על גואל רצון, אורן זריף, ריצ'רד דוקינס ותקשורת ההמונים

תומר פרסיקו כבר אמר בצורה מבריקה כמה מהדברים החשובים ביותר שיש לומר בפרשת גואל רצון. ובכל זאת הרגשתי צורך להגיב כאן על כל מיני תופעות כמו גואל רצון ואורן זריף שצצו במדיה הישראלית בתקופה האחרונה.
 
הדבר המזעזע באמת בסיפורים של גואל רצון ואורן זריף הוא לא האנשים הלא ברורים האלה אלא קודם כל האופן שבו התקשורת הישראלית משתמשת בהם על מנת לבצע מניפולציות בתודעה של הצופים.
 
צפיתי בכתבה על גואל רצון והדבר שזעזע והבהיל אותי יותר מכל לא היה הסיפור המוזר של רצון ומשפחתו המורחבת אלא  הנכונות האוטומטית של תקשורת ההמונית שלנו להפיץ פאניקה מוסרית ולבצע דמוניזציה חד צדדית בכל הזדמנות שהדבר יבטיח לה רייטינג גבוה.
 
מעבר לשאלות על הקבוצה של רצון (שנדמה לי שאין בכתבה מספיק מידע, ובוודאי לא מספיק מידע בלתי מוטה, על מנת לשפוט אותה בצורה שקולה) הדבר המציק ביותר בשידור של ערוץ 10 היה האופן שבו הפחד מהזר והשונה משמש את הטלוויזיה על מנת להתרווח בנוחות רבה עוד יותר בתוך חיקה החמים של "הנורמליות". יותר מכל העובדות "המזעזעות" על רצון ומשפחתו, הדבר שהכי זעזע אותי בכתבה של ערוץ 10 היה האופן שבו צוות שידור מנצל את האמון שקבוצת אנשים נותנת בו ובהבטחותיו לסיקור הוגן על מנת לבצע בהם לינץ' טלוויזיוני מגמתי שבדיון בשבסופו מופיעה מאחורי המגישות תמונתו של מושא הכתבה כשמעל החלק העליון של ראשו מופיע פס אדום זוהר, מין מחווה סמלית ל"דמוניות" של האדם הזה שהופך לפתע במשפט ראווה טלוויזיוני לאויב הציבור מספר אחת.
 
מי שהרגיז אותי בשידור על גואל רצון היה לא האדם הזה שפועל בשוליה של החברה הישראלית, אלא האנשים שפועלים היישר מהמרכז של כלי התקשורת ההמוניים ושלא יבחלו בשום דבר על מנת להשיג עוד רייטינג. הנכונות להשתמש בהנחות יסוד נסתרות לגבי מה ש"נורמלי" ו"ראוי" על מנת לחזק מציצנות ופחד מהשונה היא הכת שבאמת מפחידה אותי.
 
מה שמוביל אותי לפרשת אורן זריף. לפני כשלושה שבועות קודמה ברחבי המדיה הישראלית החדשה המוזרה על כך שאורן זריף תובע מיצחק תשובה 70 מליון שקל עבור הצלחתו בקידוח של של "תמר 3". למרות היותה של הידיעה הזו ידיעה הזויה לחלוטין, במיוחד בקונטקסט המפוקפק של מר זריף, הידיעה קודמה כידיעה מרכזית, הופיעה במהדורות חדשות ואף בעמודים הראשיים של חלק מהעיתונים.
 
ראה אורן זריף כי טוב ושבועיים מאוחר יותר שוב יצא בידיעה הזויה בסגנון דומה שפורסמה בתקשורת. הפעם דורש זריף מאביגדור ליברמן להיות חלק מהמשא ומתן הקואליציוני של ישראל ביתנו בטענה שהוא האחראי להצלחת המפלגה בבחירות האחרונות. כמו בפעם הקודמת, גם הפעם שתפו כלי התקשורת בהתלהבות עם ההודעות לתקשורת של זריף. לסוגיות כמו הרס סביבתי, עוול חברתי וזכויות אדם אולי אין לעולם מקום בעיתונים שלנו העסוקים כל כך בפוליטיקת מי האפסיים שלנו, אבל מסתבר שלסיפורים מהסוג של זריף יש תמיד מקום.
 
בזמן שהתקשורת מיתממת, היא כביכול "רק מבצעת את תפקידה", היא יוצרת שוב את אותה מציאות שתכליתה לגרות רגשות שליליים ולהציב את הצופים בחיקה של "הנורמליות השפויה" והמיוצרת במקרה הזה בעזרת כל מיני תגובות נפוצות בסגנון "הזריף הזה ממש מטומטם" או "צריך לאשפז אותו". אלא שזריף עצמו הוא אולי אדם חכם מאוד שבעזרת ניצול יצירתי של אמצעי המדיה קונה לקוחות חדשים לעסקיו, המטומטמים, לא נעים להגיד, הם מי שמאפשרים לאמצעי המדיה לבצע עליהם מניפולציות ולמלא את עולמם הפנימי באורן זריפים למיניהם. במילים אחרות הבדיחה היא על חשבוננו, והשותפים במעשה הם אורן זריף ואמצעי המדיה. ועל ההתנהגות של אמצעי התקשורת בנושא הזה אני יכול רק לצטט את מקנה: Culture is the ultimate cult, התרבות היא הכת האולטימטיבית.
 
מה שמביא אותי לסיפור של ריצ'רד דוקינס וקמפיין מודעות האוטובוסים המתוקשר  שלו על כך ש"סביר להניח שאין אלוהים אז תפסיקו לדאוג ותהנו מהחיים". הדבר הראשון העצוב בסיפור הזה הוא שאדם בעל אידאולוגיה בעייתית ובורות רוחנית משוועת כמו דוקינס הופך לאיש רוח לעת מצוא עבור תרבות במצב של עוני רוחני מחפיר. (ואת הבעיות הקשות בספרו של דוקינס אלוהים סיכם בצורה נפלאה  אריק גלסנר במאמרו החשוב בכתב העת המשובח "אודיסיאה" [שנשלח אלי הבייתה ושאני חייב לעשות לו כאן פרסומת קטנה ולציין שהוא אכן משובח, נדיר בנוף המקומי וראוי מאוד לקריאה]).
 
אבל מה שעצוב עוד יותר בסיפור מלחמות האלוהים הבריטיות של המאה ה-21 היא התגובה החד מימדית של הכנסיה שהופיעה בצורה של מודעות אוטובוסים משלה, הפעם עם הכותרת "בטוח יש אלוהים, אז הצטרפו למפלגה הנוצרית ותהנו מהחיים". הדיון הרוחני התקשורתי של המאה ה-21 מנוהל על ידי קבוצות של פנאטים (דוקינס והנוצרים), אינטרסנטים (זריף) ואופורטיוניסטים תאבי בצע (התקשורת) ונפגעים עוברי אורח בעלי כוונות בלתי ברורות (גואל רצון). תקשורת ההמונים, כך נדמה, לא מסוגל
ת להביע עניין בנושא רוחני אלא אם כן מדובר ברוחניות זבל שמעורבת בה סנסציה זולה או לפחות מסר חד מימדי מהסוג הנחות ביותר. מספיק לציין שאין בלוח המשדרים של הערוצים המרכזיים שום תכנית שמסוגלת לטפל ברמה המינימלית ביותר בשום נושא בעל משמעויות שבעולם הרוח.
 
אם רוצים משהו אחר צריכים מהפכת במדיה. בינתיים

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עמית  On 20 בפברואר 2009 at 16:19

    אהבתי ושאריק גלסנר ציטט את איש המחתרת ובדיוק את הקטע שבו האדם עושה דווקא לכל הטבלאות לוגריתמיות שמנבאות לו את העתיד

  • אזרח.  On 20 בפברואר 2009 at 16:53

    המטמטמת.

    So, listen to me!

    Television is not the truth! Television is a goddamned amusement

    park, that's what television is! Television is a circus, a carnival,

    a travelling troupe of acrobats and story-tellers, singers and dancers,jugglers, side-show freaks, liontamers and football players. We're in the boredom-killing business! If you want truth, go to God, go to your guru, go to yourself because that's the only place you'll ever find any real truth! But, man, you're never going to get any truth from us. We'll tell you anything you want to hear. We lie like hell! We'll tell you Kojack always gets the killer, and nobody ever gets cancer in Archie Bunker's house.

    And no matter how much trouble the hero is in, don't worry: just look at your watch — at the end of the hour, he's going to win. We'll tell you any shit you want to hear!
    We deal in illusion, man! None of it's true! But you people sit there — all of you — day after day, night after night, all ages, colors, creeds — we're all you know. You're beginning to believe this illusion we're spinning here. You're be- ginning to think the tube is reality and your own lives are unreal. You do whatever the tube tells you. You dress like the tube, you eat like the tube, you raise your children like the tube, you think like the tube. This is mass madness, you maniacs! In God's name, you people are the real thing! We're the illusions! So turn off this goddam set! Turn it off right now! Turn it off and leave it off. Turn it off right now, right in the middle of this very sentence I'm speaking now

    הקופסה המטמטמת מעלה את סף הגירויים והריגושים לגבהים חדשים.

    http://www.omemo.co.il/mivzakim/Dead_Live.html

    מפקד משטרה ארגנטינאי התאבד בשידור חי בטלוויזיה

    מעניין מה היה הרייטינג של התחנה ששדרה את ההתאבדות שוב ושוב.

    בעתיד הקרוב יהיה ערוץ ששמו: "ערוץ ההתאבדות".תוכנית ריאליטי שבה אנשים מתאבדים מול המצלמות.ג'ורג קארלין מסביר מי יהיו המועמדים לתוכנית העתידית."

    דקה 3 ו 45 שניות .

  • תומר  On 20 בפברואר 2009 at 18:10

    ואני מצטרף לשאר דבריך…

  • אורי ב.  On 20 בפברואר 2009 at 19:17

    אני מסכים עם חלק מהניתוח התקשורתי שלך.
    רק לא ברור לי מאיזה מונה גייגר בדיוק אתה נותן הציון עוני רוחני מחפיר לתרבות כאן.
    ונראה שבנקודה הזאת אתה חוטא חטא מיקרו-תקשורתי משל עצמך.

    וקמפיין המודעות הוא לא של דוקינס הוא התחיל גראסרוטס אמיתי של אתאיסטים. האם אתאיסטים שיזמו את הקמפיין הזה כמחאה על טכניקות ההפחדה של הכנסייה הם אוטומטית עניים רוחנית?

  • גיל  On 20 בפברואר 2009 at 19:33

    שהוא בעל בורות רוחנית משוועת. אפשר להתווכח על הדברים שהוא אומר אבל אמירה כזו מעידה לדעתי בעיקר עליך ולא עליו.

    לגבי הביקורת של גלסנר, אני חושב שהיא בעייתית ביותר, מביכה, מגמתית, ומראה שאו שהוא לא קרא את הספר או שהוא סתם בחר לעוות אותו לצרכים שלו ולהתווכח בעיקר עם עצמו. הוא עוסק בפסיכולוגיזם מיותר. אפילו הטוקביסטים בווינט הצביעו על הכשלים בביקורת הזו ללא קושי.

  • עידו  On 20 בפברואר 2009 at 20:16

    כשאני מדבר על העוני הרוחני המחפיר של התרבות כאן אני מתייחס קודם כל לתרבות כפי שהיא משתקפת באמצעי התקשורת ההמוניים. התרבות הזו היא לדעתי בעלת אכן עוני רוחני מחפיר.

    מעבר לתרבות שמופיעה שם, יש בישראל גם הרבה תרבות נפלאה וגם תרבות רוחנית מופלאה. לצערי הדברים הללו מתקיימים בשוליים. וגם אם יש לערוצי התקשורת המרכזיים מדי פעם יציאות טובות מהבחינה התרבותית (ויש כאלו, גם בטלויזיה, ברדיו, בעיתונות וברשת הישראלית מדי פעם) הרי בעיני יש הבדל בין זה לבין עומק רוחני, והשתמשתי כאן באופן ספציפי במילה "רוחני" בגלל שזה בדיוק מה שחסר לי.

    לי אישית לא זכור שראיתי מסר רוחני אמיתי מועבר באיזשהו אמצעי תקשורת, ולא שמתי לב שיש איזושהי התייחסות באמצעי התקשורת שלנו ליסודות הקוסמולוגים, הפסיכולוגים וההווייתיים של הקיום שלנו. יתכן שאני טועה, ואם יש איזה תוכנית בלוח השידורים שעוסקת בדברים האלה אשמח לדעת עליה.

    העומק של הדיון בנושאים רוחניים במדיה הוא ברמת "יש אלוהים" "אין אלוהים" וזה בדיוק מה שכל כך הפריע לי בקמפיין האתאיסטי כי להכנס לדיון הדיכוטומי של "יש אלוהים" "אין אלוהים" זה מראש לפספס את כל מה שיש לומר על הקונספט הכל כך מעניין הזה שהעסיק אנספור תיאולוגים, מיסטיקנים ומחפשי אמת לאורך אלפי שנה.

    עידו

  • עידו  On 20 בפברואר 2009 at 20:25

    לצערי הרב לא קראתי את הספר של דוקינס כך שאודה ואתוודה שאני לא בעמדה לבצע כאן שיפוט מהימן.

    כן יצא לי להקשיב להרצאות של דוקינס, לקרוא מאמרים שלו, לרפרף בספרו ולהתרשם מהסביבה האינטלקטואלית והממטית שבתוכה הוא פועל.

    מתוך כל זה אני יכול לומר שהאיש אמנם צודק בכך שאין אלוהים במובן התנ"כי המילולי של העניין, אבל שהוא מתקשה להבין פירושים מעודנים יותר של המושג אלוהים. (הוא אולי מוכן להודות שיש כאלה, אבל הם כנראה נראים לו לא יותר מעוד קשקוש)

    ההתקפה הנרגזת שלו על מושג אלוהים ארכאי שאין לו קשר לכמעט שום דבר ממה שקורה היום בחזית התיאולוגית/מיסטית של המין האנושי לא מעלה ולא מורידה מבחינתי לדוגמה.

    דוקינס פשוט מתקיף כל מיני מושגי אל מיושנים שמתו מזמן. מבחינת הבנה רוחנית אמיתית לא נראה לי שהוא מסוגל לתקוף משהו כי הוא אפילו לא מבין על מה מדובר.

    אני שוב נאלץ לסייג כל דברי כאן בכך שלא קראתי את הספר של דוקינס. אני מבסס את הדברים כאמור על מה שנחשפתי אליו עד היום בערוצים שונים, ולא קיבלתי עד היום סיבות לחשוב אחרת עליו.

    כל טוב,
    עידו

  • גיל  On 20 בפברואר 2009 at 21:05

    את מושג האלוהות במשמעותה הפילוסופית או הרוחנית. הוא בפירוש מדבר על אלוהים מונותאיסטי, כזה ששולט בעולם, עושה סדר, נענה למשאלות וכו'. זה אולי לא האלוהים שלך אבל יש הרבה מאוד אנשים בעולם המערבי שתופסים אותו כך וכנגד זה הוא יוצא בעיקר. אני בכלל לא חושב שהוא מיושן. מספיק שתלך ביום ראשון לכנסייה כלשהיא בארה"ב ותראה עד כמה הוא מוחשי.

  • יוסי גורביץ  On 20 בפברואר 2009 at 21:18

    בעיני הרוב המוחלט של המונותאיסטים בעולם היא עדיין התפיסה שאין בלתה ושמי שחורג ממנה לא באמת אדם דתי.

    ולא הצלחתי להבין איך במקרה של שרלטן מובהק כמו אורן זריף, מי שיוצא הבחור הרע היא דווקא התקשורת.

  • בן  On 20 בפברואר 2009 at 21:37

    אחת מה הבסיס לטענה של דוקינס שאין אלוהים?

    האם זה רק, "לא מצאנו עדיין הוכחה שיש, אז אין"?

    אני לא שואל על טענות נגד תפיסות תנכ"יות מסויימות, אני שואל מה הטענה נגד אלוהים.

  • עידו  On 20 בפברואר 2009 at 22:13

    אורן זריף הוא אולי שרלטן, אבל הוא פשוט עושה שימוש במניפולוציות התקשורתיות העומדות לרשותו על מנת לאסוף לעצמו עוד לקוחות. אני לא מצפה ממנו להרבה יותר מזה.

    האחראי האמיתי לכך שתופעה כמו אורן זריף מגיעה למימדיה הנוכחיים זה התקשורת שלהוטה לדווח על השטויות שלו לצרכי הרייטינג שלה ובכך גורמת לתופעה לתפוח עוד ועוד ולתפוס חלק הולך וגדל מחיינו הציבוריים ללא צורך תוך שהיא מסיטה מתשומת הלב דברים אחרים שראוי שיהיו שם.

    עידו

  • עידו  On 20 בפברואר 2009 at 22:14

    טוב, אתם צודקים בכך שכנראה התפיסות המיושנות הללו הן עדיין התופסות מבחינה מספרית בעולם.

    בכל מקרה, זה עדיין לא הופך את דוקינס לבעל עומק רוחני או הבנה עמוקה ומעודנת יותר של המושג אלוהים.

    עידו

  • חנה בית הלחמי  On 21 בפברואר 2009 at 0:35

    ומצאתי שאתה מבסס את דבריך על עמדות שהן במקרה הטוב עורבא-פרח ומוטות אג'נדה תרבותית, ובמקרה הפחות טוב אינפנטיליות ומביעות היעדר הבנה מוחלט של הסיפור. להלן משפט ממאמרו של תומר פרסיקו, על פיו ניתן לחשוב שהוא לא ראה, לא שמע ואם ראה ושמע – לא השקיע בדל מחשבה בנושא:
    "ברור מתוך התוכנית שמשפחתו הפוליגמית של רצון איננה כת, שכן הקשר בין רצון לנשותיו הוא בראש ובראשונה רומנטי. רצון אינו מורה רוחני ובוודאי לא מייסד של זרם יהודי חדש. מדובר בלא יותר מאשר משפחה מורחבת המנהלת אורח חיים לא מקובל. למי שיש ספק בכך, שינסה, כגבר, להתקבל ל"כת" של גואל רצון".
    הקשר בין רצון לנשותיו איננו רומנטי, הוא כן מורה רוחני (וגם הן וגם הוא מצהירים על כך), וה"הוכחה" מופרכת משום שהרציונל לקיומה של הכת הוא יחסי מרות מגדריים.
    כמו כן הסרט מביא הן צילומים וסצינות והן עדויות של שטיפת מוח ומיינד קונטרול, המאפיינים כתות. העובדה שאין מדובר בכת של מאות אנשים, שתומר פרסיקו מביא כ"הוכחה" נוספת לכך שזו לא כת, גם הוא נימוק מופרך.
    בקיצור – כשמנסים לסתור קו חשיבה, כדאי לא להביא נימוקים גרוטסקים ומנותקים מהמציאות. זה נראה לא אמין. האייטם שלו ברשימות יותר טוב – אני ממליצה לו להסתפק בו.
    לטעמי, הדוגמאות עם זריף שהבאת גם הן נגועות באותם קצוות שהופכים את הרעיון הבסיסי הנכון, המבקר את התקשורת על הבניית מציאות תקשורתית, ללא אמין. זאת משום שהתקשורת הציגה מלכתחילה את האיש כפריק-שואו, ממילא. אין רע בקידום רייטינג ויש מקומות בהם ביקרתך על ה"איך" יכולה להיות מדוייקת יותר.

  • עידו  On 21 בפברואר 2009 at 2:53

    אבל זה העניין, שזה לא משנה אם מציגים אותו כפריק שואו.

    מבחינת זריף
    any publicity is good publicity

    כשהתקשורת נותנת במה לאורן זריף התקשורת עובדת בשביל אורן זריף. לא רק זה, היא מפקירה את האינטרסים של הצופים שלה (חוץ מאולי האינטרסים המיידיים ביותר לבידור זול).

    בסופו של דבר מי שנפגע זה אותו אחוז שלא מבין את הבדיחה, שבסופו של דבר יגיע לאתר של זריף ויפנה אליו וילך בעקבותיו ויפקיד את החיים שלו בידיו. והאשמה המרכזי בכך היא התקשורת שהופכת אדם כמו זריף לדמות מרכזית בשיח הישראלי ומתעלמת מאפשרויות אחרות ובעלות תוכן יותר שאינן סנסציוניות באופיין.

  • חנה בית הלחמי  On 21 בפברואר 2009 at 7:36

    התקשורת מפרנסת את מי שמפרנסים אותה. זה יותר טוב ממהצד השני בספקטרום הקפיטליזם התקשורתי, בו היא מוחקת את מי שמפרנסים אותה. אם רק הקצה שמבטא אורן זריף יישמר – עשינו משהו.

    אמנם לא הגבת על דברי על רצון ופרסיקו, אבל אני חייבת לומר שאני עדיין מזועזעת מהמאמר שהפנית אליו. 2009: גבר צעיר ועדכני עדיין חושב שיחסי דיכוי עמוקים המוחקים את זהות האשה בהם, הם רומנטיקה. ממש דור המשך לטובעי הביטוי "נרצחה על רקע רומנטי". אם קראת את הגביע והלהב (ישן ומומלץ) ראית מן הסתם את ההבדל בין קריאת נתונים נשית לגברית. זה חוצה תחומי מחקר, כמובן.

  • קפיצי  On 21 בפברואר 2009 at 12:21

    ואני כותב שיוצרות הסרט חטאו לו לאחר שהכניסו אותן לבית ונחשפו בפניהן בכנות והן לוקחות את זה לכתבה "מצמררת", כדבריהם בערוץ עשר.
    גואל עושה משהו שלא הרבה אנשים יכולים לעשות וגם לא לכולם זה מתאים ובכל זאת הוא עושה את זה באהבה ומאפשר לנשים האלה חיים אלטרנטיביים די מאושרים שאני לא רואה מה פסול בהם. בקשר לכל ההנחייות להתאבד – זה ממש שטויות, הוא לא ממש אומר דברים כאלה. בסך הכל אנשים די פשוטים וטובים שבזכות הקהילה הראשונית שנוצרה שם ממשיכים למשוך עוד ועוד אנשים. בסך הכל אנשים חמודים, אני מאחל להם הרבה הצלחה ואושר

  • גוינדקה  On 21 בפברואר 2009 at 12:22

    וההתעסקות המופרזת שלו בנסיונות להרחיק אנשים מתפיסה מוטעית של האל מנסות למשוך למחיקה מוחלטת של מושג הלאוהות וכאן הפיספוס שלו לדעתי.

  • חגי  On 21 בפברואר 2009 at 12:45

    זה כמו להגיד "אני לא מאמין באבולוציה! סבא שלי לא היה קוף! מה זאת אומרת 'זה לא מה שתאוריית האבולוציה אומרת, תקרא את הספר'? עזוב אותי עם הספרים שלך! סבא שלך היה קוף! חחחחחח"

  • בן  On 21 בפברואר 2009 at 12:58

    הטענה שלך עידו מעניינת, צריך לבדוק אותה עובדתית, אבל כל עוד אנחנו עדיין לא מדברים על עובדות אלא על השערות, אני מוכן להמר שהחשיפות האחרונות דווקא פגעו בתדמית בקרב הציבור הרחב.

    ראוי לציין שזריף היה דמות מוכרת מאוד עוד מלפני הפלופ עם לונדון ומסעות הפירסום המאסיביים שלו דאז דאגו לכך שהרבה יותר אנשים "לא יבינו את הבדיחה" מאשר המצב היום, שקשה מאוד אפילו לאדם נואש להשתכנע שמדובר באדם בעל כוחות אמיתיים.

    לגביי האמירה, כל פירסום הוא פירסום טוב, אני סבור שספינולוגים, אנשי שיווק וברוקרים בבורסה יכולים להפריך את הטענה הזאת.

    לגביי היחס של התקשורת לנושאים רוחניים באופן כללי, אני מבסוט על זה מאוד. כמות השקר, השרלטנות והשטחיות בתחום הזה שואפת ל95 אחוז מכלל העוסקים בתחום בארץ ובעולם וככל שהמודעות לזה תהיה גדולה יותר, ככה ייחסכו יותר אי נעימויות לקהל הרחב.

  • עידו  On 21 בפברואר 2009 at 14:33

    אני לא צריך להוציא זמני ולקרוא את כל 500 העמודים של דוקינס או כל הוגה אחר על מנת לחוות דעה על פעילותם (כמובן שלא התיימרתי כאן לתת ביקורת על הספר שלו, אלא עמדה כללית על הזרם המחשבתי שאותו הוא מוביל. וכאמור, אני לא חושב שצריך לקרוא את כל כתביו של אדם בשביל לעשות זאת).

    מספיק לעיין בתוכן הענינים של ספרו של דוקינס ובחלק קטן מהפרקים על מנת להבין את רוח הדברים. וכאן דוקינס מראה אכן, אני חוזר שוב, חוסר הבנה משווע. הקיום של אלוהים אינו היפותיזה, ולכן כל הנסיון שלו להפריך אותו כפי שהוא מפריך אותו הוא שגוי מלכתחילה.

    אני מוכן ללכת עם דוקינס חלק מהדרך, וגם להזדהות במידה רבה עם הביקורת שלו על הדתות, על האופן שהן נוצרו ועל הנזק שהן גורמות בעולם. אבל היציאה הגורפת של דוקינס כנגד מושג האלוהים מראה בעיני בעיקר את זה שהוא לא הבין את המושג הזה לעומקו, אלא רק באופן השטחי והפשטני שמבינים אותו אותם פאנטים שכנגדם הוא יוצא.

    עידו

  • עידו  On 21 בפברואר 2009 at 14:41

    התקשורת מפרנסת את מי שמפרנסים אותה? טוב, אני מתאר לעצמי שפריס הילטון ובר רפאלי כמו מיטב סלבריטאי העולם היו חותמים על האמירה הזו. אני אישיתי מאמין שהתקשורת היא מערכת התודעה הקולקטיבית של המין האנושי ושיש לה תפקידים חשובים ביצירת מערכת היזון שתסייע בתיקון עוולות הפלנט7ה. כשהתקשורת נתונה בידיהם של כוחות שעיקר מומחיותם היא עשיית כסף בעזרת יצירה מניפולציות זולות ומזיקות על התודעה שלנו כחברה, התקשורת משחיתה ומקלקלת את החברה שלנו.

    באשר לסיפור של גואל רצון. הבאתי את הקישור למאמר של פרסיקו משום שהסכמתי במידה רבה עם רוב האבחנות שם. בנוגע לשאלה שהעלית, האם מדובר ביחסים רומנטיים או יחסים של "דיכוי" ו"מחיקת זהות" – האמת היא שאני לא מבין מספיק בדברים האלה, וגם לא יודע מספיק על הפרטים האמיתיים מתוך כתבת הטלויזיה של ערוץ 10 על מנת לחוות דעה. יתכן שאת צודקת, באמת אינני מבין מספיק בתחום.

    עידו

  • עידו  On 21 בפברואר 2009 at 14:51

    ייתכן שאתה צודק ושהסיפור הזה מזיק לזריף יותר משהוא מועיל לו. אבל אם זה המצב, למה זריף ממשיך לצאת עם הכרזות כאלו? אני מאמין שהוא אדם אינטיליגנטי מאוד (ועצם ההצלחה שלו לצאת עם ממים כאלה שתופסים את תשומת הלב של המדיה בצורה יעילה כל כך מעידה על כשרון מופלא במניפולציה של המדיה) ושהוא לא היה יוצא בהכרזות כאלו מבלי אינטרס ברור. שוב, אפשר להתווכח על זה. אני יוצא מנקודת הנחה שזריף יודע בדיוק מה הוא עושה ולמה זה משתלם לו.

    בקשר לנושאים רוחניים. אני חושב שכשאתה אומר ש-95% מהעוסקים בתחום הם שרלטנים אתה יוצא כאן בהכללה גסה. בקרב העוסקים בתחום הרוחני תוכל למצוא מורים ליוגה, מטפלי דיקור ושיאצו, מורים למדיטציה, שאמאנים, מתקשרים, פסיכולוגים טרנספרסונלים, מטפלי דמיון מודרך ועוד רבים אחרים (וטובים!) ממגזר שהולך ומתפתח בקצב אדיר בעשרות השנים האחרונות ושמסייע לאנשים רבים (ביניהם לעבדך הנאמן) ברחבי העולם.

    ישנם כמובן כאלו שחושבים שכל מה שמריח מרוחניות או חשיבה "אלטרנטיבית" הוא שרלטנות. אני איני כזה ואני מאמין שאחוז השרלטנות הוא לא גבוה יותר מזה שקיים אצל עורכי דין או רואי חשבון. כל ההבדל הוא היחס של התקשורת לתחום והנטיה שלה לגשת אליו תמיד מהזווית הסנסציונית.

    האם צריך להודיע לאנשים על הסכנות שבשרלטנות רוחנית? בוודאי! אבל צריך לעשות זאת מהסיבות הנכונות ובאופן הנכון. כשעושים זאת רק על מנת להתנגח, להטפל לכל מיני צורות פרברטיות של הדבר האמיתי ולזכות ברייטינג זול וללא התייחסות מינימלית לצורות אותנטיות ועמוקות של שיח על מודעות, תודעה, רוחניות וכו' – ובכן בכך התקשורת נמצאת רק מחזקת את אותן צורות פרברטיות של רוחניות שכנגדן היא יוצאת כביכול.

    עידו

  • בן  On 21 בפברואר 2009 at 16:24

    כי אני דווקא חושב שאם ניקח שניי מטפלים/מורים מכל תחום מהלינק שלמטה נגלה ש95 אחוז מהעוסקים בתחום הרוחניות בארץ הם או שרלטנים, או שטחיים ברמה מחרידה, או פשוט בעלי אמונה עיוורת בתחום שרלטני מלכתחילה.

    http://www.ima-adama.co.il/boards/showcategory.asp?catid=1

  • רצוץ אקסטתי 49  On 22 בפברואר 2009 at 9:04

    שתי שאלות שהן ביקורת.

    מדוע זה תרבות שווה תקשורת? ואם בכל זאת תמצא תירוץ נאות לכך, מדוע שיחה בין אישית איננה אירוע תקשורתי-תרבותי גם כן?

    שאלה שנייה, אם מספיק לקרוא אך ראשי פרקים בכדי לחוות, אתה ממליץ בך שלא לקרוא את ספריך שיצאו לאור בעדיד ולהסתפק במאמריך כאן בבלוג או בעיון חפוז בהם בחנות הספרים הנדירה שתעיז למכורם?

    ואם לסכם בשאלה אחת, למה לעשות מעין רדוקציה כללית של דברים רבים כלכך לדבר אחד מבלי להביא הוכחות?

  • עידו  On 22 בפברואר 2009 at 13:21

    אני מאמין לך שכך זה נראה מזווית הראיה שלך. מתוך ההכרות שלי עם אנשים שעוסקים בחלק מהתחומים שנמצאים שם, הרי שרב העוסקים בתחום (כאמור, עד כמה שאני מכיר) הם אנשים טובים שעוסקים בדברים באמונה ובמסירות. חשוב מכך, אני מכיר אנשים רבים שיעידו מנסיונם על הרווח שהפיקו בצורות אלו או אחרות מהטיפולים ברשימה שקישרת אליה. כמובן שיתכן שחלק מהתחומים הם שרלטנות, או שעל חלקם קשה לחרוץ דעה מנקודת מבט רציונלית גרידא. לי אישית יש נסיון מצומצם למדי. אני כן יכול להעיד על ההשפעה החיובית שהיו עלי לחוויות שחוויתי בתחום: פלדנקרייז, קונגפו, מדיטציה, תנועה מודעת, סווט-לודג', תזונה טבעית, ריברסינג, שאמאניזם, NLP ודמיון מודרך.

    כמובן שאתה יכול לומר שזה משהו פסיכולוגי ושלטיפולים עצמם לא הייתה השפעה ממשית. בעיני טיעון (נניח והיה עולה בדיון) מבצע הפרדה מיותרת בין תודעה (פסיכולוגיה) למצב האנושי עצמו. הדבר שמציאותי בעיני הוא זה שטיפולים, התנסויות ולימודים שעברתי בתחומים שהזכרתי למעלה שיפרו את איכות חיי באופן מורגש בשנים האחרונות. אציין שאני לא מקרה יחיד ואני מכיר עוד שורה ארוכה של אנשים, לא הזויים בכלל, שיעידו את אותה העדות.

    כל טוב,
    עידו

  • עידו  On 22 בפברואר 2009 at 13:35

    שלום לך שואל מן השאול 13 ותודה לך על שאלות הביקורת שלך.

    לגבי השאלה הראשונה. היא מורכבת מאוד ואני אנסה לענות עליה כאן בקצרה מאוד. באופן כללי תרבות מורכבת מהרבה דברים בין השאר כלי התקשורת ההמוניים וכן, גם משיחות בין בני אדם. הסיבה שאני לעיתים קרובות מבצע הפרדה בין המושג 'תרבות' (שאיתו אני מתייחס בדרך כלל לתרבות ההמונים, ולמבנים התרבותיים שעומדים בבסיס החברה) לבין שיחות אישיות, היא שאני מאמין בחזרה לתחום ההתייחסות הקרוב והמיידי של החוויה האישית שמתבטאת בעולם הפנימי וגם בחוויות בין אישיות שאינן מעוצבות על ידי התרבות במובן הרחב. כלומר, אם אתה מנהל עם חברים שלך כל הזמן שיחות על פריס הילטון אז היחסים שלכם נמצאים בתוך התרבות המעצבת אותם מבחוץ. אם אתה וחברים שלך יושבים לתוך הלילה וחוקרים את פנים הנשמה שלכם ומעלים רעיונות משלכם וחוקרים את הנפש שלכם, היחסים שלכם – או מה שלא יהיה, בפעילות עצמאית. אז זה לא תרבות במובן שאני מתייחס אליו לעיתים.
    אני לא בטוח אם זו הייתה השאלה-ביקורת שלך. בכל מקרה אני מקווה שהצלחתי לענות עליה במידת מה. כאמור, השאלה דורשת התייחסות נרחבת יותר.

    בנוגע לשאלה השניה. לא קראתי רק את ראשי הפרקים של דוקינס. קראתי גם חומרים רבים אחרים שלו. בכל מקרה, בעולם מלא בשטף אינפורמציה מרתק ומעורר אני בהחלט לא חושב שצריך או אפשר לקרוא כל טקסט על מנת שתהיה לך דעה מסוימת עליו. אולי אני צריך גם לקרוא את כל הספרות הפונדמנטליסטית כדי שתהיה לי דעה על פונדמנטליזם? ניתן להחזיק בעמדה תרבותית כללית ובסופו של דבר כולנו עושים את זה. הפרטים המדויקים מגלים בתוך הדיון, כפי שקרה בדיון זה, ועדיין לא השתכנעתי שלדוקינס יש תפיסה רוחנית מפותחת . כמובן שאם הייתי רוצה להתחיל להתנגח בדוקינס בצורה רצינית יותר מהתייחסות קצרה של פסקה באחד מהפוסטים בבלוג שלי כנראה שהייתי מקדיש יותר זמן לקריאה בו. אחרת, זה עשוי להיות ביטול זמן שיכול להיות מוקדש לנושאים אחרים חשובים יותר מבחינתי. במאמר מוסגר, אני אכן מתכוון לקרוא חלק מכתביו של דוקינס בהתעמקות רבה יותר בעתיד הקרוב. כרגע, לצערי, אין בידי עדיין עת לכך. ועל אותו משקל. מי שמאמין שיפיק הנאה ולימוד מהספר שלי אמליץ לו לקרוא את הספר. מי שלא חושב כך ושרואה בקריאה בו בזבוז זמן, לא אמליץ לו לקנותו, כפי שאני לא קניתי את ספרו האחרון של דוקינס.

    השאלה האחרונה שלך היא הקנטה חסרת תוכן, וחבל שכך, שאר השאלות שלך היו דווקא במקום.

    כל טוב,
    עידו

  • ארז וסילבסקי  On 23 בפברואר 2009 at 21:25

    עם מה שאמר תומר פרסקו על סיקור סיפורו של גואל רצון – אני מסכים לחלוטין. המניע הראשוני של הסיקור היה יצר המציצנות, ובהחלט יש מקום לדבר כאן על אקט הסיקור כאקט שמטרתו חידוד זהותם של הסוקר כ"מוסריים" ו"נורמטיבים".

    אבל הקו שמתחת בין הפרשה הזו לסיקור של אורן זריף, נראה לי חסר ביסוס. יש הבדל גדול בין הצגתו של אורן להצגתו של גואל רצון. זריף, מוצג, בסופו של דבר, בעיקר כדמות משעשעת. נכון, אפשר לטעון שהוא שרלטן המרמה אלפי אנשים, אבל גם אם הדבר נכון (ואפשר להתווכח על זה), עיקר הצגתו בתקשורת היא כמעין בדיחה. ראיה לכך – הוא נבחר כפרזנטור בפרסומת של איזו חברת נורות. אתה יכול לדמיין מצב בו חברה כלשהי תשכור את גואל רצון כפרזנטור שלה?

    בשביל להפוך סיקור עיתונאי לאקט שמטרתו חידוד ה"נורמטיביות", צריך להוציא את מושא הסיקור מחוץ לנורמה המוסרית, באופן בוטה וחד-משמעי. האם החשק הרב בו מתנפלת התקשורת על כל תעלול זריפי הוא תעודת עניות? יתכן (למרות שגם בזה אני לא בטוח, 'תה יודע, ישנם דברים גרועים יותר מקצת בידור זול בדפי העיתון), אבל לומר שזו חלק מתופעה שכוללת גם את הכתבה המביכה על גואל רצון? זו נשמעת לי כמו הגזמה פרועה.

  • עידו  On 23 בפברואר 2009 at 23:28

    תשמע, פרשת גואל רצון ופרשת אורן זריף הן פרשות שונות לחלוטין מסוגים שונים ואם השתמע כאילו אני גוזר מהן גזירה שווה, הרי אין זה כך.

    המשותף לשתיהם הוא הרמה של היחס של התקשורת לכל מה שמדיף מ"רוח", יחס שיודע לעכל רק רוחניות זבל ותפיסות של רוח ברמה של תינוקות. זו הנקודה המצערת העיקרית שבאתי להצביע עליה.

    מעבר לכך, אולי אתה צודק ויש גרוע יותר מבידור זול. אני מאמין שיש לא מעט אנשים שרואים את זה כיותר מבידור זול ובאמת נפגעים מכך. וכן, לי אישית מפריע שמעט המקום שמוקצה לנושאים "רוחניים" בעיתון מוקדש לשרלטנים בלבד. ומעבר לכך, מעציב אותי לראות אנשים מן השורה שאמנם "צוחקים" על "הבדיחה" אורן זריף אבל לא מבינים שהבדיחה האמיתית היא על חשבונם (ומי שצוחק זה אורן זריף), ועל חשבון התודעה שלהם שמתמלאת בעוד תוכן זבל בחסות שיתוף הפעולה בין שרלטני רוח-זבל ומדיה הכמהה להפיץ את השטויות שלהם ברבים. הדינמיקה הזו פשוט דוחה אותי.

    כל טוב,
    עידו

  • ק.רמבו  On 28 בפברואר 2009 at 23:48

    סתם הערה
    נראה לי שחברה כמו זאת שמייצרת ויאגרא היתה שוכרת את שירותיו של גואל רצון כפרזנטור שלה, אבל אני לא בטוח שהוא היה מסכים

  • שמרלינג  On 2 במרץ 2009 at 0:28

    הספר מדבר כבר בהתחלה על זה שהוא לא בא לעסוק באותו סבא עם זקן לבן שיושב על כיסא בשמים אלא שואל שאלה עקרונית יותר: האם העולם שסביבנו נוצר על ידי תכנון תבוני כלשהו? האם דרך התנהלותו של עולמנו מושפעת מכח עליון תבוני שכזה? כמובן שהתשובה לשתי שאלות אלו בספר היא לא.
    דוקינס מדבר הרבה על הדתות ובפרט על הנצרות. הוא שולל יפה את ההנחה ש'כדאי' לנו להאמין באלוהים גם אם הוא לא באמת קיים.
    לא רדוד, לא שטחי, במסגרת מה שאפשר להעביר בספר אחד, לא מנסה לדון בשאלות פופולאריות או לשפר את חיי הקוראים ובעיקר, לא רוחני ואני רואה זאת לזכותו הגדולה של דוקינס, איש רוח חשוב שמצא לנכון לתווך את האתאיזם להמונים ונראה שגם די מצליח.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: