LSD, סכיזופרניה, חתולים

הקשר בין LSD לסכיזופרניה העסיק חוקרים רבים בימיו הראשונים של מחקר ה-LSD. פול הוך, אחד הפסיכיאטרים הראשונים שעבדו עם LSD בשנות החמישים הציע באותה תקופה את ההיפותיזה הפסיכוטומימטית שעל פיה ההשפעה של חומרים הלוצינוגנים מדמה או מחקה מצבים פסיכוטים כגון סכיזופרניה. הרעיון של הוך וחוקרים אחרים באותה התקופה היה ששימוש בחומרים הלוצינוגנים עשוי לסייע לפסיכיאטרים להבין טוב יותר את המצב הנפשי של הפציינטים שלהם ולטפל בהם. רעיון זה אמנם עומד בעינו, אבל ההיפותיזה הפסיכוטומימטית עצמה הופרכה על ידי חוקרים רבים מאוחר יותר בשנות השישים. ראשית, החוויות של אנשים תחת השפעה של הלוצינוגנים כמו LSD או פטריות נוטות להיות חיוביות, בניגוד לחוויות של חולי סכיזופרניה, ובנוסף לכך סוג ההלוצינציות שהם מדווחים עליו שונה ומתרכז יותר במימד הויזואלי במקום במימד השמעי.

LSD וריפוי סכיזופרניה

גם אם סמים הלוצינוגנים אינם פסיכוטומימטים, במקרים מסוימים הם בהחלט עשויים להיות מקושרים, או להוות טריגר למצבים בעלי איכויות שמכונות בחברה שלנו פסיכוטיות. אבל באופן מפתיע, הקשר בין סמים הלוצינוגנים לבין סכיזופרניה אינו חד כיווני כמו שנוטים לשער. סמים הלוצינוגנים אמנם עשויים לעורר "סכיזופרניה" במקרים מסוימים, אבל במקרים אחרים הם יכולים דווקא לרפא אותה. בשנות השישים נעשו מספר נסיונות מצליחים למדי לטפל בסכיזופרניה בעזרת LSD וחומרים פסיכדלים. אחד מהם מתועד במאמר Treatment of Childhood Schizophrenia Utilizing LSD and Psilocybin שכתב הפסיכיאטר האמריקאי גארי פישר.

ציור בהשפעת LSD.

פישר נתן בתחילת שנות השישים LSD לילדים סכיזופרנים ובמאמר שלו הוא מתאר שורה של מקרים אשר הוא וצוות בית החולים שעבד בו בתחילת שנות השישים עמדו מולם חסרי אונים. בין המקרים יש ילדים שמצבם היה כה חמור כמו ננסי שהייתה קשורה באופן קבוע משום שאחרת הייתה מנסה להוציא לעצמה את העיניים, לתלוש לעצמה את הלשון ומכה ראשה בעוצמה בקיר. בעזרת מספר סשנים של LSD המתוארים במאמר השתנה מצבה של ננסי בצורה דרסטית, היא דיברה לראשונה, חייכה לראשונה, תקשרה והתיידדה עם החוקרים, הפסיקה להתעלל בעצמה גופנית ואף החלה לבקר בבית הספר. הדבר העצוב ביותר במאמר של פישר הוא המקום שהוא נגמר בו, כשבית החולים סוגר את כל המחקר ב-LSD ב-1963 ואף משמיד את המסמכים הקשורים בו. לפסיכיאטריה של ימינו אין עדיין תשובה למצבים שאותם מתאר פישר במאמר שלו, ובכל זאת היא אוסרת כל מחקר בחומרים הללו שהיו עשויים, על פי מה שאנחנו יודעים מהניסויים שנעשו בהם בשנות השישים על ידי פישר ואחרים, לחולל מהפכה בטיפול בילדים החולים הללו.

אז חומרים הלוצינוגנים יוצרים בעיות נפשיות או מרפאים אותן? לא ברור, יתכן שהם יכולים לעשות את שני הדברים גם יחד. אני כותב את כל זה בגלל כמה קישורים מעניינים שהזדקרו לנגד עיני לאחרונה. אחד מהם זה לינק שמסתובב ברשת ושמציג סדרה של 9 ציורים שצייר בשנות החמישים אמן תחת השפעת LSD (יתכן שהציורים נעשו באחד מהניסויים של אוסקר ז'אניגר, אחד מחלוצי מחקר ה-LSD שנתן בשנות החמישים והשישים LSD לשורה ארוכה של אמנים). בעזרת הציורים שכל אחד מהם מלווה שלב אחר בטריפ ה-LSD, ניתן כביכול לראות את השינויים בתפיסה שעובר האמן תחת השפעת ה-LSD. זו כמובן רדוקציה אדירה לחווית ה-LSD, אבל בכל זאת תערוכונת מעניינת למדי.

החתולים נכנסים לתמונה

אפשר לקבל פרספקטיבה נוספת על הקשר בין LSD לסכיזופרניה מהקליפ הזה שמסתובב ברשת ומתעד את התפתחות הציור של הצייר האמריקאי לואיס וויין במקביל להתפתחות מחלת הסכיזופרניה אצלו. נושא הציור החביב על ויין היה לאורך חייו חתולים, אלא שככל שהחמיר מצבו הנפשי, כך גם עברו ציורי החתולים שלו מעין התפוררות שמזכירה את התהליך שמתרחש באמן ה-LSD מהפסקה הקודמת. מעניין להשוות בין התהליך שעוברים השניים במהלך התפתחות המחלה, ובהמלך החוויה הפסיכדלית. ההבדל הבולט ביותר הוא כמובן שבעוד אמן ה-LSD חוזר בסופו של דבר, לאחר סיום הטריפ, למשהו דומה למדי לציור הראשון שלו – לואיס ויין לא שב לעולם לצייר את הציורים המתוקים מתחילת הקריירה שלו.

ציור בהשפעת סכיזופרניה. ציור בהשפעת חתולים.

הסיפור ממשיך להסתבך כשמתברר שקבוצה של חוקרים חושדת בשנים האחרונות שחשיפה לחתולים עשויה לגרום לסכיזופרניה. על פי החוקרים הללו החשפות של אמהות בהריון, אמהות מניקות או ילדים קטנים לחתולים (בעיקר לצואה שלהם), מעלה את הסיכויים ללקות בסכיזופרניה בעד 200%. התיזה עצמה עדיין מבולבלת למדי, ואל תתפסו אותי או אותם כאן במספרים, אבל הרעיון הזה בהחלט מעורר כל מיני מחשבות מעניינות. קודם כל בגלל שלא מעט בעלי חתולים מוכנים להשבע שהחתולים שלהם במצב של סכיזופרניה תמידית. כמי שמארח בשנה האחרונה את החתולה פיצי, חתולה סכיזופרנית למדי באופיה שיכולה להתרפק על אורח ברגע אחד, להסתער עליו בחמת זעם ברגע השני, לנהל קרבות מבטים הרי משמעות ברגע שלישי או סתם לאכול לעצמה את הזנב – אני בהחלט יכול להאמין להיפותיזה הזו. אז האם חתולים נמצאים בטריפ תמידי? האם הדרך שהם רואים את העולם מקבילה לראיית העולם שאנחנו מייחסים לחולי סכיזופרניה? האם לואיס ויין קיבל סכיזופרניה בגלל החתולים? והאם אפשר היה לרפא אותו עם מנה של LSD? אני לא יודע, אבל אולי LSD, סכיזופרניה וחתולים הם אולי קצת כמו משולש ברמודה תודעתי, וכל מי שמתנסה ביותר מאחד מהם בו זמנית עושה זאת על אחריותו האישית.

* לסיום, אחרי שהשתמשתי כאן הרבה במונח סכיזופרניה, אני מרגיש צורך לציין לשם האיזון, שסכיזופרניה היא לדעת רבים יותר סוג של קללה מאשר מושג מוגדר היטב, ושלדעת פסיכיאטרים מסוימים היא מושג מיוצר תרבותית.


For more information read:
Hollister, L. Chemical Psychoses: LSD and related drugs. Thomas Springfield, 1968. American lecture series. Publication no. 691.
Malitz, S., Wilkens, B. & Esecover, H. A comparison of drug-induced hallucinations with those seen in spontaneously occurring psychoses. In West, L. (Ed.), Hallucinations. New York: Grune & Stratton, 1962, 50-61.
מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חוקר סכיזופרניה  On 22 במאי 2009 at 18:11

    שכתבת מימיך. אם לסכם את טענותיך, אלאסדי מרפא סכיזופרניה וחתולים (שחורים?) גורמים לסכיזופרניה. אין לי סבלנות להתייחס באופן פרטני לכל אחת מהטענות, או התיאורים המוזרים שאתה מביא. רק הערה קטנה, גם הטיפוסים שערכו מחקרים בהשפעת אלאסדי על המחלה לא טענו שהוא מרפא אותה. מקסימום מקל על הסימפטומים. ההבדל הוא עצום.

