לפני יומיים עשיתי טיול עם בת זוגי שניקו בנחל חדרה. זה היה יום יפה של תחילת הקיץ. טיילנו בין חורשות אקליפטוסים והתבוננו בשפמנונים ששוחים בנחל ובהשתקפות שבמים. הנוף הארצישראלי הזכיר לנו את ימי הילדות שלנו, מה שאנחנו זוכרים כארץ ישראל הישנה והטובה. צילמתי את שניקו ואחר כך חיפשנו לתמונות את הפילטר הנכון במצלמה של הסמרטפון כדי להעניק להן את האווירה הנכונה. ואז התגלו המחלוקות בינינו. שניקו העדיפה פילטר אחד. אני העדפתי פילטר אחר. שנינו התעקשנו שארץ ישראל הישנה והטובה נראתה כמו בפילטר שבחרנו. כשחשבתי על זה קצת הבנתי שהגורם לכך הוא ההפרש הגילי (שש וחצי שנים) בינינו. אני חשבתי שארצישראל הישנה נראתה כמו בפילטרים שגרמו לתמונה להראות כאילו צולמה בסוף שנות השבעים או תחילת השמונים. שניקו חשבה שארצישראל הישנה נראתה כמו בפילטרים שגרמו לתמונה להראות כאילו צולמה באמצע או סוף השמונים.
שוב הרהרתי לעצמי על איך האופן שבו אנחנו זוכרים את הילדות שלנו (והחיים בכלל) מעוצב מהדימויים בקולנוע ובצילום בתקופת חיינו. האופן שבו זכרנו את ארצישראל הישנה היה נטוע במצב של המדיה (המצלמות הביתיות) בתקופה בה גדלנו.
אנחנו זוכרים את שנות השלושים בשחור לבן, את שנות החמישים בטכניקולור, את שנות השמונים בוידאו. את שנות האלפיים נזכור ב-HD.
טכנומיסטיקה 