בפדרוס, הדיאלוג המפורסם של אפלטון מספר סוקרטס סיפור על האל תות שניגש אל המלך תאמוס עם טכנולוגיה חדשה ומרעישה – הכתיבה. תות הבטיח למלך שההמצאה החדשה לא רק תגדיל את הזכרון אלא גם תגביר את החכמה. המלך תאמוס שקל את הנושא בכובד ראש ולבסוף החליט לדחות את ההמצאה החדשה. תאמוס חשש שהסתמכות על הטכנולוגיה של הכתיבה תשחית את הזכרון של הנתינים.
המלך ידע כבר אז כנראה את מה שמקלוהן גילה לעולם המודרני אלפי שנים מאוחר יותר בחוקי המדיה שקבע בחייו. כל מדיום חדש, כך אמר מקלוהן מגביר חוש מסוים ובה בעת כורת חוש אחר שהופך בעקבותיו למיותר. כשאנחנו נוסעים במכונית הרגליים שלנו מתנוונות, כשאנחנו מסתמכים על מיזוג יכולות ויסות החום הטבעיות שלנו נפגעת.
טלפונים סלולרים כמו כל טכנולוגיות המידע הן הרחבה של מערכת העצבים האנושית ושל פונקציות החשיבה ובעיקר הזכרון. השבוע התבשרנו (ולי יצא במסגרת העבודה גם להעלות על זה ידיעה) על מחקר חדש המגלה שבעקבות הסתמכות יתר על טלפונים סלולרים לאנשים בני 50 יש היום זכרון טוב יותר מלאנשים בני שלושים… הסתמכות היתר על הזכרונות הסלולרי כורתת לאנשים את הזכרונות האנושיים. המדיומים נוקמים בנו כל הזמן, ואני בטוח שמקלוהן משתעשע בקברו.
ואם כבר עסקננו במקלוהן. אתמול צפיתי בסרט Mcluhan's Wake שאפשר למצוא אותו באוזן השלישית, והוא מסביר את התורה של מקלוהן בצורה מאוד מוחשית. למרות שהסרט עצמו גרוע ומשתמש בהרבה צילומי אווירה מבעסים למדי, הוא מעביר את הנאראטיב שלו בצורה חכמה ומשתמש גם בצילומים (חסרי החן כשלעצמם) על מנת להסביר את מקלוהן בצורה ברורה מאוד. מומלץ.
ואגב אני אישית מקפיד תמיד לזכור לפחות חלק מהטלפונים בטלפון הסלולרי בעצמי. תמיד כדאי לשמור גם על החושים הישנים במצב פעיל ברקע. אז תאהבו את הסלולרי, אבל אל תהיו רק סלולרי.
טכנומיסטיקה 
תגובות
מישהו מצליח להיזכר?
"לאנשים בני 50 יש היום זכרון טוב יותר מלאנשים בני שלושים" וזה לא קשור אך ורק לטלפונים הניידים, אלא לכל התפיסה התרבותית החדשה שלפיה ידע הוא לא דבר חשוב, כי ממילא הכל נמצא במרחק לחיצת כפתור (בגוגל)
אבא שלי מצטט חופשי מהתנ"ך ומשקספיר. אני לא, והילדות שלי בטח עוד פחות.
הזיכרון האנושי יזכור דברים אחרים בעוד 20 שנה. זה מצער ועצוב, כנראה, אבל אני לא רואה דרך לשנות את התהליך
זה מעניין מה שאתה אומר. בסרט על מקלוהן שראיתי דיברו על איך שהוא למד לצטט פואמות ארוכות מילדות.
כשאני הייתי ילד (14) היינו צריכים ללמוד בעל פה את שירת דבורה ואני ברחתי מהבית בתור מרד כי חשבתי שלימוד בעל פה הוא מטופש.
היום אני מבין שגם לללמוד בעל פה יש ערך מסוים.
עכשיו כמו שמקלוהן אמר, אנחנו מייצרים איבר חדש, וכורתים איבר אחר. באופן כללי, אתה צודק, אין מה לעשות. ועדיין לדעתי כל עוד אנחנו לא סומכים על הסלולרי שלנו או על האינטרנט שלנו שיהיה איתנו תמיד בכל מצב – אני אוהב להכין עותקי בקאפ בפורמטים הישנים והטובים של המוח.
כל מה שצריך זה להפעיל קצת את המוח. להתרכז, כמו שארבינקא אמר. וזה משתלם תאמין לי, לא רק לזה אלא להרבה דברים אחרים. כי עד כמה שהאינטרנט הוא המח הקולקטיבי שלנו והסופרניאוקורטקס שממשיך את המוח שלנו בשכבה נוספת – עדיין כדאי לשמר את הבסיס שיש לנו – לדעתי לפחות.
כל טוב,
עידו
יש לי מחברת ישנה ואני כותב בה בעט ואפילו בעיפרון(!), ואני משתדל לזכור מספרי טלפון בעל-פה (וגם שירה, פה ושם…) וכשאני מרצה אני אף פעם לא מסתמך על לאפ-טופ, אלא על שיטת הזיכרון הרומאית הישנה של קאטו הזקן (שיטת "החדרים")
ואני מאמין שהמוח הוא איבר שככל שמאמנים אותו יותר, כך הוא שומר עליך יותר בגיל מאוחר.
(-:
לגבי המוח, אתה צודק במאה אחוז. כך שבכל מקרה לא שווה לסמוך על הסלולרי. כי את הסלולרי אפשר לשדרג אבל לא המוח.
ואגב כל הסקר הזה הגיע מאתר שמבצע אימונים למוח תחום שהופך בשנים האחרונות פופולרי יותר ויותר.
שתוק
אתר זה טוב מאוד