אתמול בערב התקיים בבית אבי חי שבירושלים ערב מיוחד לכבוד השקתו של הספר "הנבא בן אדם: על הנבואה כאפשרות ממשית" שיצא בהוצאת ראובן מס בעריכת ידידי אודיה צוריאלי. הספר הוא חלק חשוב (ומומלץ מאוד לקריאה) בנסיון עכשווי של גורמים שונים בעולם הדתי להחיות את הנבואה ולהפוך אותה לקול חי ובועט במציאות הישראלית.
הוצאת ראובן מס הזמינה אותי לשאת דברים בערב ולהשתתף בפאנל. את הערב הנחה ערן סבאג והשתתפו בו העורך אודיה צוריאלי, הרב דב ברקוביץ, המשורר הדתי נחום פצ'ניק, המתקשרת זיוה ליסטנברג וכאמור גם עבדכם.
בלי להאריך יתר על המידה אני רק אציין שהיה ערב מוצלח מאוד וגם הזוי לא מעט כשבקהל נראה עירוב של רוחניקים דתיים, אנשי אקדמיה חילונים, בורגנות דתית-לייט, חרדים, אנשי ימין קיצוני וגם נוער גבעות (טוב להרגע, כולה היו איזה 70-80 איש, כך שכל קבוצה נתנה מדגם קטן ומייצג).
אני אישית נהנתי הנאה מרובה לשמוע את האנשים שישבו לצדי מדברים בתשוקה רבה דברי טעם על הנבואה. למרות שהיו הבדלים מסוימים בהשקפות ביני לבין חלק מהדוברים עדיין חשתי קשר עז לכל אחד ואחד מהם.
הנושא שבו עסקה ההרצאה הקצרה שלי היה התפקיד, הצורה והמדיום של הנבואה בעתיד. היא עוסקת בין השאר בתפקיד של הנבואה בעולם הקפיטליסטי ובאפשרות לטכנו-נבואה. אני מצרף כאן את נוסחם המקורב של הדברים שנשאתי שם.
התפקיד הצורה והמדיום של הנבואה במאה ה-21
שלום לכולם. אני מודה להוצאת ראובן מס שאפשרה לי לשאת דברים בערב זה שעוסק באפשרות של הנבואה כאפשרות ממשית, אפשרות שמעסיקה אותי מאוד. אני הכנתי ארבע נקודות שחשובות לי בהקשר של הנבואה העכשווית והייתי רוצה להציג אותן כאן לפניכם.
1. הנבואה כידע מהפכני
הנבואה כמו התקשור, שגם בו ובקשר שלו עם הנבואה יעסקו בערב הזה, הם שתיהם תופעות של מהפכה ושבירת מסגרות תודעתיות. הנבואה הינה יציאה ממסגרות הידע והתשובות הנתונות של קורפוס הידע הקיים, ושל מנגנוני המדיה המשדרים לנו ללא הרף שכפולים של מסרים משובטים. מהבחינה הזו הנבואה מציעה יציאה מהקבעון המוכר של התרבות האנושית לתוך סוגי ידע וחוויה חדשים לחלוטין. היא מציעה תקווה חדשה ודרך חדשה מתוך המצב חסר המוצא (למראית עין) של האנושות. בכך כוחה.
2. הדחיפות של הנבואה
אחת הנקודות שבה דעתי שונה מזו של רבים אחרים מהכותבים בספר היא בנושא הדחיפות של הנבואה. הנבואה בעיני אינה תופעה תיאורטית שצריכה להתרחש בעתיד הרחוק. אנחנו חיים בעולם אפל שנמצא על סף השמדה. אין לנו כמה דורות, כמו שהציעו חלק מהכותבים בספר, כדי לחכות לנבואה או להתרחשות חיובית. כוחות ההרס והאופל לא נחים, וגם לכוחות האור אסור לשקוט. הנבואה היא לא עניין לדורות הבאים אלא עניין של חודשים, שבועות, שעות. הנבואה היא עניין לעכשיו. ואם אנחנו נפספס את זה, זה עשוי להיות מאוחר מדי.
גאולה היא לא עניין לדבר עליו בנחת. את הגאולה צריך לחוות במלוא העוצמה, וכל רגע שאנחנו לא עושים את זה, אנחנו משתפים פעולה עם כוחות של קפיטליזם ושל זומביות.
3. התפקיד של הנבואה
בעולם שבו קרסו כל המערכות והאנושות חווה התקרנפות והתבהמות חובקת כל, אני רואה את הנביאים כמו יחידות מובחרות של אלוהים. הנביאים אינם פועלים מתוך המערכת. הם צריכים להיות יחידות קומנדו תיאולוגיות שמשתמשות בכלי נשק קדושים מסוגים שלא נראו אי פעם על מנת לחדור את הקווים של הקפיטליזם ולפוצץ אותו מבפנים.
כשאני אומר לפוצץ איני מתכוון לפעולה אלימה דווקא, אלא לפעולות יצירתיות שמשנות בצורה יצירתית את הקוד שממנו מורכב העולם ויודעות להפך את מנגנוני הכוח של הקפיטליזם כנגד עצמו. [אני מוסיף כאן למען הקוראים בבלוג שאיני מתכוון כאן לקפיטליזם כשיטה כלכלית, אלא לקפיטליזם כתרבות וכתיאולוגיה או למעשה אנטי-תיאולוגיה. אבל על כך אכתוב בהזדמנות אחרת בעז"ה].
התפקיד של הנביאים הוא לחבור אל העם, וכשאני אומר העם אני מתכוון לזירה הגלובלית ובמובן היותר רחב הזירה היקומית. אלו לא נביאים של עם ישראל בלבד אלא של האנושות כולה, וגם של עולם החי, הצומח והדומם. הנביאים צריכים להיות אלו שיעירו את העם מהתרדמת שכל התרבות שלנו: אמצעי המדיה, הפרסום והמערכים הפוליטיים בנויים כדי ליצור אצל האנשים. התפקיד של הנבואה הוא להיות אנטיגן בלתי קונבנציונלי שמחולל שינוי תודעתי אצל האנושות.
4. נבואה ויראלית
אחד העניינים החשובים בעיני הוא להבין שאנחנו חיים במאה ה-21 ולא לתאר לעצמנו את הנבואה דרך תמונות מהעבר. זה לטעמי פשוט חוסר דמיון. הנביא לא עומד להופיע בשער העיר, כי בשערי הערים יש בעיקר פקקים ומכוניות מצפצפות.
נבואה עכשווית תגיע בצורות חדשות לחלוטין. קודם כל היא תגיע דרך פריזמות של התרבות הפופולרית. זו נבואה שמתקשרת עם הדימויים, הדקדוק ואוצר המילים של התרבות הפופולרית, אחרת היא לא תוכל בכלל לדבר עם העם כי אף אחד לא יבין אותה.
שנית אין לנו היום מחסור במסרים שמתחרים על תשומת הלב. להפך, יש לנו אינפלציה של מתקשרים ומתנבאים מכל מיני סוגים. לנביא אין תקציבי פרסום של מליארדי דולרים ויהיה לו קשה להשיג את תשומת הלב שדברי האלוהים כה זקוקים להם. לכן הנביא צריך להתנבא סוג חדש לחלוטין של נבואה.
הנביא צריך להיות בעל השראה אלוהית לגבי המדיה. הוא צריך להיות נביא מדיה מסוג חדש שידע להפו
את כלי הנשק של הקפיטליזם והניכור כנגד עצמם וטורף את הקלפים.
הדינמיקה הזו היא דינמיקה שאותה אנחנו מכירים מתוך רשת האינטרנט. באינטרנט אנחנו רואים תופעות של עקיפה של אמצעי המדיה הממוסדים בעזרת העברת מסרים בין הגולשים בצורה ויראלית, כלומר כאשר המסר שיוצא מגולש אחד מועבר כמו וירוס מגולש לגולש ומדביק את התודעה האינטרנטית במימים חדשים. לכן אני מדבר על נבואה ויראלית, או במילים אחרות נבואה 2.0, על משקל ווב 2.0.
זו נבואה שתעשה שימוש במדיומים טכנולוגים ובמיוחד אינטרנטיים על מנת לשכפל עצמה כוירוס ולהעלות את האפקטיביות הנבואית.
נבואה כזו תעשה שימוש ברשתות חברתיות, רשתות שיתוף קבצים, בלוגים, פודקאקסטים, עולמות וירטואלים וסרטוני וידאו של שלוש דקות.
לסיכום, ישנם שני דפוסים של הנבואה 2.0 שעליהם אני מצביע:
יחסי שיתוף פעולה הדוקים בין הנבואה, התרבות הפופולרית וביקורת התרבות שימוש בכלים אינטרנטים על מנת ליצור נבואה ויראלית, שבאפשרותה ליצור שינוי מלמטה למעלה ולעקוף את מנגנוני הכוח הקיימים.
שילוב של ידע המהפכני, פעולה דחופה וממשית ודרכי פעולה יצירתיות דרך התרבות הפופולרית והרשת עשויות לדעתי לאפשר שינוי תודעתי שיבלבל את המנגנונים הקפיטליסטים ויסמן דרך רוחנית חדשה הראויה לשם נבואה.
טכנומיסטיקה 