תשליך לספר טכנומיסטיקה

אומרים שלאחר סיום כתיבתו של ספר מרגישים לפעמים תחושה של ריקנות. אולי העדרה של המטרה הגדולה הזו שהנחתה קודם את החיים מנכיחה את מה שנותר כאן ועכשיו. אולי הכאן ועכשיו הזה הוא ריק.
 
שלושה חודשים אחרי שסיימתי לכתוב את הספר טכנומיסטיקה, אני לא מרגיש ריקנות. להפך, אני חש שממשיכים לגעוש בי עוד ועוד דברים, דברים שממשיכים את הספר טכנומיסטיקה, דברים שלוקחים אותו למקומות חדשים, דברים שסותרים כביכול חלקים מתוכו.
 
זה לא תמיד פשוט. החודש מאז שהספר "טכנומיסטיקה" יצא לחנויות היה אחד המרגשים בחיי, בין השאר בגלל שפתאום כל מיני אנשים קראו במרוכז דברים שמעסיקים אותי מזה שנים ושינו את צורות החשיבה שלי לגמרי. הרגשתי זכות אדירה לשתף אנשים בדברים שריגשו והלהיבו אותי ולראות פתאום עוד אנשים נרגשים ונלהבים מאותם הדברים. זו הייתה חוויה מופלאה.
 
ובו בזמן, כל פעם שאני פוגש אנשים שקוראים בספר אני גם מרגיש את כח ההומיאוסטאזיס, את הצורך של אנשים לראות בי דגם חי של הספר טכנומיסטיקה, המייצג את העמדות המובעות בו. אותו הדבר קורה בצורה קיצונית עוד יותר בראיון בתקשורת כשמראיינים מנסים לתאר בקצרה מה אתה "טוען". כל הדברים הללו משמשים כסוכנים ממשטרים לתודעה, בדומה לתהליך האינטרפלאציה שאלתוסר כותב עליו, הם מבקשים לייצר ממך סובייקט שגבולותיו מוכתבים על ידי אידאולוגיה, בבמקרה הזה על ידי הדברים שנכתבו בספר.
 
אני מאוד שמח בספר טכנומיסטיקה. אני גאה בו, אני חושב שהוא מכיל דברים חשובים ואם לא כתבתי את זה כאן עד היום, אני בהחלט ממליץ לקרוא אותו. אבל אני בהחלט לא רוצה להיות מוגבל על ידו במה שאני חושב, אומר וכותב.
 
מי שקרא פה בחודשים האחרונים אולי שם לב שמאחורי הקלעים התרחשה לה אצלי בתודעה סערה. הסערה הזו בלטה במיוחד בחודש שבו פרסמתי כאן שורת כתבות על אנטי-ציביליזציה, אבל היא המשיכה לגעוש גם אחר כך עמוק אצלי.
 
והרי החדשות: בכל גילוי הלב, אני מוכרח להודות שלמרות הנטיות הטכנו-אוטופיסטיות שהרבה אנשים מגלים בספר טכנומיסטיקה, אני מוצא את עצמי ניצב בפני אתגרים שהולכים והופכים קשים יותר מצדה של הציביליזציה. למעשה כרגע אני נמצא על צומת דרכים שבה אני מתלבט בין חיים במעבה העיר לבין מעבר לבית בלי חשמל בטבע. יש משהו באפשרות השניה שנוגד הרבה דברים שעשיתי בחיים שלי, אבל כל פעם שאני מתנסה בה אני נאלץ להודות שהיא יוצרת בי אפקט ריפוי שקשה לי לחוש כמותו בתוך העיר והטכנולוגיה, ושהיא מעוררת בי ספקות בשאלה: עד כמה, אם בכלל, אני זקוק לכל הטכנולוגיה הזו בשביל להיות מאושר?
 
האם זה סותר את הספר טכנומיסטיקה? כן ולא. זה סותר כנראה את התפיסה הפשטנית יותר שלו, כספר טכנואוטופיסטי, כספר שנוטה בחלקים מסוימים שלו לצאת בשירי הלל לגוגל, לרשת ולאיברים טכנולוגיים אחרים שהפכו לחלק מהגוף הסייבורגי שלנו. מצד שני מה שקורה עכשיו לתודעה שלי הוא המשך ישיר של הדברים שקרו לי בעבודה ובכתיבה של טכנומיסטיקה. הוא המשך של המודעות המתפתחת לאופנים שמדיה וטכנולוגיה משפיעות עלי. אני מרגיש את הקריאה של היער להכנס לתוכו, ואני יודע שאם לא אענה לה מיד הרי שאענה לה בקרוב, אבל אני גם יודע שבסופו של דבר, אחרי שארד חזרה מהעצים, אצטרך לתת לעצמי עדיין דין וחשבון בשאלה איך היער הארכאי הזה מתפקד בתוך ג'ונגל טכנולוגי.
 
זהו, אמרתי את זה. אני חייב להודות שכל העניין הזה של לאייש עמדה אידאולוגית מתחיל להתיש אותי. אני יכול להחזיק עמדה אידאולוגית במשך תקופה של אולי כמה חודשים אבל לא יותר. איך אפשר? העולם כל כך עשיר בפרטים ובהבנות שהראיה חייבת כל הזמן להתפתח, להתרשת להתמודד מול עוד ועוד מקרים שמאתגרים את מה שחשבת שאתה יודע – ותמיד יהיו.
 
זהו אני, מתנער כאן באופן פומבי מהספר טכנומיסטיקה ומהצורך לייצג אותו. אני ממשיך הלאה, לכל מקום שיקחו אותי המחשבות. אלוהים, תן למחשבות להיות חופשיות תמיד. הדבר הגרוע ביותר זה להיות במשטרת מחשבות שיצרת לעצמך.

ועוד כמה הודעות

בשעה טובה עלה האתר של הספר טכנומיסטיקה, בעיצובו היפהפה של תומר ליכטש מקונצפצ.
 
וזו גם הזדמנות טובה להזכיר שמסיבת ההשקה של הספר טכנומיסטיקה תתקיים בעוד שבועיים ביום שבת ה-15 לאוגוסט ותכלול פאנל בנושא טכנולוגיה ותודעה עם דר' יואב בן דב, כרמל וייסמן ועבדכם; מסיבה עם מוזיקה פסיכדלית ואלקטרונית משובחת; תרגילי תודעה וכדורים משני תודעה מסתוריים (וחוקיים לגמרי) שיחולקו לתריסר המבקרים הראשונים. פרטים נוספים כאן. 
 
 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חנה בית הלחמי  On 2 באוגוסט 2009 at 13:50

    רק שההיפרלינקים נפתחים באותו דף ומוציאים את הגולשים מהאתר.

    בהצלחה.

  • אריק גלסנר  On 2 באוגוסט 2009 at 14:33

    אני בדרך כבר כמה שבועות לקרוא כאזרח את ספרך המסקרן מאד.
    הדילמה שאתה מעלה בפוסט הזכירה לי את הניסוח של איהאב חסן, מאבות הקונספט "פוסטמודרניזם", על העימות בין "ארקדיאנים" ל"טכנופילים" בפוסטמודרניות. חסן מתייחס לכמה וכמה הוגים שראיתי ברפרוף שאתה עוסק בהם בספרך (מקלוהן ושארדן).
    כנראה שזו היטלטלות בלתי נמנעת למי שעסוק ברצינות בסוגיות שאתה עוסק בהן.

  • עידו  On 2 באוגוסט 2009 at 14:43

    קדימה, תתחיל לקרוא.
    לא הכרתי את איהאב חסן. יש לך לינק רלבנטי על הדיון שלו בנושא? נשמע מעניין.
    אני שואל את עצמי אם זו הטלטלות בלתי נמנעת. נראה שיש לא מעט טכנופילים או טכנופובים שמצליחים להמנע ממנה ולהחזיק בעמדה חד צדדית. עבורי היא כנראה בלתי נמנעת, ויותר מזה, אני רואה בה גם אלמנט מבורך.
    עידו

    • Lettice  On 29 באוגוסט 2011 at 4:13

      I am forever indebted to you for this infomraoitn.

  • זריזי  On 2 באוגוסט 2009 at 15:21

    יודע שאי-אפשר בלי טכנולוגיה
    ושהטכנולוגיה היא כל מה שאנחנו משחר הבריאה
    היא המוח שלנו והלב שלנו
    האצבעות שלנו שמכינות ארוחת ערב
    היא העיניים שלנו ש.. נו, אתם יודעים מה עושות עיניים
    בקיצור
    הטכנולוגיה הגדולה הזאת – אנחנו איתה
    בטוב וברע
    ללא יוצא מן הכלל
    מזבוב ועד עכבר

  • יהודית כהן  On 2 באוגוסט 2009 at 17:16

    להערכתי כשאני כותב או יוצר משהו, זו דרך להעביר את הפנים שלי החוצה.

    היצירה היא במהותה יצירה אנרגטית שמשתנה בהתאם ליוצר אותה.

    לדעתי עצם היצאה החוצה של יצירה מעיד על שלבים מתקדמים של עיבוד ומכן הליכה אל המקום החדש.

    המקום החדש נשען על הבסיס שישנו אך לא מחוייב אליו. החדש, הרגע הוא הכוח והוא המוקד.

  • נקטר קקטוס  On 2 באוגוסט 2009 at 23:03

    הגדרה די בסיסית לטכנולוגיה היא כלי. כלי לפיתרון בעיות. לדוגמא: כשהאקלים השתנה והתחיל ליהיות קר לבני אדם הם המציאו את הבגדים, שהם כלי להתמודדות עם טמפרטורות נמוכות. גם בעלי חיים משתמשים בטכנולוגיה להתמודדות עם בעיות. טרמיטים בונים קני ענק בצורה קולקטיבית כדי להגדיל את סיכויי ההישרדות שלהם אל מול חיות טורפות, קופים משתמשים באבנים בצורה אינדיבידואליסטית כדי לשבור קליפות אגוז. נראה שאנחנו לא יכולים להימנע מהטכנולוגיה אם רצוננו הוא הישרדות. במוקדם או במאוחר חלקנו יעברו להשתמש בכלים כדי להגדיל את סיכוייהם לשרוד בממלכת הטבע.
    אושר וסבל קשורים אחד בשני קשר הדוק מכיוון שהם הפכים. כמו שאין למעלה בלי למטה, אין אושר בלי סבל. רגע אחד אתה מגיע ל PEAK של שמחה ואז אתה יורד ושוב משעמם לך ואתה סובל. הטכנולוגיה במקרה הזה פועלת לפעמים לטובתנו ולפעמים לרעתנו. סמים פסיכדליים לדוגמא הם כלי מצוין להתמודדות עם גרף העלייה והירידה של מידות האושר. עבור הרבה אנשים שאני מכיר הסמים הפסיכדליים העצימו את היכולת שלהם להנות גם מהדברים הפשוטים: לצפות בנוף יפה, לעשן סיגרייה, לאכול איזה פרי שקטפנו. היכולת הזאתי להנות מהדברים הפשוטים מרככת מאוד את ה DOWNים שאנחנו חווים בחיים אבל היא לא מספיקה כדי להימנע מהם לחלוטין.
    אני מאמין שעם מספיק אימון אפשר לדעת להתגבר על כל ה DOWNים בחיים, אבל אנחנו יכולים לעשות את זה גם בעולם טכנולוגי מערבי וגם בעולם טכנולוגי למחצה. אחרי הכל, הטבע הוא כולו אוסף של כלים 🙂

  • יוסף לודן  On 5 באוגוסט 2009 at 13:19

    מעיד על חוסר המחשבה העמוקה מאחורי העמדה המקורית, דבר שניכר בכל עמוד ועמוד בספר. אכזבה גדולה כאמור

  • עידו  On 10 באוגוסט 2009 at 16:14

    כמו שכתבתי לך במקום אחר, הייתי שמח לו היית מרחיב על הביקורת שיש לך מהספר משום שקשה לי לענות על תגובות מהסוג הזה.

    שינוי העמדה שבא לידי ביטוי בפוסט הזה אינו מהיר, ומתרחש לאורך שנים. רק טפשים לא משנים דעתם, ורובנו עושים את זה כל הזמן. כל מה שבאתי לכתוב כאן הוא שאני ממשיך את החקירה שלי ומגיע למקומות חדשים שמאתגרים את המקומות הישנים, דבר שקרה וממשיך לקרות כל הזמן. אם אתה חושב שסופר שכתב משהו מפתח מחשבות חדשות בנושא כנראה אינו מעמיק מספיק, שיבושם לך. אגב, במקרה כזה אתה גם לא חייב להמשיך לקרוא בבלוג של אותו סופר חסר מחשבה עמוקה שאת ספרו (כביכול, בהנחה שאתה דמות אמיתית) שנאת.

    כל טוב,
    עידו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: