סינכרוניסיטיז ביום השואה

הספר "אנטי גיבורים" שעל כתיבתו שקדתי בתקופה שחייתי בגרמניה (2001-2003) היה מורכב ממספר נובלות שעסקו בקומפלקס היהודי-אירופאי, בקומפלקס היהודי-גרמני ובקומפלקס הישראלי-גרמני. שתיים מהנובלות הללו עסקות באירועים סינכרוניים הקשורים לשואה. אחד מהם הושפע מאותו אירוע פרטי-מיתולוגי שארע לי ב-13 באפריל 2001, בחוויה הפסיכדלית הראשונה שלי, כשאכלתי פטריות פסילוסיבין קובנזיס באמסטרדם. אותו הלילה חזרתי 63 שנה אחורה ל-1938, רגע לפני המלחמה. הייתי יהודי וידעתי את העתיד. וידעתי שהסוף קרב. ונמלטתי מהנאצים בסמטאות אמסטרדם. לא זכרתי את השפות האנגלית והגרמנית, בקושי ידעתי מי אני. ידעתי רק שאני יהודי. כשהטלתי את מימי בסמטה אפלה ראיתי שהיהדות שלי טבועה בבשר שלי. שמישהו קבע אותה שם עוד לפני שידעתי מי אני. שההסטוריה נכתבה מראש.  נשלחתי לאמסטרדם של 2001 ותרתי את הרחובות של עולם קודר צבוע בצבעי מט שנשלט על ידי הנאצים ושבו אני הניצול היהודי האחרון. שנים לאחר אותו הלילה גיליתי שב-1943, באותן סמטאות ממש שבהן נמלטתי אני מהנאצים נתפס 58 שנה קודם לכן קורט, דודו של אבי, בראציה של הנאצים ונשלח למחנה ריכוז שבו מצא את מותו.
 
הערב, לכבוד יום השואה, החלטנו בבית לצפות סוף סוף ב"שואה" של קלוד לנצמן. לפתע באמצע הערב הרהרתי בכך שמחר אני אני מתחיל תקופה ארוכה של עבודה אינטנסיבית של תרגום הביוגרפיה של הרמן גרינג. לאחר חודשים שציפיתי להתחיל את העבודה על התרגום באופן רציני, מועד תחילת העבודה על הביוגרפיה של הנאצי מספר אחת נקבע ליום השואה דווקא. מקרה?
 

ה- Reichsparteitagsgelände בוועידת המפלגה הנאצית 1934

קצת אחרי חצות בערך, כשנכנסתי למיטה עם PiKHAL נשמע לפתע צלצול. זה היה א' חבר מאוד טוב שלי מהתקופה בגרמניה שגם חי בארץ תקופה קצרה לפני שנים מספר. לא דיברנו כבר מספר חודשים והוא לא ידע שהיום זה יום השואה, אבל הוא התקשר כי היה לו פתאום חשוב לספר לי שהייתה לו לאחרונה שיחה עם סבתא שלו ושפתאום הוא גילה שבניגוד לכל מה שאמרו לו כל השנים, סבא רבא שלו היה נאצי גדול. יותר מסתם נאצי גדול, הוא היה אחראי על ביצוע הבניה של הרייכספרטייטאגסגלנדה (Reichsparteitagsgelände) אותו מגרש מסדרים גיגאנטי בנירנברג שבו התקיימו המפגשים השנתיים של המפלגה הנאצית ושתועד בסרט הנאצי נצחון הרצון של לני ריפנשטאל.

 אחרי שדיברנו על הקשר המשפחתי הנאצי שלו במשך כשעה הוא שאל אותי מה אני חושב על זה. אמרתי לו שזה משנה הכל ולא משנה כלום. זה משנה את כל הקונטקסט של ההכרות שלנו, אבל זה לא משנה כלום ביחסים בינינו בת'כלס. וזה גם נתן לי תקווה, שאם אנחנו מדברים היום ואין בלבי דבר עליו, אולי יום אחד בעתיד גם ישראלים ופלסטינים ידעו לשכוח ולסלוח על הדברים שקורים פה היום.
 
אני לא יודע למה זה יצא שאני מתחיל לתרגם את הביוגרפיה של הנאצי מספר 1 דווקא ביום השואה. אני לא יודע למה א' התקשר אלי לספר לי פתאום ביום השואה שגילה שסבא רבא שלו היה נאצי. מקרים כאלה קורים כנראה בחיים וגם מקרים מופלאים הרבה יותר.
 
עכשיו כשהספר מוכן סוף סוף, החודשים הקרובים יעסקו בתרגום הביוגרפיה של גרינג ובכתיבת הצעת המחקר שלי על אלכסנדר שולגין. קשה לחשוב על שני טיפוסים שונים יותר, בעיני לפחות. בקהילה הפסיכדלית אוהבים להזכיר שה-LSD התגלה באותה השנה כמו פצצת האטום ולרמוז שבכך נשמר האיזון הקוסמי בין ארוס לתנטוס, בין כח היצירה לכח המוות. נראה לאן עבודה יומיומית עם האיש שרצח מליונים והאיש שהקדיש את חייו לפיתוח חומרים להרחבת התודעה תוביל אותי.
 

***

שנה שעברה פרסמתי כאן שני טקסטים ליום השואה, ואני אמליץ עליהם בהזדמנות זו למי שלא קרא:
 
על אדולף הקומיקס-שואה של אבי המנגה אוסאמו טצוקה

 
על צופן אדמע, סיפור התרפיה הפסיכדלית של ק. צטניק בעזרת LSD ושרפאה אותו מאימות השואה. 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: