טכנומיסטיקה

בפדרוס, הדיאלוג המפורסם של אפלטון מספר סוקרטס סיפור על האל תות שניגש אל המלך תאמוס עם טכנולוגיה חדשה ומרעישה – הכתיבה. תות הבטיח למלך שההמצאה החדשה לא רק תגדיל את הזכרון אלא גם תגביר את החכמה. המלך תאמוס שקל את הנושא בכובד ראש ולבסוף החליט לדחות את ההמצאה החדשה. תאמוס חשש שהסתמכות על הטכנולוגיה של הכתיבה תשחית את הזכרון של הנתינים.

המלך ידע כבר אז כנראה את מה שמקלוהן גילה לעולם המודרני אלפי שנים מאוחר יותר בחוקי המדיה שקבע  בחייו. כל מדיום חדש, כך אמר מקלוהן מגביר חוש מסוים ובה בעת כורת חוש אחר שהופך בעקבותיו למיותר. כשאנחנו נוסעים במכונית הרגליים שלנו מתנוונות, כשאנחנו מסתמכים על מיזוג יכולות ויסות החום הטבעיות שלנו נפגעת.

טלפונים סלולרים כמו כל טכנולוגיות המידע הן הרחבה של מערכת העצבים האנושית ושל פונקציות החשיבה ובעיקר הזכרון. השבוע התבשרנו (ולי יצא במסגרת העבודה גם להעלות על זה ידיעה) על מחקר חדש המגלה שבעקבות הסתמכות יתר על טלפונים סלולרים לאנשים בני 50 יש היום זכרון טוב יותר מלאנשים בני שלושים… הסתמכות היתר על הזכרונות הסלולרי כורתת לאנשים את הזכרונות האנושיים. המדיומים נוקמים בנו כל הזמן, ואני בטוח שמקלוהן משתעשע בקברו.

ואם כבר עסקננו במקלוהן. אתמול צפיתי בסרט Mcluhan's Wake שאפשר למצוא אותו באוזן השלישית, והוא מסביר את התורה של מקלוהן בצורה מאוד מוחשית. למרות שהסרט עצמו גרוע ומשתמש בהרבה צילומי אווירה מבעסים למדי, הוא מעביר את הנאראטיב שלו בצורה חכמה ומשתמש גם בצילומים (חסרי החן כשלעצמם) על מנת להסביר את מקלוהן בצורה ברורה מאוד. מומלץ.

ואגב אני אישית מקפיד תמיד לזכור לפחות חלק מהטלפונים בטלפון הסלולרי בעצמי. תמיד כדאי לשמור גם על החושים הישנים במצב פעיל ברקע. אז תאהבו את הסלולרי, אבל אל תהיו רק סלולרי.

היום בבוקר היה יום העבודה הראשון שלי בנענע. מהיום אני עובד שם כעורך משנה במדור המחשבים. זה אירוע מרגש למדי בשבילי, כיוון שזה מקום העבודה המסודר הראשון שלי מאז תקופת הבועה הראשונה.
 
וכך בימים אלו אני מוצא את עצמי מתפרץ היישר לשיא בועת 2.0 היקרה כל כך ללב והיום הראשון בתפקיד זימן אותי לכנס המדובר כל כך בשעות אלו בבלוגוספירה:  הבלוגפרנס.  כבלוגר מתחיל שמחפש עדיין את הקול הבלוגרי שלו ומקווה להבין יום אחד טוב יותר מה זה בלוג, הכנס הזה היה התגשמות של חלום.
 
כטכנופיל חובב הסובל ממגבלות תקציביות הכנס הזה הזכיר לי את כותרת ספרו של סטניסלב לם, 'כנס העתידנים'. כמעט לכולם באולם היה איזה לפטופ או איזה סוג של מחשב קטן ונחשק והם הקישו בלהט על המקלדות בזמן שהדוברים עמדו על הבמה.
 
זה אולי עוד לא מרשים כל כך. מה שהרשים אותי היה שבשלב מסוים הבנתי שמה שהבלוגופסיכים האלה מקלידים זה דיווחים חמים בלייב מהשטח ומעלים לבלוג פוסטים על ההרצאה בעוד היא מתרחשת. בינתיים ראיתי בזווית העין את הבחורה מהשורה השניה מקדימה מזינה תגובה מפורטת לפוסט החדש של הבחור מהבלוג בקצה השורה ואת הבחור מאחור עונה לשניהם. משמאלי ישבה כרמל וייסמן (שדרך אגב נתנה הרצאה ממש אדירה) וצילמה בהתלהבות את האנשים בכל הכיוונים. היא החזיקה במצלמה בלהט אורגזמטי ממש ולרגע היה נדמה לי שהיא מעלה את הדברים האלה בלייב לרשת. תחושה של התעלות נפש התרוממה בתוכי. חשתי שאני במקום המתווך ביותר שהייתי בו בעודי. יותר עתיד מזה אין.
 
ארוסתי היקרה שלומדת במדרשה חרדית סיפרה לי שבפעם הראשונה שביקרה בהרצאה של בנות מהמדרשה הן נראו לה כמו ישות אחת, כמו כוורת של דבורים שקדניות. עכשיו כשישבתי על הכסא במרכז הבין תחומי בהרצליה הרגשתי שאני גם אני חלק מאותו Hive Mind כפי שקורא לכך קווין קלי בספר Out of Control.
 
נכון אפשר להתייחס לשימוש הזה בלפטופים כדי להעלות פוסטים ולהגיב על פוסטים של אנשים שיושבים שני שורות לפניך כמו גרסה מתוחכמת יותר של העברת פתקים בכיתה בעזרת רשת האינטרנט וציוד בשווי עשרות אלפי דולרים – ומצד שני זה כל כך הרבה יותר.
 
כשישבתי שם עם הישויות הבלוגוסייבורגיות הללו שנדמה שהבלוג שלהן הוא חלק מהיישות שלהן והם כאילו משדרים לתוכו ללא הרף את יישותם, הרגשתי כמה יש לי עוד ללמוד על Komputerliebe, על אהבה ותשוקה אמיתית למחשב ולמרחב הוירטואלי.
 
בסופו של דבר ועל זה אף אחד בכנס לא דיבר היום על כך שהבלוגוספירה במשמעותה הרחבה היא הסמל המקודש ביותר לתהליך התרשתותה של האנושות לכדי תודעת על. בשלל הקישורים ההדדיים שהיא יוצרת בתוכה וברשתות החברתיות המתענפות שלה היא יוצרת מעין דימוי למוח – מעין חיבורים סינפטיים הולכים ומתהדקים בין הנוירונים במוח של האנושות.
 
הבלוגים השונים שצצים ברחבי הרשת מזכירים מעין תהליך התעוררות של תאים באורגניזם של  האנושות. בשכבות על שכבות של לינקוקים וטראקבקים המקשרים אחד לשני כמו שנוירונים וכמו שאסוציאציות מקשרות אחת לשניה במוח הם יוצרים מעין מחשבות ורעיונות קולקטיביים במוח של האנושות. 
 
תייאר דה שארדן דיבר על ייעודו הסופי של היקום בנקודת האומגה – נקודה שבה תיווצר תודעת-על קולקטיבית שתשמור על האינדיבידואליות של כל תא ותא אנושי ועם זאת תיצור תודעה ברמה גבוהה יותר. הרעיון הכל כך חזק הזה שנראה אז משוגע לחלוטין קורם עור וגידים בדמות רשת האינטרנט ובראש ובראשונה בדמות הבלוגים.
 
הבלוגוספירה המפורסמת שאליה מרבים בימינו להתייחס כמערכת אקולוגית הינה אחד מהפנים המתעוררים החשובים של אותה תודעה קולקטיבית הנמצאת בחיתוליה. כל אחד ואחד מהבלוגרים שמרכיבים את הבלוגוספירה הזו שומר על האינדיבודאליות שלו אבל גם הופך לחלק מהישות האינטרנטית הסופר-אינטיליגנטית הזו.
 
כתבת נענע על הספה הירוקה שאלה אותי היום מה זה בלוגר ועניתי לה שבלוגר זה בנאדם שעוסק ביצירתה של התודעה הקולקטיבית של האנושות. חברים, אתם עושים מלאכת קודש.
 
מחר יהיה היום השני והאחרון של הבלוגפרנס ולי אישית הוא נראה מבטיח במיוחד. אז אני ממליץ למי שיכול להגיע. לא נראה לי שהשנה יהיה שם מושב על המשמעות הרוחנית של הבלוגוספירה אבל הרוח בכל זאת תהדהד.
 
לאתר הכנס לחצו כאן