המלחמה של טראמפ והמפלגה הרפובליקנית באנרגיות המתחדשות מעלה שלב. ״התקציב הגדול והיהפהפה״ (BBB) שטראמפ העביר לאחרונה כולל שורה של בשורות גרועות למעבר לאנרגיות ירוקות. ביניהן ביטול הטבות המס לטכנולוגיות אנרגיה סולארית, רוח ומימן ירוק, הערמת מכשולים בירוקרטים על פרויקטים של אנרגיה ירוקה, ביטול קרדיטים של מס לרכישה של רכבים חשמליים ועוד.
״רוח היא צורת אנרגיה מאוד יקרה. היא מאוד רעה״ אומר טראמפ (הנתונים מראים, אגב, שאנרגיית רוח היא דווקא אחת מצורות האנרגיה הזולות ביותר כיום). ״השניה זה סולארי,״ ממשיך טראמפ, ״מאוד מאוד לא יעיל וגם מאוד מכוער״. הגישה של הנשיא האמריקאי לנושא האנרגיות המתחדשות נראית כמו מסע צלב. ״הנשיא חוזר לנושא באופן אובססיבי״ דיווח האקנומיסט בכתבה שהתפרסמה לאחרונה. בביקור בסקוטלנד טען טראמפ ש״חוות טורבינות רוח״ הן, לצד הגירה, הבעיה החמורה ביותר של אירופה. ״אתם הורסים את הארצות שלכם,״ אמר למארחיו ״אני מתכון לזה באמת. כל כך עצוב.״
תזכורת קצרה: בעשור האחרון צנחו המחירים של אנרגיות שמש ורוח ברחבי העולם. המחירים של פאנלים סולאריים צנחו בכ-80-90% בעשור האחרון. גם מחירי אנרגיית רוח נחתכו ביותר מחצי כך שכיום אנרגיה סולארית זולה משמעותית מאנרגיה מבוססת דלקים מאובנים. הדבר משתקף בזינוק המסחרר בשימוש באנרגיה סולארית ברחבי עולם. בעשור האחרון יכולת האנרגיה הסולארית העולמית גדלה פי 10 (על פי נתוני האתר Our World in Data). חלק ניכר מזה בסין שמשאירה לאמריקאים אבק בפיתוח, ייצור ואימוץ של בטריות, פאנלים סולארים ומכוניות חשמליות.
אז למה טראמפ מתעב כל כך אנרגיות מתחדשות? למה הוא מתעקש לירות לארה״ב ברגל במירוץ על השליטה בכמה מהטכנולוגית המרכזיות של המאה ה-21 (מכוניות חשמליות, אנרגיה סולארית, בטריות)?
התשובה, שלא במפתיע, טמונה במלחמות התרבות האמריקאיות של העשורים האחרונים, שנושא האנרגיה הירוקה, שלא בטובתו נקלע למרכזן. עכשיו, זה לא שהנושא הסביבתי היה תמיד סוגיה פוליטית. קשה היום לזכור אבל פעם, לפני 50 שנה, היה זה הנשיא הרפובליקני ניקסון שהקים את הסוכנות האמריקאית להגנה על הסביבה. אלא שבערך מאז שאל גור הוציא ב-2006 את הסרט שלו ״אמת בלתי נוחה״ המפלגה הרפובליקנית פיתחה שנאה עזה לנושא הסביבתי באופן כללי ולכל מה שקשור למדיניות אקלימית באופן ספציפי.
גם כאן יש גוונים כמובן. בצד ה׳מתון׳ יותר, צאר האנרגיה האמריקאית כריס רייט פרסם לאחרונה טור שבו טען שאף כי משבר האקלים הוא עובדה מוגמרת’ יש לראות אותו באופן ״הוליסטי״ שמימדיה ״אינם קיומיים.״ על פי רייט משבר האקלים הוא תוצר טבעי של הקדמה ומחיריו צנועים ביחס לתועלות המדע והטכנולוגיה כך שיש ללמוד לחיות איתו, במקום להשקיע אנרגיה בפתרונו. בקצה האנטי-אקלימי הקיצוני שטראמפ מציב את עצמו בו, כל דיבור על גזי חממה או משבר אקלימי הם דגל אדום, סמל לאידאולוגיית שמאל קיצונית.
התוצאה היא עוינות לכל ניסיון לצמצם פליטות גזי חממה והתלהבות מהגברה נוספת של השימוש בדלקים מאובנים: drill baby drill כפי שטראמפ אוהב לקרוא. כשמחברים את החיבה לדלקים מאובנים והעוינות לאנרגיות מתחדשות עם הקידום המסיבי של הבניה המואצת של מרכזי מחשוב זוללי אנרגיה לטובת הבינה המלאכותית מקבלים משהו שיכול להזכיר ניסיון משיחי לקרב את האפוקליפסה האקלימית על ידי האצה אקספוננציאלית.
הסיפור של האנרגיה הסולארית הוא תזכורת נוספת לכך שההיסטוריה של פיתוחים טכנולוגים ואימוצם לא נוגעת רק למידת האפקטיביות או היעילות של טכנולוגיות חדשות, או אפילו לאינטרסים כלכליים, אלא לעיתים קרובות למשהו עמוק יותר בתודעה הקולקטיבית.
אחד המושגים הפופולרים בהגות העכשווית בתחום האסטיאס (מדע טכנולוגיה וחברה) הוא משהו שנקרא ״אימג׳ינרים סוציוטכניים״ (sociotechnical imaginaries). בגדול זה אומר שהאופן שהאופן שבו חברות מדמיינות טכנולוגיה מעצב את האופן שבו טכנולוגיות מפותחות ומאומצות. האם, למשל, חברות רואות טכנולוגיה חדשה כהבטחה או כאיום.
טכנולוגיה סולארית הולידה לאורך השנים שתי תנועות תרבותיות הפוכות. האחת היא תנועה תרבותית שזכתה לשם סולאר-פאנק שמאדירה את הטכנולוגיה הסולארית וחוגגת דימויים של חיים פוסט-קפיטליסטים פסטורליים של אנרגיית שמש דה-צנטרליסטית. בצד השני של המשוואה נמצאים מי שעושים דמוניזציה לטכנולוגיות אנרגיה מתחדשת שמבוססות על אנרגיית שמש ורוח ומרימים על הדגל את קידוחי הנפט. עבור טראמפ האנרגיה הסולארית מייצגת את מה שהוא תופס כההתייפייפות והתנשאות של הליברלים מהשמאל, אלה שקוראים להלחם במשבר האקלים, מדברים על פליטי אקלים ועל קריסתן של מערכות אקולוגיות.
שלא בטובתן או בטובתנו טכנולוגיות כמו סולארי ורוח נקלעו לעין הסערה התרבותית והקיטוב הפוליטי. הממשל הקודם ביקש לקדם אותן. הממשל הנוכחי מעוניין לעשות הפוך: להחליש ככל הניתן את ההתפתחות של התחום ולהביא אותו לגוויעה. וכך הגענו למצב שבו סין הדיקטטורית מובילה את העולם בהפרש גדול בתחומי האנרגיה הסולארית, הבטריות והמכוניות החשמליות, אחראית לצניחה במחירן של טכנולוגיות אלו, ומהווה, מבחינות אלו, את ההבטחה הגדולה של האנרגיות המתחדשות ושל עתיד אקלימי סביר יותר. עוד קצת מורכבות להוסיף למפה העולמית המשוגעת של העידן.
טכנומיסטיקה 