סיכום העשור שלי 2000-2009

כמה כיף ומרגש להיות כאן בסוף העשור הזה. עשור הוא פרק זמן נוח בדיוק לסיכום תרבותי. לא קצר מדי, לא ארוך מדי. כל כך בול שנדמה שההתפתחות התרבותית כמעט ומצייתת לו.
 
מכיוון שאין לי מושג וכח לסכם את כל מה שקרה בעשור הזה. כמה מחשבות אסוציאטיביות שעברו לי בימים האחרונים על העשור הנוכחי.
 
לא מנומק. לא מסודר. רק למי שמוכן לקרוא בתנאי שדה לא מעובדים.
 
מבחינתי כל דבר שקרה מאז שנת 2000 הוא כבר העתיד.
ההיסטוריה של שנות האלפיים היא היסטוריה של העתיד, ואיך הוא הולך והופך לעתידני.
עד שנת אלפיים אנחנו הלכנו והתקרבנו לתוך העתיד. מאז שנת אלפיים אנחנו ממריאים קדימה ומעלה באופן חד כיווני לקראת ההפיכה לבלתי מושג.
תרבות הפופ הופכת מוקצנת ועתידנית יותר מרגע לרגע. היא מהפנטת אותי. המציאות היא המדע הבדיוני הכי משובח שמופק היום.
 
שנות האלפיים, עשור אפל ומלוכלך. הלוק המלוכלך האפל, והדי פסיכדלי של העשור הזה הושפע בצורה בסיסי מהביטים הקמאיים של ההיפ-הופ שהניעו את גלגלי התרבות. הביטים הללו החזירו אותנו לחלל שבטי של דחפים והעשור הזה היה עשור של דחפים. לא היה מקום למתבכיינים. הכל הפך להיפ-הופ. הכל הפך למיקסוסים. רוב העשור שנאתי את זה. עכשיו בסיום העשור אני נחשף לזה מחדש ומרגיש את משק ההיסטוריה נושב על פני, ושאין ברירה אלא לאהוב, עכשיו רגע אחד לפני שזה נגמר. וגם שאין סיבה לא לאהוב. כי כל הדברים שקרו הם סוג של אוונגארד Sci-Fi. לא רק ליידי גאגא אלא גם Single Ladies של ביונסה זה אוונגארד, ואפילו הבלק-אייד פיז.
 
נעים לקראת העתיד, טסים לקראת העתיד. עולם גלובלי ומתחמם. הכל מתחמם.
הכל הופך להיות יותר קפיטליסטי. חלק הופכים להיות יותר אידאליסטים.
מאבק נמשך. טוב ורע. כוחות של כסף, יצירתיות, דת, אידאולוגיה – הולכים ומתנגשים.
טכנולוגיה מתחממת. האדם והסייבורג ממשיכים להתרשת.
אייפוד. אייפון. Wi-Fi. בלותות'. נטבוק. וויקיפדיה. גוגל. יוטיוב.
עידן בוש. טרוריזם. פאראנויה. פיליפ ק. דיק היה מבסוט.
צורכים פאראנויה. נהנים לצרוך.
צורכים את עצמנו לדעת והופכים להיות יותר ויותר מודעים לזה.
עוד מעט דברים הולכים להשתנות, one way or another.
 
טרנטינו איזה יופי, אבל רודריגז עקף אותך בסיבוב.
שילוב של אנימציה וקולנוע הפנט אותי העשור הזה. סין סיטי, 300, השומרים ואפילו רנסנס, למרות שהוא היה סרט מחורבן.
עכשיו עוברים לעידן התלת מימד. אווטאר יוצא בחודש האחרון של העשור ומסמל את עמידתנו בפתחו של עידן חדש של קולנוע 3D. האם הוא יעשה לקולנוע הדו מימד את מה מה שזמר הג'ז עשה לריאנוע? עוד על זה בהמשך.
סרטים אפוקליפטיים זה הדבר. הילדים של מחר  פוצץ לי את המח. מסמל בעיני יותר מכל סרט אחר את המצב רוח האפוקליפטי של העשור הזה. החזון של העתיד שכולנו חיים בחרדה מתמדת ממנו, בין אם ראינו אותו או לא. ואם לא אנחנו צריכים לחיות בחרדה ממנו כי המון דברים מובילים לשם. כל הדברים שהייתי רוצה להאמין שכוחות האמונה וההרמוניה שהובילו אותנו עד לכאן, למרות הכל, ישאו אותנו הרחק מעליהם.
כריסטופר נולן הבמאי שהיה הכי מסקרן ונעים להכיר אותו בעשור הזה.
קלינט איסטווד אני נשבע לך אמונים מעתה ועד עולם.  תנו כבוד לזקן ששפע יצירות מופת לאורך העשור הזה.
תודה למיאזאקי על הטירה הנעה.
גם סקורסזה, פון טרייר ודיוויד לינץ' שיחקו אותה.
הקולנוע הישראלי הפתיע עם הרבה סרטים מעניינים למדי. אבל חייבים להזכיר שתי יצירות יפהפיות ומושלמות: ואלס עם בשיר ועג'מי. העובדה ששתיהן הופיעו בשנתיים האחרונות של העשור פשוט מרגשת. לא יכול גם בלי להזכיר את "המנגליסטים של דוד אופק, עוד יצירת מופת בלתי מוערכת מספיק של העשור הזה. ואם עוד לא ראיתם אחד משלושת הסרטים הללו, תעשו את זה דחוף.
 
והסרט של העשור, בלי היסוס בכלל, אחרי שצפיתי בו פעמיים בשני הלילות האחרונים: אווטאר בתלת מימד, במרחק גדול, אפילו קוסמי. בעיני הסרט הפסיכדלי הגדול בהיסטוריה. סרט שמוכר את תפיסת העולם השמאנית לעולם כולו ומחדיר רעיונות ולוק פסיכדלים לזרם המרכזי של התרבות, בעזרת טכנולוגית ה-3D הפסיכדלית שיוצרת עכשיו בתחילת העשור החדש מציאות מדומה ברמה שלא נראתה כמותה מעולם. אווטאר ועליזה בארץ הפלאות, שניהם סרטי התלת מימד המרכזיים ביותר שיצאו עד היום, עוסקים שניהם בנושאים פסיכדליים ומתהדרים בחזות פסיכדלית. אני מתכוון עוד לכתוב הרבה בנושא של אווטאר, אבל לעכשיו אומר רק שהוא השפיע עלי עמוקות, שאני מהרהר עליו ומורגש מחובר בתוכו לרמות הפנימיות ביותר ושהוא נותן לי תקווה שהמאה ה-21 תהיה מאה פסיכדלית.
 

יוגורט שטוזים עם בית בסגנון פטרית אמניטה מוסקריה מאחור.

הפרסומת היפה ביותר שאני זוכר מהעשור הזה היא הפרסומת של יופלה שטוזים. כן, אני יודע, זה די בעייתי כשחלק גדול מהרשימה שלך הם דברים שנחשפת אליהם לראשונה ביומיים האחרונים של העשור. אבל הפרסומת הזו היא הפשוט הדבר הפסיכדלי האורגזמטי ביותר שראיתי, ומוסיפה לתקוותי על הפסיכדליזציה של המדיה לעתיד.
 
וזה לא משנה שלא הייתי מכניס לגוף שלי לעולם יופלה שטוזים, זה פשוט כל כך יפה.
 


 
ואגב, זה תמיד משעשע אותי איך שהדימוי של פטריות האמניטה מוסקירה ממלא תפקיד מרכזי כל כך בתרבות הפופולרית המערבית העכשווית. הנטיה של פטריות האמניטה להופיע תמיד ביצירות בעלות נטיות פסיכדליות [ראה בתמונה מעלה] מהווה סמל מעודד לזכרון של השיח המושתק שקיים ברקע של כל הדברים הללו שאנחנו צופים בהם כיום במדיה.
 
אגב, אולפני Gravity שיצרו את הפרסומת של יופלה אחראים לשורה של פרסומות פסיכדליות מהשנים האחרונות. שווה להעיף מבט  בדף שלהם שלהם ביוטיוב.
 
הטכנולוגיות שהכי עיצבנו אותי: הודעות מוקלטות שמתקשרות. מרכזיות טלפוניות ממוחשבות שדורשות ממך ללחוץ על כפתורים, להאזין לתקליטים מטמטמים, ולא מאפשרות לך להגיע לבן אנוש. פרסומות אינטרנט עם ווליום גבוה שמפוצצות לך את הרמקולים באמצע הלילה ואתה גם לא מוצא מאיפה הן הגיעו.
 
הרגעים הכי מכוננים: 11 בספטמבר. הנשיא אובמה נבחר. שרון חוטף התקף לב. יום כיפור 2000.
 איך יזכרו את העשור הזה?
זה היה עשור נורא לעולם, אבל אני חושב שעוד נתגעגע אליו, ליופי הפיוטי שהיה לו. 
זה היה עשור נורא וקשה, אבל אני חושב שהוא גם היה מאוד מעצב ומלמד עבור האנושות שנתקלה בגבולות של עצמה. מתוך ההפכה שהיא נתונה בה וההרס שהיא זורעת, גם יש תהליך איטי של התעוררות ופיתוח מודעות לדפוסים של עצמה. הייתי אומר שהאנושות כרגע מאוד למטה, אבל גם מאוד עוברת תהליכים חדשים, וזה נותן לי תקווה שהיא תצא מהטריפ הרע ותעבור תהליך רוחני שיוביל אותה להתעלות. וגם אם לא, אני עדיין אוהב אותה.
 וזה גם היה העשור הכי טוב שהיה לי בחיים. תודה לאלוהים, לעולם ולעצמי. תודה לפסיכדלים. התגלית החשובה ביותר שהייתה לי בחיי, וששינתה לחלוטין את הבנתי את העולם בעשור האחרון.
עכשיו יש דיבור על כך שהעשור הבא יהיה עשור אופטימי, כאילו בקונטרסט לעשור הנוכחי. אני לא יודע מה יהיה, אבל אני יודע שאני ניגש אליו ביותר שמחה ותקווה משניגשתי לאיזשהו עשור אי פעם.
אני מאחל לכל הקוראים עשור של לימוד, התחדשות, הרחבת תודעה והגברת מודעות, כוח, אמונה, שפע, אהבה, בטחון, הנאה, שמחה, כנות, יופי, כח רצון ויציבות. מאחל את זה לאנושות כולה, כפריטים וכקולקטיב.
 
תודה רבה על כל מה שהיה
נתראה בעשור הבא.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עידו לם  On 31 בדצמבר 2009 at 9:30

    אז את הסיכומים תדחה לעוד שנה קפיש?

  • תומר  On 31 בדצמבר 2009 at 9:33

    ותוהה על קנקנה. האם היא אינטואיציה מדוייקת באשר לעתיד, או רגש שעולה פשוט מפאת המהירות בה הכל קורה בזמן הזה (מהירות שמובילה בהרגשתנו להתרסקות בלתי נמנעת)? ואולי היא פשוט הפחד לאבד את כל מה שיש, כי החיים שלנו הם נהדרים, טובים כפי שמעולם לא היו בהיסטוריה האנושית?

  • **ב**  On 31 בדצמבר 2009 at 11:00

    גם אם תיאורטית-מספרית העשור מסתיים בסוף 2010, הרי ברור שה"טעות" שהרטוגזון עושה פה היא עקבית עם עצמו ועם האנושות, ולכן איננה טעות.
    שכן העשור התחיל מבחינתו ב-1 בינואר 2000, ולא ב-1 בינואר 2001 כפי שאתה ועוד כמה תמהונים סוברים. ומאז ה-1 בינואר 2000 יחלפו כעת בדיוק 10 שנים. דהיינו, תם העשור

  • עידו  On 31 בדצמבר 2009 at 11:32

    **ב** כתב מה שיש לומר.
    אוסיף עם זאת שאשמח לסכם את העשור שוב גם עוד שנה
    🙂

  • עידו  On 31 בדצמבר 2009 at 11:33

    וואו, לשמוע את זה ממך זה מפתיע.
    האפוקליפסה היא לחם חוקנו, ותרוץ לראות אווטאר אם עוד לא ראית…

  • Kai  On 31 בדצמבר 2009 at 12:30

    אני שמח לשמוע שגם אתה ראית כך באווטר, במובן מסוים כמעט כמו שני סרטים, כמו שיש שם סרט לעין שמאל וסרט לעין ימין.. יש גם סרט לאינטלקט וסרט לאינטלגנציה הרוחנית
    Single-Ladies – גם בחירה מענינת
    אתה מוכר עם הגרסא של פופלמוס – כי זה סוגשל משלים את תמונת ה'עשור', או לפחות וויב של השנים האחרונות:

    [Single Ladies / Pomplamoose Cover]

  • עידו  On 31 בדצמבר 2009 at 12:44

    איזה ביצוע יפה.

    והוא באמת משלים את תמונת העשור בהקשר של תגובות, תוכן גולשים וכל מה שכתבתי עליו בכתבה שלי על סיכום העשור של התרבות באינטרנט.

  • עמיחי  On 31 בדצמבר 2009 at 14:03

    שרון לקה בשבץ מוחי, לא בהתקף לב.

  • תומר  On 31 בדצמבר 2009 at 16:44

    ואם זה מה שמצפה לנו בעשור הבא זה די מבאס. זה סרט יפיפה, אבל עלילה כל כך דלה לא ראיתי מזמן. איפה זה ואיפה "מלחמת הכוכבים"…

  • עידו  On 31 בדצמבר 2009 at 16:57

    וואו, אני לא מאמין שאתה אומר את זה…

    עבורי זו הייתה אחת היצירות המרגשות ביותר שנתקלתי בהן וכבר כתבתי לעצמי עשרות עמודים במחברת בנושא. לא אכנס לזה כאן אבל בקרוב אני מקווה לכתוב את המחשבות שהיו לי בעניין אווטאר בקרוב.

  • מיכל  On 31 בדצמבר 2009 at 22:12

    מה שרציתי להגיד לך מתקשר ישירות לתגובתו של תומר לעניין אווטאר… אני עוד לא ראיתי את זה, רק את הטריילר, אבל אני טיפה מכירה את השטוזים (שירים מתוקים לילדים ל דתיה בן דור, שעליהם כביכול מתבססת הפירסומת) ובכן, אין ספק שהפירסומת י פ י פ י ה… אבל! אין בה שום דבר מהחכמה והפיוטיות של השטוזים המקוריים. הם לקחו את השם ורוקנו אותו לגמרי מהתוכן. זה ביאס אותי כי זאת האמת גם לגבי המוצרים האלה לילדים שהם מתוקים אבל הרסניים לבריאות. השטוזים האמיתיים הם מצחיקים, חכמים, לפעמים אפילו נוגעים ללב. עכשיו מאכילים ילדים בסוכר במקום באוכל אמיתי.

  • עידו  On 31 בדצמבר 2009 at 23:07

    לא ידעתי אפילו מה זה השטוזים, אז תודה שאת מלמדת אותי.

    לא כל כך מעניין אותי האובייקט של הפרסומת.

    הפרסומת הזו היא פשוט אחד הדברים הכי אקסטטים שראיתי בחיים שלי וכל מי שהיה מסטול מתישהו בחייו כנראה יעריך את זה (וגם רבים שלו).
    ראיתי אותה בקולנוע לפני אווטאר, וחשבתי שהנשמה שלי פורחת.

    כל זה לא קשור כמובן לביקורת התקפה שיש לך על התרבות. היא תקפה, אבל הפרסומת עדיין מופתית, צפיתי בה 10 פעמים ברציפות והייתי מסוגל לצפות בשעות ארוכות של קליפי שטוזים כאלה.

  • אורן אנטין  On 4 בינואר 2010 at 21:34

    אני קורא עכשיו את טכנומיסטיקה שהביאו לי מהארץ ונהנה. כייף לקרוא את הרעיונות שלך. למרות שאני מסתכל עליהם לפעמים קצת מבחוץ כי פה ביער בקוסטה ריקה קצב החיים נשאר איטי יחסית,מעט מהתרבות העולמית זולג פנימה, (אם כי אווטר הגיע לקולנוע בעיר הסמוכה ואלכס כבר מנדנדת לי שנלך)והמסננים שלי די קשוחים גם ככה.
    הספר שלך חשוב מאוד בעיניי כי אחת מנקודות המפתח של תנועת הנגד לזרם המרכזי חייבת להיות שימוש מאוד חכם ובררני בטכנולוגיה. הזרם הקיצוני והאנטי טכנולוגי לא יצליח להשפיע על המציאות, וללא שימוש מאוד בררני במדיה כל התנועה החדשה לא תצליח להתרומם ולהתוות אלטרנטיבה מושכת לבבילוניה. חוץ מזה אני שמח ששליחי המלכה הגיעו לאיזור לפני חודשיים והם מבסוטים ומתכוונים להישאר, אז יש לי עכשיו יותר הזדמנויות להתחבר לאסטראל בחיוג ישיר.
    מקווה שבעשור הזה תבואו לבקר בעולם הקטן והמושלם שאני מנסה לבנות, כמה חודשים צפופים של אושום ימנג'ה ופלורסטה יעשו לך טוב 🙂

    להתראות
    אורן ,

  • גולן  On 4 בינואר 2010 at 22:55

    מרגש.. אני אוסיף גם תודה לעשור שבו הכרתי את הבלוג של עידו הרטוגזון

  • עידו  On 5 בינואר 2010 at 12:57

    תודה!!!
    בהקשר של מה שאמרת על שימוש בררני בטכנולוגיה, משהו ששמעתיא את קווין קלי אומר לאחרונה ושמצא חן בעיני. הוא אמר שפעם אנשים הגדירו את עצמם על פי איזה טכנולוגיות הם משתמשים ובעתיד, מכיוון שהשפע הטכנולוגי הופך להיות עשיר כל כך, אנשים יגדירו את עצמם על פי באיזה טכנולוגיות הם לא משתמשים.
    בהחלט מקווה ומתכוון לבקר אצלכם בקוסטה ריקה בעשור הקרוב.

    אמן!
    עידו

  • נועם  On 7 בינואר 2010 at 13:28

    עידו- מאוד מעניינת אותי נקודת המבט שלך על מורים רוחניים ואנשים שהתעוררו
    מקווה לקרוא בקרוב כתבה בנושא
    ובטח שיהיה מעניין לקרוא כתבותשלך מקוסטה ריקה
    🙂
    תודה על מה שאתה עושה
    נועם

  • אורטל  On 7 בינואר 2010 at 16:56

    הסיכום שלך מאוד מעניין, רציתי להוסיף לשיח את התהליך הפילוסופי שאנחנו חויים.
    אחרי הפוסט מודרניזם וההכרה ש"אלוהים מת" או עזב או כל זה. האנושות (לפחות האדם המערבי) מתחיל להכות על חטא הקפיטליזם בסרטים אפוקליפטיים שמראים לאן האנושות צועדת בעידן של קואופרטיבים עולמיים וגלובליזציה.
    הייתי מציין את "אידיוקרטיה" כנקודה מאוד מעניינת לתהליך הזה. בעתיד בו אנשים כל כך מטומטמים שמוצר הצריכה היחיד המעניין אותם הוא משקה ירוק תוסס, הם אפילו משקים איתו את הצמחים ומתפלאים מדוע החקלאות כושלת.
    אולי בעשור הבא יהיה מקום ליותר אופטימיות ויותר סרטים המספרים על גיבורים "משני תרבות". כי אחרי הכל האאוטסיידרים ניבאו ראשונים את היתדרדרות החברה, אולי יגיע איזה אאוטסיידר שיגיד שהעתיד חייב להיות טוב יותר כי הגענו לנקודה הנמוכה ביותר

  • דורון  On 9 בינואר 2010 at 19:36

    בטח יחסצית להשקעה, אם היה קטגוריה של מנוע תלת מימד אז אפילו בקטגורייה הזאת הסרט היה מפסיד לכמה וכמה משחקי מחשב שעקפו אותו טכנולוגית לפני ארבע חמש שנים (וכל זה עוד בזמן אמת ובלי לרנדר מראש). אם אתה באמת התרשמת מהעלילה או מהתסריט אז, ואני אומר לך את זה באמת באהבה, אתה חייב לעשות בדק ביית רציני בהנחות יסוד שלך לגבי מה זאת אומנות טובה, אולי לבטל את כולן יהיה יותר נכון ופשוט. או קיי אני נשמע קצת כועס, אבל פעם באיזה 5 שנים אני יוצא ובניגוד למיטב הנחותיי רואה סרט שיוצר בעזרת מחשב ו…אז… אני רואה את הדבר הזה! הייתי כותב משהו יותר מעניין בגיל 13 אחרי שסיימתי לקרוא את סדרת טרזן מלך הג'ונגל, ומה, כל מי שיזכיר עאלק שמאנים, צמחים נקודת אומגה ויהוה בעיוות הברות יקנה אותך? זה זול מדי, חבר, ממש. והרי הבעיה של תנועות דתיות תמיד הייתה שקנו אותן בזול מדי ע"י התחפשות שטחית למה שהן חיפשו. בחולית למשל בני גשרית שתלו בפרימנים את הזרעים של הדת שלהם ואז כל בת גשרית יכלה לקצור את התוצרת מתי שרצתה. זה שבסוף קצרה את זה בת גשרית מורדת זה כבר סיפור מעניין. חולית למפגרים בגונגל כבר אמרתי?

    מצטער על התגובה התגרנית אבל זה ממש הכאיב לי

  • עידו  On 10 בינואר 2010 at 9:30

    ביליתי אתמול את היום בהליכה ביער בגליל, הרבה מאוד דברים עברו לי בראש, הרבה מאוד אווטאר עבר לי בראש וחשבתי עליכם, ועליך ומה שכתבת על האווטאר – ועל המקום של קוסטה ריקה בתוך כל זה.
    שתהיה צמיחה נעימה לתוך האווטאר

    🙂

    עידו

  • עידו  On 10 בינואר 2010 at 9:36

    כפי שכתבת בעצמך, נראה לי שקצת הגזמת.

    אין לי עניין להכנס כאן לוויכוח על אווטאר. אני חושב שקהל הצופים פספס ברובו הרבה פרטים בסרט, ואולי גם הקריטריונים שלי לסרטים שונים מאוד מאלו של אחרים כמי שמסתכל על הקולנוע כאדם מאמין, כאדם שמאמין מאוד בטבע ובאורח החיים הילידי (ולא נוטה לראות סרטים כמו אווטאר כרומנטיזציה אלא דווקא כמשהו ממשי ביותר) וכאדם שמחפש מיתוסים מכוננים, ולא דווקא תמיד יצירות שיאתגרו הנחות יסוד נאראטיביות, סגנוניות או אחרות (לפעמים אני אוהב גם כאלה). אווטאר הוא שובר קופות ספקטקולרי ובעל מימדים אפיים, אחד הסרטים הסוחפים ביותר שראיתי בחיים שלי ואני לא חושב שיש טעם לנסות לשפוט אותו בכלים כמו מקוריות העלילה.

    אני רואה את אווטאר כאחד המשלים היפים והחכמים ביותר שנוצרו אי פעם על החוויה הפסיכדלית. בכל מקרה, דעתי המלאה על אווטאר והפרשנות שלי עליו תופיע בכתבה נרחבת שתתפרסם בימים הקרובים, וכמובן שכאן בבלוג יובאו עדכונים.

    עידו

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: