משרד הבריאות אישר בתחילת השבוע לראשונה הכללה של תרופה עם אפקטים פסיכדלים בתוך סל הבריאות. לכאורה, סיבה למסיבה. מי האמין שמהר כל כך יגיע היום שרפואה פסיכדלית תכנס לרפואה הציבורית, אבל כשמסתכלים בתג המחיר – 26,000 שקל למטופל לשנה, החשדות מתחילים להתעורר.
כדי שנבין מה הבעיה, נזכיר שקטמין הוא חומר מרדים (לא פסיכדלי קלאסי) בעל השפעות פסיכדליות שזוכה בשנים האחרונות לתשומת לב גוברת כפתרון מהיר ואפקטיבי לבעיה של דכאון אקוטי. הוא משיג תוצאות מצוינות במקומות שהטיפולים המקובלים כיום כושלים. החומר הזה משמש את הרפואה כבר מאז 1970 ויש מספיק ניסיון, מחקרים וראיות לכך שהוא בטוח לשימוש רפואי. העלות של הקטמין היא בין 0.86 דולר ל-3 דולר לאמפולה (שמספיקה למספר גדול של מנות טיפוליות).
אז איך קפצנו משקלים בודדים שהחומר עצמו אמור לעלות לטיפול ב-26,000 שקל לשנה? את התשובה אפשר לחפש אצל חברת ג'נסן אנד ג'נסן (השייכת לתאגיד ג'ונסון אנד ג'ונסון), שלקחה את המולקולה המוכרת, הג'נרית והזולה של הקטמין, שכבר אין עליה פטנט, והפכה אותה לתרסיס בשם אס-קטאמין שעושה את אותה העבודה בגדול אבל אפשר לגבות עליו מחיר גבוה לאין שיעור. אותה חברת ג'נסן אנד ג'נסן שהיא גם מהספונסרים הראשיים של המפגשים של ארגוני הפסיכיאטרים הישראלי.
האם יש קשר בין המימון הנדיב שג'נסן וג'נסן מספקת לארגונים פסיכיאטרים בישראל ולעובדה שבמקום לרכוש למבוטחים טיפול זול שמוכר עשרות שנים משרד הבריאות רוכש עבורם טיפול יקר, רשום בפטנט, שהיתרון העיקרי שלו הוא שאפשר לגבות עליו סכומים מופקעים? אני כמובן לא יכול לומר בוודאות, אבל אני כן יכול לומר שני דברים נוספים שמאכזבים במודל של האס-קטמין. ראשית, המודל הזה אינו מלווה בפסיכותרפיה, חשיבה טיפולית או איזושהי חשיבה על סט וסטינג – ההקשר של החוויה הפסיכדלית. שנית, ובהמשך להערה הקודמת, התהליך הזה, שהוא סדרתי, מבוסס על היגיון פיזיולוגי, ולא מכוון להשיג פריצת דרך תרפויטית וטרנספורמטיבית אצל המטופל, מבטא את הניסיון של חברות תרופות לקחת את הרפואה הפסיכדלית (שבה טיפול בודד או קומץ טיפולים משיגים הטבה מתמשכת) ולשכפל לשם את המודל הכרוני, התחזוקתי, והרווחי יותר שעליו מבוססים הטיפולים הקיימים כיום.
בתקופה שהרפואה הפסיכדלית סוף סוף פורצת את החומות, חשוב מאי פעם להיות עירניים ולשים לב מה כן ומה לא. למה אנחנו מושיטים יד ואיזה יד עדיף לדחות. זו לא הדרך שאנחנו רוצים ללכת בה. יכול להיות שללא ההשקעה של חברות תרופות במחקרים קליניים היו חולפות עוד כמה שנים עד שהקטמין היה מוצא דרכו לתוך הרפואה, אבל האם אנחנו באמת מוכנים לספוג תג מחיר של יותר מעשרים אלף שקל?
סל התרופות בישראל הוא מהרחבים והמקיפים בעולם, ומשמש דוגמא וקטליטזור לפיתוח בכל העולם. האם זה המסר שאנחנו מעוניינים להעביר לחברות תרופות, שהדרך להרוויח כסף היא לא למצוא תרופות למחלות חשוכות מרפא, אלא טריקים שבהם לוקחים תרופה קיימת וזולה והופכים אותה לתרופה יקרה עם פטנט? לא זו הדרך להנגיש רפואה, והתהליך שבו תרופה שעולה שקלים בודדים הופכת לטיפול בעשרות אלפי שקלים קורה על גב הציבור שמשלם ועל גב החולים שמספר קטן מהם יזכו בסופו של דבר בטיפול היקר.
ביג פארמה וחלקים בממסד הרפואי ממשיכים לנסות למצוא דרכים לקחת רפואות פסיכדליות עתיקות ומודרניות ולהפוך אותן למשהו אקסקלוסיבי שניתן לגבות עליו סכומי עתק. השבוע קיבלנו תזכורת לא נעימה לאיך זה נראה כשזה קורה.
נכתב בהמשך לשיחה עם אביעד הדר העירני והחד שהסב את תשומת ליבי לנושא.
טכנומיסטיקה 
תגובות
עידו ,
ליויתי לפני מספר חודשים מטופל בקטמין כנגד דיכאון.
הפרופ' המפורסם התרברב שכבר אחרי הטיפול הראשון יש שיפור.
הטיפול בב"ח אסותא היה באינפוזיה וארך כשלוש שעות.
גם בטיפול הרביעי לא הורגש שיפור.
שלושה מטופלים אחרים גם דיווחו שאין שיפור.
עלויות: לכל טיפול 2000 ש"ח לב"ח ועוד 1000 לפרופ'.
היתה לי תחושה חזקה שמדובר בניצול ציני של מטופלים מיואשים וחוסר יושרה עד כדי
הטעיה במעטה של פרופ' לכאורה.
איתן
052-6856020
מודה שקצת מוזר לי לקרוא ממך פוסט מעט פשטני שכזה.
אני לא מתמצא בנושא הקטמין (בחיי שכל מה שאני יודע עליו מתוך ידע כללי הוא שמדובר בחומר הרדמה לסוסים), ולא מתעניין בו כל כך, אבל היה קשה לי לקרוא את הרידוד של ההבדל הניכר באדמיניסטרציה של תרופות שונות… אם בהזרקה לווריד, הזרקה תת עורית, הזרקה לשריר, בצורה פומית כטבליה/גלולה ובצורה אוראלית כתרסיס.
לכל צורת אדמינסטרציה יש יעילות שונה, משך פעולה שונה, משך ספיגה שונה וכו' וכו'.
ההבדלים השונים, נוחות האריזה ומתן התרופה עושים הרבה הבדל, מצריכים פטנט לפעמים ומהווים מקור לרווח ומקור למזור להמון פציינטים.
הפטנט (אני מניח, לא מכיר אותו) הוא כנראה על לקיחה/נתינה נוחה כתרסיס לחלל הפה (ייתכן שזה קשור לריכוז המולקולה בדם), וכנראה שהתרסיס של המולקולה הזו נספג בצורה הרבה יותר מהירה במתן אוראלי.
היה עניין לנסות ולהבין בתור כותב בלוג אחראי (וד"ר) מהו הפטנט, מה הוא מעניק, מה הרעיון שעומד מאחוריו, במה מדובר ולמה הוא עולה כל כך הרבה… ולא רק לציין את המחיר ומשם לצאת למסקנות לא מבוססות שזורקים לאוויר כלאחר יד.
החשדות הלא מבוססים שלך, או הרמיזות בעקיפין, כנגד תעשיית התרופות הפסיכיאטרית-פסיכדילית הם בסה"כ טיפה בים החשדות הכלליים כנגד תעשיית התרופות המושמצת כל כך באופן כללי, ועדיין, זה מוזר לי.
אני קורא הרבה מהפוסטים שלך, מעריך את איכות הכתיבה וכמות הידע המקיף והנרחב, ואם יורשה לי – ממך אני מצפה, מקווה ויודע שאתה יכול יותר 🙂
כהערת אגב אחרונה – כל הנכתב לעיל לא אומר לרגע אחד שאתה לאו דווקא צודק ושהחששות שלך לאו דווקא מבוססים.
.קטמין מאושרת לשימוש עשרות שנים בעולם ובישראל- כתרופת הרדמה. מחיר התרופה נמוך מאד ( דולרים בודדים לאמפולה).
2. היא הוחלפה משיקולים שונים ( ת לוואי לא מאד דרמטיות – והופעת תרופות מודרניות יותר שהיו מוגנות בפטנט עם פרופיל ת לוואי שונה)
3. עדיין קטמין הינו תרופת הבחירה להשריית הרדמה בחולים עם אסטמה שרגישים לחומרי הרדמה אחרים.
4. לעניין דיכאון: יש לזכור שמדובר במחלה שמעבר לסבל נושאת עמה תמותה משמעותית. ודיכאון עמיד לטיפול בנוגדי דיכאון ״ מסורתיים״ (לפחות 2 נסיונות מלאים שכשלו ) ובמטופל ללא פסיכוזה ועוד סייגים מעטים – ניתן לתת חוקית ולגיטימית רפואית קטמין תוך ורידי. ( על התרסיס בהמשך).
5. התגובה הקלינית נצפית תוך שעות בודדות כשרוב המטופלים(שהגיעו עם דיכאון קשה ועמיד לטיפול כמובן) משיגים רמיסיה
מ ל א ה ( כלומר – תגובה מוחלטת. הדיכאון נעלם בלי להשאיר זכר!).
6. יש לזכור שאפקט זה דועך אחרי מס ימים ויש לחזור על מתן . מצד שני- אינסולין גם מציל חיים אך מחייב מתן יומי.
7. קטמין ניתן לתת ב ב ל י ע ה עם אותה השפעה על הדיכאון( במינון שונה כי בליעה פחות יעילה מהוריד).
כלומר- מיצוי שני קוי טיפול בתרופות כגון ציפרלקס או לוסטרל – שאורך חודשים ארוכים של סבל איום וסכנת אובדנות שהכלים להערכתה מראש לא מהימנים במיוחד- זה מה שצריך לעבור כדי לקבל תרופה שרוב הסיכויים שתעלים את הדיכאון באותו יום.
וזה מעלה שאלה – מה הולך פה? יש תשובה לשאלה זאת. היא פשוטה ועצובה- אך לא צריכה לגרום לפסימיות. הטוב בסוף
ינצח
מי שיירצה את התשובה + פרטים טכניים נוספים מוזמן לפנות למייל שלי mariayudina488@gmail.com