  • דינה  On 22 במאי 2009 at 21:24

    קרא, דחוף, את "הפילוסופיה הבלתי גמורה של העכברים". תקבל תשובות על הרבה תהיות.

  • א' נדב  On 23 במאי 2009 at 3:23

    ההיפותזה הפסיכוטומימטית הופיעה כבר בשנות ה-20' בגרמניה במחקרים של ארנסט יואל ופריץ פרנקל עם חשיש. הנה אחד המאמרים שלהם בנושא: http://www.wbenjamin.org/contrib_1926.html

    ולגבי חתולים, אומרים שמה שגורם לסכיזופרניה זה לא החתולים עצמם אלא נגיף שנמצא בצואה שלהם. הרעיון שחתולים הם סכיזופרנים הוא מעניין אבל לא בכיוון שאתה לוקח אותו אליו. לדעתי זה לא קשור לקפריזיות שלהם (סכיזופרניה אינה פיצול אישיות), אלא דווקא ל"מוארות" שלהם, לזה שנדמה שהם חווים כל רגע בהווה בשלמותו, כהווה טהור – שזו דרך אחרת להמשיג סכיזופרניה (אצל לאקאן למשל)

  • אורי  On 23 במאי 2009 at 15:16

    הנחקרת ביותר ב100 השנים האחרונות. בניגוד לטענתך, לא היו שום ממצאים חיוביים משמעותיים בניסויים עם חומרים הלוצינוגניים הן בניסויים בחיות והן בבני אדם. המידע שאתה מביא הוא אנקדוטלי ועתיק מאוד ואולי לא פחות חשוב, ה"ניסויים" שאתה מתאר נעשו בתקופה בה השימוש בחומרים אלה היה אופנתי מאוד ולא רק בהקשר זה. באותה תקופה היו לא מעט אנשים לכאורה רציניים, שעשו שימוש בחומרים אלה למגוון צרכים וההתלהבות היתה בשיאה. בעיקר משום שלא היתה בנמצא תרופה יעילה להקלת סיפטומים פסיכוטיים. בפועל ברבות השנים נתברר כי עבודות אלה הן חסרות ערך מדעי (התאורים הקונספירטיביים שאתה מעלה מידי פעם על ממשלות שאוסרות על ניסויים ודפים שנשרפו זה איך לומר, שטויות במיץ עגבניות. דווקא נעשו לא מעט ניסויים לפחות במודלים של בעלי חיים). יתר על כן כפי שציין המגיב הראשון לא ניתן לומר שהשימוש בחומרים ריפא סכיזופרניה אלא אולי שהקל על הסימפטומים. זה הבדל מהותי. תרופות מקלות סימפטומים יש לנו היום בשפע והן מעולות. לגבי נושא החתולים, אין היום שום הוכחה שלמחלה גורם נגיפי. קורלציה עם המחלה נמצאה למגוון עצום של גורמים (מאות ואולי אלפים) והמחקר החביב שהבאת הוא רק אחד מהם. שוב, גם למקרה הזה ערך מדעי מועט ביותר ואת זה יסביר לך כל מי שמתמצא בסטאטיסטיקה של החישובים הקורלטיביים הללו. לבסוף, התאורים של היצירות האומנותיות אינם רלונטיים לטענה המרכזית שלך ואני לא מבין למה הכנסת אותם לפוסט.

  • עידו  On 23 במאי 2009 at 23:30

    חזרתי כרגע אחרי שבת ארוכה.
    אני אגיב לכל הטענות מחר בהקדם האפשרי.
    עידו

  • עידו  On 23 במאי 2009 at 23:38

    חבל בעיני שאתה מסכם את הפוסט בשתי שורות שמנסות לסלף אותו לכדי מסקנה חד משמעית.

    לא טענתי ש-LSD מרפא סכיזופרניה אלא דיווחתי על הניסויים שנעשו בטיפול בסכיזופרניה בעזרת LSD. ההבדל בין ריפוי לבין הקהלה בסימפטומים שווה כמובן דיון, אבל הוא לא נושא הפוסט הזה שעסק (בין השאר, ומאוד בקצרה) טיפול בסיכוזפרניה בעזרת LSD צורה כללית – לא של "ריפוי" דווקא או "הקלת סימפטומים". הנסיונות להטפל פה לאיזשהם דקויות שלא קיימות בטקסט כדי לסתור אותו נראה לי כאן מחוץ לעניין.

    כל טוב,
    עידו

  • עידו  On 23 במאי 2009 at 23:46

    מה שאתה כותב על ההופעה של רעיון "הפסיכוטומימטיות" בשנות העשרים מעניין בהחלט, למרות שלא מצאתי (בסקירה מהירה) שימוש במילה בלינק שנתת. בכל מקרה, התייחסתי כאן לשימוש במושג פסיכוטומימטי בהקשר לחומרים פסיכדליים. אני בהחלט אחקור את הלינק שנתת ומעניין לבחון את ההשפעות שהיו לשימוש במושג הזה על הוך.

    לגבי החתולים – כמובן שמה שגורם את הסכיזופרניה (כביכול) אינו החתול אלא נגיפים בצואה, כפי שניתן היה לקרוא בלינק שסיפקתי. גם לא כתבתי כאן שהחתולים עצמם גורמים לסכיזופרניה (על פי הדיווחים), אלא החשיפה אליהם – אמירה שהיא מדויקת לדעתי, גם אם לא נכנסת לפרטים.

    לגבי מה שאתה כותב על המוארות של החתולים.זה בהחלט מעניין, וכאן אנחנו נכנסים לטריטוריה של שגעון מול הארה, ושאר שאלות מעניינות. אבל אם העניין כאן הוא רק עצם זה שהחתולים נמצאים בהווה טהור וחווים כל רגע בשלמותו אז אני לא רואה הבדל גדול ביניהם לבין כלב או פרה – שגם הם, הייתי נוטה לומר, חווים כל רגע בשלמותו. מה שמייחד את החתולים בעיני הוא דווקא הסכיזופרניות שלהם, שלא אופיינית להתנהגות של כלב או פרה.

    שבוע טוב טוב,
    עידו

  • עידו  On 23 במאי 2009 at 23:58

    ראשית בעניין החתולים, אני חושב שיש כאן אי הבנה כלשהי: לא כתבתי בשום מקום בפוסט שלי שאני חושב שלחוקרים יש איזה שהם הוכחות שלמחלה גורם נגיפי. אם תקרא היטב את דברי תראה שכתבתי רק שיש קבוצת חוקרים שחושדת בכך. בין כך ובין לכתוב שכך הוא הדבר יש את כל המרחק שבעולם – כך שנדמה לי שהביקורת שלך נגדי על כך שאיני מדייק כאן אינה מדויקת לחלוטין.

    בנוגע למחקרים על חומרים פסיכדלים וסכיזופרניה. מוזר שאתה כותב שלא היו ממצאים חיוביים משמעותיים – מפני שאני יכול להביא כאן רפרנסים למאמרים שטוענים ההפך בדיוק.

    בנוגע ל"תיאורים הקונספירטיבים" שאתה טוען שאני מתמסר להם ללא חשיבה, אני ממליץ לך שתשמע ממקור ראשון את התיאור במקום להוציא דיבה:
    http://www.matrixmasters.net/blogs/?p=697
    בלינק הזה תוכל לשמוע את עדויותיהם של שני פסיכאטרים שהיו מעורבים בניסויים בשנות השישים: דר' גארי פישר ודר' צ'ארלס גרוב. תשפוט בעצמך, ואני מקווה שהתגובה שלך לא תהיה לקרוא להם שקרנים…

    הטיעון לגבי "עתיקות" החומר, הינו בלתי רלבנטי בעיני מאחר שהמחקר בתחום נאסר כבר מזה שנים, כך שזהו המידע העדכני ביותר שיש בידינו.

    מעניין מאוד שהעבודות נתבררו לטענתך כ"חסרות ערך מדעי" לאחר שנעשה מאמץ להעלים אותן, ונאסר בחוק אפילו לנסות לשחזר אותם. בעיני "חוסר הערך המדעי" הזה שמודבק בדיעבד למחקרים בעלי פוטנציאל מהפכני, הוא בעיקר נסיון שקוף של הממסד להדביק תווית שאומרת "אל תתקרבו".

    עידו

  • עידו  On 24 במאי 2009 at 0:06

    נשמע מעניין
    אבדוק זאת
    ואשמח אם תחשפי כמה פרטים
    🙂
    עידו

  • תמר  On 24 במאי 2009 at 3:32

    http://www.sundayherald.com/news/heraldnews/display.var.2068669.0.0.php

    עוד קישור על אותה הידיעה
    http://www.news.com.au/story/0,23599,23270344-23109,00.html

    מדובר על ניסוי שערך דר' סטוארט סילפון ב2008 בבית הספר לרפואה מונט סיני בניו יורק . בניסוי הזה התגלה שלסד והחומר הפעיל בפטריות הזיה יכולים להיות מפתח ליצירה של תרופה חדשה לסכיזופרניה ומניה דיפרסיה
    לסד משפיע על אותם רצפטורים של סרטונין
    הנמצאים במצב של חוסר איזון אצל סכיזופרנים

  • שי  On 24 במאי 2009 at 14:57

    ככל שזה נוגע לחקר הפרעות פסיכולוגיות, ועוד מבחינה ביולוגית, באמת שקטונתי. מדובר בחומר שבאמת יש ללמוד לעומק בכדי להצליח להתחיל להבינו, שהרי כל חוקר מוח יודה כי יש לנו עוד רבות ללמוד על איבר זה.
    מסיבה זו ועקב העובדה שכמה מהתגליות הגדולות של המדע, נעשו ע"י מדענים יוצאי דופן (שבתחילה הוכרו כמשוגעים, בשל כיווני המחקר שלהם) אין לבטל מחקרים מסוג זה, שכן לעיתים מוצאים עצמם חוקרים רבים אשר האמינו בשיטה מסויימת מזלזלים בה באופן מוחלט עשור שניים מאוחר יותר, עקב גילוי בלתי צפוי.
    גדולתו של חוקר הינה ביכולתו לחקור כיוונים בלתי שיגרתיים

  • תמר  On 26 במאי 2009 at 2:58

    החוקרים במאונט סיני הצליחו לבסס ולהביא יותר נתונים לגבי השאלה האם לסד דומה לסכזופריניה. בנסיונות שהם ערכו על עכברים הם ראו כיצד הלסד שינה את המבנה הכימי שלהם במוח ודומה למוח של חולי סכיזופרניה הסובלים מחוסר איזון במבנה המורכב של קולטני הסרוטינין וגלוטמט
    זה מסביר מדוע ציורי החתולים של לואיס לין היו נראים יותר כציורים שנעשו תחת השפעה של לסד, מבנה הכימי של מוח סכיזופרני שונה ממוח נורמלי, כתוצאה מהרכבו הכימי השונה נוצרות הלוסינציות שדומות להזיות תחת השפעה של לסד.

  • אריאל  On 26 במאי 2009 at 10:47

    חתולים רבים נושאים את הטפיל החד־תאי טוקסופלסמה גונדי (toxoplasma gondii). טפיל הידוע כגורם לשינוי התנהגות בחולדות. ראה "טפילות כגורם התאבדות" אצל "רשימות מן התיבה הלבנה" http://www.notes.co.il/ben-hateva/15526.asp.

    הטפיל פוגע במערכת־העצבים, הריאות והלב של ההחולים בו. אותו טפיל ידוע כגורם להפלות ולמומים מולדים והתפתחותיים קשים בעוברים של נשים בהריון שנדבקו בו עקב מגע עם הפרשות חתולים או אכילת בשר נגוע.

    האם אותו גורם יכול גם להשפיע על התפתחות מערכת־העצבים המתבטאת עשרות שנים אחרים ההדבקה? שאלה.

  • עידו  On 26 במאי 2009 at 11:05

    אני לא יודע אבל זה בהחלט מעניין. מסתמן שחתולים זה לא דבר בטוח כמו שחשבנו… מעניין מה יתברר בסופו של דבר משלל ההשערות הללו.

  • עידו  On 6 ביולי 2009 at 1:00

    סרט על איך חתולים מתמסטלים…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: