דאבל קליק על התאים האפורים

המאמר התפרסם היום במדור קפטן אינטרנט בעיתון הארץ.

 

ככל שניקולס קאר משתמש יותר ברשת, כך הוא מרגיש שהאינטליגנציה שלו נוזלת מבין החריצים שבמוחו. כך טען הסופר האמריקאי במאמר שפירסם ביולי בכתב העת "אטלנטיק". המאמר הוכתר בכותרת "האם גוגל עושה אותנו טיפשים".

"אני לא חושב כמו בעבר", מתלונן בו קאר. אם בעבר היה יכול לשקוע בספר טוב לשעות ארוכות, הרי עכשיו הריכוז שלו נוטה לנדוד כבר לאחר שניים-שלושה עמודים. "אני נעשה חסר שקט, מאבד את חוט המחשבה שלי ומתחיל לחפש משהו אחר לעשות".

את הגורם לשינוי מאתר קאר במבנה האינטרנט. אחרי שנים של שימוש ברשת, המוח שלו מצפה לקבל מידע בחתיכות קטנות ומתעצל להתמודד עם מבני מידע מורכבים יותר. הרשת, הוא טוען, בעצם משנה את המוח האנושי.

אי אפשר לקרוא

דיונים בהשפעתן של טכנולוגיות המידע האלקטרוניות על החשיבה האנושית מתקיימים כבר שנים בקרב חוקרים אקדמיים כמו סוון בירקרטס ומריאן וולף, שקאר מזכיר אותם במאמרו, אבל נראה שמשהו בסגנון של קאר נגע בעצב רגיש. מתברר שרבים יודעים בדיוק על מה הוא מדבר.

בתוך ימים ספורים התמלאה הרשת בדיונים של קוראים, בלוגרים, עיתונאים ומבקרי טכנולוגיה, שחלקם הזדהו עם החוויות של קאר ואילו אחרים ראו בהן טכנופוביה צרופה. בינתיים התפתח הדיון, שהסופר אנדרו קין כינה "ויכוח האוריינות הדיגיטלית הגדול", לזירת התגוששות המונית, שמשתתפים בה כמה ממבקרי הטכנולוגיה המובילים של זמננו: קווין קלי, סטיוון ג'ונסון, קליי שירקי, דני היליס ואחרים.

גם בישראל התפתח דיון ער בעיתונות הטכנולוגיה ובבלוגוספירה בנוגע למאמר של קאר. העיתונאי יוסי גורביץ כתב בבלוג  "הסיפור האמיתי והמזעזע של", כי הוא מצליח לקרוא רק כשהוא באוטובוס או ברכבת. בבית הוא מתקשה להסתגר עם ספר, כתב גורביץ: "הרשת שם, מרחק תריסר פסיעות לכל היותר, והיא קורצת. אולי שלחו לך אי-מייל? אולי – מה אולי, בטוח – אחד הבלוגים החביבים עליך התעדכן?"

בחודשים שחלפו מאז פורסם המאמר התפתח מרוץ חימוש: כל צד אוסף הוכחות בעד ונגד התיאוריה של קאר. מחקר אחד של יוניברסיטי קולג' שבלונדון טען שצעירים היום כבר לא קוראים טקסטים אלא רק סורקים אותם. לעומת זאת, מחקר מאוניברסיטת קליפורניה טען כי הרשת משפרת את היכולת לקבל החלטות במהירות ולסנן מידע. ואילו מחקר שפירסם הקינגס קולג' שבלונדון טען כי יכולתם השכלית של הצעירים בני ימינו הידרדרה בעשור האחרון וכי הם מתקשים להבין רעיונות מדעיים בסיסיים.

סמיילי וזהו

רוני אבירם, מנהל המרכז לעתידנות בחינוך באוניברסיטת בן גוריון, מבין את קאר. "בצעירותי הייתי בולע בהנאה דוסטויבסקי. היום אני לא מסוגל ואנשים צעירים ממני אפילו לא מנסים", הוא אומר. "בדורות קודמים אנשים גדלו בנרטיווים לינאריים, אבל ההומו-דיגיטלוס לא מסוגל לנרטיב כזה, עם התחלה, אמצע וסוף, ולכן הוא לא מסוגל לחשיבה שיטתית ולבניית תפישת עולם מסודרת".

איך זה משפיע על הזהות שלנו?

"מי שלא מסוגל לספר נרטיב, לא מסוגל לספר לעצמו נרטיב על עצמו והזהות שלו. זה מצטרף לאובדן היכולת לרפלקסיה. רפלקסיה דורשת פסק זמן ושקט פנימי. לאנשים צעירים אין את זה, מכיוון שהם לא מסוגלים להתמקד ליותר משבריר שנייה והם מוצפים ברעש פנימי. לכן זה גם אובדן הרציונליות והלוגיקה. גם לוגיקה היא לינארית".

אז הרשת היא נשק יום הדין של החשיבה האנושית?

"זו לא רק הרשת. בעשרות השנים האחרונות התרבות האנושית עברה תהליך של דרדור השפה. ראה את המעבר מהמכתב לטלפון, מהטלפון לפקס, ממנו למייל, ומשם לפורום ולצ'ט ולאס-אם-אס. אנחנו חוזרים 4,000 שנה אחורה בזמן לשיטה ההירוגליפית, כאשר אנשים כותבים בשפה מדוברת לקונית. גם שפה מדוברת אפשר לדבר בצורה עשירה, אבל השפה המדוברת לקונית כי היא כפופה לטמפלטים (השלמות מלים) של האס-אם-אס. אנשים צעירים מתכתבים היום באוצר מלים של לא יותר מ-300 מלה. במקום שנעבור תהליך של בידול מושגי, אנחנו חוזרים למצב שבו אותו סמיילי מסכן ועוד כמה סימנים לידו אומרים הכל. לאנשים יש חמישה מצבים רגשיים וככה הם מתקשרים".

גם וגם

אבל יש גם מי שחושבים אחרת. בשנים האחרונות יותר ויותר מאמינים שהמדיה הדיגיטלית דווקא מפתחת את האינטליגנציה. חוקרים כמו דאגלס ראשקוף, סטיוון ג'ונסון וג'יימס פול ג'י טוענים כי האינטרנט ומשחקי מחשב מפתחים כישורים כמו עיבוד נפחי מידע גדולים, ניווט במערכות מידע מורכבות, הבנה ופעולה ברשתות המורכבות ממספר גדול של פריטים מקושרים ועוד. לעומת קאר הטוען שהאינטרנט עושה אותנו טיפשים, האנשים הללו טענו שהוא דווקא עושה אותנו חכמים.

הסופר דון טפסקוט, מחבר הספר "Growing Up Digital", הוא אחד מהם. "ילדים היום גדלים כשהם מתקשרים, משתפים, מאמתים מידע, יוצרים תוכן וצריכים לזכור דברים", הוא אומר בשיחה המתקיימת בדואר האלקטרוני. "הדרך שבה אתה מבלה את הזמן בגיל ההתבגרות היא קריטית למוח, והילדים של היום חכמים יותר כי יש להם מבנה מוחי טוב יותר. אנשים שמשחקים הרבה משחקי וידיאו, למשל, מעבדים מידע ויזואלי יותר מהר מאנשים שלא".

כשהוא מדבר על הילדים של זמננו טפסקוט נשמע מלא הערצה גלויה. "ילדי דור הרשת מהירים ממני בהחלפת משימות וטובים ממני בחסימת רעש רקע. הם עובדים בצורה אפקטיווית עם מוסיקה שמתנגנת וחדשות שנכנסות מפייסבוק. הם מתעדכנים ברשתות החברתיות שלהם בזמן שהם מתרכזים בעבודה. אני חושב שהם למדו לחיות בעולם שבו הם מופצצים במידע.

"לקאר חסרה אירוניה", מוסיף טפסקוט. "הוא אומר שגוגל עושה אותנו טיפשים, אבל עושה זאת במאמר מלומד וכתוב לעילא. אני לא חושב שזה נכון. בכל מדד אפשרי של התקדמות אינטלקטואלית אנחנו יוצרים היום יותר רעיונות, המצאות ותובנות מבכל זמן אחר בהיסטוריה".

בין נבואות הזעם של קאר לטכנו-אוטופיזם של טפסקוט, אפשר גם להציע דרך שלישית. סוג מסוים של אוריינות, זו הקשורה לספרים, אכן מצוי בנסיגה, אבל בו בזמן מופיעים לצדה סוגים אחרים של אוריינות, למשל אוריינות חזותית ואוריינות משחקית, שמגיעות לרמות גבוהות מאי פעם. התשובה לשאלה אם האינטרנט עושה אותנו חכמים או טיפשים היא כנראה גם וגם.

השינוי בתחום הזה לא התחיל עם המצאת הרשת ולא יסתיים בקרוב, הוא רק קורה כעת במהירות גבוהה יותר מאי פעם. "המוחות שלנו מסתגלים לצורות חדשות של חשיבה", אומר קאר, "כזו שמעריכה מהירות ויעילות של עיבוד מידע על פני עומק ומיקוד. התהליך הזה משנה אותנו והוא משנה את התרבות".

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גיל  On 6 בינואר 2009 at 11:06

    מר קאר מחפש בוודאי את הפרובוקציה החדשה אחרי IT Doesn't matter, ובוודאי כבר קיבל מקדמה על ספרו החדש : Google makes us stupid.

    כך או כך, אכן האינטרנט מלא בפיתויים גונבי תשומת לב ודורש ריכוז גבוה יותר. אבל אם ניקח את עצמנו עשרים או שלושים שנה אחורה, אני זוכר הטפות על כך שאסור להכין שיעורי בית כשהרדיו או הטלויזיה פועלים ברקע וכו'.

    מסקנה : היום יותר מתמיד, יש ללמד משמעת עצמית ויכולת התמקדות לתלמידים ובעצם, לכל אחד.

  • שי  On 6 בינואר 2009 at 12:23

    אפשר להבין את התפיסה של קאר ואת מה שעומד מאחוריה, השאלה היא עד כמה ההתייחסות שלו התקפית. משום שהאינטרנט יכול להוות גם כלי מגביר אינטיליגנציה וידע כללי, בשל נגישותו.
    כבר תקופה ארוכה שאני מהרהר כיצד השילוב של האינטרנט/טלויזיה מסחרית ומשחקי מחשב סופר מתקדמים משפיעים על מוחנו ועל תפיסתנו.
    מצד אחד כמו שאומר טפסקוט, הם משפרים יכולות מוטוריות שונות, ומאלצות אותנו לסנן מידע וקיים יכולת חיפוש ואינטואיציה גבוהות מבעבר.
    מצד שני מוחנו התרגל לסף גירוי גבוה ביותר, שרק הולך לגדל, משיקול כלכלי גרידא (הגופים המסחריים חייבים להעלות את סף הגירוי כל הזמן כדי לשמור על זכות קיומם- ע"ע ריאלטי).וכתוצאה מכך כאשר אנו נחשפים לסף גירוי נמוך (דוסטוייבסקי למשל) קשה למוחנו לשמור על רמת ריכוז גבוהה לאורך זמן. לא ביצעתי מחקר מדעי בנושא, אך סקר פשוט העלה כי אנשים מכל הגילאים שבעבר קראו ספרות יפה וספרות עיונית, הפחיתו משמעותית את כמות הקריאה בעשור האחרון.
    ככל הנראה הטבע כמו כל דבר אחר נותן במקום אחד ולוקח באחר. כך סובב לו עולם.

  • דפנה לוי  On 6 בינואר 2009 at 13:32

    במיליוני שנות אבולוציה איבדנו המון יכולות – ודי לי להביט בחתולותיי הקרביות, מזהות כל תזוזה זעירה שאיזה שממית עושה מבלי דעת בעשב, כדי להבין שפעם היינו מצוידים ביכולת ריכוז וחושים מתאימים ויכולת פיענוח, אבל הסיטואציה שבתוכה אנחנו חיים השתנתה ואנחנו עמה.
    נדמה לי שדבר דומה קורה לנו עם שטפי המידע, הגירויים האינסופיים, המחשבה הופכת היפר-לינקית, קליפית לעתים, ומתאימה מאוד לתרבות חדשה ואורח חיים חדש שנולד ממנה.

  • עידו  On 6 בינואר 2009 at 14:18

    אני מסכים איתך לגמרי. אנחנו כל הזמן מאבדים ורוכשים יכולות.
    העניין העיקרי מבחינתי הוא השאלה האם צריך פשוט לזרום עם זה או לנסות לאזן את זה בדרכים מסוימות.
    עידו

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 6 בינואר 2009 at 17:29

    יש עוד דבר מרכזי שגורם לו המחשב- קרינה שמשפיעה ישירות על
    היכולת להתרכז

  • איתי  On 7 בינואר 2009 at 12:58

    אני מסכים עם חלק מהדברים, אבל החוויה העיקרית שלי מהרשת, לפחות כשאני נכנס לעובי הקורה של נושא כלשהו, היא עומס-יתר היסטרי של מידע. הזמינות חסרת התקדים של כמויות המידע ברשת הופכות כל אדם תאב-ידע (האם האינטרנט מפתח או מדכא נטיות כאלה זו שאלה אחרת) לצרכן אובססיבי של מידע. החוויה העיקרית שאני מקבל מכל שיטוט של לילה שלם אחר נושא כלשהו היא בעיקר כמה מוגבל הזמן האנושי. אני יכול לדמיין חיים שלמים שיועברו רק בבליעת מידע מהאינטרנט (אם להיסחף לדימויים מד"ביים אני יכול לדמיין אנשים שכל צרכי גופם מנוטרים ע"י מכונות והם חופשיים להשתמש רק במוחם ובידיהם בשביל עיבוד מידע, ויצירה של מידע חדש).

  • גרינהאוס  On 9 בינואר 2009 at 12:21

    נכון להיום עדיין קשה לעכל את השינויים בטכנולוגיית המידע, זמינות, מהירות, כמות גירויים גבוהה ועוד. אנחנו עדיין לא שם אך הילדים שלנו בהחלט שם. כנראה שזה חלק מהתפתחות טרנס-אנושית שהטכנולוגיה בכלל מאלצת את המוח הממציא שלה להיות חלק ממנה. אין ברירה, אבל אני מאמינה כי זה יקרה. תרבות האינטרנט והטכנולגיה בכלל צועדת במהירות שיא שהמערכות הביולוגיות, הפשוטות עדיין לא מצליחות לתפוס את המהירות הזו, לכן יש
    פרשנות לכאן ולכאן- אני עם חצי הכוס המלאה, עם טפסקוט.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: