הזמרת הרובוטית ששבתה את לבי

Hatsune Miku. הזמרת הרובוטית המצליחה בעולם.

בספר המדע הבדיוני Idoru מאת וויליאם גיבסון מבקש הגיבור קולין לייני להתחתן עם אישיות סינתטית בשם ריי טויי. הספר של גיבסון מעלה שאלות לגבי היחסים והגבולות בין בני אדם למחשבים והתקני אישיות ממוחשבים. נזכרתי בלייני לאחרונה כשנחשפתי לזמרת הסינתטית Hatsune Miku, אחת מבין קבוצת הווקאלואידים ששחררה ימאהה לשוק בימים האחרונות.

Vocaloid, התוכנה של ימאהה, היא בעצם סינתיסייזר מזמר או תוכנה מזמרת. המשתמש בתוכנה יכול להזין לתוכה מילים של שיר ותווים והתוכנה מאפשר לו לבחור בין מגוון קולות של ווקלואידים שונים שיבצעו את הקטע.  ב-Hatsune Miku, הווקלואידית המצליחה ביותר בעולם נכון להיום, נתקלתי כשחיפשתי ביצוע לשיר Heaven on Earth עבור הקליפ של מפלגת הגאולה.

יש משהו בקול הסינתטי וה-Kawaii כל כך של מיקו ששבה אותי מיד וזה לא רק בגלל שיש לי חיבה לדמויות אנימה ילדותיות ובגלל השיק העתידני של זמרת סינתטית שמשמעות השם היפני שלה הוא "Future Sound". יש משהו מצמרר ומרטיט בהאזנה לרובוטית מזמרת כמו מיקו, משהו שמזכיר לי את השיר Komputeliebe של קראפטוורק שמספר על אדם שמתאהב מזכירה אלקטרונית. אנחנו רגילים כל כך להניח שמאחורי קולות שרים יש אישיות, אנושיות ורגש – שכשאנחנו שומעים את אותם שירים שאנחנו מכירים כבר כשהם מבוצעים על ידי רובוטים מתוכנתים הדבר הזה יוצר אצלנו דיסאוריינטאציה רגשית.

קשה לנו לקלוט שהקול של הילדה היפנית החמודה מהקליפ הוא בעצם קול של מחשב, קשה לנו שלא להתרגש איתה, קשה לנו להבין שמאחורי הקול יש חלל מתכתי. זו גם הסיבה אני חושב ש-Hatsune Miku וחברותיה רין ולן מוצלחות במיוחד כשהן שרות שירים עם מטענים סימבוליים כבדים כמו הביצוע ל-Hard to say I'm sorry של שיקגו. הדיסוננס בין עוצמות הרגש שהשיר מוסר לבין הסינתטיות של הקול המזמר, לבין התגובה הרגשית העזה שהוא מעורר בכל זאת אצל המאזין יוצר איכות סימולקרית שהופכת את את החוויה למרגשת במיוחד.
 
אז האם מיקו וחברותיה הווקאלואידיות יחליפו בקרוב את הזמרות בשר ודם? בספרו The Age of spiritual machines (מ-1999) חוזה ריי קורצוויל מגמה מתגברת של זמרים ומוזיקאים רובוטים שיפעלו בסביבות 2009. למרות כל מיני רובוטים מוזיקאים כדוגמת אלה שיוצר גיל ויינברג נראה לי שמיקו והחברות שלה הן הדבר שהכי מתקרב בינתיים לחזון על מוזיקאים רובוטים מצליחים ברמה גלובלית. יש להן לא רק מאות ואלפי קליפים שונים ברשת אלא גם מועדוני מעריצים שלא היו מביישים הרבה מהזמרים בני הבשר ודם.

ובכל זאת כשהצעתי לחברים לערוך מסיבה שהמוזיקה בה תהיה על טהרת ה-Vocaloids נתקלתי בהתנגדות עזה. מסתבר שיש לא מעט אנשים שהאזנה לזמרות האלקטרוניות הללו נוטה לחרפן אותם במהירות. למהפכה מסתבר יקח עוד קצת זמן, וגם זה כנראה לא כזה נורא.
 

ובינתיים כמה מרגעי המופת:

מיקו בביצוע מרגש לשיר של שיקגו

 

Heaven is a place on earth

 

בביצוע משותף ל-California Dreaming עם שתי רין קגמין ולן קגמין.

 

ובביצוע (לא מוצלח במיוחד) להתקווה

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • קורא מזדמן?  On 5 במרץ 2009 at 20:07

    תמיד כיף ומעניין לקרוא מה מעסיק אותך
    תודה

  • הכי מגניב  On 5 במרץ 2009 at 20:11

    זה דווקא חוסר היכולת שלה, למרות כל הטכנולוגיה, לבטא ר'.

  • עידו  On 5 במרץ 2009 at 20:24

    בגלל שזה הווקאלויד היפני

    יצאו גם כמה ווקאלוידים אנגלוסקסים

    אבל הם בטח הרבה פחות מגניבים

  • דויד פרץ  On 5 במרץ 2009 at 20:34

    הי עידו.
    אין דבר יותר מבאס מלפרסם משהו בהתלהבות רק כדי שמישהו יבוא ויתקן אותך, מתנצל שהפעם זה אני.
    כמה עובדות – הווקלואידים ממש לא חדשים, "לאון" הווקלואיד הראשון (זמר סול שחור) ו"לולה" יצאו לשוק כבר לפני חמש שנים.
    (לאון אף שר מבטא אמריקאי כבד שיר שלי שנקרא "הסורקים חיים לשווא", למי שמעוניין מדובר בשיר מתוך אלבום גנוז אבל ניתן בקלות למצוא אותו ברשת למרות שלא יצא אף פעם רשמית)

    הדבר היותר מהותי – חשוב להדגיש שהווקלואידים אינם יוצרים קול מסונטז יש מאין, באמת – הלואי שזה היה כך. למעשה הם סמפלרים/דוגמים אולטרה משוכללים. ימהה שכרו זמר אחר בכל פעם ובז'אנרים שונים (מוזיקת סול, זמרת קלטית, בובת פופ יפנית, וכו וכו) ופשוט דגמו את כל ההברות התנועת העיצורים הלה והאו המי וההמממ בכל הצלילים והאריאציות שהזמר מפיק ממיתרי הקול שלו.
    לאחר שתמו הדגימות יצרו אנשי ימהה מודל אולטרא משוכלל שלקח את כל רסיסי הקול של הזמר ויצרו מהם זמר פסאודו סינטתי שנכנע לגחמות המתפעל שלו.
    בתור אחד שעבר כמה מאות שעות עם ליאון ושרה, צריך להבהיר שהווקלואידים הם כלי מדהים אך רחוקים מלהיות תחליף לזמר אמיתי.
    המכשול העיקרי בעבודה עם הוווקלואידים הוא הצורך להכתיב למחשב כיצד להפיק כל גוון וניואנס בשירת הווקלואיד (וזה דבר שניתן לעשות, יש עשרות פרמטרים שאתה יכול לשלוט עליהם – כמה ויברטו, מתי גליסנדו, מתי נשימה מתי קול גרוני מתי קול מהחזה והרשימה עוד ארוכה מאוד)כל זה גורם לעבודה מאוד איטית ומאוד מייגעת. בנוסף לכך כפי שיכול לשמוע כל מי שיקשיב לקליפים שלעיל, לווקלואידים יש מבטא אנגלו סקסי או יפאני כבד. חלק מההברות בעברית הם פשוט לא יכולים לייצר כמו שצריך ועושים זאת בצורה שגורמת להם להישמע מגוכחת. באנגלית זה דווקא עובד מצויין.
    בשורה התחתונה, למרות שכמפיק ומוזיקאי אני שמח להשתמש בכל מה שהטכנלוגיה מאפשרת לי – הווקלואידים הם פשוט חבורה של זמרי אולפן סופר מוכשרים אבל חסרי כל חוש מוזיקלי, למרות שהם תמיד מגיעים בזמן ואף פעם לא מעשנים סמים קלים לפני הסשן, הם איטיים להחריד ועד שהם לומדים את השיר אתה יכול לגדל איזו מקהלה של פרחי מיאמי שתשיר את הכל. בקיצור הלואי וזה היה טכנו-מיסטיקה, כרגע זה בעיקר טכנו-קריזה.

  • בן  On 5 במרץ 2009 at 20:44

    עוד מעט הם גם בטח יתכנתו לדמויות כמה סיקוונסים של תנועות ריקוד שמסתגלות לקצב של השירה ויצרו את הפרפורמר הדיגיטלי הראשון.

    אם זה היה וקלואיד נולד, הייתי בוחר בלן 🙂

  • עידו  On 5 במרץ 2009 at 20:47

    לא כתבתי שזה תופעה חדשה וכפי שכל מי שנכנס ללינק לערך ווקלאויד יכל לראות, הם אכן סינתוז שמבוסס על קול של זמרת אמיתית (אם כי אתה צודק שהיה אולי מקום לציין זאת במקום כלשהו בטקסט). בכל מקרה, תודה שהבאת את ההבהרות הללו למי שפספס.

    בנוגע לקושי בעבודה איתם. אני חושד שמדובר כאן בעיקר בשאלה של דורות טכנולוגים ושהעבודה עם הווקלואידים תלך ותהפוך לקלה ופשוטה יותר ככל שהזמן עובר. ליאון הוא ווקלואיד מהדור הראשון (את שרה שכתבת עליה לא מצאתי ברשימת הווקלואידים) ואני יכול להאמין שהווקלואידים החדשים כבר קלים יותר להנחיה. כמובן אני לא יודע, אבל אני יודע שבתחומים אחרים כמו אנימציה ותכנות מתרחש התהליך הזה שמאפשר להשיג יותר בפחות אמצעים. כמו כל תוכנה הווקלואידים הללו ידעו בעתיד ללמוד יותר מהר מה אתה רוצה מהם, ובסופו של דבר, סיכוי טוב שגם יותר מהר מזמרים אנושיים. רק תן להם זמן, הם רק התחילו.

    כל טוב,
    עידו

  • עידו  On 5 במרץ 2009 at 20:51

    עוד משהו. לגבי המבטא, זה כמובן קשה לייצר שירים בעברית עם ווקלואידים אנלוסקסים ויפנים. כנראה שנצטרך לחכות עוד זמן מה עם הווקלואיד העברי הראשון. אולי כשיהיה ווקלואיד ערבי יהיה קל יותר ליצור שירים בעברית 🙂

  • שטריח  On 5 במרץ 2009 at 23:55

    אני חולם על הרגע ש Hatsune Miku תשיר את "חולם על נעמי". זה יהיה לה יותר קל מהתקווה:

  • ציפורני  On 8 במרץ 2009 at 10:28

    אתה יודע להלהיב את הקורא. לא התלהבתי כל כך מהשירה הסינטית והאיכות שלה אבל מאד התלהבתי את האופן שבו גרמת לי להרגיש את הרגשות האנושיים שהיא יכולה לעורר אצלי וביחד עם הסינטטיות שלה להרגיש את חוסר המקור של דבר שמבטא כאלה רגשות.
    אהבתי

  • kanade1111  On 9 בינואר 2015 at 19:33

    היא מדהימה!

    למעוניינים, דף שפתחתי למיקו בפייסבוק: https://www.facebook.com/pages/Miku-Hatsune-%E5%88%9D%E9%9F%B3%E3%83%9F%E3%82%AF/475759582458605?ref=hl

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: