משתדרג

זהו, סיימתי חוזה. רק סיימתי קשר ואני כבר רץ לקשר חדש.
 
שדרוג של מכשיר סלולארי, הוא כמו שדרוג של העצמי, של איבר בגוף הטכנולוגי. הוא גם קשור לשאלות הרגישות ביותר לגבי מי אני, מי אני רוצה להיות וכמה רחוק אני מוכן ללכת עם זה. מה וכמה מגיע לי? האם מגיע לי את הטוב ביותר או שעלי להתפשר? לחזר אחר מלכת הכיתה או אחר חתיכת אלקטרוניקה קלה להשגה?
 
יושב בשעה מאוחרת מול המחשב, גולש באתרים של החברות הסלולריות וחוכך בדעתי: איזה איבר יתאים ביותר לגוף החדש שהייתי רוצה לעצמי: כזה עם קול גדול, כזה עם עיניים חדות, כזה עם זכרון גדול או כזה שיודע לדבר יותר מהר.
 
העלון של סלקום מחלק את האנושות ל-4 סוגים של אנשים:

1. "אנשים שאוהבים טכנולוגיות ורוצים לשלב סטייל ותחכום: מכשירים בעלי מראה יוקרתי, מאופיינים באיכויות שמע וצילום ברמה הגבוהה ביותר".
2. "אנשים שחשוב להם הלוק: מכשירים נחשקים בעלי סגנון ועיצוב מעניין. עם מגוון אפשרויות מתקדמות."
3. "אנשים עסוקים שאין להם זמן לבזבז: מכשירים שהם משרד נייד מצוידים במייל, נויגייטור וגלישה מהירה ברשת. כל האפליקציות שצריך כדי להשאר מעודכן."
4. "אנשים שמעדיפים פשוט: מכשירים ידיעותיים ונוחים לתפעול, עם כל מה שצריך. בלי להסתבך."
 
מכשיר לכל אדם ואדם לכל מכשיר.
אבל מי אני, למען השם, מי אני?
אני אוהב טכנולוגיות, וכן, גם הלוק חשוב לי. אני בן 31 ואין לי זמן לבזבז. אבל הייתי מעדיף, תודה רבה, לשמור על הכל פשוט וקל.
אמא, האם אמצא אי פעם את המכשיר האחד והיחיד שלי?
זה שיהיה שלי ורק שלי. הוא שלי אני שלו?
 
אהובתי הטכנולוגית,
מגעך הקר על קצות אצבעותי
מצננת אותי ביום קיץ חם
מקרינה עלי אורות נגוהים
של וידאו שהטעין בך אביך הבורא
 
העלון של סלקום מבטא גישה פילוסופית מאוזנת לתפקידה של הטכנולוגיה בעולם הפוסט-צרכני וההיפר-צורכני:
 
וכך כתוב בו באותיות גדולות וצבעוניות:

"רק אתם יודעים מי אתם ואיזה מכשיר מתאים לכם. המכשיר שתבחרו לא ישנה לכם את החיים, אבל הוא יכול לעשות אותם קצת יותר נוחים וקצת יותר מהנים. בחירה מהנה."

הנוסח שלו מצביע מצד אחד על התפכחות מהאשליה הטכנואוטופיסטית/צרכנית שהסלולרי החדש ישנה לנו את החיים מקצה אל קצה. בו בזמן, הוא מציע במתינות נעימה שסלולארי חדש כן יהפוך את החיים שלנו לנוחים יותר ומהנים יותר. הוא לא קופץ מעל הפופיק, אבל הוא בהחלט מבטיח הבטחה נעימה.

 

**
 
"בחירה נעימה"
 
בחירה מהנה בעולם האשליות.
בתוך עולם שכל הבחירות בו הן שוות ואף בחירה אינה זהה.
בחר לעצמך איבר. בחר לעצמך גוף אלקטרוני חדש. בחר לעצמך דימוי.
 
***
היום אחה"צ אני אשדרג.
היום אחה"צ אני אשתדרג.
מי שיש לו המלצות למסלול/פלאפון מוצלח עם Wi-Fi ומצלמה איכותית, מוזמן להמליץ כאן.
 
**
ברבנות הטכנולוגית של חברות הסלולר, מקבלים החזר כספי חודשי על איברים שמחזירים לחברה.
היום, אלא אם כן משהו דרסטי ישתנה פתאום, אולי התגלות שמימית, אני נותן לפלאפון שלי גט ומחזיר אותו לבוראיו.
זה כואב, ואני לא כותב את זה סתם, אבל תמיד אזכור לו חסד הנעורים.
ובנימה של האהבה חסרת הגבולות בין אדם למכשיריו האלקטרונים, הנה משהו, שיר אהבה שכתבתי פעם לפלאפון שלי, בימים תמימים יותר.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אלי  ביום 21 באוקטובר 2009 בשעה 12:36

    העלון של סלקום מזכיר לי אם כבר את מניפסט הסייבורג של דונה האראווי. אבל מה לעשות, זה באמת נכון. היום יש לנו קשר כל כך אינטימי עם הטכנולוגיה עד שהיא הפכה להיות חלק ממשי מהגוף שלנו.

    כבר אין בעצם הבדל בין מכשיר פלאפון לבין פרוטזה למשל. נכון שהחיבור של הפלאפון לגוף שלנו הוא סימבולי ולא ממשי, אבל קשרים סימבוליים יכולים להיות חזקים לא פחות מאשר קשרים פיזיים, ולפעמים אפילו יותר.

    לגבי השימוש של "להשתדרג" בעברית של ימינו, בספר הנפלא "ללא מילים" יש ניתוח מאוד יפה של התופעה הזאת, וההבדל בין השימוש בעברית לשימוש באנגלית. זה מעניין עד כמה אנחנו באמת נוטים להתבלבל בין שדרוג גאדג'ט לבין שדרוג עצמי שלנו, ועד כמה המונח שדרוג טעון במשמעות של "עליה רוחנית". שלכאורה כל כך רחוקה מעולם הטכנולוגיה.

  • גדי ל'  ביום 21 באוקטובר 2009 בשעה 18:54

    מדוע לא להמתין לאייפון ג'י-שלוש? זה מכשיר-מכשיר. אני אוהב פשוט להחליק את אצבעותי על המסך של האייפון שלי, ולראות אותו מגיב לי. זה איבר אמיתי, לא בגופי – בגופו של העולם.

  • עידו  ביום 21 באוקטובר 2009 בשעה 19:13

    אני מחכה כנראה לאמצע שבוע הבא.
    ועוד עדכון. החלטתי שיהיה לי קשה מדי להפרד מהישן. אני חושב שאשמור אותו, ולא משנה מה ההחזר.
    מתי מגיע האייפון, אמרנו?
    והשאלה האמיתית, האם הוא שווה את זה?

  • דורון  ביום 21 באוקטובר 2009 בשעה 19:15

    היטלר,
    שדרג אותי לדור השלישי בבקשה.
    עוד מעט יהיה פה בודד בדור השני
    ואני צריך אישה

  • עידו  ביום 21 באוקטובר 2009 בשעה 19:23

    וואו, קצת הגזמת…
    ואיך נכנס כאן היטלר לתמונה?
    מודה שאני משועשע.

  • עכבר הקסמים  ביום 21 באוקטובר 2009 בשעה 22:13

  • גולן  ביום 22 באוקטובר 2009 בשעה 0:10

    נראה לי שהולכת שולל בעקבות תאגיד ענק ואתה הולך לקנות בהרבה כסף משהו שאתה לא באמת צריך.. תקן אותי אם אני טועה

  • עידו  ביום 22 באוקטובר 2009 בשעה 10:24

    אני חושב שאתה טועה.

    אני לא הולך להוציא בכלל כסף (המכשיר מסובסד לגמרי) ואני אוכל להתחיל לגלוש ב-wifi, וגם איכות התמונות שלי תשתדרג (יש בוודאי עוד דברים שישתדרגו אבל אלו העיקריים)

  • גולן  ביום 25 באוקטובר 2009 בשעה 2:51

    בטח יש איזו התחייבות.. אבל אם בכל מצב טוב לך ברשת שאתה נמצא בה אז זה לא כל כך משנה.. בכל מקרא.. מקווה שתבחר פלאפון שתהיה מרוצה ממנו.. ותתחדש

  • עידו  ביום 28 באוקטובר 2009 בשעה 9:22

    אצלי.
    הוא פשוט היה יקר מדי לנפשי כדי למסור אותו חזרה.
    לא יודע למה עשיתי את זה, אבל הוא עכשיו הוא נותר קרוב אלי.

  • דורון  ביום 28 באוקטובר 2009 בשעה 13:50

    אבל אם אתה מחפש קוסיות
    IVאז תצטרף לדור ה
    כבר

  • אסי  ביום 30 באוקטובר 2009 בשעה 10:30

    מעט פטישיזם! זו תקוותה האחרונה של האנושות!

  • יגאל גודקוב  ביום 8 בנובמבר 2009 בשעה 16:10

    האדם והטכנולוגיה, דהיינו המושא, אלו שתי אבולוציות שהולכות בדואליות.

    לאדם אין מושג על האבולוציה הזו, כפי שאין לו מושג על האבולוציה שלו, הוא יכול
    מקסימום לחקור את נוכוחותה.

    אם יש דיאלוג כנה ואמיתי בין שתי האבולוציות
    הללו, הרי זה רק דרך המוסיקה. המוסיקה
    היא תוצאת הדיאלוג ביניהם. לא במקרה קשה לנו
    לדבר על המוסיקה…

    אנחנו יכולים לומר, שאם יש נאמנות באדם, הרי שהיא מתבצעת בשיאה בין האדם והמושא.

    האדם יכול לחיות לבד ללא אנשים, אבל אין הוא יכול לחיות ללא מושא. טכנולוגיה.

    בכבוד רב
    יגאל גודקוב
    סופר והוגה

להגיב על עידו לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: