האח הגדול
זה האמת לפנים
זה הגועל נפש ישר לפנים
קחו תקיאו
סת'כלו ותקיאו
האח הגדול הראשון היה מראה של החברה הישראלית
האח הגדול וי.איי.פי. הוא מראה של המדיה הישראלית
אחרי שציפיתי בו
אני מרגיש עכשיו מחולל
מבוזה
מרגיש כאילו אנסו אותי
אני יודע שאין לי למי להתלונן.
לא רק זה, אני גם אמשיך ואצפה בזה עד הסוף.
כי זה עדיין יצירת מופת.
גועל נפש יפהפה שכמותו
גואל נפש יפהפה שכמותו
כיהודי די מאמין הייתי אומר שאם מחליפים אות אחת הגועל הופך לגואל ובאה לעולם תקנה.
אבל כשחושבים על האח הגדול אני אובד עצות, איזה אות להחליף?
מה שקרה שם היה כל כך נורא שבא לי ללכת ולאשפז את עצמי. כל כך נורא שאני לא אתפלא אם שיעור הדכאונות עלה, ושיעור ההפלות עלה ואולי אפילו מישהו יתאבד.
כמו שפנינה טורנה אמרה: "זה בושה לעם ישראל".
והיא צריכה לדעת, אחרי איך שהיא דיברה על מיה בוסקילה.
למי שלא היה שם, היא ניסתה לשחק עם המיקרופון כדי שלא ישמעו אותה, ואז היא השוותה אותה לרקדניות בקליפסו.
אין לי שום דבר נגד פנינה טורנה. גם אין לי שום דבר נגד מיה בוסקילה. אבל למה היחס המזלזל הזה לרקדניות בקליפסו (שאין לי מושג אפילו מה זה). כשניסיתי לרדת לחקר האמירה וללכת בעקבות סוג החשיבה שהוליד אותה פשוט נכנסתי לאיזה לופ עמוק שחור.
עזבו, עדיף לצאת.
אני מרגיש מטופש להתבכיין פה עכשיו לקוראים הנכבדים.
אף אחד לא הכריח אותי לצפות בזה.
אפילו אמרו לי בפירוש לא לעשות את זה.
אני עדיין מנסה להבין אם עשיתי את הדבר הנכון.
ואני רוצה גם, בכנות גמורה, לבקש סליחה מכל הקוראים התמימים והתמים והצחורים שטינפתי אותם בדבר הנוראי הזה. סליחה.
ובכל זאת, למרות רגשות האשמה שהצליחו לנטוע בי, אני גם מרגיש שחזיתי בחוויה יפהפה, בהשתקפות של האלוהי – שהייתה גלומה שם בביתו של האח הגדול.
האח הגדול הזה. אני לא מצליח להזכר מי זה היה שהשווה אותו לאלוהים. הוא שם אותנו בגן עדן, שם נמצאים כל הדברים כולם, ואנחנו היינו חייבים ללכלך את הכל במקום לחיות בעושר ואושר.
אבל אנחנו הרי יודעים שזה שקר. כי האח הגדול הוא זה שדואג לסכסך בין כולם – בחוקי הבית שלו, שמבוססים על תחרות הרסנית שבסופה נותר רק אחד שרוקד על גופות כל האחרים.
את השקר הזה אי אפשר להחביא. הם לא יכולים להחביא אותו אחד מהשני. שמעתי פעם מישהו (נדמה לי שזה היה ג'וזף קמפבל) שאמר שהדיסוננס הקוגניטיבי הגדול של החיים הוא נחש האורוברוס, החיים שניזונים מעצמם, העובדה שאנחנו יכולים להיות רוחניים, אקולוגים, מוסריים עד כמה שנרצה. אנחנו תמיד ניזונים מהחיים של אחרים. כדי לחיות צריך תמיד לאכול משהו חי אחר.
בעיני יש כאן את אחד השיעורים הרוחניים החשובים ביותר. והוא שכמו האומה האמריקאית ומשבר האשראי שלה, אנחנו חיים כל הזמן באשראי – אשראי שאנחנו לוקחים מחיים של אחרים. אז מה אפשר לעשות עם זה? אני מתאר לעצמי שאם אתה בוחר בזווית ראיה מערבית-מטיריאליסטית אפשר רק להדחיק את זה בעזרתן של כמה תרופות וכמה תוכניות טלוויזיה. אפשרות אחרת היא להבין שהחיים האלה זה חסד. שאנחנו לא יודעים להסביר אותם. לדעת שזה בסדר ואפילו טוב להיות קיים, אבל שמתוקפו של חוק קוסמי עליך להיות תמיד כנוע, אסיר תודה ובעל חוב כלפי החיים. תמיד.
זה בכל מקרה מה שאני הייתי רוצה לקחת מזה.
אבל בא לי לחזור עוד רגע לאח הגדול כי אני לא מרגיש שסיימתי איתו.
רציתי להגיד כמה דברים.
ראשית אם הייתי פוגש את האח הגדול הזה הייתי מכניס לו סנוקרת בפנים. וזה משהו שלא עשיתי מעולם. אבל הייתי עושה את זה. כי מגיע לו, וכי הוא צריך קצת לחשוב על מה שהוא עושה, ולהתאפס על עצמו ועל תפקידו בעולם.
האח הגדול. פגעת בי. פגעת בכולנו.
האח הגדול. עם ישראל איתך כמו אישה מוכה.
אח גדול. תחליף אלוהים בשביל עולם שלא מוכן להקשיב.
אח גדול. דמיורג דה לה שמטה.
אח גדול. ממשלה דה לה שמטה.
אח גדול. עיתונות דה לה שמטה.
אח גדול. בלוגים דה לה שמטה.
השבוע שני הפרקים האחרונים של האח הגדול.
למרות שזו הייתה חוויה קשה ומזעזעת
אני חושב שבגלל שזה חוויה המשותפת לכל ישראל.
האח הגדול יכול לתפקד גם כסוג של חוויה משותפת ומאחדת
בזמן שכל אחד מנסה להשתקם ממנו בדרכו הוא.
אח גדול.
זוז.
אתה מסתיר לי את האב הגדול.
אב גדול.
***
קישור לתקציר הפרקים הקודמים בחווית הצפיה שלי באח הגדול ויאייפי.
טכנומיסטיקה 
תגובות
1. רכילות ,העברת דואר והעברת אינפורמציה כדי לסכסך בין אנשים בזדון או בשוגג גרועים יותר מהאח הגדול.
2. מי שיש לו מאניה רדומה או פסיכוזה רדומה עלול להתאשפז מגראס,פיטריות ו LSD ולא מצפיה באח הגדול.
אולי אני טועה ?
לא הבנתי למה השוואה של מישהי לרקדנית בקליפסו (גם לי אין מושג מה זה) היא בעייתית כל כך.
ובכלל, באמת זה הדבר הכי נורא שראית? ראית פעם את צביקה הדר? ראית פעם את אדיר מילר? יאיר לפיד? אני לא מבין מה כל כך הרבה יותר נורא באח הגדול. בכל אחד היצירות האלו אני מסוגל לצפות בערך 10 שניות רצוף לפני שאני מעביר ערוץ.
הדבר היחיד שאני מסכים איתו כאן, מעבר לבכיינות הקצת ארכאית הזו, הוא שאנשים בתקשורת חייבים לקחת אחריות על מה שהם עושים. עורכי הצהובונים, עורכי התוכניות, עורכי התוכן הבכירים בערוצים המסחריים, יועצי תקשורת למיניהם, פרסומאים: הם עושים פיגוע מוסרי כחלק אלמנטרי מהעבודה שלהם, והם צריכים לחשוב היטב על מה שהם עושים.
בסרטים יש כל מיני אנשים רשעים מרושעים שלא באמת קיימים בחיים. הרי אפילו אחמדיניג'אד בכל הרצינות מאמין בקשקושים שהוא אומר וחושד שלא היתה שואה.
לכן, האנשים הכי רשעים שבאמת קיימים בעולמנו הם אותם אנשים שבשם הציניות ומולך הכסף וההצלחה מזהמים את החברה שלנו יום אחרי יום, שעה אחרי שעה. חשוב שיהיה מי שיגיד את זה, וחשוב להמשיך ולחזור על זה. מי שעורך את העמוד הראשון של ידיעות האחרונות הוא מחבל. מי שעורך את חדשות ערוץ 2 הוא מחבל. מי שאחראי לאח הגדול הוא מחבל. אלו אנשים לא מוסריים שגורמים לנזק נורא לחברה. לכל הפחות, עלינו להצביע עליהם שוב ושוב ולהסביר עד כמה חמורה הציניות שלהם.
רשימה יפה מאוד. אבל אי אפשר לקבל את כל התובנות האלה מכל מבט על אנשים ברחוב וכל כיתה של ילדים בבית ספר?
שלום אהרן,
תודה על תגובתך.
1. אני מסכים לגמרי. (ואם התכוונת שבפוסט הזה יש משום לשון הרע, הרי אני נאלץ בחוסר נוחות להסכים גם כן).
2. מכיוון שהעלית את הנושא, אני אתייחס בקצרה, למרות שיש המון מה לכתוב והשתדלתי בחלק מהמקרים לכתוב אותו. אני חוקר את התחום בצורה די רצינית בהתבסס על הרבה מחקרים אקדמיים ויכול לומר לך שלפי כל מה שחקרתי אחוז ההתפרצות של פסיכוזות וכו' בעקבות שימוש בחומרים פסיכדלים בשימוש מושכל בהם (כלומר במחקרים מדעיים, טיפולים פסיכולוגים או טקסים דתיים) הוא קרוב לאפסי (על פי המחקר של סידני כהן 8 מקרים מתוך 25,000 בטיפול פסיכולוגי של מקרים שארכו יותר מ-48 שעות) שזה אחוז קטן מזה של הטיפולים משלימים אחרים למצבים שהטיפול הזה ניסה לתת עליהם מענה. לעומת זאת הטיפול הזה סייע לרפא פסיכוזות, סכיזורפניה, פריג'ידיות ושלל בעיות נפשיות אחרות (כמו סתם לתת לאנשים תחושת משמעות לחיים) באחוזים גבוהים בצורה יוצאת דופן שגרמו לאלפי פסיכולוגים בשנות השישים לראות בו חומר פלא ולחקור אותו בהתלהבות עד שהוא נאסר בעקבות התנפלות מדיה ופניקה מוסרית שבעיקר נפחה סטריאוטיפים והפכה את כל התחום הפסיכדלי לקריקטורה ירודה.
בו זמנית כדאי לך לקרוא על בוטן והסיפור שלה עם הטלוויזיה, ובכלל על אנספור מחקרים על הקשר בין צפיה מרובה לטלוויזיה לבין דכאון ושלל תופעות נפשיות שליליות. כמות הבעיות שהיא גורמת היא גדולה בהרבה.
בכל מקרה, במקרה הנוכחי רציתי לכתוב על האח הגדול ויאייפי באופן ספציפי, מבלי להתייחס לשאלה של חומרים פסיכדלים.
כל טוב,
עידו
אין שום דבר רע בהשוואה לרקדנית בקליפסו אם היא נעשית ממקום של תום. בו בזמן אני חושב שהאמירה הזו נאמרה ממקום מבזה, גם של חוסר כבוד לנשים בקליפסו (והייתה לה כוונה מאוד ספציפית כשהשוותה אותה אליהן), וגם מרצון לבזות את מיה בוסקילה. וזה היה לי כואב לראות את זה.
וכן, אתה צודק לגמרי. צביקה הדר ואדיר מילר כנראה יכולים להיות לא פחות כואבים לצפיה. פשוט לא יצא לי לצפות בהם כך. אחרי שאמרתי את זה, אוסיף ואומר שיש בעיני בכל זאת משהו מיוחד באח הגדול בכך שהוא בנוי על סוג של חדירה די חסרת תקדים במונחים של התרבות שלנו לתוך החיים של אנשים ומאחורי המסכות שלהם (וכמו שניסיתי לומר, משהו שיש בו גם כח ועומק מרתק, אבל גם מאוד מאוד מלוכלך). בנוסף לכך התוכניות של צביקה הדר ואדיר מילר לא בנויות על חוקים שהמטרה שלהם לגרום לאנשים להסתכסך ולרדת לרמות נמוכות.
וכן, אנשים בכלל צריכים לקחת אחריות על מה שהם עושים.
שבוע טוב,
עידו
אפשר לקבל אותם גם ממבט על אנשים ברחוב ובבית הספר, אבל לא מכל מבט.
האח הגדול נותן לנו סוג של פנאופטיקון טלוויזיוני שאפשר לראות ממנו כל דבר שקורה בווילה, סוג של מבט אלוהי יודע כל. והוא מאפשר לנו לעקוב על סיטואציה אנושית מאוד טעונה שמתועדת כל רגע מאנספור מצלמות ושערוכה באופנים שמאפשרים לחוות אותה ולנתח אותה בצורות שבלתי אפשריות בדרך כלל בחיים. השימוש במדיה מעצים את החיים ומהווה סוג של היפר-ריאליזם בתפיסה שלנו את המציאות. ובו בזמן זו גם כמובן פנטזיה, כי החיים לא נראים כמו האח הגדול. בקיצור, זה מורכב. אבל למרות שיש דימיון בחיים לא הייתי אומר שזה כמו בחיים. יש כאן איכויות נוספות.
שבוע טוב,
עידו
וגם אמרת לעצמך ב"כבו את הטלוויזיה" וב "מחזור החגים הישראלי החדש" שלא לראות את הדבר הזה.
כל החוויה הפסיכואקטיבית שדיברת עליה יכולה להיות רלוונטית אם לא היו הדחות וסמסים ולא היו מעורבים אך ורק שיקולים כלכליים כאלה .
אם לדוגמא היו שמים 15 אנשים למשך חודשיים ופעם בשבוע היו עושים תכנית בערוץ 8 ומזמינים פסיכולוגים ואנשי רוח שינתחו את האנשים הנ"ל אז ההיגיון בתועלות של הפורמט שהצגת היו רלוונטיות.
התחרות המלאכותית שהיא המכנה המשותף בין כל הריאליטי מוציאה כל ערך חינוכי/מוסף/דתי/רוחני מהתכניות האלו. לרדת בגדול למשל הייתה יכולה להיות רלוונטית כפי שמנסים להציג אותה אם לא הייתה בה שקילה הדחה שבועית שמבוססת על מי הרעיב את עצמו יותר
.
הערוץ הראשון הגרמני הפיק לפני זמן מה שתי סדרות "אלטרנטיביות"
באחת הועברה משפחה לבית חווה ביער השחור ששוחזר בדקדקנות כפי שהיה ב1902 המשפחה הועברה בזמן ונאלצה לגור במשך כמה חודשים, בדיוק כפי שחוואים גרו בתקופה האמורה. במשך הסדרה הראו את המתרחש וגם ראינו את המשתתפים.
http://www.swr.de/schwarzwaldhaus1902/index.html
בסדרה השנייה עשו דבר דומה והעבירו 20 אנשים לחיות בבית עשירים בשנה 1900
חלקם כאדונים, וחלקם כמשרתים.
http://www.daserste.de/abenteuer1900/
אני מניח שזה עדיף…
תסלח לי על הביטוי הנורא אבל האח הגדול הוא פורנוגרפיה!
(סליחה, על ניבול הפה)
אולי זה מרגש, ואולי זה מהפנט, ואולי זה יפהפה, ואולי זה מענג
אבל באמת, שאין צורך, לכנות את הפורנוגרפיה הזולה הזאת יצירת מופת
(סליחה שהשתמשתי במילה הזאת שוב)
אני מציע לכולכם לקרוא שוב את הפוסט הזה ולהחליף את המילים "האח הגדול" במילה "פורנוגרפיה" ולראות שמתקבל משהו מאד מאד דומה והגיוני.
כל ניסיון להצדיק את הצפייה בעזרת מילים יפות לא יועיל
כי אנשים צופים, המסרים במוח נטמעים. ואז אומר הצופה התמים: לי זה לא מזיק אני בכלל צופה על תקן אינטלקטואלי, חביבי, זה מזיק לכולם, זה ציני, זה קר וזה נוקשה.
לראות פעם אחת – סבבה
לראות פעמיים – או קיי
אבל לראות באופן קבוע ואחר כך לתאר את זה במילים כמו "פנאופטיקון"; חברים, שמרו על התודעה שלכם כי היא לא חסינה בפני הכל.
מי שרוצה להשמר משדים רעים (כעס, פחד, קנאה, גאווה, חוסר סיפוק וכו') שירחק מפורנוגרפיה ושקרים
חכה חכה לפרקים האחרונים, חכה חכה אתה הולך להגעל
הסדרות הגרמניות נשמעות מעניינות מאוד ומפליא שעשו את זה באמת. הייתי רוצה לראות סדרות כאלה שעושות את זה לעוד סיטואציות אחרות ואני בטוח שאפשר ללמוד מזה הרבה.
בו בזמן אני ממשיך לחשוב בתגובה לתגובות של זנבון ושרון, שלמרות שאני מסכים, אני גם חושב שזה בכל זאת מורכב יותר ושהפס הזה בין פורנוגרפיה (במובן הרחב של המילה) לבין אמנות הוא לא כל כך מוחלט, עד כמה שהיינו רוצים שהוא יהיה כזה, ושבעולם יש כל מיני מורכבויות, בוודאי ובוודאי שבתחום האמנות. לדעתי משהו יכול להיות מחליא, מבזה, ועדיין להיות יצירת אמנות מדהימה. העובדה שאני בדרך כלל לא צורך יצירות כאלה כי אני חושב שהן מזיקות לא אומרת שאין לי אפשרות להעריך איכויות מסוימות שלהן. זאת דעתי, בכל מקרה.
ובכל מקרה, רציתי לציין כמה שאני מתרשם מהתקיפות האידאולוגית של רבים מהמגיבים בנושא. זה גורם לי להרגיש שמחה ותקווה 🙂
עידו
אני מסכים שהפס בין פורנוגרפיה (במובן הרחב של המילה) לבין אמנות הוא לא מוחלט בכלל, אלא שבמקרה של האח הגדול, די ברור מאיזה צד של הצד של הקו הזה נמצאת הסדרה. מהצד הפורנוגרפי שלו.
אם אנשים רוצים לכנות את הסדרה הזאת "יצירת אמנות", "יצירת מופת" , "ניסוי פסיכולוגי מרתק" , "מחזה מרהיב ביופיו" וכו' וכו' מוזמנים לעשות את זה אבל זה לא ישנה כלום מהזילות של הסדרה והזילות שהיא מחוללת בצופיה.
גם בפרונוגרפיה אפשר למצוא ניצוצות – אז מה?
אני לא חושב שהאח הגדול הוא מסמך אנושי מרתק ואני אפילו לא חושב שהוא מסמך אנושי מעניין. אני חושב שמדובר בחבורת סלברטאיים שמרגשים את הצופים בבית בעזרת השפלויות שלהם (במיוחד של כמה מסויימים מהם) על מנת להתפרסם ו/או להרוויח כסף על חשבון הצופה הזומבי הממוצע.
אם בסופו של דבר מסכימים על כל הגועל שנמצא שם, והסוגייה היחידה שנותרת הוא עם לקרוא לזה "אומנות" או "לא אומנות" והטיעון בעד "אומנות" הוא שכל דבר הוא "אומנות" אז אני מסכים לקרוא לסדרה הזאת "אמנות", ואם מישהו רוצה לקרוא לה "יצירת מופת" מתוך הטיעון שכל דבר הוא "יצירת מופת" אז בסדר, שיהיה "יצירת מופת".
בעיני הכינויים האלה הם מיותרים ולא רלבנטיים בעליל.
יש אנשים שצופים, ואומרים, זה שפל, זה נמוך, זה פורנוגרפי, ואנחנו אוהבים את זה – ככה אנחנו נחים בסוף היום ופרקים עול. את זה אני עוד מקבל איכשהו. אבל עוד לא מצאתי, לא בפוסט הזה ולא בקודם ולא בשום מקום האחר,
את הטיעון שישכנע אותי שיש כאן ערך מוסף כלשהו.
פרט לסופרלטיבים ולהגעלויות לא היה שם שום טיעון (ואפילו חלקי) שהרא על איזה שם פירור של ניצוץ טוב שאפשר להפיק מהאח הגדול.
(ואני לא מקבל את האמירה של מנחם בן "אני עושה כל מה שמתחשק לי" כאמירת זן עמוקה)
תודה
רשימת הנזקים הטלוויזיונית לא נגמרת
רק היום עליתי בטעות על הטענות על כך שהצפיה בטלוויזיה היא גורם מרכזי לנסיקה בשיעורי האוטיזם
http://www.time.com/time/health/article/0,8599,1548682,00.html
אני חושב שהכוונה היא למועדון הקליפסו האגדי ברמלה שם הריקודים הביעו סוג מסויים של מרד בתרבות המקובעת