התרסקות האינטרנט הגדולה של 2007

היום נתקלתי בוידאו המטורף וההיסטרי לחלוטין הזה על התרסקות האינטרנט הגדולה של 2007  (OMG אתם חייבים לצפות). ושוב עלו בי המחשבות על מת לחיות 4.0 (קישור לפוסט שלי בנושא) ועל האינטרנט כמח של הכוכב שלנו.

לעזאזל, 13 שנה עברו מאז שהוא הפך נגיש לקהל הרחב וכבר האנושות שלנו מסתמכת על האינטרנט לחלוטין. הכל מחובר, והכל מתרשת יותר ויותר. שימו לב שאפילו כשיש לנו קריסות מזעריות ברשת אנחנו נוטים להשתגע. כוכב בלי אינטרנט כיום זה כוכב בלי מוח. כוכב בלי אינטרנט זה כוכב מחוסר הכרה. אם האינטרנט זה ההכרה שלנו שדרכה אנחנו רואים, שומעים, יודעים, מתקשרים, שולטים בכל המכונות שסביבנו שמזינות לנו את הציביליזציה  – כשהאינטרנט יפול הכוכב יהיה משול לצמח. כמו שכתבתי בפוסט אתמול, התגבור של איבר אחד (המוח של האנושות) בעזרת האינטרנט כורת את האיברים הישנים. בלי האינטרנט אנחנו חוזרים למצב הרבה הרבה יותר קדמוני מזה שהיינו בו לפני שהיה אינטרנט.

למה אני אומר כשהאינטרנט יפול ולא אם האינטרנט יפול? כי הפנטזיה התרבותית המתפתחת הזו, הופכת לפנטזיה אפוקליפטית פאר-אקסלנס. היא הופכת למשהו שאנחנו מצפים לו כאפשרות בלתי נמנעת. כי זה הופך להיות איווי עמוק. משהו שהוא כמו פנטזיה קולקטיבית של כל האנושות, כמו חזון, כל כך גדול שנדמה שהוא חייב לקרות (אם כי כמובן שהוא לא).

 

אגב, חלק מהקוראים אולי שם לב שמאז שהתחלתי לעבוד בנענע התחלתי לעדכן הרבה יותר את הבלוג. אולי עוברים לי הרבה יותר קטעים לא קשורים לשום דבר של מחשבות. בכל מקרה אני עובר אולטר-גיקיזציה ובבקשה תגידו לי אם זה נהיה מוגזם, אם כי אני לא יודע אם אני כבר יכול להפסיק.

טלפונים סלולרים שכורתים איברים

בפדרוס, הדיאלוג המפורסם של אפלטון מספר סוקרטס סיפור על האל תות שניגש אל המלך תאמוס עם טכנולוגיה חדשה ומרעישה – הכתיבה. תות הבטיח למלך שההמצאה החדשה לא רק תגדיל את הזכרון אלא גם תגביר את החכמה. המלך תאמוס שקל את הנושא בכובד ראש ולבסוף החליט לדחות את ההמצאה החדשה. תאמוס חשש שהסתמכות על הטכנולוגיה של הכתיבה תשחית את הזכרון של הנתינים.

המלך ידע כבר אז כנראה את מה שמקלוהן גילה לעולם המודרני אלפי שנים מאוחר יותר בחוקי המדיה שקבע  בחייו. כל מדיום חדש, כך אמר מקלוהן מגביר חוש מסוים ובה בעת כורת חוש אחר שהופך בעקבותיו למיותר. כשאנחנו נוסעים במכונית הרגליים שלנו מתנוונות, כשאנחנו מסתמכים על מיזוג יכולות ויסות החום הטבעיות שלנו נפגעת.

טלפונים סלולרים כמו כל טכנולוגיות המידע הן הרחבה של מערכת העצבים האנושית ושל פונקציות החשיבה ובעיקר הזכרון. השבוע התבשרנו (ולי יצא במסגרת העבודה גם להעלות על זה ידיעה) על מחקר חדש המגלה שבעקבות הסתמכות יתר על טלפונים סלולרים לאנשים בני 50 יש היום זכרון טוב יותר מלאנשים בני שלושים… הסתמכות היתר על הזכרונות הסלולרי כורתת לאנשים את הזכרונות האנושיים. המדיומים נוקמים בנו כל הזמן, ואני בטוח שמקלוהן משתעשע בקברו.

ואם כבר עסקננו במקלוהן. אתמול צפיתי בסרט Mcluhan's Wake שאפשר למצוא אותו באוזן השלישית, והוא מסביר את התורה של מקלוהן בצורה מאוד מוחשית. למרות שהסרט עצמו גרוע ומשתמש בהרבה צילומי אווירה מבעסים למדי, הוא מעביר את הנאראטיב שלו בצורה חכמה ומשתמש גם בצילומים (חסרי החן כשלעצמם) על מנת להסביר את מקלוהן בצורה ברורה מאוד. מומלץ.

ואגב אני אישית מקפיד תמיד לזכור לפחות חלק מהטלפונים בטלפון הסלולרי בעצמי. תמיד כדאי לשמור גם על החושים הישנים במצב פעיל ברקע. אז תאהבו את הסלולרי, אבל אל תהיו רק סלולרי.

 

שיר אהבה לפלאפון שלי

פלאפון שלי,
יקר שלי,
אהוב שלי,
כמה זמן שהיית צריך להחזיק מעמד.

יום ולילה
יום ולילה
בלי מטען

והתרעת, וחזרת והתרעת.
כן! אתה צודק!
ואמרת שוב ושוב,
יותר משתתריע כל בת אנוש
או בן אנוש,
שאתה תפסיק
ובכל זאת המשכת,
למען אהבתנו

פלאפון יקר,
אתה כמו קסם שהולך איתי לכל מקום

אמרת שתפסיק אבל המשכנו לבלות
ורצנו ביחד ברחבי העיר
מצלמים,
מקליטים,
עושים שיחות.
הארת לי את הדרך בחדר מדרגות אפל.
3 ימים, 3 לילות
ואין לך חשמל כבר
ואתה מתריע
אבל אתה ממשיך –
אהבה חסרת פתיל

פלאפון יקר,
אני לא רוצה לראות אותך אף פעם כבה
כמו לראות את אהובתי
נטולת רוח חיים
איך אוכל אח"כ…

ועכשיו אתה פה לידי,
זנבך תחוב בחמימות בשקע שבקיר,
אורות חשמליים מקיפים אותנו
זוהרים אורות תמידים

אתה האהבה שאיתי תמיד
פלאפון יקר,
השיר הזה מוקדש לך

מלחמת משחקי מחשב בין ארה"ב לאיראן

בנענע התפרסמה היום כתבה שלי על המשחק האיראני החדש "Save the Nuke Scientists" שבמסגרתו משחק השחקן את המפקד בשמן המציל מדעני גרעין איראנים מידי חיילים ישראלים ואמריקאים שחטפו אותם לשטח ישראל.

בעיתונות המרכזית היו כמה התייחסויות למשחק הזה ברמת הסנסציה בימים האחרונות. אני השתדלתי יותר להתמקד בקונטקסט המופלא שבו מופיע המשחק הזה כחלק מדיאלוג-מלחמה בין איראן לבין חברת המשחקים Kuma/War שמפרסמת בשנים האחרונות Game-Isodes, אפיזודות משחקים אקטואליות שבהן שחקנים יכולים לשחק קרבות שהתרחשו בעולם בשבועות האחרונים – משהו שהוא עירוב של משחק וידאו, מהדורת חדשות ופרק בתוכנית טלויזיה.

אחד המשחקים של Kuma (אפיזודה 58, Assault on Iran) שבו חודרים למתקנים הגרעיניים שבננתז עורר את חמת האיראנים שכפעולת תגמול פתחו משחק משלהם כנגד הטרוריזם התרבותי האמריקאי. אלא ש-Kuma לא נשארו חייבים וכאן מתחיל דיאלוג מופלא של משחקים המגיבים על משחקים אקטואלים אחרים ומעלים מחשבות על הווירטואליזציה של המלחמה, בודריאר ועתיד המלחמה בעולם של משחקי וידאו. קראו על זה כאן.

אחד נגד מאה ומוחות כוורת

לאחרונה הזדמן לי לצפות בתוכנית אחד נגד מאה. הקוסנפט של התוכנית הזאת כמו המראה והשם שלה סקרנו אותי כבר הרבה. הצפיה לעומת זאת הייתה לפרקים מלהיבה ולפרקים מאכזבת, בעיקר משום התחושה שהתוכנית לא מממשת את הפוטנציאל שלה.

 

על מה חשבתם לעצמכם כששמעתם לראשונה את השם 'אחד נגד מאה'?

אני מוכן להתערב שרבים מהקוראים חשבו שמדובר בשעשועון שבו מאה אנשים מתמודדים יחדיו כנגד איזה ארכימוח סופרשכל שיודע את הכל. בגרסה הזו, שהזרעים שלה טמונים כבר בתוך אחד כנגד מאה התוכנית עוסקת במאבק בין המוח הצנטרליסטי של הגאון לבין מוח כוורת של מאה אנשים.

מוחות כוורת הם בהחלט אחת התופעות המרתקות יותר למי שמתעניין באנושות, במהותה ובמקומות שאליהן היא מתפתחת. באופן כללי מדובר טוענים רבים העוסקים בתחום שכמו להקת דבורים נחשבת על ידי ביולוגים רבים כמעין אורגניזם אחד שמקבל החלטות בצורה קולקטיבית ומתקיים בצורה קולקטיבית – כך גם האנושות מתפקדת כמוח משותףבעזרת האינטרנט, בעזרת שירותים כגון ויקיפדיה, פורומים או פרויקטים כדוגמת זה שבו ציוותו Yahoo Answers את סטיבן הוקינג עם מוחות כל שאר האנושות על מנת לענות על השאלה "כיצד תוכל האנושות לשרוד את 100 השנה הבאות".

 

לאחרונה אני מעיין בספר אינפוטופיה (Infotopia) מאת Cass R. Sunstein והוא דן שם בדיוק בשאלות של האופנים שבהם יכולה חברת האינפורמציה לעבד מידע בצורות חסרות תקדים בעזרת הרשת ואפשרויות חיבור המוחות שנוצרות ומתהדקות בה כל הזמן. (ובכל הזמן, אני מתכוון כל הזמן. עכשיו כשאני כותב ניוזים בערוץ המחשבים של נענע אני ממש מרגיש את המהלכים האבולוציונים של מוח האנושות קורים ממש בזמן אמת סביבנו – ובהקשר זה קחו קישור לכתבה שכתבתי שבוע שעבר בנענע ושמתארת מחקר חדש שמטרתו לבנות לכוכב מוח יציב יותר).

 

סנשטיין דן באריכות ב"תיאורית המושבעים" שגורסת שכאשר מספר גדול מאוד של אנשים מנסה לענות על תשובה, כאשר לאנשים הללו יש סיכוי גבוה ולו מעט מעל הממוצע לצדוק – הם צפויים לדייק ברמות גבוהות יותר מרוב מכריע של מומחים מקצועיים לנושא. סנשטיין מביא שלל דוגמאות על קבוצות גדולות של אנשים שנתבקשו להעריך את מספרם המדויק של גרעינים בקופסה (850) או את משקלו המדויק של שור מסוים (1198 פאונד) והגיעו לתשובות מדויקות להפליא – 872 ו-1197.

בנקודה אחרת כותב סנשטיין על כך שבתוכנית מי רוצה להיות מליונר הקהל באולפן משיג ביצועים טובים הרבה יותר מאלו של המתחרה (על פי מחקרים, מעל ל-90% דיוק). מאחר שהניחושים של הקהל הם טובים מעט מהממוצע ולכן התשובה המתקבלת נוטה באופן סטטיסטי להיות התשובה הנכונה.

 

זה מחזיר אותי שוב למוח הכוורת של 1 מול 100. אחד מול מאה צריכה להפסיק להיות תוכנית נוקדנית ומשעממת שבה מעיפים מתמודדים וסופרים כסף. זו צריכה להיות תוכנית על רשתות עצבים ועל מוחות כוורת שפועלים כנגד מוח אחד. מלחמה של סדר האינפורמציה החדש למול סדר האינפורמציה הישן.

והיא יכולה להיות. יש לתוכנית הזו אסתטיקה מדהימה, ורק בשבילה אני כבר ממליץ לצפות בה לפחות פעם אחת. מאה המתמודדים יושבים עך במה שנראה כמו סוג של כוורת והאורות הצבעוניים שנדלקים ומשנים צורות בזמן שמאה המתמודדים בוחרים תשובות נראים כמו נוירונים שנדלקים וניצתים בתוך איזה מוח קולקטיבי יוצרים את התחושה שמדובר כאן באורגניזם אחד, מוח כוורת. יש לתוכנית הזו את האסתטיקה של קן נמלים בעל נשמה קולקטיבית על-טבעית. היא רק צריכה ללכת עם ההיפנוטיזם שלה עד הסוף.

 

הלוואי שזו הייתה תוכנית קצת מוזרה יותר. הלוואי שזו הייתה תוכנית קצת חכמה יותר. הלוואי והתוכנית הזו הייתה יוצרת את התחושה הזו המסתורית של מפגש מול הלא מוכר מול המיסטי מול יישות חדשה חרקית שמתמודדת מול המוח האחד. אז הייתי פותח כל יום ראשון את הטלויזיה וצופה בה.

המאסטר האינטרגלאקטי תייאר דה שארדן

המאמר פורסם באתר אנרג'י.

דנה בויד בישראל – ראיון על עתיד הרשתות החברתיות

ביום שלישי האחרון ביקרתי למפגש האפגרייד שעסק בתוכנה ShiftSpace שפיתחו דן פיפר ומושון זר אביב והופתעתי למדי לגלות שם את דנה בויד, האישה שחקרה את תחום הרשתות החברתיות בתקופה שאף אחד עוד לא ידע בכלל מה זה והפכה לחוקרת האולי מדוברת ביותר בתחום.

בסיום הערב הצלחתי לתפוס את בויד לראיון קצר על רשתות חברתיות וקיבלתי ממנה כמה תשובות מפתיעות למדי על כמה מהשאלות שניקרו לי במוח. אתם יכולים לקרוא את הראיון כאן וממש כאן.

 

כנס משחקי המחשב בבית ברל

לפני שבוע וחצי השתתפתי בתערוכה השניה למשחקי מחשב שנערכה בבית ברל ונשאתי דברים במושב על משחקי מחשב והאמנויות. להרצאה שלי קראו בשם הפרובוקטיבי "המשיח כגיימר" ונראה לי שחלק מהקהל לא ממש הבין מה אני רוצה ממנו, אבל חלק אחר התלהב למדי, ובכל מקרה אני מתכוון להעלות בקרוב את ההרצאה בגרסתה האנגלית לרשת כך שגם אלו שלא הבינו יוכלו להבין טוב יותר.

בינתיים התפרסמה בנענע כתבת סיכום שלי לכנס בבית ברל  ולהרצאות המעניינות שהיו שם על המקום התרבותי והתיאורטי של משחקי מחשב בשיח העכשווי, אז מי שמעוניין להתעדכן בחמש דקות במה שאני השקעתי בו יום שלם (ואפילו מוצלח) מוזמן להכנס.

מת לחיות 4.0 ומרשל מקלוהן

(אזהרה: ספוילרים קלים)

חזרתי עכשיו מצפיה במת לחיות 4.0

באתי בגלל הטכנולוגיה, לא יודע למה נשארתי. הסרט היה חלש למדי, ובכל זאת הנחת היסוד על טרוריסטים שמנסים להפיל את רשת האינטרנט כולה הייתה מסקרנת למדי מבחינה טכנולוגית.

הסרט הזה הזכיר לי קצת את הסרט 'הרשת' עם סנדרה בולוק שבא ב-1995 כדי להראות עד כמה החברה שלנו מחוברת בצורה בלתי הדוקה לטכנולוגיה. מעניין אולי יהיה לצפות בו עכשיו שוב ולהשוות אותו למת לחיות 4.0 כדי כמה התקדמנו ב-12 השנה האלו בתלות שלנו בטכנולוגיה.

האנושות שנשקפת במת לחיות ארבע היא אנושות שתואמת לחלוטין את התפיסות המקלוהניסטיות על כך שהטכנולוגיה מהווה שלוחה של איברי האדם הקוטעת את השלוחות הישנות שקדמו לה ושטכנולוגיות המידע הן שלוחות של מערכת העצבים האנושית. מקלוהן טען שבזמן שהגלגל הוא שלוחה של הרגל וביגוד של העור – הרי טכנולוגיות מידע הן שלוחה של מערכת העצבים האנושית – הן רואות, שומעות ומתקשרות בשבילנו. הטלויזיה הופכת לאיבר הראיה של הישות הקולקטיבית של האנושות, הרדיו לאוזן הקולקטיבית של האנושות, האינטרנט הוא הפה, הזכרון והמוח שלה. 

מת לחיות 4.0 מציג לנו אנושות שקשורה שמערכת העצבים שלה קשורה לטכנולוגיה בקשר סימביוטי עמוק שלא ניתן לנתקו. כאשר מצליחים ההאקרים לנתק את האנושות מהטכנולוגיה מתגלה לנו אנושות שכל מערכות העצבים שלה משותקות. לאחר שרשתות האינטרנט, הסלולרי, הטלוויזיה, הרדיו והלווינים שותקו היא מוצאת את עצמה היא עיוורת, חירשת ונטולת כל מודעות לחלקיה השונים – ממש כמו אורגניזם שאיבד את ההכרה.

מת לחיות 4.0 הוא סרט של אנושות עם חרדת נטישה מהטכנולוגיה. אנושות שיודעת שהיא במהלך תהליך עמוק ולעיתים כואב של התאחדות עם עולם המכונות. לא ניתן לנתק אותנו יותר מהמכונות, ומת לחיות 4.0 הוא סוג של פנטזיה אימה מטופשת על מה שיקרה לו יפרידו אותנו בני אדם ממכונות. אבל הפרידה של הזוג הזה תהיה בשלב הזה כל כך כואבת שחלקים רבים מהאנושות כנראה לא יעמדו בה כלל, לו תתרחש כיום. אפשר רק לפנטז עליה בסרטי אסונות.

על הבלוגוספירה והתודעה הקולקטיבית: רשמים פסיכדלים מביקור בבלוגפרנס

היום בבוקר היה יום העבודה הראשון שלי בנענע. מהיום אני עובד שם כעורך משנה במדור המחשבים. זה אירוע מרגש למדי בשבילי, כיוון שזה מקום העבודה המסודר הראשון שלי מאז תקופת הבועה הראשונה.
 
וכך בימים אלו אני מוצא את עצמי מתפרץ היישר לשיא בועת 2.0 היקרה כל כך ללב והיום הראשון בתפקיד זימן אותי לכנס המדובר כל כך בשעות אלו בבלוגוספירה:  הבלוגפרנס.  כבלוגר מתחיל שמחפש עדיין את הקול הבלוגרי שלו ומקווה להבין יום אחד טוב יותר מה זה בלוג, הכנס הזה היה התגשמות של חלום.
 
כטכנופיל חובב הסובל ממגבלות תקציביות הכנס הזה הזכיר לי את כותרת ספרו של סטניסלב לם, 'כנס העתידנים'. כמעט לכולם באולם היה איזה לפטופ או איזה סוג של מחשב קטן ונחשק והם הקישו בלהט על המקלדות בזמן שהדוברים עמדו על הבמה.
 
זה אולי עוד לא מרשים כל כך. מה שהרשים אותי היה שבשלב מסוים הבנתי שמה שהבלוגופסיכים האלה מקלידים זה דיווחים חמים בלייב מהשטח ומעלים לבלוג פוסטים על ההרצאה בעוד היא מתרחשת. בינתיים ראיתי בזווית העין את הבחורה מהשורה השניה מקדימה מזינה תגובה מפורטת לפוסט החדש של הבחור מהבלוג בקצה השורה ואת הבחור מאחור עונה לשניהם. משמאלי ישבה כרמל וייסמן (שדרך אגב נתנה הרצאה ממש אדירה) וצילמה בהתלהבות את האנשים בכל הכיוונים. היא החזיקה במצלמה בלהט אורגזמטי ממש ולרגע היה נדמה לי שהיא מעלה את הדברים האלה בלייב לרשת. תחושה של התעלות נפש התרוממה בתוכי. חשתי שאני במקום המתווך ביותר שהייתי בו בעודי. יותר עתיד מזה אין.
 
ארוסתי היקרה שלומדת במדרשה חרדית סיפרה לי שבפעם הראשונה שביקרה בהרצאה של בנות מהמדרשה הן נראו לה כמו ישות אחת, כמו כוורת של דבורים שקדניות. עכשיו כשישבתי על הכסא במרכז הבין תחומי בהרצליה הרגשתי שאני גם אני חלק מאותו Hive Mind כפי שקורא לכך קווין קלי בספר Out of Control.
 
נכון אפשר להתייחס לשימוש הזה בלפטופים כדי להעלות פוסטים ולהגיב על פוסטים של אנשים שיושבים שני שורות לפניך כמו גרסה מתוחכמת יותר של העברת פתקים בכיתה בעזרת רשת האינטרנט וציוד בשווי עשרות אלפי דולרים – ומצד שני זה כל כך הרבה יותר.
 
כשישבתי שם עם הישויות הבלוגוסייבורגיות הללו שנדמה שהבלוג שלהן הוא חלק מהיישות שלהן והם כאילו משדרים לתוכו ללא הרף את יישותם, הרגשתי כמה יש לי עוד ללמוד על Komputerliebe, על אהבה ותשוקה אמיתית למחשב ולמרחב הוירטואלי.
 
בסופו של דבר ועל זה אף אחד בכנס לא דיבר היום על כך שהבלוגוספירה במשמעותה הרחבה היא הסמל המקודש ביותר לתהליך התרשתותה של האנושות לכדי תודעת על. בשלל הקישורים ההדדיים שהיא יוצרת בתוכה וברשתות החברתיות המתענפות שלה היא יוצרת מעין דימוי למוח – מעין חיבורים סינפטיים הולכים ומתהדקים בין הנוירונים במוח של האנושות.
 
הבלוגים השונים שצצים ברחבי הרשת מזכירים מעין תהליך התעוררות של תאים באורגניזם של  האנושות. בשכבות על שכבות של לינקוקים וטראקבקים המקשרים אחד לשני כמו שנוירונים וכמו שאסוציאציות מקשרות אחת לשניה במוח הם יוצרים מעין מחשבות ורעיונות קולקטיביים במוח של האנושות. 
 
תייאר דה שארדן דיבר על ייעודו הסופי של היקום בנקודת האומגה – נקודה שבה תיווצר תודעת-על קולקטיבית שתשמור על האינדיבידואליות של כל תא ותא אנושי ועם זאת תיצור תודעה ברמה גבוהה יותר. הרעיון הכל כך חזק הזה שנראה אז משוגע לחלוטין קורם עור וגידים בדמות רשת האינטרנט ובראש ובראשונה בדמות הבלוגים.
 
הבלוגוספירה המפורסמת שאליה מרבים בימינו להתייחס כמערכת אקולוגית הינה אחד מהפנים המתעוררים החשובים של אותה תודעה קולקטיבית הנמצאת בחיתוליה. כל אחד ואחד מהבלוגרים שמרכיבים את הבלוגוספירה הזו שומר על האינדיבודאליות שלו אבל גם הופך לחלק מהישות האינטרנטית הסופר-אינטיליגנטית הזו.
 
כתבת נענע על הספה הירוקה שאלה אותי היום מה זה בלוגר ועניתי לה שבלוגר זה בנאדם שעוסק ביצירתה של התודעה הקולקטיבית של האנושות. חברים, אתם עושים מלאכת קודש.
 
מחר יהיה היום השני והאחרון של הבלוגפרנס ולי אישית הוא נראה מבטיח במיוחד. אז אני ממליץ למי שיכול להגיע. לא נראה לי שהשנה יהיה שם מושב על המשמעות הרוחנית של הבלוגוספירה אבל הרוח בכל זאת תהדהד.
 
לאתר הכנס לחצו כאן