כמה זמן אפשר לבלות באינטרנט? כמה זמן שאפשר לבלות עם התרבות האנושית כולה; עם כל הספרים, הסרטים, המוזיקה, הטקסטים, הקשרים החברתיים, הלימודים, הסקס, הקניות, המשחקים, החדשות. האינטרנט הולך והופך לכללות, ל-totality של כל הקיים. הוא בולע עוד ועוד, כל דבר ודבר. זה לא סתם שה-onion כתבו (בסאטיריות) שאמריקנים מבלים 90% מהזמן שלהם מול מסכים מלבניים בכל מיני צורות וגדלים. קשה לנו כל כך להתנתק מהטכנולוגיה משום שהיא משתלטת על הכל.
כמה תקופות חיים אפשר לבלות באינטרנט? אני שואל את עצמי כמה זמן היה לוקח לי לצפות את כל הסרטים שיש ברשת, לשמוע את כל המוזיקה שיש שם, לקרוא את כל הטקסטים, לשחק בכל המשחקים. מאה אלף תקופות חיים? מליון תקופות חיים? 10 מיליון? קשה לי להעריך, הדבר היחיד שברור לי הוא שהיחס הזה רק גדל והולך כל הזמן במהירות אדירה. האינטרנט הופך להיות גדול עבורנו, הוא הופך להיות גדול מדי עבורי, אולי הדרך היחידה להתמודד עם גודל כזה היא להפוך לתבונה קולקטיבית?
האינטרנט הוא צירוף של המון מכונות קטנות שיוצרות ביחד מכונה אחת אדירה שחשובה עבור העולם שלנו יותר מכל אדם, יותר מכל מדינה, יותר מכל רעיון פוליטי או דתי. מכונה מושלמת בנתה לה האנושות. מגדל בבל שנבנה ברשת וירטואלית חזק יותר ממגדל בבל שנבנה בלבנים.
***
וב'הארץ' מתפרסם היום בגלריה ראיון איתי על טכנומיסטיקה שכתבה אפרת נחושתאי.
אשוב ואזכיר שהיום:
1. אני אענה בין 19:00 ל-21:00 לשאלות בפורום פסיכדליה בתפוז. כבר הצטברו שם די הרבה שאלות שהן והדיונים שהתפתחו סביבם הם כבר די מעניינים לקריאה.
2. בין 22:00 ל-23:00 אני אדבר (מתישהו) על הספר בתוכנית ג'יגהביט ברשת ב'.
טכנומיסטיקה 
תגובות
כמה זמן אפשר לטייל מחוץ לבית?
זה נכון ש'החוץ' הוא אינסופי. אבל בסופו של דבר אדם קם בבוקר, מפעיל את המכונית ומאינסוף הכבישים והיעדים הפרושים לפניו הוא נוסע עשרים שנה לאותו מקום עבודה באותה דרך בדיוק.
כך, ברשת האינטרנט אנשים מבקרים באותם המועדפים יוצאים וחוזרים מהחיים שלהם ובחזרה (לשירותים או לחטוף משהו לאכול, או אפילו לדבר עם האישה, עם הילדים…)
יום טוב
בדיוק כמו לעשות הליכה בפארק, או לקרוא סֵפֶר, סוג של אֶסְקֶפִּיזְם. השאלה היא מתי אנשים הופכים את האינטרנט למכונה יחידה שממלאת אותם במקום לפנות לאספקטים אחרים, כמו מפגש אמיתי עם אנשים שהחיוך הוא לא אייקון. והחיבוק הוא לא מילה כתובה וירטואלית שאין בה מַגָּע אמיתי.
ולכאלו שחייהם הפכו למַקָּשׁ F5 שלוחצים עליו כל הזמן כדי לראות מה התחדש בפורום או מי הגיב לבלוג. הם אנשים שהפכו למכונות בעצמם ושבסוף היום, ברגע שאתה מכבה את כפתור המחשב אתה נשאר עם עצמך, עם חָלָל ריק.
אלוהים, היקום או מי שלא יהיה – נתן לנו חיים על מנת שנחיה אותם באופן עשיר ומלא. על מנת שנתחבר לחוויה העצמית, האנושית, הקוסמית: על מנת שנחיה בעולם. המחשב לעומת זאת נסמך על העצלות האנושית. במקום לחשוב, המחשב מלמד להסתפק במחשבות של אחרים. במקום לחוות, לקבל חיים של חוויות חלופיות מהמסך.
אנחנו שוקעים וקמלים מול מסך המחשב הזה. אם נתרחק משם נוכל לראות דברים אחרים יפים ומופלאים אבל רבים מעבירים את השנים הטובות ביותר שלהם מולו, מבלי להבין שהם מבזבזים את המתנה החד פעמית של החיים – כדי לשמש ככלים לשכפול של מסרים אינטרסנטים.
הגיע הזמן שתכניסו את זה לכם טוב טוב לראש. האינטרנט הוא לא חבר שלכם. האינטרנט לא רוצה בטובתכם. הוא לא רוצה לבדר אתכם: הוא רוצה להשתלט על מי שאתם ולתכנת אתכם לצרכיו. תכבו את המסך. יש עולם שלם בחוץ של חיים אמיתיים ולא מסונתזים. תכבה את זה כבר. תכבה.
כל פעם שאני סוטה לימין הטכנולוגי או לשמאל האנטי-טכנולוגי יש מי שיחזיר אותי למוטב, אבל אני בוחר להשאר מחוץ לאידאולוגיה. כך גם הקטע הנ"ל, שאני מבין שהיו לו נטיות משיחיות שכנראה הטרידו את מנוחתך – אין בו כדי לומר שאנשים לא משתמשים באינטרנט בצורה מצומצמת ומצמצמת. בוודאי שכן. ובכל זאת הוא בא שלא על מנת לחרוץ שיפוט אלא פשוט על מנת להתבונן רגע בדבר המופלא הזה שהתגבש תחת ידינו.
עידו
אני מסכים בעקרון עם מה שאתה כותב, פשוט נראה לי שבחוויה הקיומית היומיומית שלנו , במפגש הריאליסטי עם האינטרנט אנחנו פוגשים אותו הרבה יותר בפן המצמצם מאשר בפן המופלא. זה קשור לשאלה שמטרידה אותי כבר זמן; אם מחר יאמר לך חבר, אדם חכם, אולי סופר או עיתונאי (או כולם+טכנומיסטיקן) שהוא החליט להתנתק מהאינטרנט- בסופו של דבר תראה את זה כדבר חיובי או כדבר חשוך?
תגיד לו "השתגעת?! זה הדבר הכי טוב ביקום" או "מברוכ"?
אני מתאר לעצמי שכמו עם הרבה דברים אחרים: יחסים, סמים, פעילות גופנית וכו' – הכל תלוי בהקשר ובתפקיד שממלא האינטרנט בחיים של אותו אדם.
אם אותו אדם החליט את זה בצורה מודעת, ואם הוא מסביר לי את זה בצורה שמובנת לי אני בטח לא אראה את זה כחשוך. אני מכיר הרבה כאלה ומעריך מאוד את הבחירה שלהם. שוב, אני לא רוצה להעמיד פנים שיש לי את התשובה.
אני כנראה אגיד "מברוכ", אברך אותו במסעו בזמן ואבקש ממנו לדווח לי בהמשך איך זה שינה את המציאות שלו… אם לא מדובר רק בצמצום אלא בהתנתקות מוחלטת הרי שבהחלט יהיה מדובר בניסוי מעניין.
עידו
חשוב מאוד להכיר בשינוי הזה, כאשר כל אינפורמציה זמינה לנו כמעט במהירות האור ובכך מתאפשר לנו להתודע ולפעול בעולם שהחומריות שלו היא אנרגיה
אנחנו מגיעים מבלי להיות ערים ממש, להיכרות עם גבולות המימד שלנו, אנחנו לוקחים חלק פעיל ומביאים לגבולות המימד את החומר. הטכנולוגיה התשתית שפועלת מאחורי האנטרנט מבוססת על המזעור. אותו המזעור והעבודה האנטנסיבית ברמת האלקטרונים והחלקיקים, העבודה עם אטומים בודדים
IBM
במעבדות כבר הגיעו למסקנה שדי מהר לא יהיה מקום במימד למזער
והם עוברים לעבוד בשיטות טכנולוגיות קוונטיות אחרות המצמצות כל אנפורמציה לפוטונים של אור
האינטרנט הוא כלי המרחיב לנו את החוויה ואת התודעה בגבולות מימד הזמן והמרחב שלנו, בכל רמות ובכל המצבי ההכרה
זהו שלב זמני, גשר לאנטגרציה עתידית בין החומר והרוח
אני לא רואה את העתיד של האנושות משועבדת אל מול מסכים קורנים, הטכנולוגיה הדו מימדית הזו תשתנה לפלטפורמה אנטגרלית אשר תרחיב את יכולות התודעה שלנו ואת ההכרה האמתית של המהות שלנו כישויות אנרגטיות וחומריות כאחד.
ימי האינטרנט הם ימי ההסתגלות או הלמידה הרחבת הנסיון בעבודה מימדים וורטואלים כביכול, כאשר במציאות הם אינם ווירטואלים אלא הרחבה של המציאות הקיימת. זו הרחבה של החוויה שלנו במציאות הקיימת
כמו כן היא ממלאת תפקיד חשוב בהכרה של כוח ההזדהות המידי שלנו עם כל מסגרת
גם את חובבת של סמים פסיכדליים?
תודה, כתבת יפה
face book קבלתי היום ב
לגמרי במקרה 😉 את הלינק הזה
http://www.facebook.com/ext/share.php?sid=98207412930&h=adBE0&u=JPwJl&ref=nf
Michio Kaku מהפיזיקאי
יש לו חמשת אלפים חברים, הוא מומחה לתאוריה של הפיזיקה ובסרטון הזה הוא מסכם את את הנבואה הטכנולוגית שלו
המבוססת על ניסוים ופיתוחים עכשווים
בהמשך הסרטון לקראת סופו הוא מתייחס על העתיד הטכנולוגי של האנטרנט, מאוד מענין,