבר לא יקרה, כי צריך להתפרנס ממשהו אחר. מוקד הבעיה היא שכבר אין ערך לכתיבה בעולם שכל אחד כותב בחינם וגם לזה תרמו הבלוגים מהצד השני.

    יש כמה סיפורים טובים שיושבים לי בקנה ואין לי למי לתת אותם. אני לא רוצה לשפוך אותם בבלוג, זה בזבוז, אני רוצה שמישהו ישלם לי עליהם, כמו פעם. עולם המגזינים המודפסים שהיה הבמה שלי השתנה, כל מה שאיכותי נקנה על ידי SBC הוריד תעריפי תשלום והנמיך את כיווני העניין. ועיתונות הרשת חיה על תעריפון מביש של 200 ש"ח לכתבה כאילו שזה יותר קל או פחות שווה לכתוב לה. ואין לי לב שלחרר את הסיפורים בחינם בבלוג, מה תגיד על זה?

  • עידו  On 18 בדצמבר 2008 at 0:38

    נדמה לי שאמרתי פחות או יותר מה שיש לי לומר. הבלוגים לא נותנים לזה מענה וזה יותר מחבל, זה די אסון.

    אני חי מהתשוקה וכותב בדרך כלל לפי תחום העניין שלי והרבה פעמים (יותר מדי) בלי להתחשב בשאלות כמו האם זה משתלם או לא, אבל גם לי יש הרבה דברים שהייתי רוצה לכתוב ואין לאן, פשוט כי הם דורשים השקעה ברמה שאף אחד לא יהיה מוכן לתגמל אותה. אין מה לומר. עצוב.

  • יו  On 18 בדצמבר 2008 at 2:20

    שמישהו כותב לא רק בשביל הג'ובות.
    קצת פסיון לא הזיק לאף אחד.

    זה טוב. זה מעולה.
    שיפסיקו לכרות את כל העצים ולהרעיל את גאיה שלנו. תעשיות הניר והכימיקלים המפוקפקות.

    זמן לזמן חדש. לכולם האינפו נגיש. הבחירה כמעט חופשית. בובליל או רשימות?

    זה תמיד היה. איכות מול כמות. הנקודה הסינגולריטית (חה חה חה), מקרבת אותנו לאמת.

    זה הכל. אין מה להבהל. ג'וינט ולמחשב.

    אתה, אתה טוב אתה.

  • שי  On 24 בדצמבר 2008 at 23:09

    מסכים עם כל מילה, העיתונות בהחלט עוברת שינוי קיצוני לרעה בשנים האחרונות. לא התעמקת מספיק לדעתי בנושא ההשפעה שיש לה על דעת קהל, אותה היא מנצלת יותר ויותר בהתאמה להצהבה שהיא עוברת.
    בנוגע לימים בהם רשימות לא תיפקד- אכן היו אלה ימים קשים, פתאום גיליתי שהבלוג הזה הפך לחלק קבוע בסבב האתרים היומי שלי

  • סרנה  On 8 בינואר 2009 at 11:30

    ויחד עם התגובות יוצר תמונה מלאה של המצב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: