העקבות שאנחנו משאירים ברשת לא נעלמים. מי שיחפש אותי בעתיד יוכל למצוא את הישות שלי מפוזרת שם. הם ימצאו את התמונות שהשארתי בפליקר, את האימיילים והשיחות שניהלתי עם אנשים בג'ימייל ובגוגל טוק, את עדכוני הסטטוס שלי בטוויטר ובפייסבוק, את הציונים שנתתי לסרטים שראיתי ב-IMDB.
הרשת היא חלק האלמוות שבגוף שלנו. היא החלק בנו שישאר לעד. הרבה אחרי שכל היקרים לנו ימותו, המהות שלנו תשאר ברשת. היא תמשיך להמליץ לאנשים על סרטים ב-IMDB ועל ספרים באמזון ולכוון את תוצאות החיפוש של גוגל – היא תצטרף לתודעתה הגדולה של האנושות.
את הנוכחות הנצחית שלנו ברשת אפשר להשוות לנפש המשכלת של הרמב"ם. אצל הרמב"ם, בעקבות אריסטו, הנפש המשכלת היא החלק באדם שאחראי ליצירה השכלית. על פי אריסטו, כשאנו מדברים על חיי נצח, אנחנו מתכוונים לחלק הזה שבאדם, שנותר גם לאחר מותו. בדומה לנפש המשכלת, ניתן לומר שכל פעולה ופעולה שאנחנו עושים ברשת משקפת את המחשבות שחשבנו בזמן שחיינו בעולם הזה. הגוף והמוח שחשבו את המחשבות יעלמו, החוויה של המחשבות הללו תיעלם – אבל המחשבות נשמרות לעד.
קטע מתוך הפרק "הגוף הסייבורגי המרושת" בספר טכנומיסטיקה
טכנומיסטיקה 
תגובות
וכך, כשהאנושות תתפוגג בעננת גרעין פטרייתית, ימשיכו להתנוסס אינספור דפי פורנו במרחבי הרשת הוירטואלית, משמיעים אנקות חלשות בין רוחות קרינה וצרצור חרקים עמידים
🙂
יפה
אולי כמו בציורים האלה אחרי שהכל יתנדף באמת כל מה שישאר זה ענן פורנו המקביל לחלק הנרחב שתופסת המיניות במח (יותר נכון בתודעה) האנושית
בדיוק 🙂
עידו, יפה כתבת.
הארת את עיני שצריך להיזהר במה ששולחים אל מרחבי הרשת.
מה שנראה בעיני היום יפה, חיובי או משעשע, עלול להיות מחר מיותר, מוזר או שלילי.
מה שמתאים לצעיר עלול להיראות רע לאותו אחד מבוגר.
כותבים בקלות ואי אפשר למחוק.
לא הפורנוגרפיה המשוטטת ברחבי הרשת היא הבעיה, אלא הכותבים שרוצים לשכוח את שטויותיהם.
עידו, טוב שהזהרת
מה הקשר בין אותיות, מילים ומשפטים למחשבה שהיא פעילות
מחשבות מתרגמות לאותיות, מילים ומשפטים
מה שנשאר אחרי מחשבות – כשכותבים, זה מילים ומשפטים
כן, קטע מוצלח ומעורר מחשבה, תודה