אחרי הגאולה

היה קר אתמול מול דיזינגוף סנטר. קר מאוד.
 
אני מנסה לסכם לעצמי את מה שעבר עלינו, על מי שהיה שם, בטקס קידוש של דיזינגוף סנטר.
 
לפני שזה קרה, היה לי קשה אפילו להעלות על דעתי מה יקרה שם. כשיצאתי מהבית, מזג האוויר המחורבן רק הוסיף לתחושת חוסר הוודאות והבלבול שלי. הבטחתי לעצמי רק דבר אחד: להיות נוכח במה שאני עושה. להשאר מודע כל הזמן. ולהשתדל להיות חזק.
 
אלוהים, מה שקרה שם.
 
אני זוכר אותנו מקיפים את דיזינגוף סנטר מבחוץ בגשם נוראי, תוקעים בשופר ומטהרים בקטורת את הפינות של הסנטר.
 
אני זוכר אותנו מנסים להמלט מהגשם לתוך הסנטר. והשומרים לא מרשים לנו. אז אנחנו מסתננים דרך דלתות נפרדות ונפגשים מחדש ליד קולנוע דיזינגוף ויוצאים משם בתהלוכה מחודשת ברחבי דיזינגוף סנטור ושרים את "גשר צר מאוד" של ר' נחמן. ואנשים מצטרפים אלינו מאחורה ומתחילים לשיר את גשר צר מאוד והכל הופך להיות קצת כמו בסרט של ג'ים קרי.

וכל מיני אנשים שרואים אותנו מתפלאים ושואלים מה זה מפלגת הגאולה. וזה קצת כמו הסרט מד"ב הזה שהייתי רוצה שהחיים שלי יהיו כמוהו, עם עולם פוסט-אפוקפיטלסטי שקבוצות רוחניות מיקום אחר מתחילות לבקר בו.
 
אני לא יודע אם זה נראה רק לי ביזארי שהיו לנו שבועיים של מזג אוויר יפה שהתחלפו לפתע ביום הבחירות במזג אוויר גהינומי שנעלם ביום למחרת כלעומת שבא לעוד יום שמש חורפי.
 
זה גורם לי לראות בכך סמליות מסוימת. ומזג האוויר הסוער הזה היה אחת הסיבות לכך שאני חושב שטקס הקידוש של דיזינגוף סנטר היה מוצלח כל כך מבחינתי.
 
אני לא יודע כמה אנשים באו והלכו בשלבים שונים של טקס הקידוש הזה. היה צריך להיות די קשוח בשביל להחזיק מעמד בגשם, ברוח ובקור. אבל אני חושב שהקושי הזה היה כל כך במקום, כי הוא זה שהפך את הטקס הזה לחוויה רוחנית אותנטית. ההליכה הזו שעתיים דרך כל האנרגיות של הסנטר, ובתוך הגשם. העובדה שכל מי שהיה שם היו אנשים שעבדו קשה והתאמצו כדי להיות שם. זה הפך את זה למשהו שיוצא לא מבחוץ, אלא בא מבפנים.
 
אנחנו צריכים להודות לאלוהים על כל קושי שהוא מציב בפנינו. כל קושי בחיים האלה הוא אפשרות להתחזק בעבודה, להוכיח כמה אתה יכול להיות חזק. להתחשל עוד ועוד.
 
כל מה שאני יודע זה שבאיזשהו שלב בטקס אני הסתכלתי על האנשים. והיינו איזה שלושים אנשים והסתכלתי על שלושים האנשים האלה שעומדים שלושת רבעי שעה בשיא הגשם באמצע הרחוב וחוקרים את התודעה שלהם ועושים תרגילי תודעה ומדיטציות באמצע הרחוב, כאילו אין שם עוד אנשים. ובשבילי כל אחד ואחת שהתייצבו שם בשביל להכריז שהם בוחרים בטוב היה כמו אדם הראשון שאומר הנני.  זה היה אמיץ, וזה היה מרגש, וזה ריגש אותי.
 
ואחרי שזה נגמר, רק אחרי ששלוש השעות האינטנסיביות האלה של הטקס נגמרו אני הרגשתי שהטקס הזה היה פסיכואקטיבי. בשביל מי שהיה בפנים (לא דיברתי עם כולם, אבל אני יודע על כמה אנשים שסיפרו לי שהם הרגישו את זה) הוא שינה את המצב התודעתי. הוא העביר אותנו חוויה כל כך אינטנסיבית שכשיצאנו בצד השני היינו אנשים אחרים. עברנו חוויה, חוויה שלא נשכח.

צילום: טל פולקמן
***
 
אז זהו בענייני הגאולה עד הודעה חדשה. וכדי לקנח את הרגעים האחרונים של הסיפור הזה שמילא לי את החיים בחודשים האחרונים, הנה כמה דברים אחרונים בנושא:
 
* ב-Reality Sandwich התפרסם מאמר שלי באנגלית על פרוייקט "מפלגת הגאולה" עם הכותרת המשעשעת Psychedelic Israel
 
* ובתפנית משעשעת ובלתי צפויה נוספת רדיו בוואריה ראיין אותי היום בנושא ושידר היום כתבת רדיו על מפלגת הגאולה.
 
* אני מקווה בהמשך להעלות וידאו מתוך טקס הקידוש. כמו שהיה בפרק האחרון של המחתרת האינטרגלאקטית.

* ואפרופו המחתרת האינטרגלאקטית. אציין שהדיוידי של המחתרת האינטרגלאקטית מוצע כעת להשכרה בחינם למנויי האוזן השלישית ברחבי הארץ וגם למכירה בחנויות של האוזן השלישית.

 

ומה עם מפלגת הגאולה? ובכן, אל תתפסו אותי במילה, אבל אני חושב שהיא תמשיך לעבוד מאחורי הקלעים בשביל לתת קונטרה פסיכדלית לשיח הפוליטי העקר של החברה הישראלית ולעבוד על הפצת התעוררות רוחנית בישראל באמצעים בלתי קונבנציונלים למען שחר תודעתי במזה"ת.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ואל  On 12 בפברואר 2009 at 5:41

    אשמח גם לתבל את התוכניות הבאות, רק עליתי עליהן.

    3…2..1 שיגור!

  • שרון  On 12 בפברואר 2009 at 18:44

    היה מרגש ומיוחד. אולי לא יצאתי טובה יותר, אבל בטוח יצאתי מישהי שהשתדלה להיות טובה יותר..

  • שי  On 14 בפברואר 2009 at 0:56

    רב תודות לך עידו, על הרעיון, ההוצאה לפועל ושאתה חולק עמנו כל שבוע מהידע והתשוקה הרבים שיש לך. היתה חוויה נפלאה, מזמן לא עמדתי ברחוב סואן מוקף באווירה כה מיוחדת וממוקדת, וכה מנותק מממה שלרוב מנתק אותנו מהסנטר.
    בנוגע לארגון ולמזג האויר שקצת הגבילו את האירוע, אז להזכירך גם מבחני האסיד הראשונים נראו כך. זה עוד יבוא.

    ולשרון- עצם הניסיון כבר עושה אותך אדם טוב יותר. אומרים שחצי הדרך לשנות את חיינו הוא מודעות ורצון. הניסיון הוא כבר חלק מהמחצית השנייה.

  • תמר  On 14 בפברואר 2009 at 22:51

    איך חג לו מעגל
    חוני ונח במרכזו

    כל העולם כולו גשם צר מאוד
    גשר צר של תיקשורת ביננו לבין מגשימי המשאלות
    התפילות הגעגועים והתקוות

    כי הגשם בעיתו הוא רצון השמים הנענים לרצון האדם
    לשיח דיאלוג הכרה
    בין מים למים

    מחר
    במרכזו של מרכז
    יתקעו בשופרות ויחוגו
    גאולה

    וענו הן כך תטיבו
    נרטיבו מלמעלה
    בגשמי הברכה

  • קפיצי  On 15 בפברואר 2009 at 14:04

    שיר יפה

  • the who  On 16 בפברואר 2009 at 12:27

    jai om,worker of spirit.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: