טכנומיסטיקה

עולמות המדיטציה והפסיכדלים גדלו בעשורים האחרונים זה לצד זה, ולא במקרה. בשני המקרים מדובר בפרקטיקות של חקירת תודעה והתעוררות. ושתיהן יכולות להשלים ולהעצים זו את זו. כמו שכתבתי בעבר, למדיטציה יש ערך אדיר עבור פסיכונאוטיקה, וגם חוויות פסיכדליות יכולות להביא ערך למתרגלי מדיטציה. בשנים האחרונות, במקביל למודעות הקיימת והמתפתחת לסכנות שטמונות בהתנסויות פסיכדליות, אנחנו מוצאים גם עיסוק גובר בתופעות הלוואי הפחות מדוברות בדר״כ של תרגול מדיטציה. באופן אולי מפתיע מסתבר ששיעור מתרגלי המדיטציה שמדווחים על תופעות לוואי כמו חרדה, דכאון או דה-ריאליזציה לא מאוד שונה משיעורם בקרב משתמשי הפסיכדלים ומותר להניח שהסיבה לכך שהנושא פחות מדובר קשורה, בין השאר, בכך שבתרגול מדיטציה לא כרוכה נטילה של חומרים משני תודעה – נושא שיש עליו טאבו – ולכן הן פחות על רדאר המוסרנות והתרעומת של החברה.

כעת מחקר חדש שכולל סקר בן 3,133 נבדקים מגלה שלצד הסינרגיות המופלאות בין מדיטציה לפסיכדלים, עליהן כתבתי בעבר, ניתן לזהות בקשר ביניהן גם סינרגיות חיוביות פחות. הסקר החדש מוצא ששימוש עבר בפסיכדלים מעלה את הסבירות לתופעות לוואי (שהמחקר מכנה ״emergent phenomena״), לצד גורמי סיכון נוספים כמו נסיונות לבצע פרקטיקות אוקולטיות ומאגיות (גורם הסיכון מספר אחד), הרהור במסתורין (לא מצאתי במחקר הבהרות אם הכוונה למסתורין מסוים או סתם למסתורין באופן כללי), וגם תרגול מדיטציה לא מפוקח מחוץ לריטריטים (אבל לא תרגול בריטריטים). הגורמים הללו מעלים את הסיכון בקרב מודטים גדול יותר מאשר היסטוריה של מחלות נפש!

אז מה אפשר לעשות? המחקר מציע שהגורם האחד המפחית את הנזק האפשרי ממדיטציה הוא תפילה. היא הורידה את הסיכון לתופעות לוואי ב-40%.

מה אפשר לקחת מזה? קודם כל, זה לא לגמרי מפתיע. חוויות פסיכדליות, ריטואלים מאגיים, והרהורים במסתורין הן כולם פרקטיקות שפותחות צהרים בתודעה. רבים מהצהרים האלה חיוביים ורבות מתופעות הלוואי שמצוינות במאמר הן חיוביות – כמו הגברה של התודעה באופן כללי. אבל כשמגבירים את ווליום התודעה והמודעות, נלוות לכך כנראה גם סכנות מסוימות.

ומה לגבי תפילה? לי הרעיון שתפילה ממתנת את סכנות המדיטציה התחבר במושג ה׳כוונה׳ שרווח מאוד בשיח הפסיכדלי. החוקרים אמנם לא מצייניים במחקר את מושג הכוונה אבל יש קשר עמוק בין תפילה לכוונה. כבר כתבתי בעבר על כך שכוונה טובה ויציבה היא המצפן והגורם המחסן החשוב ביותר לחוויות פסיכדליות – היא מעגנת את החוויה כולה בקונטקסט חיובי, משרה עליה ברכה, ואפשר לחזור אליה בכל שלב. דבר דומה ניתן לומר על התפילה.

ולבסוף, שלא ישתמע מכל זה שאני קורא לכם להפסיק את תרגול המדיטציה שלכם. מדיטציה היא דבר מופלא – כנראה הכלי התודעתי העוצמתי והטרנספורמטיבי ביותר שקיים, איפשהו לצד פסיכדלים. גם בדברים טובים יש סכנות. אז תעבדו טוב עם הכוונה שלכם, ואולי תוסיפו גם איזה ברכת הדרך לפני שאתם מתחילים להתרכז.