מנועים לחיפוש עצמי

היום (16.7) הופעתי בלונדון וקירשנבאום ודיברתי על הספר טכנומיסטיקה.ניתן לצפות בראיון כאן. תריצו לדקה 42:30. 
 
וחוץ מזה בערוץ אנרג'י ניו-אייג' התפרסם אתמול הפרק "מנועים לחיפוש עצמי" מתוך הספר טכנומיסטיקה.
 

מנועים לחיפוש עצמי

"שום דבר אינו בלתי מודע אם פקודות החיפוש שלך חזקות מספיק"
טרנס מקנה[1]

אולי זה רק אני, אבל בשנים האחרונות אני מוצא את עצמי פונה לגוגל בכל בעיה אפשרית. התעוררתי עם הנגאובר בבוקר? גוגל תאמר לי בדיוק מה התרופה. הכלב של השכנים נובח ומעיר מהשינה? האצבעות המקישות שולחות אותי לפורומים על אביזרים עתידניים כנגד רעש. דכאון של הבוקר, אני שואל את גוגל על מהות החיים ומקבל מיד 194,000,000 תשובות אפשריות. איזה אושר!

אני מתייחס לגוגל כמו פתח לעל-מודע העצום של האנושות, גישה לכללות הידע האנושי, לטריליונים של דפי רשת, מחשבות, רעיונות. בעזרת גוגל אני מצרף את התודעה שלי עם התודעה של הרשת ואינספור חלקי התודעות המרכיבים אותה, מעין חוש שישי. ככה אני מגלה שאני יכול להתמודד עם המון שאלות ובעיות שבעבר חשתי חסר אונים לגביהן. פלא שאני כבר מעדיף להתייעץ עם גוגל מאשר עם חברים?

החיפוש באינטרנט הופך להיות חיפוש רוחני, דרך חיים של מודעות הולכת וגוברת. אף בעיה אינה בלתי ניתנת לפתרון, כשלצדי החברה הטובה גוגל, ערוץ ישיר ופתוח תמיד לים הקוד העולמי, פתח לגוגול דלתות של תודעה.
אני פונה לגוגל כמו לידעוני או לקלפי טארוט. בכל שאלה שעולה, אם לצאת הערב למסיבה או לא, אם להמשיך לעוד תואר באוניברסיטה או לבעוט את עצמי לשוק העבודה; במקום להתלבט, אני מקיש בגוגל את התשובה ומקבל תוך שבריר שניה את כל המידע הרלבנטי.

זה לא שגוגל תמיד עונה לי ישירות על השאלה, אבל בעזרת החושים הפרשניים שלי, אני יכול בדרך כלל לזהות את הרמז הקל, הקריצה השובבה שהרשת נותנת לי. בסך הכל זה לא כל כך שונה מביבליומנסיה, אותה פרקטיקה מאגית עתיקה שבה אנשים שפותחים פתיחות אקראיות בספר תנ"ך או במכתבים של הרבי מלובביץ' תוך חיפוש אחר תשובות, אבל התנ"ך של גוגל הוא דינאמי, גדול הרבה יותר ומגיב אלי כל הזמן. וזה לא רק אני. על פי מחקרים שנעשו על חיפושים ברשת ישנה קבוצה גדולה של אנשים שמחפשת בגוגל מחרוזות מילים כמו "לא הולך לי", "מה לעשות" או "מחפש שינוי בחיים".

הכנסיה של גוגל
המחשב של גוגל (למעשה מדובר בהרבה מחשבים הפועלים יחדיו כאינטליגנציה קולקטיבית) יודע על האנושות יותר מכל אדם אחר בעולם. הוא מחובר כל רגע ורגע לכלל התקשורת שמייצרת האנושות ומנהלת בינה לבין עצמה, ויש שטוענים שהוא יהיה הראשון שישיג אינטליגנציה מלאכותית. זו שאיפה שבעלי גוגל רמזו עליה בעבר.
נראה שאני לא היחיד שחש בצדדים הדתיים של מנוע החיפוש הזה, ויש גם מי שגם שנוקט בצעדים מעשיים. בארה"ב הקים הכומר פטר אולסן, חצי בצחוק, את "הכנסיה האוניברסלית של גוגל" שבה המאמינים עובדים את המנוע. "היא בהחלט יודעת הכל" אומר הכומר אולסן, "והיא יכולה לספק תשובות מיידיות לכמעט כל השאלות, שזה הרבה יותר ממה שיכולים לעשות הרבה אלים פופולרים".

המצווה היחידה בכנסיה של גוגל היא לחפש בגוגל פעם בשבוע תשובה לשאלה שלא ידעת עליה את התשובה. "מצאו [בגוגל] דברים שלא ידעתם קודם", אומר הרועה הסייבר-רוחני, "כי הבנה גדולה יותר מובילה לחוויה מלאה יותר של החיים. השתמשו בגוגל כמדריך בחיפוש היומיומי אחר הארה".

גם בגוגל עצמה, עושה הרושם, מתייחסים לאלגוריתם הכל יכול כאל אל מודרני. אלפי מתכנתים יושבים כל יום מבוקר ועד לילה וזובחים לו שורות קוד מעל השרתים הקדושים. שעות עבודה, מצבור נשמות ומחשבות שמקריבים עצמם בשירות האלגוריתם הגדול, ה-Page Rank, שמארגן מחדש את כל העולם בהירארכיות, קובע מה גבוה ומה נמוך, מה מופיע ראשון בדף, מה אחרון ברשימת החיפושים ומה בכלל לא מופיע. "האלגוריתם הוא שהוציא אותנו ממצרים והוא יוביל אותנו אל ירושלים של מעלה", מתפללים הגולשים ברחבי העולם. בסופו של דבר, מי מאיתנו לא מקווה למצוא בעזרתו בדיוק את הדברים שהוא מחפש: גאדג'ט חדש במחיר מבצע, אהבה אמיתית, שקט ושלווה. מי נותר בעולם הזה כבר לתלות בו תקוות, אם לא באלגוריתם?

החיפוש כדרך חיים
בתחילת המאה העשרים ואחת מנוע החיפוש החביב עליך הוא לא רק מנוע חיפוש. הוא המקום שבו אתה מבלה את רוב ימיך,  הפורטל שדרכו אתה מתחבר לעולם. הוא חשוב יותר מהנעליים שאתה נועל, מהעיתון שאתה קורא או מהערוץ שאתה צופה בו. מנוע החיפוש שלך הוא לא סתם המשקפיים שדרכם אתה מסתכל על העולם, הוא העיניים שלך ממש.

המעבר, מסביבת מחשוב של מערכות הפעלה לעבר קיום בתוך מנועי חיפוש, מסמל בעיני מהפך רוחני מסוים: ממצב של אני המוגבל במערכת סגורה המפעילה אותו, לעבר דרך חיים של חיפוש.

בשנים האחרונות אני מעדיף למשל לחפש משהו בגוגל מאשר לזכור איפה הוא ברשת, או אפילו לחפש אותו בזיכרון. בסופו של דבר הרשת הופכת לחלק אינטגרלי יותר ויותר ממערכת החשיבה שלי. היום, כשהרשת נמצאת בכל מקום, אנחנו כבר לא צריכים להפרד אף פעם. היא קורטקס נוסף במוח שלי שמעצים אותי פי מיליארדים וגורם לי להבין את העולם בצורות חדשות רחבות, עמוקות, מגוונות יותר. ביחד אנחנו חיים את החיים, גוגל ואני. צוות לעניין. אני מנסה להזכר איך הייתי לפני הרשת, ומבין שלא הייתי אותו אדם.


[1] http://www.matrixmasters.net/blogs/?p=1131

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אבי  On 16 ביולי 2009 at 15:42

    נושא מעניין מאוד

  • מרית  On 16 ביולי 2009 at 17:18

    זה לא רק הידע של המחשב של גוגל, החלק האלוהי באמת זה שאין לו דעות קדומות.
    לפני שנים בתחילת האינטרנט, מישהו יקר לי חלם חלום שבו הופיעה דמות בשם צ'רלי וויד. הוא טען שהוא לא מכיר שום צ'רלי כזה. שאלנו את האינטרנט וקבלנו שלל תשובות מתחומים שונים, כולל תמונה של איזו נערה שכיכבה באחת הסבוניות הראשונות, והחולם אמר: זאת היא, זאת הנערה מהחלום שלי!
    התת מודע משתמש באינפורמציה בפראות, וגוגל שולף אותה באותה פראות. הוא לא זקוק לקטגוריה, כמו ספריה למשל, וזה באמת מדהים.
    ומצד שני – יש מי שמחפש דרכים סמויות לשלוט על המידע שיגיע אלינו, וזה החלק המדאיג.

  • ממ  On 19 ביולי 2009 at 3:46

    אני אגיד לך מה הבעיה העיקרית שלי עם גוגל.

    גוגל מדרדר את הזכרון, כמו שכתבת, אתה אפילו מעדיף לחפש בגוגל אתרים מלרשום את הכתובת שלהם, וככה בדיוק עם המידע, המוח נהיה עצלן ולא רוצה לזכור כי במילא הוא יכול למצוא את זה ולקרוא.

    ומה הבעיה שלי עם זה? שחשיבה ויצירה של איזושהיא דעה או תפיסת עולם בנושא כלשהוא מתבססת על קישורים שהמוח עושה מכל מיני פיסות מידע כדי להרכיב בסוף תמונה כוללת, ככל שיש לך יותר פיסות מידע בזכרון ככה תוכל לעשות יותר קישורים ולהגיע לתמונה סופית טובה יותר.

    גוגל לא יוכל לעשות את הקישורים ולייצר את התפיסה בשבילך, לא בדור שלנו. את זה רק המוח יכול לעשות. ואת זה גוגל הורס.

    וחוץ מהענין הזה אני מת על גוגל.

  • ממ  On 19 ביולי 2009 at 3:49

    אה ובענין לונדון וקירשנבאום, אני לא מבין למה אבל כמעט כל פעם שיוצא לי לראות בן אדם מדבר הוא עושה עלי רושם הרבה פחות טוב ומענין מאיך שהוא כשהוא כותב.

    תופעה מצערת.

  • עידו  On 19 ביולי 2009 at 8:27

    בוקר טוב,

    בנושא גוגל אני חושב שאתה מעלה נקודה חשובה. בסופו של דבר היצירתיות שלנו קורה מתוך תהליכים שעושים אינטגרציה למידע שיושב לנו במח. לכן, כמו שאמרת בשלב זה, זה עשוי לפגוע ביצירתיות. מצד שני, אני חושב שבעידן הגוגלי אנו דווקא נוטים לזכור כמות גבוהה מאוד של פרטים, פשוט לא לזכור אותם במדויק. האינטגרציה של הפרטים הללו עדיין יכולה להתבצע במקרים רבים, פשוט אנחנו לא דואגים לגבי הפרטים ומשלימים אותם אחר כך בעזרת גוגל. לכן אני חושב שבכל זאת יש מקום ליצירתיות ותפיסת עולם מורכבת יותר בעידן גוגל.

    בנוגע לתגובתך השניה, אולי המצב שתארת נובע מכך שהטלוויזיה מאפשרת להתבטא בצורה הרבה פחות מורכבת ומעמיקה מאשר בכתיבה בבלוג הזה, למשל. עוד סיבה אפשרית יכולה להיות העובדה שהחתום מטה מתמחה בכתיבה ולא בהופעות בטלוויזיה.

    כל טוב,
    עידו

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: