טכנומיסטיקה

אסף שטול-טראורינג פרסם היום ב'הארץ'כתבה על התנועה הטרנס-הומניסטית בישראל שהתראיינתי אליה, אם כי רק שרביב מדברי זכה להכנס לתוך הכתבה בסופו של דבר. להלן התשובות המלאות שניתנו בראיון במייל.

האם אתה מגדיר את עצמך כטרנס-הומניסט? מה זה בשבילך להיות טרנס-הומניסט?
 
כן ולא. קשה לי לענות על השאלה הזו בכן פשוט מכל מיני סיבות, קודם כל, כי אני לא אוהב להגדיר את עצמי. אני יכול לומר שאני מאוד מתעניין באפשרויות שפותח עבורנו הטרנס-הומניזם ומביט עליהן בתערובת של תשוקה וחשש.
לעניין התשוקה. טכנולוגיה עבורי היא מוקד משיכה שאליו אני נמשך כמו עש אל האור. אני מאמין שההתפתחויות הטכנולוגיות של מאות, אלפי ומליוני השנה האחרונות אינן מקרה, אלא חלק ממגמה כללית שנמשכת מאז המפץ הגדול ולכן אני מאמין שהניסיון להתעלם מהן אינו יותר מטמינת הראש בחול.
טרנס-הומניזם, כשמו הוא, עוסק בלהגיע מעבר למצב הצבירה האנושי. בעיני זו תפיסה רוחנית למדי משום שהיא אינה מגבילה את המהות שלנו לגוף האדם על לאמצעי החישה והתפיסה שלו. הטרנס-הומניזם אינו שותף את עבודת האלילים הדתית וההומניסטית שרואה את הישות הנוכחית ששמה אדם, כמעין מטרה סופית שיש לקדש אותה בצורתה הנוכחית.  הוא מבין שהאדם הוא רק שלב בשרשרת ארוכה ויש לו חזון רחב בהרבה של מי שאנחנו יכולים להיות. בסופו של דבר מדבר הטרנס-הומניזם על חיי נצח, חיים של אינטיליגנציה מוגברת פי מיליארדים ויכולות חוויה מוגבלות פי מיליארדים. כשלוקחים את הטרנס-הומניזם אל השלב האחרון שלו – הרי הוא עוסק בלהפוך לאנסוף.
בשבילי, כמי שלא רוצה למות, כמי שרוצה להבין הכל ולחוות הכל – יש באידאולוגיה הזו מוקד משיכה אדיר, ובמיוחד כאשר היא מוצגת בצורה משכנעת.
כל זה לא אומר שאני קונה בהכרח את כל הנבואות הטרנס-הומניסטיות, אף כי חשתי כך בעבר. אחת התקופות המאושרות בחיי הייתה לאחר הקריאה בספריו של ריי קורצוויל, ברגעים ההם האמנתי שאחיה לנצח וחשתי משוחרר מכל התחושות שהעיקו עלי קודם לכן. פתאום לא חששתי מכל מה שאיני מספיק, עושה, חווה וכו', שכן עמדו לרשותי חיי נצח. סוף סוף יכולתי להיות מסופק ממקומי. אולי אפשר להשוות זאת לתחושה שמעניקה האמונה בחיי הנצח שמבטיחות כל מיני אמונות דתיות. רק שלזה יכולתי להאמין. מאז חלפו כמה שנים ובינתיים הבנתי שכמו כל דבר אחר, גם הנבואות הטרנס-הומניסטיות אינן חסינות לטעויות. אני עדיין חושב שיש להן סבירות לא מבוטלת, אבל יש לי ביקורות משלי עליהן. בחלק מהמקרים אני חושב שהן אופטימיות מדי מבחינת תפיסת ההתקדמות הטכנולוגית, במקרים אחרים יש לי ספקות לגבי האופן שבו הן מעריכות את האופי האנושי או מתמודדות עם שאלות פילוסופיות. במקרים אחרים אני חושב שהן מדויקות למדי. בכל המקרים אני מעדיף לחכות ולראות מה יקרה בעשורים הבאים, ולא לחרוץ מראש דעה דוגמטית. בו בזמן אני חושב שמח שיש לי את הכלים של הטרנס-הומניזם על מנת להעריך את המתרחש וחושב שהטרנס-הומניזם הוא תורה פילוסופית, דתית וטכנולוגית רלבנטית מאוד לזמננו.
 
בנוגע לחשש שאליו התייחסתי קודם. כטרנס הומניסט, אני כנראה יוצא דופן במובן שאני לא רק טכנופיל אלא גם טכנופוב. אני אמנם יכול להתרגש עמוקות מטכנולוגיות ולשקול באופן חיובי התפתחויות טכנולוגיות רדיקליות שישנו לחלוטין את האופן שאנחנו חיים והאופנים שבהם אנחנו מבינים את מי ומה שאנחנו, אך מצד שני אני גם מודע באופן עמוק לחווית האובדן הקשורה בטכנולוגיה. אובדן של אינטימיות עם העולם ועם עצמנו. אובדן של תחושה מאוד בסיסית של חיבור: חיבור פנימי שהולך ומתמוסס ככל שאנחנו מחוברים יותר לרשת. הטרנס-הומניזם הוא אפשרות מלהיבה, אבל בו זמנית מהווה בעיני גם רעיון בעל השלכות מחרידות. לא בגלל שהוא יפורר את מושג האדם בעתיד, אלא בגלל שהוא כבר עושה זאת. בגלל שאנחנו כבר מתקשים להתמודד עם האופן שבו  טכנולוגיות האלקטרוניות קיימות מזעזעות את מרקם הזהות והקיום שלנו. אנחנו כבר חיים בתקופה טרנס-הומניסטית והמכשירים האלקטרוניים סביבנו כבר משנים מהיסוד את מי שאנחנו. אני מרגיש את קצה הקרחון הזה על בשרי, מדמיין את עוצמתה המלאה של פגיעתו של הקרחון, חושב על האתגרים שלפנינו ונמלא התרגשות וחלחלה סימולטניים.

מה יחסך לשאלת חיי הנצח, שמעסיקה טרנס-הומניסטים רבים?
 
כתבתי על זה קצת בשאלה הקודמת. באופן כללי, מעבר למה שאמרתי שם: חיי נצח הם קונספט שמדבר אלי מאוד. אני בוודאי לא נמנה על האנשים שחושבים שהמוות הוא שנותן משמעות לחיים. אני מאמין שהוא מציאות אכזרית שהסיבה היחידה שדורות של אנשים קיבלו אותה היא פשוט משום שלא הייתה להם ברירה, ואפילו הם לא קיבלו אותו אלא פשוט פיתחו שיטות להדחיק אותו, שזה מה שכולנו עושים.
כמובן שלדבר על חיי נצח זה כמעט חסר היגיון. ראשית כל כי איננו יודעים אם היקום כפי שאנחנו מכירים אותו יתקיים לנצח, ולכן צריך לדבר במקום על radical life extension – כלומר הארכת חיים לקנה מידה של מאות, אלפי, מליוני ומליארדי שנה.
"חיי נצח" מעין אלו הם הגביע הקדוש של המדע. אני מאמין שנתקרב ליום הזה ביום שנדע לתרגם את התודעה שלנו למידע ממוחשב שאותו ניתן לשכפל. גם זה כמובן מעלה שאלות פילוסופיות עקרוניות כמו האם יכולה להתקיים תודעה בלי גוף, והאם העתק של התודעה שלי יכול להחשב כשווה ערך אלי ממש.
אני בכל מקרה עדיין אופטימי. אם לא לגבי חיי נצח, הרי לפחות כן לגבי הארכת חיים רדיקלית באמצעות ביוטכנולוגיה וננו-טכנולוגיה בעשורים הבאים.
 

קורצוייל מגדיר את הקדמה כסדר מתגבר, והוא מגדיר סדר כמידע שמכוון לתכלית מסוימת. זו הגדרה מאוד ערטילאית, א-ערכית. יש כאן סוג של שכפול הרעיון המרקסיסטי שההיסטוריה היא באופן מהותי לצד הקדמה ומהפכה. מה דעתך בנושא זה?
 
אני לא בטוח שזו הגדרה א-ערכית משום שקדמה היא ערך בפני עצמה. מה שכן, היא אכן מבצעת ניטראליזציה לערך הקדמה, משהו מעין: ככה זה: זהו רצונו של היקום.
האם זה נכון? זו השאלה הגדולה. בבסיסה זו היא לא יותר מעוד תיאוריה מופרכת, כמו כל האחרות, הדבר העיקרי שעומד לזכותה היא שהיא מסבירה באופן משכנע יותר מכל תיאוריה אחרת שאני מכיר את הדינמיקה של ההתרחשויות במהלך 15 מיליארד השנה האחרונות. שתי האינטואיציות הבסיסיות של תיאוריית הסינגולריות: שככל שהזמן עובר מאז המפץ הגדול היקום הופך מורכב יותר וקורים בו יותר דברים סימולטנית, ושתהליך הפיכתו של היקום למורכב ומשוכלל מתרחש בקצב שהולך ומאיץ את עצמו – שתיהן חייבות להיות בסיסיות ועקרוניות לכל הבנה שלנו את היקום. האם זה אומר שהתיאוריה הזו תמשיך לחזות את העתיד באופן מדויק גם בשנים הבאות? קשה לומר בוודאות, אבל בינתיים היא ממשיכה לעבוד יפה.

 
האם תוכל לאפיין חברתית, סוציולוגית, את האנשים שעוסקים ומתעניינים בתחום? האם הם באים מרקע מסוים?
 
כמובן, זה די קל. מדובר ברובם בגברים לבנים וגיקים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה שמתעניינים (מתעניינים? עבור רבים מהם מדובר יותר בסוג של אובססיה) בטכנולוגיה. באופן כללי מדובר גם בקבוצה מאוד אופטימית, כמעט נאיבית עם מודעות מופחתת לפוליטיקה ולשדות הכוח שלה. 
ברוס סטרלינג אמר פעם שמה שהאנשים האלה לא מבינים זה שכשהטכנולוגיות של הסינגולריות יופיעו האנשים הראשונים שישיגו גישה אליהם יהיו העשירים והם יעשו איתן מה שמתחשק להם. הגיקים האלה, על פי סטרלינג, חושבים "אנחנו נקבל את הטכנולוגיות הללו ראשונים כי… טוב נו, אנחנו הרי המאמצים המוקדמים" [early adopters] אבל מפספסים את העובדה שכשהטכנולוגיות הרדיקליות באמת יופיעו, הן יפלו קודם כל בידיהם של בעלי הממון שישתמשו בהן למטרותיהם. אבל זה כבר סיפור אחר.