ארכיון תג: חגיגת

הסמים הסמי-חוקיים: מחשבות על המבסוטון ומיסטר נייס גאי

את הסמים משני התודעה ניתן לחלק לארבע סוגים: סמים חוקיים, סמים בלתי חוקיים, סמי מרשם וסמים חוקיים למחצה.

 בסמי התודעה החוקיים  נכללים סמים משני תודעה הזמינים לכל דורש, לעיתים תחת מגבלות מסוימות, כגון אלכוהול, טבק, קפה, תה, שוקולד וסוכר. ברשימת הסמים הלא חוקיים ניתן למנות את הסמים הפסיכדלים, האקסטזי, הקוקאין, ההירואין וכל שאר הסמים שאסור למכור או לקנות אותם תחת שום תנאי שהוא. בקטגוריית סמי המרשם נמצאים כל אותם סמים שאותם רשאים רופאים לרשום לחולים העונים על אבחנות מסוימות כגון ריטלין, פרוזאק, מריחואנה רפואית וכו'.

במקביל לשלוש קטגוריות הסמים המרכזיות הללו: מהסמים הנמכרים לכל דורש, לאלו הדורשים מרשם רופא, לאלו שאינם חוקיים כלל, מתקיים לו עולם נוסף ובולט פחות של סמים משני תודעה – המגזר הרביעי של עולם הסמים. זהו עולם ביניים: חוקי פחות מבתי המרקחת והבארים, חוקי יותר מסוחר הסמים. עולם הסמים האפורים, הסמים החוקיים למחצה.

הסמים החוקיים למחצה הם סמים משני תודעה שהמשטר, על חשדנותו ועויינותו האוטומטית כלפי כל חומר חדש לשינוי תודעה, אינו מגלה אליהם כמובן כל אהדה, אלא שהוא עדיין לא הספיק להוציא אותם מחוץ לחוק, או לחלופין סמים שהוצאו מהחוק רק לאחרונה, או סתם כאלו שהמשטר בקהות חושיו המנותקת והאטומה עדיין לא הבחין בקיומם.

על קבוצת הסמים נמנו בארץ בשלבים אלו או אחרים בעשור האחרון החגיגת לסוגיו השונים, מבסוטון ומיסטר נייס גאי לסוגיהם, הסלביה דיבינורום, ועוד סוגים של ממריצים כמו הגת, מיץ הגת, האפדרין, כדורי מסיבות שונים או תערובות עשבי עישון שונים. אלו הם סמים שקיימת לגביהם עדיין סוג של עמימות שמאפשרת למוכרים אותם ולמשתמשים בהם להעמיד פנים שאינם לוקחים חלק בפעילות בלתי חוקית.

בניגוד למגזרים השני והשלישי של עולם הסמים, השימוש בסמים הסמי-חוקיים לא דורש מרשם רופא, קשרים לסוחרי סמים או הסתכנות במעבר על החוק. מה שהסמים הללו עושים זה להפוך את שינוי התודעה הפסיכופרמקולוגי לזמין כל מיני אנשים שאין להם את הגישה לעולם הסמים, את האומץ להפוך לחלק מפעילות בלתי חוקית, או את הכסף הדרוש לקניית סמים איכותים. הם מאפשרים לאנשים הללו גישה קלה וזולה לחומרים משני תודעה וסיפור כיסוי טוב לספר לעצמם ולסביבתם. סמי התחום האפור הם סמים לעניים. לעניים כספית, לעניים בידע על סמים ולעניים בקשרים החברתיים.

את רובן של אוכלוסיות הצרכנים של הסמים הללו ניתן לכנות אוכלוסיות מוחלשות פסיכואקטיבית. אלו הן אוכלוסיות מועטות אמצעים להרחבה תודעתית מושכלת ומודעת הניחנות במספר מאפיינים בסיסיים:

  1. אין להם את הממון הדרוש לרכישת סמים באיכות גבוהה.
  2. יש להם אוריינות פסיכופרמקולוגית נמוכה. אין להם דרך לאמוד את הנזקים שיוצר סם מסוים ואת הדרכים לצמצמם, ובלווא הכי אין להם ידע רב על סוגי סמים שונים, אפקטים שונים, השפעות לוואי וחשיבות הסט והסטינג (הכוונה והסביבה).
  3. אין להם את הקשרים האישיים הדרושים על מנת להשיג סמים לא חוקים או סמי מרשם.

 האנשים הללו הם השכבות החלשות של עולם התודעה, אנשים שאיש לא לימד אותם על מצבי תודעה ושנטולים אמצעים כלכליים או חברתיים לפתח את זכות הבחירה הפסיכואקטיבית שלהם.[1]

 רוב חנויות הסמים הסמי-חוקיים נמצאות באיזורי בילוי כמו אלנבי או פלורנטין. הן מוכרות את מרכולתן לצעירים סביב גיל ה-20 (רבים מהם חיילים או בני עשרה) שבאו לתל אביב לבלות בעיר הגדולה. מוכר באחת ממרכזי הסמים החוקיים-למחצה הללו סיפר לי על דור שלם של אנשים צעירים שכבר לא מכירים משהו אחר, ושכל תרבות הסמים שלהם סובבת סביב המבסוטון. אנשים שהידע העיקרי שלהם על סמים מגיע מהתרבות הפופולרית והתעמולה הממשלתית, שהסם המועדף עליהם הוא בדרך כלל אלכוהול ושדפוסי השימוש שלהם בסמים הם בלתי-רפלקטיביים. אנשים שאוהבים לדפוק את הראש בזול ועם מינימום של אידאולוגיה או כבוד לסם. אלו האנשים שלא יכולים להרשות לעצמם לשלם 100 שקל לגרם מריחואנה או 400 לגרם קוקאין. לכן הם צריכים להסתפק בגרסאות זולות שלהם כמו החגיגת או המבסוטון. מטבע הדברים אלו הם גם האנשים שעומדים בשורה הראשונה של נפגעי הסמים.

תחליפי תודעה

ברוב המקרים יש סיבה לכך שלסמי פיצוציות אין מוניטין נהדר כל כך בארצנו. במקרים רבים מדובר בגרסאות נחותות מבחינה חוויתית ומפוקפקות יותר מבחינה בריאותית לסמים אחרים.

קחו למשל את החגיגת, ששימש בליינים תל אביביים רבים כתחליף קוקאין במשך שנים ארוכות, ושעדיין ניתן להשיגו בחנויות מסוימות. המחיר של החגיגת והזמינות שלו הפכו אותו לפופולרי עוד יותר מקוקאין. אלא שההשפעות של השניים לא היו זהות כלל וכלל. כך למשל תיאר לי את ההבדל ביניהם משתמש לשעבר של קוקאין וחגיגת:

"'חגיגת' או 'קוק לעניים' משמעותית יותר זול. בימים הטובים היה אפשר להשיג 4 ב-100 ש"ח לעומת 1 גרם קוק ב- 400 ש"ח מינימום. ברור שגם החוויה יותר עוצמתית עם קוק. עם קוק אתה יכול להרגיש 'כל-יכול' לפעמים או 'סופרסטאר', "גבוה" לעומת החגי, שבד"כ משאיר אותך בלבל נמוך אפילו עד שפל…

כמובן שמתלווה לזה גם הפן החברתי… יש הבדל אם אתה מציע לבחורה שורה של לבן בגאון, מול החשש שייווצר עליך רושם רע משימוש בסם הפיצוציות. זה גם הרבה יותר ממכר, כי זה כל כך זמין.

ואולי הכי חשוב זה הדאון, דאון של חגי בסוף נגמר בתפילות קשות לאלוהים שיתן לך לחיות עוד יום, עירנות טוטאלית כשאתה כבר מת לישון, בקיצור קשה שאין לתאר. לעומת הירידה של הקוק שגם היא לא איי-יא-יאיי אבל איפה שהוא גם מלמדת, ולפעמים אפילו יורדת קל מאד…"

דוגמה אחרת ניתן למצוא במבסוטון ובמיסטר נייס גאי, תחליפי המריחואנה שמוצעים כיום למכירה ברבות מפיצוציות הסמים החדשות. הסמים הללו מבוססים על קנאבינואידים סינתטיים ממשפחות כימיות הנושאות שמות כגון JWH, AM, HU או CP ובניגוד לתפיסה הקיימת אצל אנשים מסוימים כאילו החומרים הללו בטוחים יותר משום שהם חוקיים ונמכרים באריזות, הם עשויים להיות מסוכנים אנספור מונים מעישון קנאביס, צמח בטוח יחסית שמאחוריו היסטוריה ארוכה של שימוש ענף בתרבויות ברחבי העולם. כך למשל לסמים הללו עשויים להיות במקרים מסוימים תופעות לוואי שלא מופיעות בשימוש בקנאביס ויש להם גם טווח עוצמות רחב מאוד. חלק מהם (JWH-18) מתחברים לקולטנים קנאבינואידים במוח בעצמה של פי 5 ממריחואנה. אחרים פי 20 ויש גם סמים כגון ה-HU210 שיש להם עוצמה של פי 800 מזה של קנאביס רגיל. התוצאה היא שמנה שתראה סבירה למי שרגיל בקנאביס, או בחומרים חזקים פחות עשויה להתברר כמנת יתר החזקה עשרות מונים מהמנה הרצויה. גם תרבות הסמים שהתפתחה סביב החומרים הללו היא בעלת נטיות הרסניות יותר מזו של הקנאביס. באתר EROWID יש למשל סיפורים על קבוצות חברים שנפגשות לעשן AM2201 ושמבלות לאחר מכן את הערב בהקאות קבוצתיות ובלדפוק את הראש בקיר.

אחת הבעיות המטרידות ביותר היא שאף שיתכן שחלק מהקנבינואידים הסינתטיים אינם מזיקים יותר מממריחואנה טבעית ויתכן שאף יש להם השפעות מיטיבות, המידע הקיים עליהם מועט ושקיות ה"קטורת" הנמכרות בפיצוציות הסמים גם אינן מכילות כל מידע בנוגע לסוג החומר הפעיל. אפילו אם תשאלו את המוכר מה החומר הפעיל בסם, הוא לא ידע לומר לכם. באופן זה צרכני הקטורת הופכים לשפנים בניסוי המוני ובלתי מבוקר של המולקולות החדשות, שהסיכוי שלהם להפוך לנפגעי סמים גדול בהרבה מזה של משתמשים בקנאביס. כל זאת עבור חוויה תודעתית שרוב משתמשי הקנאביס יגדירו אותה כנחותה וזולה.[2]

טענות דומות ניתן להשמיע גם לגבי מוצרים אחרים שנמכרו בעבר בחנויות הסמים המקומיות כגון מיץ הגת, וכדורי אנרגיה שונים שמציעים חוויה חוקית נחותה חווייתית ויתכן שאף מזיקה יותר בריאותית לסמים ממריצים בלתי חוקיים שאותם הם מבקשים לחקות כגון אמפטמינים, או אפילו הסלביה דיבינורום, סם דיסוציאטיבי רב עוצמה שרבים ממי שחשבו שימצאו בו תחליף לחוויה פסיכדלית נקלעו דרכו לחוויות לא צפויות ולא נעימות. בשני המקרים האשם הוא אולי פחות בסמים עצמם, אלא יותר בקונטקסט שבו הם נמכרו, כשהמשתמשים בהם מחפשים בהם תחליף לסוג אחר של חוויה ולכן משתמשים בהם בצורה שגויה.

היסטוריה קצרצרה של הסמים האפורים

את העליה של הסמים האפורים במהלך השנים האחרונים יש כבר מי שמשווים לשנות השישים העליזות. כבר שנים שלא היה בשוק מגוון גדול כל כך של חומרים משני תודעה חוקיים. האיחוד האירופי למשל הוציא מהחוק 41 חומרים חדשים במהלך שנת 2010 לבדה.

את שורשיו של המצב העדכני ניתן למצוא בעולם הסמים הניסיוניים שהתפתח בשנות התשעים ותחילת שנות האלפים. העולם ההוא שהיה מבוסס על מעבדות קטנות ועצמאיות הציע לגולשי האינטרנט של סוף שנות התשעים ותחילת האלפים שורה של חומרים כימיים שקיבלו את השראתם מהעבודה של כימאים פסיכדליים מחתרתיים כגון סשה שולגין, שהספרים שלו PIKHAL ו-TIKHAL  הינם ספרי בישול כימיקליים לסמים פסיכדלים ניסיוניים עם מתכונים למאות סמים שונים. כמו הקנאביס הסינתטי והחגיגת, הסמים ההם לא היו עדיין אסורים בחוק (וחלקם עדיין חוקיים לגמרי). אתרי האינטרנט שמכרו אותם במשלוח דואר אפשרו לצרכני סמים מתוחכמים יחסית להזמין היישר אל הבית חומרים פסיכדליים נסיוניים באיכות גבוהה בלי להסתכן במעבר על החוק ובמחירים זולים למדי.

אלא שבעוד שסצינת הכימיקלים הניסיוניים של שנות התשעים והחצי הראשון של שנות האלפיים התמקדה בטריפטמינים ופנתלמינים – מולקולות בעלות אפקטים פסיכדליים, הרי שהשנים האחרונות התאפיינו בטרנד עולמי של עליית הקנאביס הסינתטי ושל הקוקאין הסינתטי (מבוסס הקתינון) שפרץ אל העולם מישראל לאחר המצאת החגיגת (המצאה ישראלית שהיוותה כנראה את התרומה הישראלית החשובה ביותר אי פעם לשוק הסמים העולמים). בניגוד לכימיקלים הניסיוניים של שנות התשעים ותחילת האלפיים, הכימיקלים החדשים לא נמכרו כאבקות באינטרנט, אלא עורבו בכל מיני תערובות עישון, נארזו בעטיפות פלסטיק ונמכרו בצורה בולטת בהרבה. והפעם גם העולם התחתון התחיל לגלות עניין בתחום שהפך לפופולרי ורווחי בהרבה.

אחד הראשונים והמפורסם בחומרים הללו היה ה-JWH-18, קנבינואיד סינתטי שפותח בידי כימאי בשם ג'ון הופמן (Huffman). לאחר שהתבררה מידת הדרישה לתחליפי קנאביס חוקיים, ולאחר שה-JWH-18 הפך בלתי חוקי הופיעו שורה ארוכה של קנבינואידים סינתטיים ממשפחות כימיות שונות ובעלי נגזרות שונות כמו JW-073, JWH-081, JWH-250, AM 694, RCS-4 וכו' וכו'.

המצב שנוצר הוא אנדרלמוסיה פסיכופרמקולוגית שכמותה לא נראתה. כפי שכותבים פייר וארת' ארוויד:

"מפתיע לגלות כמה מוצרי שוק אפור פסיכואקטיבים זמינים לצרכנים בימים אלו. רק מעט מאוד אנשים יודעים מה יש בכל אחד מהם, למרות שיש ספקולציות שונות ולעיתים קרובות סותרות בנושאים אלו. בסופו של דבר תשובה סופית עושה דרכה לציבור ומוצר מסוים זוכה לשם רע של סם חסר ערך  או מזוהה כמוצר אקטיבי ומהנה… ואז נאסר"

מכיוון שהמשטרה והיצרנים פצחו במשחק חתול ועכבר של הוצאת תרכובות כימיות מהחוק והמצאת תרכובות חדשות נמנעים יצרני החומרים הקנאביס הסינתטי מלפרט איזה חומרים פעילים נמצאים בתוך האריזות השונות ולעיתים אף שומרים על מותג מסוים תוך שהם מחליפים את החומרים הפעילים בו על מנת להמנע מלעבור על החוק.

לעשן או לא לעשן

אין שום דבר רע בבסיסו בסמים חצי-חוקיים או בקנאבינואידים סינתטיים. רבים מהחומרים הללו שהמשטר מתרה בפניהם היום בכל לשון אינם שונים כל כך מאותם תחליפי קנאביס סינתטיים שחברות התרופות מנסות מזה שנים לפתח על מנת להפוך את הקנאביס למוצר מסחרי נטול "תופעות לוואי" כמו תחושת הסטלה. כך לדוגמה ה- CP47, 497 מולקולת קנאביס סינתטי שפותחה כבר בשנות השמונים על ידי חברת התרופות הבינלאומית פייזר ושנקראת על שם ראשי התיבות של מייסד חברת פייזר Charles Pfizer.

חלק מסוגי הקנאביס הסינתטי הנמכרים כיום בחנויות עשויים להתברר עם השנים כתחליפים ראויים לקנאביס. הן אומנם לא משחזרים את החוויה שיוצר עישון קנאביס, אבל הן מייצרות חוויות אחרות שיתכן בהחלט שיש להן איכויות ייחודיות משלהן ועשויים אף להתברר כבעלי יתרונות בריאותיים מסוימים על קנאביס. היתרון הגדול שלהם על קנאביס בזמננו הוא זמינותם, היותם מסוכנים פחות מבחינה חוקית והמחיר הזמין לכל נפש שלהם. מה שמאוד מטריד לגביהם הוא שמאחר שהם נמכרים בעילום שם הם מונעים כל ניסיון של צרכן סמים מודע להבדיל ביניהם ומהווים דוגמה נוספת לאופן שבו המלחמה בסמים לוקחת את צרכני הסמים בני ערובה בידי המשטרה והסוחרים ומעצימה את הנזק שנגרם מסמים במקום להפחית אותו. לא רק שהצרכנים נדחפים מצמח עתיק ובטוח יחסית לשימוש לקבוצת כימיקלים ניסיוניים שאין כל מידע על בטיחות השימוש בהם, אלא שבחסות מדיניות הסמים גם נמנעת מהם כל אפשרות להבחין בין הכימיקלים השונים הנמכרים להם.

המחיר של הקנאביס הסינתטי בהחלט מפתה. עבור מי שלא יכול לעמוד ביוקר המחיה הקנבינואידי הישראלי או ביוקר המחיה המקומי בכלל הוא עשוי בהחלט להיות שובר משחק. ב-100 שקל אפשר לקנות שקית של 20 גרם קנאביס סינתטי ורב עוצמה מזה של קנאביס טבעי. חסכון של כ-95% בעלויות הכספיות למעשן. עם זאת התנאים שבהם פועל השוק הזה הופכים את המחיר הזול הזה לבלתי נסבל עבור מי שאינו רוצה להיות שפן נסיונות של כימיקליים מקריים שמגיעים ממקורות לא ברורים ושלא ניתן לדעת אודותיהם דבר או חצי דבר.


[1]  כמובן שבחברה בת זמננו כמעט כל אחד נמנה במידה זו או אחרת על שכבות המוחלשות פסיכואקטיבית, מאחר שהכלי היחיד שהחברה מעניקה לנו על מנת ללמוד על סמים הוא תעמולה דמגוגית ומאיימת שמזיקה לשימוש אחראי בסמים יותר משהיא מועילה. לצורך העניין כל אדם שמנסה סם חדש מבלי לחקור עליו קודם ברשת הוא צרכן סמים מוחלש חברתית וכך גם כל מי שנאלץ לקנות סם באיכות נמוכה במקום סם באיכות גבוהה משיקולים כספיים או חוסר גישה.

[2]  האם זו בהכרח האמת? זה פחות ברור. חשוב לציין שבמקרים רבים ה"נחיתות" או ה"איכות" של סמים אינה רק עובדה כימית/פסיכופרמקולוגית. משחקת בה תפקיד גם הבניה חברתית-פסיכולוגית שגורמת לסטיגמטיזציה של סמים שונים והשפעותיהם. זהו נושא לדיון שלם ועל כך בפעם האחרת.

%d בלוגרים אהבו את זה: