טכנומיסטיקה

המחקר המדעי בחומרים הפסיכדליים חוזר. אחרי עשרות שנים שבהן אסרו השלטונות על מדענים לחקור את הפוטנציאל של החומרים הללו, מתנהלים בשנים האחרונות יותר ויותר ניסויים עם חומרים כגון MDMA, קנביס, פסילוסיבין, DMT או LSD ומשיגים תוצאות מרשימות.
 
אבל עדיין יש כמה מחסומים מאסיביים שמרחיקים את האפשרות שנראה את השימוש בחומרים הללו מתקבל בעתיד הקרוב על ידי הממסד. ראשית, חברות התרופות. לאלו אין שום עניין בתרופות פסיכדליות ממספר סיבות. בין השאר משום שבניגוד לתרופות פסיכיאטריות קיימות (נניח פרוזאק ודומיו) שמבוססות על העקרון שדורש מהצרכן לצרוך אותן מדי יום ושהשפעתן פגה ברגע שמפסיקים לצרוך מהן, תרופות פסיכדליות אינן ממכרות וגם לא דורשות צריכה תמידית ברוב ההקשרים הטיפוליים. פעם בחצי שנה או שנה מספיקה בהחלט לטיפול ברוב המצבים, וזה הופך אותן לרווחיות הרבה פחות. מעבר לכך, לחברות התרופות יש עניין מועט בפיתוח תרופות המבוססות על מולקולות טבעיות שלא ניתן להוציא עליהן פטנטים, ושנמצאות גם כך בצמחים שניתן למצוא בטבע ללא תלות בחברות התרופות. במילים אחרות, חומרים פסיכדליים הם לא מספיק מסחריים כדי שחברות התרופות ישקיעו את מאות מליוני הדולרים שנדרשים כיום על מנת להעביר תרופה דרך כל שלבי הניסוי שדורש ה-FDA.
 
סיבה נוספת היא שחומרים פסיכדליים הם הרבה יותר מכלים לטיפול בבעיות כמו PTSD או חרדה מהמוות. מעבר ליכולת שלהן לטפל בבעיות רפואיות, הם גם מעצימים רבות מהיכולות האנושיות: קוגניטיביות, רוחניות, חושניות, בין-אישיות תוך-אישיות ועוד. אחת מהבעיות הפרדיגמטיות של המדע של ימינו היא שהוא מתעקש לעסוק רק בתיקון בעיות קיימות ונמנע מעיסוק בכל מה שהיה יכול לשפר את איכויות הקיום האנושי מעבר למצבן הנתון ו"הטבעי".
 
ויש גם כמובן את העניין של כל הדעות הקדומות החברתיות והמוסדיות שנתקבעו בשנות השישים העליזות, כשהפסיכדלים הפכו לסלע מחלוקת פוליטית בין התנועות ההיפיות לבין הממשל השמרני. אלו הפכו מאז לאבן הריחיים של החומרים הפסיכדליים, שמונעת מהם להפוך לחומרים רפואיים מוכרים.
 
אז הנה האירוע האחרון במלחמות הסמים. דיוויד נאט, יועץ הסמים הראשי של ממשלת בריטניה פוטר שבוע שעבר בתקרית שעוררה סערה ציבורית משום שהעז לטעון שקנביס, LSD ו-MDMA מסוכנים פחות מאלכוהול. בין השאר, הצביע נאט על כך שרבים מהמחקרים שיצאו כנגד חומרים פסיכדליים הם מגמתיים להחריד ומבוססים על שיטות מחקר ירודות.
 
נאט לא אמר שום דבר חדש. ארגון הבריאות העולמי כבר פרסם בעבר דירוגים שהציבו את החומרים הפסיכדליים במקומות נמוכים יותר מטבק ואלכוהול בדירוג הסמים המסוכנים, אבל משרד הבריאות הבריטי חשב כנראה שאסור לאפשר ליועץ הסמים הראשי שלהם לזרוק הערות מהסוג הזה.
 
זה לא מקרה יחיד כמובן. פוליטיקאים מסביב לעולם אוהבים לתפוס טרמפ על החומרים הפסיכדליים ולהתעלם מהמלצות של סוכנויות הבריאות. האיסור על פטריות הפסילוסיבין שנכנס לתוקפו בדצמבר האחרון באמסטרדם, התקבל לאחר ששר הבריאות התעלם במופגן מהמלצות הוועדה שמינה ושהצביעה על כך שהנזקים של החומרים הפסיכדליים הם מינימליים לעומת סמים חוקיים אחרים.
 
וסוזן בלקמור טוענת בגרדיאן שחייבים להתחיל לבסס את מדיניות הסמים על מדע במקום על פוליטיקה ודורשת מהממשל להיות כנה אם הוא רוצה לאסור על סמים פסיכדליים מסיבות פוליטיות, במקום לטעון שהוא מעוניין בחוות דעת מקצועית ואז לערוף את ראשו של השליח. עכשיו, אחרי שראשו של השליח האחרון נערף, אפשר כבר לנחש מה תהיה עמדתו של השליח הבא…
 
תודה לתומר שהעיר את תשומת ליבי לסיפור הזה
 

ודוקומנטרי חדש ומעניין על LSD

ועוד לינק שקיבלתי מג'ים פדימן על תוכנית חדשה על LSD (שבה הוא משתתף) ושעולה השבוע בנשיונל גיאוגרפיק. באתר ניתן לצפות במספר קטעים נבחרים מהתוכנית. אותי עניין במיוחד הקטע שעוסק בניסוי המסכות של דר' טורסטן פאסי מאוניברסיטת האנובר. הניסוי של פאסי מעניין במיוחד משום שנדמה שתוצאותיו תומכות בתיאורית ה-Mind At Large של אלדוס האקסלי, אחת התיאוריות המשפיעות של ההגות הפסיכדלית.