ארכיון תג: האקרים

רשימת פרידה (זמנית)

זה הפוסט הראשון שאני כותב מאז שטכנומיסטיקה נחטף על ידי ההאקר התורכי Cilginkurt שביקש במחיקת הבלוג שלי ושלושה אתרים נוספים שלי (בלוג הוידאו הפסיכדלי המשתקם, האתר של מפלגת הגאולה ואתר הספר טכנומיסטיקה שעדיין לא שוקמו) למחות על אירועי המשט לעזה.

פרסמתי כאן לפני רגע את הפוסט שכתבתי באותו היום, כשהייתי נעול מחוץ לבלוג שלי, ממעמקי הדכאון הקשה שהייתי מצוי בו בשעות ההן כשחששתי שהבלוגים נמחקו לעד. היו כמה שעות שחשתי ערעור עמוק בשורשי קיומי, ואם מדברים על מקלוהן וכריתת איברים באמת חשתי כאילו חיסול הבלוג היה הטלת מום  בישותי.

באותן השעות חשבתי באמת ובתמים שאולי הגיע הזמן לעזוב את האינטרנט אחת ולתמיד, לפחות לכמה שנים. אני לא יודע כמה היה בזה רצינות אבל היה משהו משחרר בתחושה ההיא, במחשבה ההיא של לתת גט כריתות לרשת. לעזוב את הרשת היה כמו לעזוב את העולם. למחוק את הקיום האינטרנטי שלך בתגובה לאכזבה זה קצת כמו להתאבד אחרי שהעולם אכזב אותך. כי הקיום ברשת הוא סוג של יקום והעזיבה שלו היא התאבדות. אבל ברשת קל לקום לתחיה. אחרי שרצחו אותי, עשו לי ריסטור. המחשבות על מחיקה עצמית נדחו לזמן אחר, אם בכלל.

עכשיו אני עוזב, אבל לא את האינטרנט. היום בלילה אני יוצא לגרמניה, לסיבוב שני. שבע שנים אחרי שעזבתי אותה (חייתי שנתיים וחצי בקלן בשנים 2001-2003) אני יוצא להעביר את הקיץ בברלין ולהמשיך משם למסע לגילוי מחודש של עצמי, תוך כדי שאני עובד על הספר השני שלי.

הימים החמים כל כך האלה הם זמן טוב לעזוב. אני מבטיח לעדכן, אבל לא יודע מתי. אבל אני חושב שבמעבר של הבלוג מפורמט מחייב של פוסט בשבוע לפורמט ארעי יותר שתלוי בזמן הפנימי יש משהו מרענן בעידן הגלובלי המיידי והמתוקתק הזה שבו חייבים לעדכן ולהתעדכן כל הזמן, כי שכל הזמן מעודכנים אין זמן לתהליך עומק מענין באמת להתרחש ולהפתיע.

אני לא יודע מה יהיה, אבל יש לי תחושה שיהיה מענין.

%d בלוגרים אהבו את זה: