טכנומיסטיקה

ב-1970 כתב טד נלסון את הספר Computer Lib: You Can and Must Understand Computers Now. הספר של נלסון שהפך לספר נדיר שהסתובב לאורך שנות השבעים בחוגים מחתרתיים של האקרים, היה קריאת תיגר כנגד "כוהני המחשוב" וקריאה לכל אדם להפוך להפסיק להיות מתוכנת, להפסיק לקבל את המדיה והממשק שלה באופן פסיבי ובמקום זאת להפוך למתכנת מדיה. הקריאה שלו הייתה חד משמעית ובלתי מתפשרת: כל אחד יכול לתכנת וכל אחד חייב ללמוד לתכנת.

את הספר של נלסון קראתי לפני מספר שנים, אבל בחודשים האחרונים התוודעתי על בשרי לקבוצה מעניינת של אנשים בתרבות שלנו. זו קבוצה שרק עתה גיליתי שאני נמנה עליה ושהמטרה שלה הופכת קרובה לליבי מיום ליום. מדובר באנשים שמשאלת ליבם היא להיות למתכנתים. לא בגלל הכסף. בגלל האידאל.

קצת רקע קודם. זה לא שלא ניסיתי להיות מתכנת. בבית הספר למדתי במגמת מחשבים את כל השפות הכי לא רלבנטיות של לימודי המחשבים בתיכון: שפת מכונה, אסמבלר, שפה פיקטיבית שהומצאה לצורך לימודי המחשבים ושאיני זוכר את שמה (אם מישהו זוכר איך קראו לשפה הזו שהמציאו במשרד החינוך, אשמח אם הוא יזכיר אותו פה), והשפה המתקדמת ביותר שלמדנו: טורבו פסקל. אבל אף פעם לא הרגשתי שהתכנות בא לי בטבעיות. זה היה נתקע, ובניגוד לכל שאר המקצועות חשתי שם בבעיה להפנים את החומר.

גם מאוחר יותר הנסיונות הצנועים שלי לעסוק בתכנות העלו חרס. כשהייתי בן 18 תיכנתתי קצת ב-HTML  אבל HTML, כמו שיודע כל מי שהתעסק איתה קצת, זה לא ממש שפת תכנות אלא יותר שפת תיוג (אם אני מבין נכון, וההבנה שלי כאן מאוד מוגבלת, אז הרגישו חופשי לתקן אותי). בכל מקרה מה שקרה הוא שגעתי למסקנה המעציבה שאני ותכנות זה שני דברים שלא הולכים ביחד וזנחתי את הנסיונות הללו לחלוטין מתישהו בסוף גילאי העשרה.

תכנות – זכות יסוד לאדם

וכאן אני חוזר לאותה קבוצה שאני נמנה עליה ושאל חבריה התוודעתי לאחרונה. הקבוצה של מי שרוצים להיות מתכנתים היא תת קבוצה לעומת הקבוצה של Wannabe Geeks, שגם עליה אני נמנה, אם כי במידה חלקית בלבד, ושראויה להתייחסות בהזדמנות אחרת. זוהי קבוצה של אנשים שרואים בתכנות ערך תיאורטי ואידאולוגי ומרגישה לכן מעין דיסוננס קוגנטיבי עם העובדה שהיא אינה עוסקת בתכנות. בערך כמו שמאלנים רדיקליים ששוללים את זכות קיומה של ישראל אבל חיים בה.

תכנות נתפס אצלנו (בעצם אני לא יכול לדבר על אצלנו, כי אני לא יכול לדבר בשם אף אחד. אבל אני אקרא לזה כרגע אצלנו, כלומר, כפי שאני מדמיין לעצמי את הקבוצה הזו) כמשהו משחרר, משהו שהוא תהליך של שמחה. יש כאן מעין תכנות אידאולוגי, תפיסה שבה תכנות אינה מטרה אלא מעין אידאל חיים.

עכשיו אומרים בטח חלק מהקוראים, היי אבל זה לא בדיוק האידאל של האקרים? ובכן כן! הפילוסופיה של ההאקרים הדגישה תמיד את התכנות החופשי, הפתוח שנעשה מתוך תשוקה, הנאה ומשחק על פני צורת התכנות הסטרוקטוראלית. "אתה יכול ליצור אמנות ויופי על גבי המחשב" אומר הדיבר החמישי מבין ששת הדיברים של האתיקה ההאקרית

ההבדל בינינו לבין ההאקרים היא שאנחנו לא יודעים לתכנת. האקרים הם Tinkerers מלידה ואנחנו לא מהמתעסקים. או אולי בעצם כן. אולי יש בעצם סיבה אחרת שאנחנו לא האקרים של תוכנה. אנחנו Tinkerers של משהו אחר. אנחנו האקרים של רעיונות. (אולי אני האקר טוב ואולי גרוע – אבל בכל מקרה כך אני תופס את מהות התפקיד שלי כאדם שמבקש לחשוב, להבין ולתכנת מציאות)

משום שאני לא יודע תכנות אני מרגיש לעיתים כמו אנלפבתית. ובאמת הקריאה של נלסון מהדהדת כל כך. נלסון הבין שתכנות היא טכנולוגיה מעצימה. לדעת תכנות זה הלדעת קרוא וכתב של זמננו. האוריינות של שפת מחשב היא רמת אוריינות חדשה וגבוהה הרבה יותר שהיא זכות יסוד של כל אדם בתקופתנו.

מי שיודע תכנות יכול לשלוט בעולם ברמה גבוהה הרבה יותר. הוא כמו אדם מצורה חדשה ומפותחת יותר. אני נזהר מלהשתמש פה בביטויים מכוערים ולא רלבנטים אבל מה שאני מנסה לומר הוא שמהותו של הבריה האבולוציונית הקרויה אדם היא השימוש בכלים (ואני לא מתאפק מלצטט כאן את מקלוהן: We shape our tools and then our tools shape us). אנחנו השתמשנו בכלים על מנת לעצב את המציאות סביבנו מאז שחר הופעתנו, וזה היה המכשיר שאפשר לנו להפוך לאדוני הכוכב הזה ולהגיע למקום שאליו הגענו טוב ורע – עץ הדעת טוב ורע.

מי שיודע לתכנת מתעסק בכלים בעזרת בטכניקה שונה לחלוטין. הוא עוקף את התהליך המסורבל שבה אנחנו נאבקים בחומר של העולם על מנת לגלף ממנו כלים חדשים. הוא מתכנן ישירות על הקוד. זהו המעשה האלוהי. שהרי כדברי המדרש ברא אלוהים את העולם במאמרות. עכשיו אני אסביר לכם למה אני מעריץ מתכנתים. אני מעריץ מתכנתים כשאני קורא על אנשים כמו סטיב ווזניאק או האקרים אחרים שכשהם צריכים לעשות משהו הם מתכנתים לעצמם איזה תוכנה קטנה ברגע שתעשה להם את הדבר הזה.

האם זהו לא מעשה הבריאה שמתואר בספר יצירה, שבו דרך המילים נוצרים חיים?

אני לא אומר שמתכנתים יודעים תמיד לתכנת את המציאות. יש הרבה אנשים שיודעים לתכנת במחשב ולא יודעים לתכנת את המציאות כמו שיש הרבה אנשים שיודעים לתכנת את המציאות אבל לא יודעים לתכנת מחשב. אני אגלה לכם סוד. אני מעריץ את שניהם.

קבוצה ללימודי תכנות
לא כל מתכנת הוא האקר. האקר הוא מיוחד של מתכנת. הוא לא מתכנת מתוך חיוב במובן החיצוני אלא מתוך חיוב פנימי, מתוך תשוקה. ההאקר מתכנת מתוך אהבה. לעומת ההאקר יש הרבה מתכנתים שקבורים באולמות ריכוזיים על ידי תאגידים שאומרים להם מה לתכנת ועושים את זה ככופאם שד. אני לא יודע מה היחסים בין האקרים למתכנתים תאגידיים ואני משער שיש מגוון גדול למדי באמצע בין שני האידאלים הללו.

אני יודע שיש לי חברים מתכנתים שנהנים מלתכנת ויש כאלו שאוהבים את זה פחות, אבל רובם לא עושה לזה אידאליזציה כמוני. במחשבה שניה, אף אחד מלבד אחת. גיזלה, האקרית  גרמניה שהכרתי בחודשים האחרונים של שהותי בגרמניה, הייתה אנרכיסטית, טרוריסטית חובבת, אמנית והאקרית גאונה בצורה בלתי רגילה שלמדה אותי פעם ראשונה שתכנות זה מגניב. זה שהיא הייתה האקרית רק מדגים שוב את הטענה שחדוות המחשבים שמורה להאקרים.

אז לא מזמן יצא לי להתקל בכנס בפקאצת הלינוקס וכשאלתי אותה איך הולך, היא סיפר לי שהיא קימפלה אתמול בלילה קרנל. שתי המילים הללו ירדו לי לגרון כמו לגימה של וודקה טובה. הם נשמעו לי כמו שיר. אמרתי לעצמי: כן, גם אני רוצה להיות בנאדם שמקמפל לעצמו קרנלים בלילה. זה נשמע כיף: לקמפל איזה קרנל.

אז השאלה אם אני יכול. אם אנחנו כקבוצה יכולים לעשות את זה. האם כל אחד יכול באמת לתכנת. היה לי מורה למחשבים שטען שאי אפשר לתת מחשבים כמקצוע חובה בבגרות כי לא כל אחד יכול לתכנת. זה דורש סוג מסוים של מחשבה הוא טען, שלא לכל אחד יש אותו. אולי הוא צודק. ומצד שני עומד טד נלסון: עם הצו הקטגורי שלו. נראה לי שאני מעדיף אותו.
שמעתי לא מזמן ראיון מדהים עם סטיב ווזניאק ששואלים אותו איך לפי דעתו צריך ללמד ילדים לתכנת. הוא אמר שם שמה שחשוב כשמלמדים ילדים לתכנת הוא שהחוויה הכללית שלהם תהיה כזו של כיף, שהם יקבלו תחושה שהם עושים משהו, שהם מבינים אותו ויכולים להיות יצירתיים. הוא אמר שעדיף להתחיל איתם עם תוכניות קטנות וללמוד אותם לעשות דברים קטנים ולהביע את עצמם.

זה היה נשמע מצוין. אז רציתי להעלות רעיון לשאר חברי הקבוצה שלנו, בתקווה שחלק מהקוראים מרגישים שהם נמנים עליה. בואו נקים קבוצת תכנות. אנחנו צריכים למצוא מתנדב שיסכים ללמד אותנו בשם האידאולוגיה והכיף והרעיון יהיה ללמוד לתכנת מתוך שמחה, הנאה ואהבה. אם יש עוד מישהו שזה מעניין אותו אנחנו יכולים להפגש פעם בשבוע וללמוד ביחד תכנות באופנים תרבותיים, תיאורטיים ופרקטיים. בכל מקרה, אם ההצעה הזו נוגעת ללב של מישהו, אתם מוזמנים להשאיר פה הודעה.