טכנומיסטיקה

לרוע המזל מחירי השכירות הגבוהים בתל אביב כבר הספיקו להבריח אותי שנה שעברה לגבעתיים המנמנמת. למרות זאת, כמעריץ ותיק ומבקר תדיר בעיר הלבנה, זה לא מונע ממני לתפקד כסוג של מעודדת עבור כל מצביעי דב חנין בתל אביב. אני מקפיד לתחקר כל אחד ואחד מחברי תושבי תל אביב לגבי תוכניותיהם ליום הבחירות ולהפעיל לחץ פסיכולוגי לא מתון בכלל להצביע לחנין. מכיוון שרוב האנשים לא מתווכחים איתי על כך שחנין הוא בחור מצוין ויוצא דופן בפוליטיקה המקומית, אלא על  הביקור במשרד הפנים בשביל לשנות את הכתובת, האיום הנורמלי שלי הוא שאני אסרב מעתה לנהל כל שיחה בנושאים פוליטיים עם מי שמתעצל לנקוט את הפעולה הקטנה הזו על מנת לתרום לנושאים שבהם הוא תומך כל השנה.

 
בראש השנה קראתי את ספרו של חנין גלובליזציה שיצא שנה שעברה בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה. הספר של חנין הוא מבוא קצר (117 עמ') ומצוין לתהליכי העומק שעוברים היום על העולם: המשבר האקולוגי, הפערים החברתיים המתרחבים, עריצות התאגידים, הקשר בין מקוורלד לג'יהאד ועד החשיבה המתעוררת לפיתוח בר קיימא. למרות שהספר היה קצת חד צדדי מדי לטעמי בכמה נקודות, הוא סוקר את השאלות הגדולות שעל הפרק בצורה מקיפה, בהירה, חדה ומשכנעת ואני בהחלט ממליץ עליו לכל מי שרוצה להתעורר לאלפבית של מה שקורה בעולם שלנו כיום או סתם לעשות קצת סדר בראש.
 
אבל הקטע המדהים באמת בכל הסיפור הזה הוא לקרוא ספר שכתב פוליטיקאי ישראלי שנוגע בנקודות החשובות בלי לזייף, לטייח או לכבס. רוב שאר הפוליטיקאים הישראלים בכלל לא שמעו על הבעיות כי הם תקועים מדי בפוליטיקת היצרים הנמוכים המקומית. חנין, לעומתם, מנתח את המצב ברצינות ויסודיות. וחשוב מכל, רואים שזה באמת אכפת לו.

 
ההתרשמות שלי היא שכמה וכמה רמות איכות מבדילות בין מר חנין לבין רובם המכריע של הפוליטיקאים המקומיים. במילים אחרות, לתושבי תל אביב-יפו יש מזל שיש להם בכלל מועמד כזה לראשות העיר. ההזדמנות שתהיה לתושבי תל אביב-יפו להצביע לחנין היא אחד מהרגעים הנדירים הללו בדמוקרטיה של תחילת המאה ה-21 שבו יש הזדמנות להצביע למישהו לא סתם כי הוא הרע במיעוטו, אלא כי הוא באמת מלהיב וטוב.
 
אז אחרי הדברים הנלהבים הללו, הרשו לי להצטרף לבלוגרים למען דב חנין  (חלק מהיוזמה המבורכת והמשובחת של איך הופכים דב ראש עיר) ולהביע את תמיכתי במועמדותו של חנין לראשות העיריה. הבחירות הקרובות יהיו אולי ההזדמנות האחרונה להציל את תל אביב מגורל הפיכתה לעיר של עשירים וברוני נדל"ן שממנה נדחקים הצעירים, העניים וכל השאר. באופן די פלאי יש לנו הזדמנות להצביע עבור מועמד שבאמת שווה ללכת בשבילו לקלפי, כזה שיכול להפוך את העיר הזאת לפנינה אמיתית.
 
קראו את הפניה של דב חנין לתושבי העיר
 
הנה הלינק שמסביר איך להעביר את הכתובת לתל אביב

 
ונקנח בכמה בדיחות דב חנין נבחרות מהאתר דב חנין בחור על הכיפאק
דב חנין פרש לי מגבת על החוף
דב חנין העביר את הלאה את הקורות חיים שלי
דב חנין הרים את הכיסא שלי בחתונה
דב חנין הרים את ראשי מעל האסלה כשהקאתי
דב חנין הוריד את מושב האסלה לאחר שסיים
 
ויש עוד כאן

באנרג'י ניו-אייג' התפרסמה היום ראיון שלי עם קאלה לאסן מייסד ארגון Adbusters, יוזם שבוע ללא טלויזיה ויום ללא קניות שכתב את הספר המשובח 'שיבוש תרבות', שאני ממליץ עליו בחום לכל מי שמתעניין באנטי-קונסומריזם עמוק (על משקל אקולוגיה עמוקה). למה אני מתכוון בזה? בעיקר שלעומת ספרים כמו 'בלי לוגו' של נעמי קליין, הספר של לאסן מתעמת לא רק עם השאלות המוסריות, התרבותיות והירוקות (הכל כך חשובות) אלא גם נכנס לתוך הנפש האנושית בעידן הקונסומריסטי.
קראתי את הספר של לאסן באיחור של 8 שנים אבל הוא היה בעיני (סליחה על הקלישאה) רלבנטי יותר מתמיד, מה שגרם לי להרים אליו טלפון. השיחה בינינו הייתה ידידותית ומענגת להפליא, הנה מה שהיה שם:

איכות הסביבה של הנפש
דחף מהפכני הוא לעיתים משהו שצץ ברגעים הבלתי צפויים ביותר. לקאלה לאסן זה קרה יום אחד כשעמד במגרש של סופרמרקט מתוסכל על כך שהוא נדרש לדחוף מטבע לתוך חריץ על מנת לאסוף את עגלת הקניות שלו. "לפתע הבנתי איזה מין טמבל אני. הנה אני עומד כאן, משלשל מטבע אל תוך עגלה, כדי שתוענק לי הזכות לבזבז את כספי, בחנות שאליה אני מגיע בכל שבוע, למרות שאני מתעב אותה, אחת מרשת של חנויות סטריליות שלעיתים נדירות משווקות סחורה מקומית, ותמיד גורמות לי לעמוד בתור על מנת לשלם". באותו רגע שלף לאסן מכיסו מטבע, דחף אותו בכל הכח אל תוך החריץ בעגלה ודפק עליו בעזרת קמע בודהא עד שהוא נתקע בתוך המנגנון.

בשביל לאסן שנולד באסטוניה, בילה את ילדותו במחנה פליטים גרמני ומתגורר כיום בקנדה היה המרד הקטן הזה במערכת הקפיטליסטית תחילתה של דרך אקטיביסטית ארוכה. לאסן הקים מאז את ארגון ה-Adbusters שיוצר אנטי-פרסומות כנגד הסמלים הגדולים של חברת הצריכה (חברות הטבק, והמזון המהיר, מותגים וצריכת יתר) ובעד קיום שפוי יותר ושגם מוציא לאור את מגזין ה-Adbusters, שמופץ ב-100,000 עותקים ברחבי העולם ונחשב לאחד המגזינים האקטיביסטים החשובים כיום. לאסן גם עומד מאחורי כמה מהיוזמות אנטי-צרכניות המצליחות של העשורים האחרונים. היום ללא קניות שמתקיים ברחבי העולם כל שנה ב-26 בנובמבר, ביום שבו מתקיים בארה"ב בולמוס הקניות שלאחר חג ההודיה; והשבוע ללא טלויזיה שמתקיים כל שנה בסביבות סוף אפריל.

מה שהופך את לאסן להרבה יותר מעוד אקטיביסט פוליטי הוא שהתורה והפרקטיקה שלו מעוגנות בהבנה עמוקה של ההשפעות הפסיכולוגיות העמוקות שיש לאמצעי המדיה, ולניתוק מן הטבע על האדם ועל החברה. התפיסה המהפכנית של לאסן מושפעת מהתנועה הסיטואציוניסטית שעסקה ב"סירוב מוסרי, פואטי, אירוטי וכמעט נפשי לשיתוף פעולה עם התביעות של תרבות הצריכה".

בספר המניפסטי שלו שיבוש תרבות (שראה אור בהוצאת בבל), ספר שהפך לאחד מהסמלים של האקטיביזם של תחילת של שנות האלפיים, הוא מציג כתב אישום משכנע ורב מימדי כנגד חברת הצריכה, הרעש השיווקי הבלתי פוסק שהיא כופה על אזרחיה, האופן שבו היא משתמשת באלימות ומיניות גסה על מנת לסמם את צרכניה והמצור שהיא מטילה על האינדיבידואל האנושי. לאסן מציע כאלטרנטיבה תנועה למען איכות הסביבה של הנפש, כזו שתשחרר את "הצרכן המנצ'ורי" כפי שהוא מכנה את הצרכן המערבי בפרפרזה על סרטו המפורסם ג'ון פרנקהיימר, משטיפת המוח הצרכנית שהוא נתון בה.

בין השאר הוא לא פוחד להעמיד בסימן שאלה מגוון הנחות יסוד שהחברה הצרכנית מאמצת ללא מחשבה. למשל: כמה נזק צריך תאגיד לגרום על מנת שנעמיד בסימן שאלה את זכות קיומו? או האם תוצר לאומי גולמי (שכולל לדוגמה את עלויות הטיפול הבריאותי בנפגעי זיהום האוויר) הוא הדרך הנכונה למדוד קדמה כלכלית?

המהפכה בפתח
כמעט עשור עבר מאז שהתפרסמה המהדורה הראשונה של שיבוש תרבות. מה השתנה מאז 1999?
"ובכן, המצב של חברת הראווה העמיק עוד יותר. אני לא יודע איך זה בישראל, אבל כאן בארה"ב, אנגליה, אוסטרליה ובמקומות שאני מטייל בהם אני מרגיש שהאנשים מבולבלים ומזויני-מח מאי פעם. גי דבור חזה לפני מותו שהמצב עוד יחמיר ואני חושב שזה מה שקרה. רגע האופוריה הזה שהיה לנו בקרב על סיאטל, כששיבוש תרבות הפך לפתע לאחד המוקדים הגדולים של האקטיביזם הגלובלי, הרגע הזה חלף. חשבנו שנוכל לבנות על זה ולשנות, אבל זה לא קרה. בוש נבחר ואיכשהו השמאל ושיבוש התרבות באופן כללי עדין חסרים בטחון מסוים שיאפשר להם לשנות את העולם".

קרו גם דברים חיוביים?
"הו כן. בשנים לפני ששיבוש תרבות פורסם כל הדיבור על חברת הראווה, צרכנות או התמכרות לטלויזיה היה מאוד בילדותו. אנשים צחקו כהשקנו לראשונה את יום ללא קניות. זה היה נראה להם מאוד טפשי. אבל מאז דברים השתנו. האקלים השתנה באכזריות. היום מדברים על כך שתוך כמה דורות לא יהיו דגים למאכל בים ומתחוללת מלחמה בלתי נגמרת בטרור, שזה סוג של מילים יפות למלחמת העשירים בעניים. אז הרבה דברים השתנו והרבה מהסוגיות שדנתי בהן בשיבוש תרבות הן עניינים מיינסטרימים כיום, כאלה שאנשים חושבים עליהן ודואגים לגביהן כל הזמן.

נראה שמשבר האקלים הפך את האקלים נוח יותר לשיחה על האפקט הפתולוגי של צרכנות היתר של המין האנושי.
"נכון. אני לא מצפה שמשבר הה
תחממות בפני עצמו יביא לשינוי קריטי, אבל אני חש שמבחינה אקולוגית אנחנו פוגעים בקיר של שינוי האקלים, שמבחינה פסיכולוגית אנחנו באמצע מגפה גלובלית של הפרעות מצב-רוח, חרדות ודכאון ובו בזמן יש גם את המלחמה הבלתי נגמרת בטרור. אני חושב ששלושת הכוחות הללו: האקולוגי, הפסיכולוגי והפוליטי קשורים אחד לשני בדרך כלשהי. יש לי תחושה שהרגע הזה יגיע שבו הניסוי האנושי על כדור הארץ יגיע לסוג של שיא. אני לא יודע מה יקרה בשיא הזה, אבל אני חש שהרגע למהפכה גלובלית יהיה בשל, ואני חושב שהרגע הזה יגיע בעקבות קריסה כלכלית גלובלית שעשויה לדעתי לקרות בכל רגע".

אתה נותן בשיבוש תרבות דוגמאות כמו השתלטות על לוחות מודעות או שבירת החלונות בסיאטל.  האם אלימות עשויה להיות חלק מהדרך שבא המהפכה תגיע?
"בוודאי" מגיב לאסן מיד ללא כחל ושרק "מהפכות תמיד היו כמו קשת בענן. מצד אחד יש לך אנשים נחמדים ועדינים שעושים מדיטציות ליד הנהר מנגנים וכותבים שירה ומצד שני יש לך את אלה עם החולצות השחורות, האנשים הצעירים והממש זועמים שדי שמחים לשבור חלונות ולהתעסק בואנדליזם מכל מיני סוגים. ובאמצע, באמצע יש לך את הרוב של האוכלוסיה שלא ממש יודע מה קורה או איך להתנהג. כשהמהפכה תגיע היא תהיה כמו תמיד בכל צבעי הקשת".

כשהקואופרטיבים הפכו ירוקים
העולם במאה העשרים ואחת הוא על פי לאסן בעיצומו של מלחמת העולם השלישית שמתנהלת, כפי שחזה מרשל מקלוהן, כמלחמת גרילה של מידע. הקרבות האמיתיים מתנהלים לא בשמיים, לא ברחובות וגם לא ביערות אלא באינטרנט, בטלויזיה. מלחמת העולם השלישית היא מלחמה של ממים, מלחמה של השקפות עולם וחזונות אלטרנטיבים לעתיד. מצד אחד עומדים התאגידים ששולטים באמצעי המדיה המרכזיים (טלויזיה, עיתונות, אתרי האינטרנט הגדולים) ומדירים משם קולות אחרים (חלק ניכר מהספר של לאסן מוקדש לסירוב העיקש של רשתות הטלויזיה לשדר תשדירים כנגד צרכנות, כנגד חברות המזון המהיר והטבק), מהצד השני עומדות קבוצות של אינדיבידואלים שמבקשות ליצור חזון לאנושות חדשה.

על איזה מימים מתנהלת היום המלחמה?
"אני חושב שאחד מקרבות הממים הגדולים של זמננו מתרחש היום במקצוע הכלכלה שם הייתה לנו תקופה ארוכה מערכת ניאו-קלאסית שמתעלמת מהתזרים של הטבע ומתרכזת בתזרים המזומנים. למערכת הזו יש דרך מאוד ספציפית להסתכל על האופן שבו כלכלות מתפקדות. כעת יש פרדיגמה כלכלית חדשה שזוכה להרבה מומנטום ושאנשים מסוימים קוראים לה "כלכלת שתי העלויות" או "כלכלה אקולוגית". זה הקרב הגדול ואם המחנה של הכלכלה האקולוגי ינצח וזו תהפוך להיות כלכלה שמלומדת באוניברסיטאות אז יהיה לנו נצחון בלתי-אלים אבל משמעותי מאוד עבור כל מה ששיבוש תרבות דיבר בעדו".

כשאתה מדבר על כלכלה אקולוגית אתה מתכוון לכלכלה שלוקחת בחשבון את העלות האקולוגית המצטברת של מוצרים שונים?
"זה חלק מזה, אבל זה גם דרך שונה למדוד מהי קדמה. זה גם להיות מסוגלים ככלכלנים לשאול האם אנחנו מעוניינים להרשות לתאגידי-על להתקיים, האם עלינו להרשות להם להפוך גדולים יותר או אולי עלינו ליצור מערכות כלכליות חדשות שיוכיחו שחקלאות בקנה מידה קטן הינה חשובה למדינה. ואם אתה מדבר על שתי העלויות של חקלאות אז חקלאות בקנה מידה קטן היא יותר יעילה וטובה לבטחון של אומה מאשר מגה-חקלאות."

מה אתה חושב על הטרנד החדש של חברות ענק שמתחברות לאופנה הירוקה, מוציאות מוצרים ירוקים ומכריזות על מחויבותן לסביבה?
"טוב, חברות היום מבינות שהמותג שלהן חייב גוון ירוק ושהן לא ישרדו את העשר עשרים שנה הקרובות אם לא יצטרפו לסיפור הירוק. אפילו חלק מהחברות הנוראיות ביותר בעולם. אפילו אקסון מוביל (חברת הנפט הידועה לשמצה) שעצרה את הדיון הגלובלי על שינוי האקלים במשך 10 שנים על ידי שפיכת מליונים של דולרים לאנשים שיעצרו את הדיון, אפילו הם מנסים להיות ירוקים עכשיו ואני רואה פרסומות בניו-יורק טיימס שמספרות כמה שאקסון מנסה לעזור עם משבר האנרגיה. כן, אני חושב שיש כאן הרבה צביעות ואני חושב שזה טיפוסי בחברת הראווה. הראווה תמיד הולכת לכיוון שהיא צריכה על מנת לשרוד. אני חושש שלא תהיה לזה משמעות רבה ושזה יהיה יותר ספקטקל ירוק מאשר שינוי אמיתי"

כת הצריכה
הביקורת של לאסן על החברה הקפיטליסטית היא ביקורת שמכילה הבנה עמוקה לא רק של מערכות הדיכוי הכלכליות שמניעות אותה, אלא גם של החוליים התרבותיים והפסיכולוגיים. לא פחות מששיבוש תרבות הוא מניפסט פוליטי, הוא גם מניפסט על התנגדות למדיה שכולל תובנות חשובות בתחום ביקורת המדיה ומכיל הבנה עמוקה של חשיבות הטבע לחיה האנושית.

איך ההגירה מן הטבע לתוך סביבות של מדיה השפיעה עלינו כאינדיבידואלים וכחברה?
"אני חושב שמה שקרה בשלוש הדורות האחרונים הוא תהליך עמוק מאוד. במשך 20-30 אלף דורות של היסטוריה אנושית חיינו בטבע. כל השיעורים והתובנות שהפקנו כילדים באו מלראות את הציפורים עפות ואת הנהרות זורמים, והחרקים ולשים את היד בתוך האדמה. ואז לפתע, לפני שניים שלוש דורות אנשים התחילו לחיות בערים וזה היה שינוי אדיר והם התחילו לזנוח את הטבע, גם בגלל שכבר היה פחות טבע. אנשים עברו מלגדול בסביבה טבעית ללגדול בסביבה אלקטרונית ואם אתה גדל בסביבה אלקטרונית אז אתה סוג אחר לחלוטין של אדם בהשוואה לאדם כמוני שהיה אחד מהדורות האחרונים שגדלו בטבע. והתיאוריה שלי, וזו תיאוריה לא מדעית, היא שה
מעבר מהטבעי לאלקטרוני הוא זה שהוביל אותנו למגיפת המחלות הנפשיות שאנחנו נמצאים בה כעת. כמובן שהתמונה מורכבת יותר, אין סיבה אחת בלבד, אבל אני חושב שזה פקטור גדול ופקטור גדול אחר הוא מה נמצא בסביבה האלקטרונית הזו, מה הנוירונים שלך סופגים מדי יום. אני לא יודע איך המצב בישראל כרגע…"

גרוע מאוד
"טוב אז כאן אנחנו מקבלים 3,000-5,000 הודעות שיווקיות מדי יום לתוך המוח, בין אם אתה אוהב את זה או לא. הטלויזיה והאינטרנט ושלטי החוצות, והרדיו, והלוגואים על החולצות של האנשים ועל המכוניות. כל הסביבה הנפשית שלנו כבר לא מורכבת מציפורים וצמחים ורוחות אלא על ידי פרסומות זיינות מוח ולוגואים. חלקם אגרסיבים מאוד, חלקם מציעים באופן מפתה מאוד שאתה יכול להיות מאושר אם רק תצא ותקנה דברים. זה הוא אחד מזיוני המוח הגדולים של זמננו, ואני חושב שאנשים צעירים היום הופכים מודעים לעובדה הזו. הרבה אנשים צעירים היום ציניים ולא לגמרי מאושרים ורבים מהם מתעוררים לעובדה שלגדול בתוך הסביבה אלקטרונית וטעונה במסרים מסחריים פגע באנושיות שלהם. אני חושב שהקרב הזה על השליטה, מי שולט באקלים המנטלי הוא אחד מקרבות הממים הגדולים של זמננו ואני חושב שהרבה אנשים צעירים הופכים ללוחמי ממים."

"שאלת אותי מה הממים הגדולים. אני חושב שהרעיון הזה שצריך להיות חופש מוחלט של הסביבה המנטלית ושהאינפורמציה צריכה להיות חופשית ושאנשים צריכים ליצור את התרבות מלמטה למעלה ולא להרשות לסוכנויות פרסום לתת לנו תרבות בכפית מלמעלה למטה – אני חושב שזה אחד מקרבות הממים החשובים של זמננו. אני קורא לזה ה-Media Carta, מי שולט בממים? מי ישלוט בסביבה המנטלית החדשה?"

אתה מתייחס לחברה המערבית בספר כחברה האקסליאנית. זהו מושג מאוד טעון. האם אתה רואה את החברות הקפיטליסטיות המערביות כדמוקרטיה או כדיקטטורה? האם אלו חברות של שטיפת מוח?
"אני חושב שאלו חברות שבהן אנשים עוברים פרופגנדה מהרגע שבו היו תינוקות קטנים שזחלו מסביב לטלויזיה בסלון ועד הרגע שבו הם מתים במיטה. שטיפת מוח הוא מונח טוב, גם אם מעט חזק, ואני חושב שהוא מתאר את המצב באופן מדויק. אני חושב שאנחנו חיים בחברה שגויסה לתוך כת של צריכה, וקשה מאוד להתנגד לזה. קשה מאוד להתנגד אם אתה אדם צעיר שגדל היום בצפון אמריקה, אז אלא אם יש לך הורים פנטסטים שמגדלים אותך בדרך מיוחדת מאוד, או אם אתה מוצא את עצמך במקסיקו או מטייל בחלקים בעולם שבהם הסיטואציה עוד לא הגיעה למצב הזה. צריך להיות מאוד ממוזל כדי שלא להיות מגויס לתוך הכת הזאת ואני חושב שיותר ויותר אנשים מתחילים לעשות את זה בימינו."

שאובמה ילך למדבר
הרבה אנשים תולים בתקופה האחרונה תקוות בבחירות הקרובות לנשיאות ארה"ב. מה אתה חושב על התופעה של ברק אובמה? האם גם אתה תולה בו תקווה?
"כשברק אובמה התחיל אני הייתי כל כך שמח. כל דבר שהוא אמר נשמע לי הגיוני ואני זוכר את ההרגשה הזו: "הבחור הזה הוא בובי קנדי החדש[1]. יש לו את כל הרעיונות הנכונים ונראה שיש לו את השקט הפנימי והוא באמת ישנה את אמריקה. וזה אולי עשוי לקרות, אבל לאחרונה הוא עשה כמה דברים שהדאיגו אותי. הוא נע למרכז, ואני מרגיש שעשיתי ממנו יותר מדי גיבור. אני מתחיל לתהות אם הוא באמת האדם."

אולי התנועה הזו למרכז היא חלק מתהליך טבעי שעובר על מועמד שרוצה לסחוף כמה שיותר קולות?
"אבל אני לא בטוח אם הוא באמת נבחן. כשהסתכלת על בחור כמו קנדי. הוא התנסה בדברים. אחיו מת. הוא היה אדם שבילה זמן רב במדבר והוא ראה שם את האור וכשהוא יצא מהמדבר כמו ישו הוא דיבר בצורה כזו שהאמנת לו. לא היה שם שום יחסי ציבור, שום דבר. הוא היה פשוט אדם שיצא מהערבה והחל לדבר את האמת כמו שראה אותה, ואילו ברק אובמה עוד לא נבחן באמת. הוא לא בילה זמן רב בשיממון".

ומה איתך? מה אתה עושה בימים האלה?
"טוב אני ממשיך לעבוד על המגזין ושאר הפעילויות של Adbusters. ואני עובד על ספר על כלכלה. זה מדריך ההשרדות לכלכלה 1.1. איך לשרוד את לימודי הכלכלה ולשמור על הלב והדעת שלך. זה ספר לתלמידי כלכלה ואם הוא יהיה מוצלח תלמידי כלכלה יוכלו לקרוא אותו ולצאת איתו לקרב על הממים במחלקות הכלכלה של האוניברסיטאות. וחוץ מזה אני מחכה למהפכה. הרגשת הבטן שלי אומרת שהרגע מעולם לא היה בשל יותר, שאנחנו עומדים בפני זמנים קשים מאוד מאוד מאוד. שפגענו בקירות פסיכולוגים, אקולוגים ופוליטים. אני בן 66 עכשיו ואני ממש רוצה להשאר פה עוד מספיק זמן כדי להיות חלק מזה כשזה קורה. יש לי הרגשה שאני לא רוצה להחמיץ את המהפכה כשהיא תגיע".

באתר Reality Sandwich התפרסם מאמר שלי שמבקש לתת תגובת תרבות נגד למשחקים האולימפיים.

The Olympic Feeilng – A Countercultural Response to the Olympic Games

המאמר פורסם היום בערוץ הניו-אייג' של אתר NRG

בתחילת שנות התשעים השתתף הביולוג והסופר רופרט שלדרייק בפורום של חברות ענק בריטיות שהקימו קבוצת חשיבה לנושא עתיד המין האנושי (ובמיוחד, מן הסתם, האופן שבו העתיד הזה ישפיע על העסקים שלהן). העבודה המשותפת עם חברי הצוות הביאה שלדרייק למסקנה הדי מובנת מאליה ועדיין מרגיעה שגם למוחות של הקונצרנים הגדולים אין באמת מושג אמיתי מה קורה, ועם זאת הפאנל גם הגיע באופן מעניין לשתי מסקנות על שני תהליכים סותרים המתרחשים בפלנטה:

בפלנטה מתבצע תהליך גלובליזציה שמבטל את הרלבנטיות של גבולות וממשלות ויוצר חברה גלובלית אחת. בפלנטה קורה תהליך של פרגמנטציה והתפרקות של מדינות אם לחלקים אתניים ולוקאליים הולכים וקטנים.

בסיומו של התהליך נדרש צוות החשיבה להסביר את ממצאיו הסותרים ולהציע כיצד ימשיכו תהליכים אלו בעתיד. הצוות הציע מספר תרחישים שבאחרון והכביכול קונטרה-אינטואיטיבי מביניהם ממשיכים שני התהליכים הללו ומתרחשים בבמקביל.

היום, כמעט שני עשורים מאוחר יותר נדמה שאפשר להסכים שמה שהתרחש מאז אכן היה תנועת  כפולה של שני התהליכים שגרמה מצד אחד לניידות גדולה יותר מאי פעם בהיסטוריה האנושית, לרישות עסקי ואנושי גלובלי (כפי שהוא מתבטא לדוגמה ברשת האינטרנט) – ומצד שני להתפרקות אתנית פרגמנטרית כפי שקרה בברה"מ וגרורותיה, ביגוסלביה וממשיך לרחוש גם היום בספרד, איטליה ומדינות אחרות.

אזרח העולם הראשון
בתרחיש הזה של המשך הגלובליזציה והמשך הפרגמנטציה אפשר לדעתי לראות איזשהו שיקוף של רעיון נקודת האומגה: תהליך התכללות ואיחוד האנושות לישות אחת שמלווה בתהליך מקביל של התפרטות ושמירה על המאפיינים הייחודיים של כל חלק וחלק מחלקי האנושות.

אלא שאם מסתכלים מחפשים היום בעולם את נקודת האומגה, אם נבקש להסתכל על העולם בתור ישות אחדותית, נגלה מצב די מזוויע. הצד הפרגמנטרי משתולל והצד המאוחד כמעט ואינו קיים. אם העולם היה בן אדם הרי שמדובר בישות מסוכסכת ביותר בדעתה. כל צד וצד באותו אדם מושך לכיוון אחר, כל חלק אחר בנפשו נלחם בחלקים האחרים. לו האנושות היא אדם, הרי שהיא מציגה מציגה תכונות אופי של חולה סכיזופרניה במצב פסיכוטי – וזה לא נראה טוב לא לסביבה ולא לנו.

ממשלה גלובלית, ממשלה שתנהל את ענייני המין האנושי כישות אחת, תוך התחשבות קודם כל באינטרס המשותף של תושבי הפלנטה ותתייחס לכל אדם ואדם כאזרח שווה של העולם היא אחת הפתרונות שאפשר להעלות על הדעת למצב הזה. אלא שהרעיון של ממשלה גלובלית כבר ידע בעבר ימים טובים יותר.

בעקבות מלחמת העולם השניה היו שנות הארבעים, החמישים והשישים עידן הזהב של חזון הממשלה הגלובלית. השנים הללו הביאו את עליית נאט"ו, ברית וורשה והאומות המאוחדות ויצרו בעולם ציפיה לכך שתיווצר ממשלה מאוחדת. תנועה הולכת וגדלה להקמת ממשלה גלובלית קמה בעשרות מדינות מסביב לעולם ונציגה הבולט ביותר, גארי דיוויס, טייס מפציץ B17 ממלחמת העולם השניה היה לאזרח העולם הראשון כשויתר על האזרחות האמריקנית שלו והכריז על עצמו כאזרח העולם. דיוויס שכתב ספרים כמו "העולם הוא מדינתי: מהרפתקאותיו של אזרח עולמי" עלה למרפסת בבניין האו"ם בצרפת ב-1948 ופצח בנאום מחתרתי שקרא להקמת ממשלה גלובלית עד שנגרר משם לבסוף על ידי שומרים. בשנות החמישים עסק דיוויס בהקמת ארגונים בעלי כוונות גלובליות ואף החזיק בפספורט פלנטארי שבדרך כלל היה מזכה אותו בכניסה ישירה לבתי הכלא במדינות שאליהן היה מטייל.

ב-1951 הפך סרט המדע הבדיוני הקלאסי של רוברט וייז "היום שבו עמדה האדמה" (The Day the Earth Stood Still) לסמל של הצורך הדחוף בממשלה גלובלית. בסרט מגיע חייזר בשם קלאטו לכדה"א ומזהיר את מנהיגיו שלולא יחדלו מדרכיהם הילדותיות והכוחניות יהפוך כדוה"א לבעיה קוסמית הדורשת טיפול.

אלא שבעקבות המלחמה הקרה והיווצרות שני גושים גלובאלים עוינים זה לזה התקרר גם רעיון הממשלה הגלובלית. מאז שנות החמישים והשישים התרבות שלנו כבר לא עוסקת בנסיון לאחד כוחות וליצור ממשלה גלובלית משותפת. הרגעים היחידים שבהם אנחנו יכולים לדמיין איחוד משותף של המין האנושי, הם כשאנחנו מעלים על הדעת את האפשרות שמין חייזרי יפלוש לכדור הארץ (כמו ביום השלישי או הפלישה ממאדים) . התפיסה המגוחכת הזו שדורשת את הופעת האחרות על מנת שנוכל לגלות את הזהות העצמית היא אחת הרעות החולות של המין האנושי. אלא שהצורך בממשלה כזו, ממשלה אמיתית שכזו ממשיך להיות דחוף ולחוץ.

למה חייבים ממשלה גלובלית היום
כל שלב באבולוציה המביא איתו עליית דרגה בצורת הקיום מביא איתו גם בעיות חדשות מדרגות חדשות הדורשות פתרונות מדרגות חדשות. כשהפרוטוזואה (האורגניזמים הראשונים) הפכו לחיות רב-תאיות ומורכבות המנווטות במרחב נוצר צורך במוח שישלוט בתנועה ובתהליכים ביולוגים, כשיונקים וקופים פיתחו חיים סוציאלים וקהילתיים התפתח מוח מפותח יותר שמטרתו להתמודד עם המורכבויות הסוציאליות של קיום בקבוצה. כאשר הטכנולוגיה מאפשרת ליצור קבוצות בני אדם המורכבות ממאות ואלפי אנשים מתפתחת לה צורת ממשל (עיר, מדינה) שתענה על האתגרים הללו. כיום כאשר הטכנולוגיה שלנו יוצרת חברה גלובאלית נדרשת שיטת ממשל גלובאלית.

האנושות עומדת היום חסרת אונים מול אתגרי הגלובליזציה משום שאתגרי הגלובליזציה הם גלובלים בעוד שצורות השלטון של האנושות הינן לוקאליות, מפוזרות ומצויות בקונפליקטים זו עם זו. אי אפשר לטפל בסוגיות כמו חוסר שוויון הכלכלי בכל אחת ממדינות העולם כל עוד מדינות אחרות משמשות כמקלטי מס או איזורים לפיתוח כלכלי מחוסר רסן ונצלני.

התוכנית האחרונה של ניצן הורוביץ' בסדרת "העולם הבא" עסקה בהגירה מאפריקה לאירופה אשר מתרחשת לטענת הורוביץ בעקבות תהליכי מדבור הנובעים משינויי האקלים שייצר העולם הראשון ומובילים לבריחה נואשת של מליוני בני אדם מבתיהם ולמוות של מליונים.

צפיה בפרק כזה מספיקה כדי לראות שהבעיות שעומדות בפני המין האנושי בעידן הגלובלי החדש –  בין אם זה שינויי
האקלים, הבעיות הכלכליות שהם יוצרים, או בעיות ההגירה שנוצרות מכך – הם כולם בעיות גלובליות באופיין.

בהקשר הזה של הממשלה גלובלית אי אפשר שלא להדגיש עוד פעם את החשיבות של סמים פסיכדלים. הקישור הזה אולי נראה מוזר בתחילה, אבל יש בו הרבה הגיון מפני שסמים פסיכדלים גורמים לאנשים לראות בכל מיני ישויות פרטיקולריסטיות כמו מדינות דבר מגוחך למדי. במקום צורות לאומיות ומתבדלות מדגישים חומרים פסיכדלים את קדימותה של הוויתו הביולוגית של האדם, וקדימותה של החוויה האנושית הזו לכל צורת שלטון תרבותית. כדבריו של טרנס מקנה, החוויה הפסיכדלית גורמת לתרבות להחשף כצעיף דק שאנחנו מניחים על משהו עמוק ובסיסי הרבה יותר – האנושיות שלנו. בעוד הם עושים זאת סמים פסיכדלים מדגישים את הקשר בין בני האדם באשר והם ובכך חותרים תחת היגיון השלטון המדינתי שמפלג את העולם. נדמה שכבר בכך יש כבר מספיק על מנת להפוך אותם לבלתי רצויים עבור קבוצות הכח שלא ששות להרפות מעמדות הכח שתפסו במרבית מדינות העולם.

היום כאשר מנהיגי ה-G8 נפגשים על מנת לדון בשלוש בעיות דחופות וגלובליות באופיין: משבר הדלק, התחממות כדור הארץ ובעיית העוני – זהו הזמן לשוב ולקרוא את הקריאה הנושנה להקמתה של ממשלה גלובלית. הזמן שבו אפשר לטפל בבעיות הגלובליות בעזרת מנגנונים גלובלים רופפים וחסרי שיניים המתעמתים מול ממשלות סוררות הולך ואוזל. המודל המדינתי שבו אנחנו משתמשים הולך והופך בלתי מתאים לטיפול בבעיות השעה. המין האנושי צריך למצוא דרך להתעלות מעל המחסומים המלאכותיים שיצר בתוכו ומהר. האנשים שמובילים אותנו צריכים לשים את האינטרסים של הפלנטה ותושביה לפני  אלו של כל מדינה ספציפית או קבוצות כח שבתוכה, אחרת כולם יסבלו. צריך ממשלה גלובלית!

בחברה השבטית האלקטרונית של הטלויזיה הישראלית החיים שעל המסך הם שיקוף מוקצן של החיים ברחוב. בחברה המתפוררת והקורסת הסיכוי היחיד לבני העם לצאת מתוך מבוך העכברושים הוא על ידי מגע הקסם של המדיה, זירת הגלדיאטורים המודרנית שבכוחה לחון אחד ממליונים מקיומו השפל. בשביל זה אנחנו חיים.
 
עונה ארוכה של השרדות קשה, מפרכת וארוכה (דצמבר עד מאי) הסתיימה. מגע הקסם של המדיה המכתירה הוענק לנעמה. במרוץ להשמדת כל הערכים האנושיים נצחנו כולנו ביחד. כעת, מהר לפני שכולנו חוזרים ממדורת השבט לאוהלים הפרטיים שלנו ומגלים שההשרדות הפכה קשה יותר, כמעט בלתי אפשרית, הגיעה העת לכוכב חדש.
 
אם ההגיון של השרדות הוא ההגיון של הג'ונג'ל הקפיטליסטי הישראלי (זיכרו את הציטוט של מקנה "הציביליזציה היא ששה מיליארד אנשים שמנסים לעשות את עצמם מאושרים על ידי שהם עומדים אחד על הכתפיים של השני ובועטים אחד לשני בשיניים"), הרי ההיגיון של כוכב נולד הוא הוא שילוב בין אגדת סינדרלה קפיטליסטית ומציצנית לבין לבין מיתוס הקרבת הבתולה.
 
הפתיחה של העונה החדשה והשישית של כוכב נולד מסמנת את תחילת החגיגות. כמו הקרנבל, חגיגות הקרבת הקורבנות של החברה האלקטרונית המודרנית נמשכות לאורך חודשים ארוכים, כמעט מחצית השנה.
 
על מנת להבין את המשמעות של כוכב נולד יש להפריד בין העיקר לטפל. הטפל בעניין כוכב נולד הוא האמתלה הצדדית של תחרות לכשרונות מוזיקלים. העיקר הוא בחירתה של אלת הגורל באחד מתאי הגוף הקולקטיבי של החברה להפוך למעין "אקירה" מודרני, לכלי שלתוכו יגורש הדיבוק של יצרי המדיה החיים והמוות של החברה השבטית האלקטרונית.
 
הסיפור האמיתי של כוכב נולד הוא הסיפור שמספרת לעצמה החברה על אלת הגורל שגואלת אותנו מהקיום של ההשרדות ומעבירה אותנו טרנספורמציה לתוך קיום אחר ונעלה בספירות העליונות של המדיה. כוכב נולד היא ליווי של התהליך הזה שבמסגרתו אנחנו בוחרים נערה אחת מתוך הכלל (הדוגמה הקלאסית היא כמובן נינט) ומעבירים אותה דרך תהליך שלאורכו תתנתק מהקיום הקודם והאפור שלה על מנת להפוך אותה לאלה של העידן הקפיטליסטי.
 
מציאות המדיה המהונדסת יוצרת עבורנו מעין עולם הבא. עולם הבא וטוב יותר המתקיים בתוך המדיה. אולם כדי לעבור לשם צריך לעלות על הסירה לעולם השאול שעל המשוט שלה יושב הזקן העיוור צביקה הדר.
 
התהליך הזה כולל שלכת ארוכה, מתמשכת ומסוקרת של המאפיינים הגופניים וההתנהגותיים של אחד העם ועטיית בגדי המדיה החדשים. אנחנו הצופים מלווים את נינט וחבריה בדרכם הזו במדרגות לרקיע המדיה, במנהרת המדיה הארוכה של הפרדות מעולם ההשרדות הזה לתוך עולם אחר, עולם שבו יפרדו מהישות הפרה-מהונדסת שלהם ויתמסרו לתהליך הדהקונסטרוקציה של המדיה, שם יקבלו על עצמם מאלי המדיה לבוש חדש, תסרוקת חדשה, מניירות התנהגותיות חדשות, סגנון דיבור חדש, קשרים חברתיים חדשים ומהות חדשה.
 
בסיומו של התהליך האפותיאוזה הזה ניצב מולנו הסלב, האדם שהפך לאל, הכהן הגדול של חברת ההמונים החדשה. הוא אינו עוד אדם, הוא אנרגיה טהורה של קפיטליזם: של ייחצ"ון, קידום מכירות, פרסומות, פרסום, כסף, קרינה סלולרית. הוא מאיר באור נגוהות כמו חומר רדיואקטיבי. הוא מוצר והמוצר הזה הוא האל החדש. ולו אנו מריעים ואותו אנו עובדים. הצירוף של טכנולוגיות על ופרימיטיביות על יוצר את הטכנופרימיטיביות החדשה. קיום שבטי מחוסר רחמים הנשלט על ידי האלים הגדולים של המדיה.
 
מעונה לעונה לעונה הבאה. השרדות וכוכב נולד מהוות יחדיו את מחזור השנה החדש של החברה הישראלית הפסאודו-מונותאיסטית הפגאנית המודרנית. הטבע נדרס תחת הכבישים ובמקום עונות השנה הגוססות שלו הופיעו עונות הטלויזיה. אנחנו איננו יהודים, אנחנו צופי טלויזיה. המחזור שלנו אינו מחזור השנה אלא מחזוריות שידורים נטולת קץ מכוכב המדיה. הסידור שלנו אינו סידור התפילה אלא מדריך הטלויזיה. מדינת ישראל אינה מדינה של יהודים, היא מדינה של צופי טלויזיה. המלחמות שלה לא מתנהלות למען היהודים, הן מתנהלות למען השרדות.