טכנומיסטיקה

אם אין לכם כסף לנסוע לחו"ל הקיץ אל תתייאשו, אתם יכולים לצאת לחופשה בחינם. על ידי התקנה קצרה של תוכנה במחשב האישי תוכלו לצאת לחופשה בעולם הוירטואלי סקנד-לייף. במקום לבחור ביעד תיירותי אחד אתם יכולים לבקר בערב אחד בניו-יורק, דבלין ואמסטרדם הוירטואליות. ואם התבלבלתם בדרך, ביקור קצר בסוכנות נסיעות וירטואלית ותוכלו לצאת לדרך ברחבי העולם הוירטואלי על גבי שטיח קסמים עם מדריך תיירות או קבוצות תיירים מאורגנות.
סקנד לייף אינו עוד אתר המורכב מדפי רשת כמו רשתות חברתיות או בלוגים. הוא יקום תלת מימדי מורכב ונרחב מימדים שבו רשומים נכון להיום כ-7 מליון בני אדם. מצד שני זה גם לא עוד משחק מחשב. לסקנד לייף אין מטרה ולמרות שאפשר לשחק בתוכו משחקים, הוא עצמו אינו מציב שום מטרות ראויות לשמן שיגרמו לנו לקרוא לו משחק, אלא אם אנחנו מקבלים את ההנחה שהחיים הם משחק. סקנד לייף הוא פשוט יקום אלטרנטיבי ומרובה מימדים שבו ניתן לחיות, כפי שמרמז שמו "חיים שניים".

משנה סדרי עולם
שלב חדש בהיסטוריה של הרשת מפציע. הסייברספייס, המרחב המקוון, מתחיל להצדיק את שמו. כשהמושג סייברספייס הגיח לראשונה בהיסטוריה בספר הסייברפאנק נוירומנסר של ויליאם גיבסון, סייברספייס תואר כטריטוריה כמו פיזית שניתן לנווט בתוכה בדומה לאופן שבו אנחנו נעים במרחב ממש. רשת האינטרנט העולמית שהגיחה לפני קצת יותר מעשור, הפכה לסוג של סייברספייס, אבל היא נעדרת ממדים פיזיים ונחוות יותר כשיטוט ביקום טקסטואלי ודו מימדי. מהבחינה הזו, עולם סקנד-לייף הוא שלב נוסף בהגשמה של החזון המקורי של הרשת; עולם מרובה ממדים ודינאמי שיאפשר לאנשים פעילות חופשית ויצירתית מכל הסוגים ואולי אף יותר מזה.

התרבויות החדשות שצומחות בימים אלו לראשונה בעולמות הוירטואלים, מגשימות חלומות עליהם היגגו סופרי פנטזיה ומדע בדיוני כבר עידנים וזוכים ליותר ויותר תשומת לב. בעולמות וירטואלים לסוגיהם השונים חיים כיום עשרות מליוני שחקנים מכל העולם. רבים מהשחקנים הללו מבלים בהם שעות רבות יותר משהם מבלים בעולם האמיתי ומבצעים שם אינטראקציות מכל הסוגים: הם יושבים בהרצאות, מבקרים במוזיאונים, יוצאים להופעות, גולשים באתרי סקי, נפגשים באשרמים, כנסיות, מסגדים ובתי כנסת, נוסעים לנופשים, הולכים לערבי ספיד-דייטינג, משחקים במשחקי מחשב (שבתוך העולם הוירטואלי), עושים עסקים ועובדים במגוון עבודות: בין אם ככתבים בעיתונים וירטואלים (עיתונים הקיימים בתוך עולמות וירטואלים ומדווחים על המתרחש בתוכם), כמעצבים של אובייקטים וירטואלים או כמורים ומדריכים בבתי ספר וירטואלים. כן, אפשר להתפרנס מעבודה בעולם וירטואלי, אמנם בתוך סקנד לייף ניתן להרוויח רק 'לינדן דולר', אבל את הכסף הוירטואלי הזה ניתן גם להמיר בדולרים האמיתיים. הבשורות הטובות הן שיש כבר כמה מאות אנשים שמתפרנסים שם במשרה מלאה ואפילו כמה מיליונרים וירטואלים שעשו את הונם בתוך עולמות הרשת.
צורת ההתפרנסות הזו ריווחית במיוחד לאנשים ממדינות עניות, שגם משכורת צנועה שהם מרוויחים בעולמות וירטואלים יכולה להוות מבחינתם הון בעולם האמיתי.

עושר החוויות הזמינות לגולש בעולם הוירטואלי הוא כמעט אינסופי, לעיתים נדמה שאף יותר מזה שמאפשר העולם האמיתי. אפשר בלחיצת כפתור לבקר בגרסא וירטואלית של רומא העתיק, לשוטט בסמטאותיו של כפר ביפן של ימי הביניים, לטוס למסע קצר בחלל או לגור בעולמות המבוססים על ספרי מדע בדיוני.
קחו למשל את אדר שלו, תושבת פעילה מאוד בסקנד לייף, שכתבה ב'נענע' במשך השנה האחרונה סדרה מאלפת של טורים על החיים החדשים שלה בעולם הוירטואלי. שלו שמבלה בסקנד-לייף כעשרים שעות בשבוע, מתגוררת ב"ארץ השממה", מקום שנראה כאילו עבר אסון גרעיני. "התושבים פה שורדים באמצעות איסוף חלקי פח, פלסטיק, זכוכית וכדומה שמהם הם יוצרים פריטים אחרים" מספרת שלו. "מדי פעם יש קרבות מאורגנים בין מוטאנט לאיזה זומבי". כשהיא יוצאת מסביבת המחייה הקודרת שלה, שלו נוהגת לבקר במסיבות עיתונאים וירטואליות, השקות מתוקשרות של חברות מהעולם האמיתי שבוחרות לארגן אירועים המוניים בסניפים וירטואלים וגם בהופעות חינמיות של להקות מרחבי העולם (בסקנד-לייף כבר הופיעו דוראן דוראן, סוזן וגה, U2 ורבים אחרים) וגם משתתפת ב"פעילויות ביזאריות נוספות, כגון מרוצי חלזונות והדרשה השבועית בכנסיית אלביס.
במה עדיפה סקנד לייף על העולם האמיתי?
שלו: "סקנד-לייף משנה סדרי מעמדות חברתיים מהעולם האמיתי. המצליחנים והסלבריטאים של סקנד-לייף הם גרפיקאים, מתכנתים, סקריפטרים, מעצבים וכדומה. אנשים שבאמת עבדו קשה כדי להגיע לאן שהגיעו. מי ששחזר אתמול את העיר מבלייד ראנר, או כתב גרסה סקנדלייפית למשחק הנוסטלגיה Fallout הוא מחר מפתח מפורסם וחברות עיצוב פנים בסקנד-לייף מחזרות אחריו. בדיוק כרגע קיבלתי מייל ממישהי שהתקבלה לעבודה ב-IBM  בעקבות הפעילות שלה בסקנד-לייף. מאפיינים שטחיים כמו מיקום גיאוגרפי, גיל, מקצוע, תעודות או הופעה חיצונית לא משחקים כאן תפקיד."

סופו של חוק המחסור
עולמות וירטואלים הם יקום חדש הנבנה לצידנו. אנחנו קוראים להם 'וירטואלים' אבל מי אומר שהם פחות אמיתיים מהעולם האמיתי? היהדות כמו רבות מהתורות הרוחניות קוראת דווקא לעולם הלא-גשמי עולם האמת משום משום שהוא חסר את הגבולות השרירותיים של העולם הפיזי. האם העולם הוירטואלי לא מתקרב יותר �
�הגדרת אותו עולם אמת? לעולמות הוירטואלים החדשים יש דמות של יקומי תודעה הנבנים לאיטם ובשקט במימד המקביל לשלנו. אלו מקומות בחזית הקיום האנושי שמיושבים כרגע על ידי החלוצים החדשים של התרבות האנושית: חלוצים וירטואלים המציבים את רגלם באדמות וירטואליות שכף אדם (וירטואלית) עוד לא דרכה בהם מעולם, מישבים אותן ומקימים שם תרבות חדשה.
כאן בתוך המחשב, על פי התומכים בגישה זו, תיצור האנושות לעצמה מציאות חדשה ואלטרנטיבית לעולם הפיזי. זו תהיה מציאות חסרת גבולות שתתגבר על רבים מהמכשולים והחוליים שמאפיינים את העולם האמיתי (שאיפה שסקנד-לייף מצהיר עליה בריש גלי בתהליך ההרשמה לאתר). חלוצי הרשת, כמו חלוצי הביצות, הם אלו שיוצאים ראשונים על מנת ליישב את המימד החדש הזה. אחריהם תגיע שאר האנושות. כשמסתובבים בעולמות הללו ורואים כיצד הם מתמלאים בעוד ועוד אנשים, בתים, מוסדות, יצירות אמנות וקבוצות הייחודיות להם, נדמה שתהליך היישוב הזה כבר נמצא בעיצומו.
עיתונאי הרשת דיוויד וונג חוזה כי בעשור הקרוב אנחנו נראה "הגירה" של אוכלוסיות שלמות מהעולם האמיתי לעולם הוירטואלי. "בעולם הוירטואלי כל אחד יכול להיות עשיר… אין שום סיבה למה שלא כל אדם יהיה מלך. זה לא עולה לשרתים של העולם הוירטואלי ביותר מאמץ או משאבים לרנדר לך אחוזה רחבת ידיים מאשר לתת לך דירה קטנה של חדר אחד במרתף."

בעולם הוירטואלי אתם מבינים, לא מתקיים חוק המחסור. חוק המחסור הוא חוק הכיליון וההרג האימננטי השולט בעולמנו. זהו החוק בעולם שבו כל דבר בא על חשבון דבר שני מפני שכל יצירה של דבר חדש מתבססת על משהו ישן שעליו צריך לוותר. החוק הזה שאומר שאם לך יש יותר, לי יש פחות. אם לך יש שטח מסוים, לי אין אותו. בעולם הוירטואלי לכולם יכול להיות יותר: אין הגבלה על משאבים של כמו שטחים, חומרים, או מכשירים. כל אדם יכול שיהיו לו כמויות אסטרונומיות של בגדים, מכוניות, שטחים ועוד. כולם חתיכות תוכנה שניתן לשכפל אותה לפי הרצון בתוך מסגרת השרתים שמריצים את העולם הוירטואלי.

"יש עוד סיבה מדוע העולם האמיתי לא יוכל להתמודד עם העולם הוירטואלי" כותב וונג. "דמיינו ילד חסר כישורים שעושה עבודת שכר מינימום מהבית. בעולם האמיתי העבודה הזו מתרגמת לרמת מחיה של עוני, אבל בעולם הוירטואלי היא שווה הון של כסף וירטואלי. בשביל הילד הזה דירת החדר שלו אינה אלא מחסן למזון… הדירה האמיתית הופכת רק למקום מעבר בלתי נעים בדרך לחיים 'האמיתיים' שמתרחשים בעולם הוירטואלי."
וונג חוזה שאוכלוסיות שלמות שחיות בתנאי עוני מזה דורות ימצאו בעולם הוירטואלי מפלט שבתוכו יוכלו לחיות בשפע חסר תקדים.

שאלה של זהות
בהנחה שיותר ויותר אנשים יבלו בעתיד במרחב הוירטואלי, נשאלת השאלה מה יקרה לזהות שלנו כבני אדם כשאנחנו מבלים שעות רבות מחיינו כ"אווטאר" – הדמות הוירטואלית בעולם הוירטואלי? לדברי תיאורטיקן משחקי המחשב מירוסלב פיליצ'יאק התוצאה של החיבור שבין האדם לבין האווטאר היא סוג של סייבורג – ישות חצי אנושית חצי דיגיטלית שמתקיימת בתווך שבין העולם האמיתי לעולם הוירטואלי. כשמישהו אחר פוגש את האווטאר שלי בעולם הוירטואלי הוא מתייחס לא לאדם שמול המקלדת אלא לאותה דמות וירטואלית שפועלת על המסך. בסופו של דבר הוא צודק. כאשר אני מבלה בעולם הוירטואלי אני יותר אותו האווטאר שאותו אני משחק מאשר האדם שמאחורי המחשב.
חוקר הנפש קארל יונג דיבר על מושג "המציאות המוחלטת של החיים המנטליים". על פי יונג כשמישהו חלם שהיה על הירח, אם הוא משוכנע בכך לחלוטין הרי שמובן מסוים הוא היה שם. המציאות הינה המציאות המנטלית ולכן אותה המציאות שהתודעה שלנו נמצאת בה היא המציאות שאליה אנחנו מתייחסים. דבר דומה קורה במשחקי וידאו. כאשר אני משחק אביר הרוכב בהרים ונלחם בדרקונים, מעביר את זמני בקישוש עצים ביער או מבלה עם חבורה של חברים בבאר וירטואלי התפקידים הללו הופכים לחלק ממני – זה מה שאני עושה בחיי. למרות שהאני הוירטואלי הוא כביכול המשכה של האישיות שלנו בעולם האחר, הישות שמתקיימת בעולם הוירטואלי ממשיכה ומשפיעה על הזהות שלנו בעולם האמיתי.
על פי פיליצ'יאק פועל כאן מנגנון מובהק של העברה המזכיר במקצת את מושג ההעברה הפרוידיאנית, כאשר השחקן מעביר את הרגשות שלו לדמות הוירטואלית. ההתייחסות שלנו למדיה נארטיבית היא כזו של הזדהות. זהו גם היחס שלנו לגיבורים בסרטים, בספרים או בטלויזיה. יחד עם זאת, במשחקי מחשב נכנס מנגנון אחר לפעולה: מנגנון של הפנמה ואינטגרציה. האדם והאווטאר שלו הופכים לישות אחת.
לדעתו של פיליצ'יאק שלב המראה הלקאניאני אשר בו התינוק הופך מודע לזהותו המובחנת על ידי מבט בדמותו הניבטת אליו מהמראה, הפך לשלב המתנהל כיום למול מסך המחשב. אלא שהאישיות הניבטת מהמסך אינה אישיות אחת אלא אנספור דמויות שונות.
לכן הוא טוען כי החיים בעולמות וירטואלים יוצרים מצב של היפר-זהות התואם את רעיון מות ה'אני' בעידן הפוסטמודרני והניו-אייג'י. האמונה באישיות אחת המשכית, אוטונומית, מונוליתית ומובחנת משאר העולם התמוטטה בעשורים האחרונים. במקומה השתלטה תפיסה שמתאימה יותר לאורח החיים הפוסטמודרני והכאוטי המאופיין בפרגמנטריות, בשילוב מרובה של אינטראקציות ותפקידים. העולם הוירטואלי הוא ההתגלמות המוקצנת ביותר של היפר-זהות חדשה משום האפשרות שהוא מעניק להרחיב ולעצב את זהות האדם באינספור צורות מחוץ למגבלות העולם הפיזי שאותן הכרנו.
מה
תהיה ההשפעה האמיתית של משחק הזהויות הזה על נפשם של אנשים עוד מוקדם לומר. ברוס דיימר לוקח חלק חשוב בדיון הפתוח בשאלת השלכות העולמות הוירטואלים על האדם כמו גם על השימוש בהן לצורך קידום החברה האנושית. הוא גם בעלים של חברת פיתוח פעילה בתחום. גם לדעתו אפשרויות היצירה העצמית שמציעה הרשת הן כבר היום בלתי מוגבלות.
האם אתה חושב שהעולמות הוירטואלים יהיו "טובים יותר" מהעולם האמיתי? האם אנשים יחליפו בהם את החיים האמיתיים או רק ישמשו כתוספת לחיים המוכרים שלנו?
דיימר: "לדעתי מדובר בתוספת, בדיוק כמו טלפון, שהוא תוספת לשיחות פנים אל פנים והיה שנוי במחלוקת בזמן שהפך לחלק מחיינו. עולמות וירטואלים יהפכו לצורת תקשורת נוספת שאנשים יוסיפו למכלול חייהם. כך שהשאלה אם אלה יהיו עולמות 'טובים יותר' אינה באמת רלוונטית. מצד שני אפשר לשאול האם חלומות הלילה, ובמיוחד אלה הנחווים בעוצמה רבה, הם טובים יותר מחיי העירות? יש אנשים החושבים שהתשובה היא כן, לפחות מנקודת מבט מסויימת."
אנשים מיהרו להכתיר את העולמות הוירטואלים כארץ המובטחת. מהם לדעתך ההבטחות הגדולות של העולמות הללו ובאילו נקודות אנו עלולים להתאכזב?
"יש לנושא שני צדדים: עבור חלקנו עולמות אלה הם הזדמנות חברתית ויצירתית משחררת באמת. עבור אחרים הם הופכים למפלט מחיים מוגבלים ולא מספקים. אני מאמין שבעבור אחדים אכן מדובר בארץ המובטחת, ובכל זאת רבים עלולים לגלות שזו הסחה מהחיים האמיתיים, או גרוע מכך אפילו התמכרות הרסנית. הטלפון, הטלוויזיה ואמצעי תקשורת רבי עוצמה אחרים, לכל אלה יש את אותם מאפיינים בעבור אנשים. בסופו של דבר הרבה תלוי באדם עצמו שעושה שימוש במדיום החדש."

בית ספר להתפתחות התודעה?
עד לאחרונה המין האנושי וכל צורות החיים המסורתיות חיו רק בעולם הפיזי הזה וצייתו לחוקים קבועים שנקבעו על ידי מציאות נתונה. חוקים כאלו הם לדוגמה כח המשיכה ושאר החוקים הפיזיקלים, הגדרות הזהות המינית, חוקי ההזדקנות ומות הגוף וחוקי מחסור המשאבים.
העולמות הוירטואלים, לעומת זאת, מציעים לנו עולם שבו רבים מחוקי הקיום שאותם אנחנו מניחים כמובנים מאליהם ניתנים לכיפוף ולשינוי. הנה, חלומות נושנים מתגשמים. בסקנד-לייף, לדוגמה, יכול כל משתמש לעוף באוויר, כמו גם לבצע טלפורטציה ולשגר עצמו לכל מקום בחלל הוירטואלי. האפשרות לשלוח מסרים באופן ישיר לכל משתמש על פני הרשת מהווה מעין סוג של טלפתיה. טכנולוגיות חדשות המאפשרות לשלוט במחשב בעזרת המחשבה גם הופכות כוחות כמו טלקינזיס, האפשרות לגרום לאובייקטים לרחף או לנוע בחלל בכח המחשבה למציאות בעולם הוירטואלי.
אבל האם שפע כוחות ויכולות "על טבעיים" מן הסוג הזה יספיק כדי לגרום למין האנושי למצוא את השקט המיוחל? למרות חוסר הגבולות התיאורטי של העולמות הוירטואלים יש שם עדיין משהו שעוצר אותנו. והדבר הזה הוא אנחנו ולא שום דבר אחר. דווקא העולמות הוירטואלים, שמציגים באופן בהיר כל כך את האופן שבו אנחנו בוראים את העולם, מגדישים גם את הבעיה הקיומית של האדם במלוא חריפותה.
גם כשיש לנו את כל השפע שבעולם, אנחנו עדיין לא שקטים. כי השקט לא יכול לבוא מבחוץ, הוא חייב לבוא מבפנים. האמת הזו מתגלה כעת ליותר ויותר אנשים שמגיעים לעולמות הוירטואלים. האפשרות לתכנת לנו מציאות מושלמת עומדת בעינה אך אף אחד לא ערב לנו שבאמת נבחר באפשרות הטובה. למעשה העולמות הוירטואלים על חוסר הגבולות שלהם יכולים לעודד את יצר הרע להשתלח בצורה חופשית ומשולחת רסן. באופן עמוק מאוד הם הדגמה לאמת שדוברים שונים בתחום הניו-אייג' מתעלמים ממנה לעיתים: החופש הוא אינסופי, אבל התודעה שלנו בדרך כלל מוגבלת. כך קורה ששאלת הבחירה, דווקא בעולם נטול מגבלות, הופכת למרתקת ומאתגרת שבעתיים.
בנקודה הזו בדיוק עולה גם השאלה אם היקומים המקבילים הללו יהיו מעין "בית ספר" חי להתפתחות התודעה? אולי עולמות וירטואלים יכולים לסייע לנו גם בסוג חדש של "תכנות עצמי", כמו מערכת ביו-פידבק מורכבת להפליא לפיתוח האדם.
כיום עולמות וירטואלים הם עדיין מקומות הנמצאים בגבולות מסך המחשב. לדעתה של אדר שלו השלב הבא יהיה שילוב של משקפיים שיאפשרו לנו ממש להסתובב בעולם הוירטואלי כאילו הוא העולם שסביבנו.
אלא שתודות להתפתחויות מהירות בתחום הטכנולוגי עולמות וירטואלים לא חייבים להיות מוגבלים רק לפעולת איברי החוש התופסים את העולם האמיתי. הם יכולים להיכנס לנו "ישר למוח". ניסויים שערכו חוקרים הראו שבעזרת גירויים עצביים ניתן לעורר בבני אדם תחושות של שמחה, שעשוע, תשוקה ואפילו חוויות רוחניות. טכנולוגיות כמו קסדת האלוהים (קסדה המאפשרת לשדר מצבים אקסטטים למוח באמצעים מגנטיים) ומחקר המוח המתפתח בימינו המאפשר כיום לשחק ולשלוט במחשב בעזרת המחשבה ולחלופין להשפיע על המחשבה בעזרת המחשב, ומנבאים זמן שבו ניתן יהיה לשדר למוח מצבי תודעה.
בעידן חדש כזה נוכל לתכנת עולמות וירטואלים שיהיו לא רק חיצוניים אלא גם פנימיים. חלוצי מציאות וירטואלית כמו ז'ארון לניר דיברו על פיתוח מערכות שיאפשרו לנו לתקשר מחשבה באופן ישיר, לתקשר סמלים, רעיונות ותחושות בצורה ישירה. בעולם וירטואלי כזה נוכל לשדר למי שאורחים בעולמנו מצבי תודעה. אז נוכל אולי להזמין אנשים לעולם שלנו ממש ולהעניק להם חוויה מעמיקה וכוללת של מי שאנחנו. ייתכן אפילו שביחד נוכל לברוא עולמות שיתמכו בכל אדם בתהליך ההתפתחות שלו, מעין יקומים וירטוא
לים לריפוי נפשי בנוסח ה"עולם הבא" בגרסה מעודכנת.

הכל תלוי בקופאדם
בסופו של דבר למרות הקלות והנוחות היתרה שהעולמות הוירטואלים מאפשרים בתכנות המציאות, צריך לזכור שהם מהווים דימוי למציאות. הם מלמדים אותנו להתייחס למציאות בצורה יצירתית וחופשית יותר כמציאות רב מימדית. אבל השאלה היא עדיין מה אנחנו עושים עם החיים. מכיוון שהמציאויות הוירטואליות הינן בדיוניות לחלוטין, הגבולות שלהן משקפים את גבולות התודעה שלנו. המציאויות הללו יכולות להיות נפלאות או אכזריות, שיתופיות או אולטרא קפיטליסטיות בדיוק במידה שהתודעה שלנו תדמיין אותן.
כיום, בתקופה מאוד ראשונית בהתפתחות העולמות האלה, אנחנו מתעמתים לדעתי עם השאלה עד כמה רחוק יכולה התודעה שלנו ללכת. המציאות הוירטואלית היא הבטחה של אוטופיה, אבל לא בטוח שהמוח שלנו בנוי לאוטופיה. הנה נתנו לנו את האפשרות לצור עולם בלי מחסור. עולם שבו אנחנו לא כבולים בגבולות הגוף שלנו, שבו יכול להיות לנו שטח בלתי מוגבל, משאבים בלתי מוגבלים, עולם שבו אנחנו יכולים לעוף, לרחף, לבצע טלפורטציה, לברוא יש מאין: להפוך לאלוהים. אבל אנחנו באים ויוצרים לתוכו שוב פעם את אותם החוקים המשעממים של העולם שאליו אנחנו רגילים. אנחנו בוראים לתוכו את המציאות של המחסור שאליה אנחנו רגילים.
אולי זה בגלל שאנחנו לא באמת מבינים מה זה אומר לחיות שלא במחסור. לפי הקבלה ברא הקב"ה תחילה את העולם במידת החסד כעולם הבנוי רק על שפע חסר גבולות, אלא שעולם זה לא יכל להתקיים והקב"ה היה צריך לברוא את העולם כעולם של עירוב של חסד ודין. אולי אנחנו זקוקים לניגודים, גבולות ומחסור כדי להבין מהם אחדות ושפע.
כל האפשרויות בידינו והכל תלוי באופן שהמין האנושי יגיב לצורת הקיום החדשה הזו. הקופאדם שהוויתו צמחה והתפתחה לאורך מליוני שנה במציאות אכזרית של דחפים קמאיים ותחושת מחסור מתמידה ונוקבת צריך עדיין להתרגל למציאות של התודעה החדשה, הוא צריך להתרגל לרעיון של בריאת עולמות מחוסרת גבולות. והאדם-קוף הזה עדיין לא מבין בכלל מה זה וירטואלי ואיך מתמודדים איתו. באופן שהוא יגיב תלויים הרבה מאוד דברים. האם אנחנו נשתמש במציאות הוירטואלית בשביל לשחזר את הקבעונות וההאחזויות הישנות שלנו או שנדע לפרוץ את הגבולות הישנים לתוך עולם חדש, אמיץ, מופלא וחסר גבולות.