היו מאושרים, הרובוטים באים

אני קורא בימים אלו את הספר "סקס ואהבה עם רובוטים" של דיוויד לוי שהתפרסם לאחרונה בהוצאת שדרה.  קצת קריאה בלוי מספיקה בשביל להחזיר לתודעה את ההתקדמויות הטכנולוגיות הדי מדהימות שקורות בימינו, ואת ההכרה בכך שיש סיכוי טוב שאנחנו קרובים לעידן שבו כמו שחוזה ביל ג'וי, רובוטים ידעו לעשות כל מה שאנחנו עושים ועוד הרבה יותר טוב. ושאז, אולי, בני האדם יהפכו באמת למיותרים.
 
אבל יש עדיין דבר אחד שהרובוטים עדיין לא יודעים. זה להרגיש, להיות מאושרים.
הבעיה היא שגם אנחנו עוד לא כל כך יודעים איך להיות מאושרים.
כשיהיו לנו רובוטים שידעו לעשות את כל מה שאנחנו יודעים לעשות, ועוד הרבה יותר טוב, כבר לא ישארו תירוצים. אם נרצה להצדיק את השהות שלנו על פני הכוכב הזה נצטרך להיות מאושרים, לעשות את הדבר הזה שהרובוטים עדיין לא מסוגלים.
למה אנחנו לא מאושרים?
מה יעשה אותנו מאושרים?
ואם אפשר ליצור איזשהו סם או מכונה שתעשה אותנו מאושרים, האם זה לא אומר שגם אנחנו סוג של רובוטים?
והאם יש בזה משהו רע?
הסיפור הבלשי הזה שהשאלה התלויה ועומדת בו היא "מי אנחנו?" מגיע לשיאים חדשים.
 
אז איך זה קשור לטכנולוגיה? ובכן, נדמה שההתקדמות הטכנולוגית דורשת מאיתנו כרגע לדחוס יותר ויותר מידע לתוך התודעה שלנו ובו זמנית אנחנו גם דורשת להשאר מאושרים בזמן שאנחנו נמצאים בשטף המידע (הדברים שאני מדבר עליהם בפרקים א', ג', ד', וה' בספר טכנומיסטיקה).
 
והרי לכם אתגר: זוהי אבולוציה. ולא אמרנו שכולם יצליחו. רק המתאימים יבחרו לתפקיד.
 
אז די, אין כבר תירוצים. קומו והיו מאושרים.
כי הרובוטים באים.
הנה הם מתדפקים.
את הכל הם כבר יודעים.
רק דבר אחד לא – להיות מאושרים.

בכל רגע ורגע שאנחנו חיים יש בעולם המון פרטים שחודרים את התודעה שלנו ושהם חלק מכל סיטואציה וכל רגע בחיים. חלקם – אין מה לעשות – תמיד לא יתאימו לך – תמיד.
אבל יאללה – כל עוד אתה לא גווע ברעב באפריקה עם טרוריסט עצבני שמכוון אליך אקדח לראש, תעשה ג'סטה ותהיה מאושר. אחרת, טוב נו, אתה יודע, הרובוטים בדרך…

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יואב  On 18 ביולי 2009 at 21:36

    לא חשבתי אף פעם על האושר כקריטריון אבולוציוני…
    אני לא ממש רואה איך חוסר אושר יכול להפוך למשהו שמוחק אוכלוסיות, האמת. אם כבר, אם באמת יגיע מצב שבו נצליח ליצור רובוטים שיהיו יותר מאושרים מאיתנו, נוכל אולי גם ללמוד אותם ולהשתמש בזה לעצמנו… או שנגלה שזה לא כזה גליק גדול… (:

  • אדי  On 18 ביולי 2009 at 23:55

  • ממ  On 19 ביולי 2009 at 0:35

    כרגע קצת קשה לי להיות מאושר כי אני עובד יותר מ9 שעות ביום על לתכנת את הרובוטים האלו. כשהם יחליפו אותי בזה (מה שכנראה לא יקרה לפני שאני יצא לפנסיה) אולי יהיה לי קצת זמן להיות מאושר.

  • עידו  On 19 ביולי 2009 at 8:17

    מעולה!

  • יוסי  On 19 ביולי 2009 at 8:40

    אני לא מבין מאיפה הבאת את הטענה שמחובתנו להיות מאושרים. ואולי זה בכלל לא כל כך אפשרי, פיזיולוגית, להיות מאושרים לאורך זמן.

    בכל מקרה, אין לנו חובה לעשות כלום. אפשר לחיות בסבל נורא, לרצוח אחד את השני, למחות עמים שלמים מהעולם, לאנוס, לגנוב, להאכיל את הרעבים, או סתם לבהות בטלוויזיה. כל אחת מהפעולות האלו הן פשוט דברים שהמין האנושי עושה. כל חיה והדרך שבה היא מעבירה את הזמן שלה על פני האדמה. סוסים אוהבים לרעות באחו, ובני אדם עושים דברים אחרים כמו רצח המוני, עזרה לזולת, או סתם גרבוץ במשרד. מי שרוצה להיות מאושר, יכול לנסות, מי שאין לו כוח לזה, יכול להוריד סדרות בטורנט או לגמור לכתוב את הדוקטורט שלו. אין מה לדאוג, הכל אותו דבר והסוף ידוע מראש. אפשר לחשוב, אושר, א גרוסה מציאה. סתם מצב רגשי.

  • עידו  On 19 ביולי 2009 at 9:31

    יוסי וממ,

    אין צורך לנתח את הלוגיקה של הטקסט או לנסות לעקוב אחרי הטיעון.

    זה בסה"כ מכתם חביב (אני מקווה) בנוגע למצבם של בני האדם בעולם עתידני שבו רובוטים יוכלו לעשות הכל (או כמעט הכל) חוץ מדבר אחד, שכרגע אנחנו עדיין לא רואים אותם עושים – וזה מפתחים סובייקטיביות, חשים רגשות.

    נכון להיום רוב האנשים חושבים שהמטרה של החיים היא רגשות: להיות מאושרים וכו'. וזה אולי הדבר היחיד שהרובוטים לא ידעו לעשות בעתיד. לכן, אם אנחנו רוצים לייצר ערך מוסף כבני אנוש כדאי שנלמד לעשות את הדבר העיקרי שבו יש לנו יתרון ונלמד להיות מאושרים.

    כאמור, זה לא ניסיון לייצר טיעון לוגי אלא רק לעורר קצת מחשבה בנוגע ליתרון היחסי של בני האדם, ואולי גם בכל זאת לדרבן אותנו בני האדם, בכל זאת להשתפר בלהיות מאושרים (שזה אולי פרדוקס כי על פי הבודיהיזם, ככל שנשתדל להשתפר בזה כך זה יהיה קשה יותר, והדרך היחידה להשתפר זה לנסות לעזוב את הדבר הזה לחלוטין – שזה דרך שצריך להשתדל בה מאוד).

    שבוע טוב,
    עידו

  • cavell  On 4 בנובמבר 2009 at 0:33

    איך אחד קשור לשני, ואם רובוטים היו יכולים להרגיש אושר,אז לא היינו צריכים להיות מאושרים?

    כי מישהו אחר כבר מאושר, היגיון מוזר יש לך.

  • עידו  On 4 בנובמבר 2009 at 8:41

    ראה תגובתי הקודמת…

    יום טוב,

    עידו

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: