טכנומיסטיקה

לאחרונה הזדמן לי לצפות בתוכנית אחד נגד מאה. הקוסנפט של התוכנית הזאת כמו המראה והשם שלה סקרנו אותי כבר הרבה. הצפיה לעומת זאת הייתה לפרקים מלהיבה ולפרקים מאכזבת, בעיקר משום התחושה שהתוכנית לא מממשת את הפוטנציאל שלה.

על מה חשבתם לעצמכם כששמעתם לראשונה את השם 'אחד נגד מאה'?

אני מוכן להתערב שרבים מהקוראים חשבו שמדובר בשעשועון שבו מאה אנשים מתמודדים יחדיו כנגד איזה ארכימוח סופרשכל שיודע את הכל. בגרסה הזו, שהזרעים שלה טמונים כבר בתוך אחד כנגד מאה התוכנית עוסקת במאבק בין המוח הצנטרליסטי של הגאון לבין מוח כוורת של מאה אנשים.

מוחות כוורת הם בהחלט אחת התופעות המרתקות יותר למי שמתעניין באנושות, במהותה ובמקומות שאליהן היא מתפתחת. באופן כללי מדובר טוענים רבים העוסקים בתחום שכמו להקת דבורים נחשבת על ידי ביולוגים רבים כמעין אורגניזם אחד שמקבל החלטות בצורה קולקטיבית ומתקיים בצורה קולקטיבית – כך גם האנושות מתפקדת כמוח משותףבעזרת האינטרנט, בעזרת שירותים כגון ויקיפדיה, פורומים או פרויקטים כדוגמת זה שבו ציוותו Yahoo Answers את סטיבן הוקינג עם מוחות כל שאר האנושות על מנת לענות על השאלה "כיצד תוכל האנושות לשרוד את 100 השנה הבאות".

לאחרונה אני מעיין בספר אינפוטופיה (Infotopia) מאת Cass R. Sunstein והוא דן שם בדיוק בשאלות של האופנים שבהם יכולה חברת האינפורמציה לעבד מידע בצורות חסרות תקדים בעזרת הרשת ואפשרויות חיבור המוחות שנוצרות ומתהדקות בה כל הזמן. (ובכל הזמן, אני מתכוון כל הזמן. עכשיו כשאני כותב ניוזים בערוץ המחשבים של נענע אני ממש מרגיש את המהלכים האבולוציונים של מוח האנושות קורים ממש בזמן אמת סביבנו – ובהקשר זה קחו קישור לכתבה שכתבתי שבוע שעבר בנענע ושמתארת מחקר חדש שמטרתו לבנות לכוכב מוח יציב יותר).

סנשטיין דן באריכות ב"תיאורית המושבעים" שגורסת שכאשר מספר גדול מאוד של אנשים מנסה לענות על תשובה, כאשר לאנשים הללו יש סיכוי גבוה ולו מעט מעל הממוצע לצדוק – הם צפויים לדייק ברמות גבוהות יותר מרוב מכריע של מומחים מקצועיים לנושא. סנשטיין מביא שלל דוגמאות על קבוצות גדולות של אנשים שנתבקשו להעריך את מספרם המדויק של גרעינים בקופסה (850) או את משקלו המדויק של שור מסוים (1198 פאונד) והגיעו לתשובות מדויקות להפליא – 872 ו-1197.

בנקודה אחרת כותב סנשטיין על כך שבתוכנית מי רוצה להיות מליונר הקהל באולפן משיג ביצועים טובים הרבה יותר מאלו של המתחרה (על פי מחקרים, מעל ל-90% דיוק). מאחר שהניחושים של הקהל הם טובים מעט מהממוצע ולכן התשובה המתקבלת נוטה באופן סטטיסטי להיות התשובה הנכונה.

זה מחזיר אותי שוב למוח הכוורת של 1 מול 100. אחד מול מאה צריכה להפסיק להיות תוכנית נוקדנית ומשעממת שבה מעיפים מתמודדים וסופרים כסף. זו צריכה להיות תוכנית על רשתות עצבים ועל מוחות כוורת שפועלים כנגד מוח אחד. מלחמה של סדר האינפורמציה החדש למול סדר האינפורמציה הישן.

והיא יכולה להיות. יש לתוכנית הזו אסתטיקה מדהימה, ורק בשבילה אני כבר ממליץ לצפות בה לפחות פעם אחת. מאה המתמודדים יושבים עך במה שנראה כמו סוג של כוורת והאורות הצבעוניים שנדלקים ומשנים צורות בזמן שמאה המתמודדים בוחרים תשובות נראים כמו נוירונים שנדלקים וניצתים בתוך איזה מוח קולקטיבי יוצרים את התחושה שמדובר כאן באורגניזם אחד, מוח כוורת. יש לתוכנית הזו את האסתטיקה של קן נמלים בעל נשמה קולקטיבית על-טבעית. היא רק צריכה ללכת עם ההיפנוטיזם שלה עד הסוף.

הלוואי שזו הייתה תוכנית קצת מוזרה יותר. הלוואי שזו הייתה תוכנית קצת חכמה יותר. הלוואי והתוכנית הזו הייתה יוצרת את התחושה הזו המסתורית של מפגש מול הלא מוכר מול המיסטי מול יישות חדשה חרקית שמתמודדת מול המוח האחד. אז הייתי פותח כל יום ראשון את הטלויזיה וצופה בה.